מי הגבר?

השפה העברית לא הבריקה בשנים האחרונות בכל הנוגע לשמות שאנשים קוראים בהם לגברים. מילים כמו "גבר", "אחי" ו"אבא'לה" לא יכולות להתחרות בכינויים כמו "tiger", "king of the world" או אפילו "good looking fella". הגרסונייר קורא את כולם לסדר ומכריז שהגיע העת לשמות חדשים ומוצלחים ("נשמה של ברבור" זה לגמרי בכיוון, תודה צ'), בעיקר אחרי שתמונות מהתערוכה של Rudy de Belgeonne הגיעו לשולחנו.

התערוכה "Who's the Man", מורכבת מאלף לוחות שצויירו ביד, כשעליהן מילים המתארות או מגדירות גבר. כל כינוי זוכה ללוגו משלו, מעין תשובה לעולם הצרכני המודרני שבו הזהות הגברית משתנה ומחליפה פניה, ולכל לוח סטייל שמשקף את משמעותו. הסדרה תוצג לצד סדרות מצומצמות יותר, שמחולקות לשמות של טובים, רעים, קללות, רפרנסים קולנועיים וכינויים להומואים.

אופנה במשבר

אין מקום יותר נכון לחפש ניצוצות גאונות מאשר באירוע לאמנות עכשווית בעיר שנמצאת במשבר קיומי.

היריד לאמנות עכשווית באתונה החל לפני כמה ימים בצל המשבר הכלכלי/פוליטי/חברתי ששורר במדינה, והגרסונייר אומר יאסו לקבוצת "ATOPOS" המקומית שיצרה פרויקט אופנה שתפור היטב לימים אלו של חרדה וחוסר וודאות (משמעות המילה ATOPOS ביוונית עתיקה היא: מחוץ לגדר הרגיל, מוזר, אקסנטרי).
יחד עם מר וגברת מית' (הידועים כ- THE MYTHS) והמעצב צ'רלי לה מינדו, הילד המשוגע והכה מוכשר של עולם הפאות ועיצוב השיער, יצרו אנשי ATOPOS מייצג סטייל-סוריאליסטי ברחובות אתונה, שמבוסס על כתביו של אנתרופולוג האופנה טד פולמוס (שמתעסק הרבה באופנה, אנטי-אופנה והתקשורת החברתית והבין-אישית של הסטייל).

שבוע טוב, ואל תבהלו אם ככה יראה יום אחד הרחוב שלכם:

Mr&Mrs Myth from Vassilis Karidis on Vimeo

דייטש מחוף לחוף

ג'פרי דייטש, אייקון אמנות עכשווית, עסקן וגלריסט, שאחראי לא מעט למובילות של ניו-יורק בסצנת האמנות הבינ"ל, מונה למנהל החדש של ה MOCA.

עולם האמנות, כצפוי, כמרקחה.

דייטש, 1983

המוזיאון לאמנות עכשווית בלוס אנג'לס, הודיע השבוע על המינוי, בתקווה שדייטש, אולי ההתגלמות האולטימטיבית של החיבור בין עולם העסקים לאמנות עכשווית, יעזור לחלץ את המוסד מהחובות הכבדים אליהם נקלע לפני שנתיים. בבבלוג של הלוס-אנג'לס טיימס כבר נכתב שזה הדבר הכי טוב שקרה לעיר מאז שאנדי וורהול נפטר ודייטש עצמו בראיון ראשון מצהיר כי החל מהראשון ליוני השנה הוא מפסיק כל פעילות מסחרית בגלריה והוא רוצה להמשיך בתפקיד לא רק בחמשת השנים הקרובות, כפי שנחתם בחוזה, אלא עד לסיום העשור.

לגרסונייר כבר יש הרבה רעיונות את מי למנות בתור המנהל הבא של מוזיאון ת"א, ולא מספיק שיהיה לו עניבה, כובע ומשקפיים מהאייטיז.

2010 שנת החזון

הגרסונייר התעסק לאחרונה כל כך הרבה עם המילה חזון עד שהוא כמעט ושכח מאחד המגזינים האהובים עליו, שבאמת מקפיד לפרוץ את גבולות המחשבה, או במקרה שלו את מגבלות הדפוס. הגרסה האלקטרונית הראשונה של מגזין Visionaire יוצאת בימים הקרובים לחנויות והיא מכילה לוח שנה ובו 365 עבודות אמנות שנבחרו על ידי 52 אוצרים ואספני אמני מרכזיים.

בין האוצרים והיוצרים ניתן למצוא רשימה תפוחה ועשירה שאמורה למלא את בנק התוויות של כל בלוג תרבות מעודכן: קלאוס ביסנבך, פרנצ'סקו בונאמי, מסימיליאנו ג'ואני, מאוריציו קטלן, פארל וויליאמס (?!), מאריו טסטינו, הרצוג ודה מרון, ראף סימונס, מארק ג'ייקובס, ברוס נאומן, אולפור אליאסון, דאגלס גורדון, נטלי פורמן וטילדה סווינטון. ואלו הם כמובן רק חלק קטן מאותה רכבת הרים קריאטיבית שבשנת 2010 תציג לכם דימוי יומיומי על השולחן בסטודיו, במשרד או על הקיר במטבח.
הגליון נוצר בשיתוף יצרנית הרכב דיימלר שמנסה לדחוף את ה- smart ED (הרכב החשמלי החדש שלהם שיוצג בתחילת 2010) ובמבט ראשון, הגרסונייר מתוודה, זה נראה כמו גדג'ט שולחני מוזר, שצריך לחבר לחשמל, בשטקר דמוי מכונית סמארט, מה זה פה אייטיז?
אבל מבט נוסף על העבודות, והרעיון המפתה של קפסולת זמן אמנותית שכזו, המאגדת בתוכה את כל אנשי האמנות והתרבות העכשווית, ומאות מיצירותיהן החשובות, נשמע כמו תענוג גרסוניירי מובהק.
על המשוכנעים להזדרז, גליון Visionaire 2010 יצא לשוק בימים הקרובים, ב-4,000 עותקים בלבד ומחירו עומד על 288 יורו (קולט).