על מרטיני וסטייל

כולנו מזדקנים, חושב הגרסונייר, ובונד - לפחות במובן הזה - לא שונה מאף אחד מאיתנו. לכבוד חמישים שנה ליציאת הסרט הראשון, "דוקטור נו" (1962) אפשר לתפוס בברביקן בלונדון את התערוכה הסוקרת חמישים שנות סטייל של בונד, מהגדג'טים שהיו האקססוריז הגבריים האולטימטיביים (לפחות עד בגד הים של דניאל קרייג), דרך המכוניות, הבתים ועד החליפות של ג'ורג'יו אמני, בריוני, טום פורד, ז'יבנשי, פראדה וורסאצ'ה.

לכבוד הסרט החדש, "סקייפול", שייצא ב-25 באוקטובר, הנה טעימה קצרה מהסטייל שמחכה לנו שם.

אלף-בית של הסטייל

הג'נטלמן הלונדוני הארדי אמיס, הנודע גם כ"קוטורייר הבריטי", נחשב עד היום לאחד מאנשי תעשיית האופנה המשפיעים בממלכה המאוחדת, במחצית השניה של המאה ה-20. מהסטודיו שלו ברחוב סאביל רואו עיצב אמיס בגדים לנשות החברה הגבוהה הבריטית (ביניהן המלכה אליזבת וכלתה המנוחה דיאנה) והיה גם שותף לפרויקטים מרתקים אחרים, כמו עיצוב התלבושות לסרטו המיתולוגי של סטנלי קובריק: "2001: אודיסאה בחלל".
אמיס נפטר ב 2003 אחרי שני עשורים קשים בהם ספג המותג הפסדים והתגלגל בין ידיים רבות. כיום הוא נמצא בבעלות קבוצת השקעות סינית ולאחרונה מונתה המעצבת הבריטית קלייר מלקולם שמנסה להחזיר עטרה ליושנה, כיאה למותג סאביל רואו עם היסטוריה מפוארת.

הארדי אמיס, אביב - קיץ 2012 , עוד תמונות כאן

ככותב טור קבוע על אופנת גברים במגזין אסקוויר, איגד אמיס את רשמיו והוציא ב-1964 את הספר "ABC of Men's Fashion".
עד שהגרסונייר ישים ידו על הספר (שיצא לפני 4 שנים בהדפסה חוזרת) אפשר להנות מהפרויקט האחרון של המותג, בו רואיינו כמה אנשי מפתח בתעשיה המספרים על האלף-בית של הסטייל האישי שלהם. האחרון שבמרואיינים הוא מר אימרן אמד, היזם והעורך של האתר ביזנס אוף פאשן והמעורר ההשראה הרשמי של הגרסונייר: 

מועדון הג'נטלמנים - גבר בעל השפעה

עוד בטרם הספיקו הג'נטלמנים לציין את היארצייט לפטירתו של הבמאי ג'ון קסאווטס (החודש מלאו 23 שנים למותו) והנה הגיעה הידיעה על מותו של השחקן האמריקאי בן גזארה, ביום שישי שעבר. יחד עם השחקן פיטר פאלק, שגם הוא נפרד מאיתנו לפני כמה חודשים, שלושת הג'נטלמנים הללו עבדו יחד על לא מעט פרויקטים מרתקים, ששיאם האמנותי והחד פעמי בסרטו של קסאווטס "בעלים" (1979). הסרט, שדן במהות הגבריות ובמערכות היחסים הסבוכות של שלושה גברים צעירים עם עצמם, עם נשותיהם, ועם החיים וטעמם המר, הוא למעשה גרסתו של קסאווטס למועדון ג'נטלמנים במשבר גיל ה-40. 

