יש מעט מאוד בעלי מקצוע המזוהים עם סטייל ספציפי כמו ארכיטקטים. כמעט בכל העולם, ולאורך שנים, הם שומרים על מראה מסויים, שגם אם קשה להגדירו - הוא עדיין לא קשה לזיהוי. הגרסוניירים, שהיו שמחים להיות בעצמם ארכיטקטים, יכולים לזהות את הלבוש השחור המינימליסטי : בדרך כלל פולו שחור, חליפה שחורה ומשקפיים שחורים - בדיוק כמו הגרסונייר השבועי שהתארח כבר כאן, לה קורבוזייה. תמונה עדכנית של ארכיטקטים עכשוויים והבגדים (השחורים) שלהם, אפשר לראות כאן.
בכל מקרה, הבלוג המצויין אייבי ליג מפרסם תמונות של כמה ארכיטקטים נודעים משנות החמישים, ומתייחס לסטייל של האנשים המוכשרים האלה בעידן הפרה-קולהאסי/ליבסקינדי.
בכל מקרה, הבלוג המצויין אייבי ליג מפרסם תמונות של כמה ארכיטקטים נודעים משנות החמישים, ומתייחס לסטייל של האנשים המוכשרים האלה בעידן הפרה-קולהאסי/ליבסקינדי.
אפרופו קורבוזייה, במיוחד לקוראי הבלוג: אם רציתם להיות ארכיטקט ברגע, זו ההזדמנות:
נו שויין. אני מכיר הרבה ארכיטקטים, ואף אחד מהם לא מתלבש בצורה הספציפית שתיארתם, אבל למה להרוס לכם את הפנטזיות עם דברים שוליים הנקראים עובדות :-)
השבמחקלרוב הם פשוט לובשים שחור. קיים ספרון why" architectswear black" המנסה להבין את התופעה
השבמחקשאלה טובה.. ולגבי ארכיטקטים: אכן בארץ מצבם קשה. הרבה יותר קל לזהות אותם בבירות העולם. כאן, איך לומר, הסגנון הבינלאומי עדיין לא תפס.
השבמחקהוא בהחלט תפס... אך הדבר נכון לגבי ארכיטקטיות, ולא ארכיטקטים. סיבוב קל בבתי הספר לארכיטקטורה יוכיח עד כמה התופעה חמורה (עם כמה יוצאים מן הכלל).
השבמחקכשקראתי את הרשומה הבנתי למה אני עוקבת אחריכם: אתם אנשים לגמרי נוסטלגיים, עם געגוע עמוק לסגנון, שמביעים בלבוש, שמגיע מתוך פילוסופיה של חיים (ממש כמו הארכיטקטים הללו תחילת של המאה ה-20). באירופה, זה עדיין קיים וכשמביטים בגבר לבוש ככה, נעצרת הנשימה. התחושה היא של מסע במכונת הזמן ותקווה בבת אחת.
השבמחק