יום ראשון, 27 במאי 2012

אלף-בית של הסטייל

הג'נטלמן הלונדוני הארדי אמיס, הנודע גם כ"קוטורייר הבריטי", נחשב עד היום לאחד מאנשי תעשיית האופנה המשפיעים בממלכה המאוחדת, במחצית השניה של המאה ה-20. מהסטודיו שלו ברחוב סאביל רואו עיצב אמיס בגדים לנשות החברה הגבוהה הבריטית (ביניהן המלכה אליזבת וכלתה המנוחה דיאנה) והיה גם שותף לפרויקטים מרתקים אחרים, כמו עיצוב התלבושות לסרטו המיתולוגי של סטנלי קובריק: "2001: אודיסאה בחלל".
אמיס נפטר ב 2003 אחרי שני עשורים קשים בהם ספג המותג הפסדים והתגלגל בין ידיים רבות. כיום הוא נמצא בבעלות קבוצת השקעות סינית ולאחרונה מונתה המעצבת הבריטית קלייר מלקולם שמנסה להחזיר עטרה ליושנה, כיאה למותג סאביל רואו עם היסטוריה מפוארת.

הארדי אמיס, אביב - קיץ 2012 , עוד תמונות כאן
ככותב טור קבוע על אופנת גברים במגזין אסקוויר, איגד אמיס את רשמיו והוציא ב-1964 את הספר "ABC of Men's Fashion".
עד שהגרסונייר ישים ידו על הספר (שיצא לפני 4 שנים בהדפסה חוזרת) אפשר להנות מהפרויקט האחרון של המותג, בו רואיינו כמה אנשי מפתח בתעשיה המספרים על האלף-בית של הסטייל האישי שלהם. האחרון שבמרואיינים הוא מר אימרן אמד, היזם והעורך של האתר ביזנס אוף פאשן והמעורר ההשראה הרשמי של הגרסונייר: 

יום שבת, 26 במאי 2012

ברחובות של טישי

ריקארדו טישי, לבית ז'יבנשי, ממשיך לשמח (ולהדהים) את הגרסוניירים עם קולקציית ריזורט ובה שלל הדפסים דיגיטליים, שמחברים בצורה מושלמת בין הטבעי לדיגיטלי, בין אמנות הרחוב לאופנה כשהוא יוצר הרמוניה ססגונית מופלאה, אותנטית ונחשקת כמו הקולקציות הקודמות שלו.