 הג'נטלמנים יכולים לכתוב על הגיל הזה אלפי מלים, אבל מעדיפים לשלוח את מי שעוד לא ראה את הסרט לצפות ב"בעלים", שעוקב, כאמור, אחרי טריו גברי המתלכד מחדש בעקבות מותו הפתאומי של חבר. השלושה פוצחים במסע (או מנוסה) מניו יורק ללונדון, שבו קסאווטס משרטט את דמותו המורכבת של הגבר האמריקאי שצומח בלב תוגת תרבות הפרוורים. הסרט, שהוגדר על ידי קסאווטס כ"קומדיה על חיים, מוות וחופש", הנו מסמך מרתק (וא-קומי), מורכב ופשטני לכאורה, המסרב להעניק תשובות ברורות למהות הגבריות המודרנית (או מה שנשאר ממנה), אבל מצביע לכיוון רווי בהרבה אלכוהול ותהיות על החיים. 

כמי שנחשב לאבי הקולנוע העצמאי, קסאווטס בנה את הכוח ביצירותיו לא רק באמצעות תסריט הדוק שאחר כך הופר, אלא גם סביב אנסמבל שחקנים עם מרחב אלתור מעורר השראה. לא רק הדמויות, אלא גם המצלמה נעה בתזזיתיות יתר, ללא פוקוס או מנוחה, כשהבמאי לא מהסס להתקרב לבעלים (שהוא, אגב, אחד מהם) ולהציג אותם בבוטות מחוספסת ובחמלה אנושית נוגעת ללב. מספרים שתהליך העשייה של הסרט היה לא פחות סוער מתוכנו, וכדי להכין את השחקנים לתפקידם, במיטב המסורת של קסאווטס, נכתב רומן בן 300 עמודים שעזר להם לצלול לחיי הדמויות. 

מגזין "GQ" כינה לפני כמה חודשים את קסאווטס "אחד מההיפסטרים הראשונים", והג'נטלמנים תוהים אם זה הכינוי ההולם אותו ביותר. אמנם מדובר בניו יורקי אקסצנטרי, חובב מוסיקה שעשה סרטים היפר-ריאליסטיים על דמויות משוגעות, כועסות ומיוסרות בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ונכון שהקולנוע שלו היה חלוץ בכל מה שקשור לטרנד ה"עשה זאת בעצמך", עם הפקות בתקציב זעום וסגנון מחוספס, אבל קסאווטס היה יותר מסתם היפסטר, גם אם הוא שתה כמו חמור ונראה מצוין בחמש בבוקר. 

ההשפעה של קסאווטס, שמוצאו יווני, על התרבות הפופלרית, היא מרשימה אף שלעתים אינה מודעת. תווי פניו החזקים עדיין צרובים בדמיון כדמות מיוסרת וסוערת (קסאווטס מת ממחלת כבד בגלל התמכרותו החמורה לאלכוהול). כדי להבין היכן טמון הקסם הקסאווטסי, כדאי להיזכר באחד הציטוטים שלו: "לא משנה כמה אתה מזדקן, אם אתה יכול לשמור על התשוקה שלך ליצירתיות, אתה שומר על הגבר-ילד שבך בחיים" - הרהור מדויק למשבר גיל ה-40.

כשמדברים על הסגנון של קסאווטס, מתייחסים בעיקר לזה הקולנועי; אבל לא יהיה זה ניסיון מופרך ללמוד מכך גם על סגנונו האישי, האופנתי. כי קסאווטס יכול להיות מורה נבוכים טוב לא רק לקולנוע עצמאי אמיץ, אלא גם לאופנת גברים שלא נוהה אחרי טרנדים, לא מחפשת (רק) מותגי יוקרה ונוטה לא פעם אחרי אלתורים יצירתיים שמרחיבים את הסיפור הבסיסי (תקראו לזה תסריט) של הסטייל. גם לואו-באדג'ט יכול להיות מלא שארם, ועם סגנון אישי מחוספס כמו של קסאווטס, הוא לבטח גם יצליח.

הסטייל של קסאווטס היה תמיד אלגנטי ומצומצם להפליא, והוא שמר על התמדה מבורכת: עניבה דקה על חולצה לבנה, חליפה אפורה והקפדה מדויקת על אותם מדים שהג'נטלמנים אוהבים לאהוב - מראה ספק קז'ואל ספק מהודר יותר, שנראה מתאים לכל אירוע. נדמה שקסאווטס הצליח, בדרכו העצמאית, לנסח וריאציה על אופנת גברים שהיא גם הומאז' למסורת וגם פרשנות שלה. 

אמנם הוא לא מזוהה עם שום סגנון לבוש מובהק, אבל יש משהו בהופעותיו הקולנועיות, מ"תינוקה של רוזמרי" ועד "בעלים", שקושר אותו לסגנון האמריקאי האורבני החדש (לפחות זה שנולד במחצית השנייה של המאה ה-20): מראה אינטלקטואלי נטול מאמץ, מלא שארם וסטייל שהועברו גם לשלושת ילדיו - ניק, אלכסנדרה וזואי. 

אבל אם באופנה עסקינן, אי אפשר להימנע מהקפיצה העכשווית למעצבים אמריקאים צעירים, שממשיכים, בדרכם, את הסגנון של קסאווטס, שומרים על איכות יצירה גבוהה, פרשנות חדשה לקלאסיקה גברית, ובעיקר - על סגנון נטול מאמץ שנראה מצוין בדרך לבימוי סרט אינדי ברחובות ניו יורק, או לדרינק נוסף בבר השכונתי.

המעצבים האמריקאים העכשוויים סוללים, כמו קסאווטס לפניהם, את סיפורה של רוח עירונית, צעירה וחצופה, אופנה שאינה מתיישרת עם המיינסטרים ואינה פונה רק לסיפור המרכזי (שאותו מנסחים באמריקה מעצבים גדולים ורשתות ענק כמו ראלף לורן, קלווין קליין וגאפ). מעצבים כמו פטריק ארוול והבגדים האינטלקטואליים והעירוניים שהוא מעצב, סיימון ספור הניסיוני, אדם קימל הנזירי, או בילי ריד האמריקאי הקלאסי של הדרום - הם חבורה נפרדת שכזו, שלכל אחד מהם הסיפור שלו. הבגדים של כל אחד מהם מבטאים גם את הגבר וגם את הילד, ונדמה שהם מיוצרים לכל הבעלים המטאפוריים בעיר. אפשר להגיד שהחבורה הזאת היא ממשיכת דרכו העצמאית של קסאווטס בשדות אחרים, ואם אתם מחפשים את המעצבים האלה מסביבכם, אולי גם אתם במקרה בעלים במשבר גיל ה-40.

הז'קט הלוהט

זה לא קורה הרבה שהגרסונייר נתקל בסרט שמעבר לבימוי ולמשחק המשובחים יש גם פריט לבוש אחד שנחרט בזכרון כחלק אינטגרלי מהדמות והעלילה. אין צורך עוד להציג את ריאן גוסלינג, הכוכב הלוהט של הרגע (שרק לפני כמה שנתיים הסתובב פה באבן גבירול), שמככב בסרט "Drive" כשהוא מאובזר בכפפות נהיגה מעור, משקפי השמש, קיסם נצחי בפה, וז'קט (בומבר) כסוף. הז'קט שמלווה את גוסלינג כמעט לאורך כל הסרט מתבלה ומתכסה בכתמים לאורך התפתחות העלילה והופך לסמל השינוי העובר על הדמות המרכזית.

ארין באנאץ' מעצבת התלבושות של הסרט התראיינה לגרנטלנד והרחיבה לגבי שאלת הז'קט. יחד עם ריצ'רד לים, חייט הכוכבים מלוס אנג'לס, ערכו באנאץ' וגוסלינג נסיונות רבים בגזרות שונות ולא פחות מ-13 ז'קטים (!!), היא מספרת, נתפרו לצורך ההפקה. 