יום ראשון, 13 במאי 2012

קולות של חליפה

עוד טור של המועדון, הפעם על השדות הסמנטים של קולות, סאונד ובגדים.
קוין בארנס, סולן להקת "אוף מונטריאול" בהופעה רועשת במיוחד
בראשית היתה צווחה. אחר כך הפך הקול לסמן הייחודי של כל אחד מאתנו, מסוג התכונות האבולוציוניות שנועדו להבדיל אנשים מאנשים אחרים ולאפשר לזהות אותם. אחר כך הפך הקול הגברי (וכמובן היעדרו) לאלמנט מכונן בתרבות האנושית, מדבר אלוהים חיים ועד שתיקה הולכת ונמשכת של משורר. כל אדם גדל ומפתח את תהודותיו שלו, את סגנון קולו. שלב התחלפות הקול הוא אירוע בעל פוטנציאל טראומטי בהתבגרות הביולוגית של הנער, כאשר התעוררות הורמונלית משנה את איכות הקול. התחלפות הקול מלווה לא פעם גם בחוסר שליטה עליו ובתנודות לא צפויות שאינן משעשעות במיוחד כשאתה בן 12.
קול הוא גם מטפורה להמון דברים: הקול האישי, כמו טעם או סגנון שכל אדם מפתח לעצמו, הופך לחלק מהמהות שלו, מעין תעודת זהות גנטית, סמן אופי שמרמז על עמוד שדרה סגנוני. אבל איך אפשר באמת לזהות "קול", שלך או של אחרים? בשיח האופנה מקובל לתאר מעצבי אופנה "בעלי קול אישי", ולעתים קרובות מבקרים מעצבים ש"איבדו את קולם" או מהללים את אלה ש"קולם הולך ומשתבח". אבל מהו הקול האישי? ומי יודע איך מקשיבים לו?
הלמוט לאנג, ניסויים בשקט
אם תקופות כמו הסבנטיז (עם חולצות הפלסטיק ושילובי הצבעים הבוטים) והאייטיז (עם מעצבי האופנה הרעשניים כמו ורסאצ'ה וארמאני) נחשבות צעקניות, הניינטיז ושנות האלפיים מסווגות כשקטות יותר, עם החרישיות האינטלקטואלית של מרטין מרג'יאלה (המעצב שאיש לא ראה או שמע), הלמוט לאנג וראף סימונס.
אפשר לראות בחזרתם של בגדי הגברים הקלאסיים - כמו אלה שלבש השחקן ז'אן דז'רדן ב"הארטיסט" - סמן למינוריות הסגנונית הנדרשת באופנת הגברים העכשווית. מצד שני, טרנד הצבעים הבוהקים עדיין מהדהד במסלולי תצוגות האופנה, ותמונה כמו זו של ראף סימונס מנופף לשלום בתצוגת האופנה האחרונה שלו בז'יל סנדר היא דוגמה עוצרת נשימה של שתיקה רועמת שנכנסה מיד לפנתיאון.
סימונס נפרד לשלום בשתיקה רועמת
מעבר לקול שבוקע מגרוננו ולקול המטפורי, גם לבגדים ולדרך שבה הם עוטפים אותנו יש רעשים ייחודיים. נכון שהצלילים המקושרים לכאורה לנשים מושמעים הרבה יותר: טפיפות עקבים, רוכסנים נסגרים או ציפורניים נשברות על לוח. אבל גם לגברים יש לא מעט בדים ובגדים שמשמיעים רעשים: נעלי עור חורקות או נעלי בד חרישיות (כמו אספדריל קיציות), תיקתקים במעילים והסקוץ', פס ההצמדה עם הצליל הנעים והמוכר, שיחד עם מעילי הניילון מחזיר את הג'נטלמנים לשנות ה-80 הרעשניות.
עוד רעשים מענגים הם רעש מכנסי הג'ינס שהרגליים מפלסות להן מקום בתוכם בלבישה הראשונה (או אחרי הכביסה) ורחש חולצה לבנה מעומלנת ופריכה שבכל פעם שמניחים אותה על הכתפיים היא נשברת מחדש. הג'נטלמנים גם אוהבים להצטמרר מרעשים לבנים של צמר איכותי ומאמינים שאם הם ממש מתרכזים, הם יכולים לשמוע חולצת משי משובחת ממרחקים.
לשמוע את הקריספיות של החולצה הלבנה של דרייפר
רעש נוסף, מענג פחות, שמגיע בקרוב לביקור הוא אותו רעש נעליים נגררות שגורם לג'נטלמנים לרצות לפעמים להיות כבדי שמיעה. עם בוא הקיץ התופעה נעשית פופולרית יותר ויותר, והיא כוללת רעש שנשרך אחרי הליכה גמגמנית, לרוב בשילוב רחשי פלסטיק של כפכפי ים, ההופכים למפגע אודיו-ויזואלי.
ניק נייט, האמן-יזם ואיש הקריאטיב שעומד מאחורי ShowStudio (פלטפורמה שבודקת את גבולות הייצוגים המוכרים של עולם האופנה), הציע לפני כמה שנים דרך מעניינת לבחון אופנה: הוא הציג סדרה של פרויקטים שהוקדשו לחקירת "הסאונד של בגדים" - ובהם גם סרטים שעסקו ברעש שמשמיעים בגדים שונים, משכמיית עור של הרמס ועד שמלת נצנצים של מקווין - ושגרמו לג'נטלמנים לתהות גם מהו הסאונד של ז'קט של ריק אוונס, או איך מקשיבים לחליפה של טום פורד.
מתוך "יומן הרוק" של הדי סלימאן
גם מערכת היחסים בין אופנה למוסיקה סבוכה ומורכבת: דור הג'ינס, שהיה סמל למהפכת הנעורים של העולם המערבי שאחרי המלחמה, עם איקוני הסטייל שלו אלביס, דילן והרולינג סטונס; הפאנק הבריטי, שהתחבר למכנסי הג'ינס הצמודים או לסיכות הביטחון של הסבנטיז; תרבות הפופ של האייטיז; נערי הרוק הגרומים של סצינת האינדי משנות האלפיים, שצולמו באובססיביות בעשור האחרון על ידי מעצב האופנה-צלם-ושוב מעצב אופנה הדי סלימאן.
ז'ן טוויטו, הבעלים של בית האופנה הצרפתי APC, רואה במוסיקה חלק עיקרי מהדנ"א של המותג. הוא מחזיק אולפן חזרות בתוך הסטודיו שלו ומציע מבחר מוקפד של דיסקים בחנויותיו ברחבי העולם. גם מותגי אופנה כמו אפריל77 ובית קיצונה משמשים כיום בית קריאטיבי שמוכר בגדים ומשמש לייבל למוסיקת אינדי - שילוב של להקות בנים ובגדים שהולמים כל כך את דורם.
CBGB  - פעם מועדון פאנק, היום חנות בגדים
ג'ון וורוואטוס, המעצב האמריקאי שקנה את CBGB, מועדון הפאנק-ניו וייב הניו-יורקי והפך אותו לחנות ענק של המותג, מנסה בכל כוחו לזהות את עצמו עם מוסיקה, נעורים ומגניבות. וגם אניו קפאסה, המעצב של קוסטום נסיונל, שביקש לאחרונה מסולן הלהקה האיטלקית "דה דרגונס" לתרגם את הקולקציה הגברית הקרובה לקטע נגינה מלא בדיסטורשנים וסטייל.
תצוגות האופנה, מפגן הכוח העונתי של כל מעצב או מותג, הן מפגש אולטימטיבי של קול והצהרה סגנונית, מקום אידיאלי להצגת הסאונד הנכון של הרגע, זה שתפור על פי מידת הבגדים ומותאם לרוח הזמן והמקום. לכן הפכו הפסקולים של תצוגות האופנה הגדולות לפלייליסטים מומלצים באתרי האופנה, וזמרים אוונגרדיים שמושמעים בהן מקוטלגים מיד כאיקונות סטייל בהתהוות.
ז'יל סנדר - לצעוק בשקט
התורה הלא כתובה של הג'נטלמנים מעודדת לצעוק סגנון בשקט, ללבוש בגדים שמאזנים את הרצון להתלבש בהרמוניה עם התשוקה למצוא את הקול האישי האותנטי.
דולצ'ה גבאנה, ללחוש ברעש
בעידן שלנו קטגוריות סאונד חייבות למצוא ניואנסים מדויקים יותר מ"לבוש צעקני" או "לבוש שקט", וכדאי להבין שבגד יכול גם לסמן דיסטורשן או להחליף את הצליל שלו - אם בשילוב מפתיע של ז'קט רעשני וחולצה שיש בה שקט לבן, ואם תוך אימוץ סגנון שיש בו יותר מקול אחד, משהו שאפשר לקרוא לו, בהשאלה מהספרות, "אופנה פוליפונית". *