פרגון מגיע גם לקבינסקי, אמן האוס צרפתי חביב שהשיר המוצלח שלו "Nightcall" מלווה את סצינת הפתיחה המעולה של הסרט כשהוידיאו מזנק לו ל- 3 מיליון צפיות בחודש.

‫

*‬ עדכון מאז כתיבת הפוסט, באופן לא מפתיע, כבר הגיע המייל שמפנה לאתר המוכר את ז'קט העקרב המקורי. סבב הייצור השלישי של הז'קט המיוחד מחכה לכם ב- Steady Clothing.

** עדכון נוסף, עדות נוספה כי גוסלינג הוא אכן השם החם של הרגע. מייגן או'קיף במכתב אישי.

לבוש לסרט2

לבוש לסרט1 היה פוסט קיצי (ועכשיו כבר יש תקווה לסתיו) שבו תיאר הגרסונייר את סגנונות הלבוש בשני סרטי קיץ מצליחים. עכשיו שמח הגרסונייר לחזור לעולם הקולנוע, עם עשרה פוסטרים שעיצבו אנשי מוקסי קריאטיב בטורנטו, המבוססים על הדי.אנ.איי הסגנוני של גיבור הסרט. התוצאות הנאות לפניכם:

לבוש לסרט

בשבוע החולף נקטו הגרסוניירים בתרגיל התחמקות קלאסי מהחום הבלתי סביל אל בתי הקולנוע הממוזגים וצפו בשני סרטים, כה שונים באופיים וכה מהודקים בסגנונם. גם ב"התחלה" של כריסטופר נולן וגם ב"צעצוע של סיפור 3" של לי אנקריץ' מופיעות לצד הדמות המרכזית דמויות משנה שרבות הושקע בעיצוב התלבושות והסגנון שלהן.
להשוות את "צעצוע של סיפור 3" הילדותי והחביב למורכבות המפותלת של "התחלה" נשמע כמו דבר מופרך מיסודו אבל גם החום הזה בחוץ, תודו, הוא לא ממש מציאותי (וגם הגרסונייר חושב שאפשר היה להחליף בין ליאונרדו דה קפריו לבובה של קן ושני הסרטים עדיין היו עובדים).

החבורה של כריסטופר נולאן

את התלבושות של "התחלה" עיצב ג'פרי קורלנד, מעצב תלבושות שהחל את הקריירה כמלביש הרשמי בסרטיו הקלאסיים של וודי אלן משנות השמונים ("דני רוז האיש מברודווי", "חנה ואחיותיה", "ימי הרדיו" ואחרים). אחר כך עבד קורלנד עם סטיבן סודרברג ("אושן 11", "ארין ברוקוביץ'") וסרטו האחרון הוא שילוב פעולה ראשון עם כריסטופר נולן.
בסרט, כאמור, מככב ליאונרדו דה קפריו כשלצידו ליהק נולן חבורה מרשימה של שחקני אופי משובחים, ביניהם ג'וזף גורדון לוויט (הגרסונייר השבועי לשעבר), תום הארדי, קיליאן מרפי, מייקל קיין ואפילו טום ברנג'ר.

גורדון לוויט חולם שהוא דוגמן

בעקבות מורכבות התסריט ביקש קורלנד את השליטה המוחלטת על עיצוב וייצור כל הבגדים של הדמויות המרכזיות בסרט, כך הוא מספר לאסקווייר, החל מבחירת הבדים כלה בעבודה המסורה והאיכותית של החייט הקבוע שלו בבוורלי הילס.
לאתר המופלא clothesonfilm סיפור קורלנד כי הדרך היחידה לגרום לכל דמות להתבלט באופן אינדיבידואלי, כפי שהן מתוארות בתסריט, היתה לעצב לכל אחת מהן מלתחה מלאה. קורלנד התאים לכל דמות את הבדים עם גזרות וטקסטורות מסויימות ועם מנעד צבעים רלוונטי.

מי שכבר ראה את הסרט הזה, שמדלג בקלילות בין מציאות לחלום, לחלום בתוך חלום (וכן הלאה), יודע עד כמה משמעותיים עיצובי הסט והלבוש ליצירת האווירה המהפנטת והבנת הסיטואציה.
הפריים הבא, הלקוח מסצנה לקראת סוף הסרט, הוא כה משובח שהגרסונייר חטף פלאש-פורווד ודמיין כבר את הפקת האופנה של פראדה, סתיו-חורף 2013.

קליק טו אינלרג'

* * *

חזרה לחום הבלתי פוסק ולעונת המלפפונים הקולנועית שהוציאה את הגרסוניירים לערב נוסף באולם הקולנוע הסמוך לביתם.
פוזות עם משקפי תלת-מימד, כיבוי אורות והפתעת סטייל בלתי צפויה בסרט "צעצוע של סיפור 3".

בסרט אנימציה אין מעצבי תלבושות ייחודיים ואת הדמויות, כולל בגדיהן, עיצבו אנשי יחידת הארט של Pixar. בולטת בסגנונה הראוותני (שלא נאמר מצועצע) היא דמותו של קן, או בשמו המלא: קן קארסון. הדמות, מדובבת על ידי מייקל קיטון, מציגה קריקטורה מגדרית על גבר בלי הרבה מצפון (ושכל) אבל עם לב רומנטי ומלתחה מרשימה.
המגזין אסקווייר הקדיש בגליונו האחרון הפקת אופנה שלמה לכוכב הסרט, כששלל בתי אופנה חשובים עיצבו עבורו דוגמאות זעירות מקולקצית הסתיו-חורף הבאה.

פול סמית

ברברי

פראדה

גוצ'י

באחת הסצנות, שהגרסוניירים צחקו בה יותר מכל, מזמין קן את בארבי אליו למעונו הלא צנוע והמעוצב למשעי ומציע לה סיור מודרך בחדר הארונות הגרסוניירי. הסצנה המשעשעת לא מופיעה באיכות טובה ברשת, אבל הגרסונייר שמח להציג לכם ראיון חושפני עם קן, שנערך לקראת יציאת הסרט לאקרנים ודן בסוגיות המורכבות המטרידות כל אייקון גברי על זמני.

הנסיך והעדשה

מגזין ווג איטליה מציג וידיאו פורטרט קצר ומומלץ צפיה, המלווה במהלך שלושה ימים בפריס את נסיך האופנה העכשווית: כריס ואן אשה.

מאז שתפס ב-2008 את מקומו של הדי סלימאן, נביא הסקיני-סטייל, נתון יורש העצר הבלגי תחת אור זרקורי תעשיית האופנה כשכל קולקצייה נבחנית בקפידה עם רפרנסים לקודמו בתפקיד ולבית אופנה העצמאי של ואן אשה.

Kris Van Assche “Portrait” by Joost Vandebrug from Materialiste Paris on Vimeo.

ולידיעת הנוסעים - עד סוף החודש תוכלו לראות האינסטליישן היפה של של ואן אשה בשם "Poets on Strike" בגלריית Analix Forever בז'נבה.

חתיך תוכן

העולם האלגנטי החדש שבורא לנו סטאפנו פילאטי, מעצב הבית של איב סאן לורן, מכיל מקורות השראה שונים, משלימים ומרתקים. את קולקציית אביב-קיץ 2011 שהציג השבוע בפריס, פתח פילאטי עם הקרנת סרט קצר שהזמין מהצלם ארי מרקופולוס (פעם שעברה זה היה ברוס וובר) המציץ לעולמו של אמן הקעקוע האגדי מארק מהוני ולמוסד ההוליוודי שלו ה- Shamrock Social Club.

הגרסוניירים, נטולי הטאטו, צפו הבוקר בסרט בקפה השכונתי החדש, כשקולות החריטה בעור שבקעו מהמחשב הבהילו כמה מהיושבים לצידם והזכירו להם את הכאב שביופי.