גרגורי והעדשה


חגיגות היובל לסרט "מות הזמיר" (שהאזרח קליין ציין בסוף השבוע) הזכירו לגרסוניירים שגרגורי פק, השחקן שגילם את אטיקוס פינץ' (וזכה עליו באוסקר), היה גם סטייל אייקון מרתק שהצליח - גם חמישים שנה אחרי הסרט - להפוך את הסגנון שלו ואת המשקפיים שחבש לאלמותיים, לא פחות מהסרט עצמו.
המסגרת, דגם שנקרא P3 קלאסי, היא מסגרת עם עדשות עגולות בעלות חזות רטרואית מחומר שמזכיר קרן, מסגרת שהיתה נפוצה בשנות החמישים ואחר כך בשנות השמונים. הניחוח הפיפטיזי של המשקפיים הפך את המשקפיים למבוקשים במיוחד, ואוליבר פיפלז, המותג האמריקאי האהוב, הוציאו כאלה במיוחד לכבוד חגיגות היובל לספר, שנחגג בשנה שעברה.

ביקשנו מיוסף חבר, אופטומטריסט עם חנות קטנה ומקסימה בשדרות חן 59 (טל: 03-5221442) עוד משקפיים דומים לאלו של גרגורי פק (מלבד הזוג המדובר של אוליבר פיפלז, שמוצעים במבחר צבעים וחומרים). את הזוגות היפים האחרים תצטרכו לראות אצלו בעצמכ
Oliver Peoples
Super
Oliver Peoples

Marni


יום שישי, 4 במאי 2012

רויאל בלו

אקנה, בית האופנה השוודי האהוב, פצח השבוע בפרויקט גרסוניירי מקסים בשם Snowdon Blue, בו משתף פעולה ג'וני ג'והנסון, המעצב הראשי של אקנה עם לורד סנואודון, צלם פורטרטים של החברה הגבוהה בבריטניה ובעלה של הנסיכה מרגרט, אחותה של המלכה אליזבת.

 
פרויקט "Snowdon Blue" כולל ספר מהודר ובו 61 דיוקנאות של גיבורי תרבות (כמו סרז' גנסבורג, דייוויד בואי, ג'רמי איירונס, גרהם גרין ואחרים) לבושים בווריאציות שונות של החולצה כחולה קלאסית. 
כמו כן כולל הפרויקט תערוכה נודדת של צילומי הלורד שתנוע בין סניפי אקנה בלונדון, פריז ושטוקהולם וליין מצומצם ונחשק של שמונה דגמי חולצות כחולות, להשיג בחנויות אקנה וב - Très Bien Shop). 


יום שלישי, 1 במאי 2012

אספרסו לונדון

אחרי הפוסט הקודם של אמריקאי בטוקיו הגרסונייר נהנה לבחון עוד ערבוביה סרטוריאלית בינלאומית, כשמותג בריטי מובהק כמו האקט יוצא מגבולות נהר התמז ומגיע למילאנו. 
בשבוע שעבר, לקראת השקת החנות החדשה של המותג באיטליה, הסתובבה קבוצת דוגמנים בריטים שניסו לייצר אנרגיות דנדיות לונדוניות ברחבי מילאנו היפה. עוד פרטים על הלוקיישנים ותמונות מוצלחות בשחור ולבן אפשר למצוא בעמוד הפייסבוק של האקט. עכשיו רק נותר לחפש את הכנופייה האלגנטית הזו ברחובות תל אביב. Watch Out!