אחרי הסרט הגיע הקולקצייה ואביב-קיץ 2011 הופך פתאום רך, נדיב בבדים בגוונים של אפור וכשמערבבים חליפות מפתיעות עם חגורות עבות, שורטס רחבים, ופולקה דוטס - מציץ לו האלגנס החדש.

אחים לסרט

עוד יום – עוד סרטון. הרשת מלאה בסרטי אופנה והנה שני מטעמים לרגע:
ספייק ג'ונז מגיע ל"אופנינג סרמוני", במסגרת שידורי המהפכה של וייסTV, ומקבל הסבר מקארול והומברט, בעלי המקום, על איך שיחה הזויה בין שני חברים, שמבקשים לעזוב את העבודה, נגמרת בארבע (עוד מעט חמש) חנויות קאלט. הקולקצייה של קלואי סביני, שיתוף הפעולה עם וונג קאר וואי ולמה בכלל קוראים להם אופנינג סרמוני – הסרטון מומלץ לכל מי שחלם אי פעם לפתוח חנות בעיר ומחפש את ההשראה הנכונה. והגרסונייר מכיר כמה כאלה.

(האימבדד לא עובד. תקפצו לכאן)

נקפוץ לרגע לעולמם המחנאי של האחים בורקמן. הגרסונייר כבר עדכן על טיולם במזרח, ועכשיו הם מציגים את קולקציית אביב-קיץ, בסרטון אנימציה ספייק ג'ונזי להפליא הנקרא "הימליאן היי".

אוליבר עם טוויסט

השחקן אלייג'ה ווד והזמרת שירלי מנסון (סולנית גרבג' ואלילת הסטייל מהניינטיז) משתעשעים להם במשחקי זוגיות במיני-סרטון לקולקציה החדש של משקפי אוליבר פיפלז. את הקליפ, הנקרא Les enfants sennuient le Dimanche (הילדים משועממים ביום ראשון), ביימה הצלמת המוכשרת אוטום דה ווילדה, המוזיקה של זי אבי ולגרסונייר לא נותר אלא לצאת לשחק מיני גולף בשדרה.

London Calling 1

על הגרסונייר הלונדוני, ערן לאון, חלה חובת העדכון כשהוא נתקל בשבוע האופנה בלונדון בשלושה מעצבים צעירים, ומוכשרים שהפתיעו בקולקציות הגברים שלהם. הגרסוניירים אורחים ומתארחים, מחוסרי זמן לתרגם, מחוסרי שעות שינה לחלום, עוברים לרגע, אסקיוז אס, לאנגלית.

The London-based-Garconniere Eran Leon has just visited the London Fashion Week and he sends us some fresh stories about talented, up and coming menswear designers. After visiting numerous presentations and catwalks, schmoozing with the bubbly London scene and shading a collective tear on Lee McQueen, Eran has picked up 3 designers for an exclusive report on Hagarconniere. First is: Carolyn Massey.

Firstly would like to present one of my favorite New Generation Menswear designers. Graduated from the Royal College of Art in 2005, where she completed an MA in Menswear. Carolyn Massey's AW10 collection takes its inspiration from a body of military patterns sourced from an anonymous donor many from the second world war.

Grey, heavy, great-coats had lapels pinned back with a row of buttons. Trench-coats in thick wool were twinned with a smart version of the marching-boot. Smocks and trousers had a touch of humour, being made in a peach leather. Massey also sent a model down the catwalk in a daring, silver Lurex all-in-one, union suit and worked on making the romper-suit more masculine by using denim, pairing it with a long-sleeved T-shirt and dark, tie-dyed, ribbed leggings, slashed below the knee. As we have come to expect from the label, Massey continues to develop her accessories line: knitted hats and scarves along with lavish knitted balaclava.

Layers were fastened with sharply shiny brooches, which recalled medals and badges, designed by Hannah Martin. Also this season sees another first for Massey with her collaboration with Tabio, the japanese sock specialists to produce a stunning mens collection.

Next... J W ANDERSON.