יום חמישי, 9 ביולי 2009

הגרסונייר השבועי: JGL (ג'וזף גורדון לוויט)

בבואם להכריז על ג'וזף גורדון לוויט כגרסונייר השבועי וכמרענן הרשמי של הקיץ, פשפשו הגרסוניירים בארון הפוסטים ומצאו כי הוא ה-20 במספר. עיון קל ברשימה מילא את ליבם שמחה למראה ערימת השמות המכובדת ורשימת הגרסוניירים המגוונת.
הכי הרבה היו כאן דמויות פיקטיביות: פאריס ביולר, דונלד דרייפר, ניקולא הקטן, ובנג'מין בראדוק
מוזיקאי אחד: צ'ט בייקר
סופר:
ג'ון אפדייק
מפיק קולנוע:
רוברט אוואנס
ארכיטקט
: שארל-אדואר ז'אנרה (
לה קורבוזייה)
יזם אופנה:
אנדי (ג'ק) ספייד
מעצב אופנה:
ולנטינו
שחקן:
ג'יימס פרנקו (ועכשיו גם JGL).
היו גם כמה אמנים: מתיו בארני, פיטר סאביל, קרלו מולינו, "מלח ג'רי" קולינס
והראשון, כמו תמיד, היה
אברהם לינקולן.

גו'זף גורדון לוויט נולד לפני 28 שנה בלוס אנג'לס, ובגיל 15 כבר חרך את מסכי הטלוויזיה במספר מרשים של סדרות וסרטים כשתהילתו מגיעה לשיאה בסדרה מפגשים מהסוג האישי (סיי-פיי-סיטקום לחובבי הז'אנר, אחת הסדרות הנצפות ביותר בסוף שנות התשעים).

למה אתה לא בגן, מתי תסתפר כבר
קריירת הטין-איידול של לוויט הגיעה לשיאה ב-1999 כששיחק בתפקיד הראשי, לצד הית' לדג'ר, בסרט 10 Things I Hate About You, מה שהופך אותו לגרסונייר השבועי הראשון עם מועדון מעריצים מסודר.
אחרי שיצא הסרט החליט לוויט לעשות סטופ כדור הארץ, ולפרוש, באופן זמני לפחות, עד כמה ששחקנים מבטיחים יכולים, מעולם המשחק. הוא עבר לגור בהארלם, למד היסטוריה וספרות ושפה צרפתית בקולומביה (עוד תשמעו אותו בהמשך) והעולם, שתק.
הקאמבק הגיע דרך סרט הקאלט מבריק העונה לשם "בבּריק", מ-2005, המתרחש בבית ספר תיכון בלוס אנג'לס המשמש כרקע לסרט פילם נואר טינאייג'רי-אינטליגנטי, עם תסריט מדויק ומשחק מתוחכם.

אף שבור, אף שלם

עכשיו פנה לאוויט לתחום הקומדיה הרומנטית, והסרט "500 ימי סאמר" שיצא בשבוע הבא בארה"ב מאיים להיות המנון ההיפסטרים החדש, סרט הקיץ המושלם, ושכמה מבקרים כבר הגדירו אותו כ"אנני הול של זמננו".

הסרט, בבימויו של מרק וואב, במאי וידיאו-קלפים, מתאר מערכת יחסית בת 500 יום, בין דמותו הוורטרית של לוויט, המאמינה באהבה בכל מחיר – לבין דמותה של זואי דשנל, היפה, הקרה, הבלתי ניתנת להשגה, וכבר אמרו חכמינו : אין דבר יותר שלם מגרסונייר עם לב שבור.
פס הקול של הסרט נע בין הסמית'ס, רג'ינה ספקטור, פייסט, וולפמדר, בלק ליפס לקרלה ברוני, הלבוש של לוויט נע בין פוסט-פרפי לברוקלין-היפסטר והכימיה המוצלחת בין השניים גורמת ללבבות הגרסוניירים להלום בציפייה לבוא הסרט לארץ.

ואז, בעוד הגרסונייר השבועי נכתב לו, הגיע טוויסט מעניין. (איזה כיף שאנחנו לא בפרינט). לפתע פתאום עלה אתמול וידיאו חדש של שלישיית וואב-דשנל-לוויט, שהחליטה לקחת את זא'נר הקומדיה הרומנטית צעד אחד קדימה. ולערבב. בוידיאו שעלה השבוע לרשת, ראשון מתוך סדרה אינטרנטית מעניינת בה שחקנים משחזרים סצנות שהם אוהבים במיוחד, מבצעים שני השחקנים את סצנת הקליימקס ב"סיד וננסי", רק שלוויט משחק את ננסי - ודשנל את סיד! סחתיין. הסרט המקורי, אגב, קומדית-פאנק-רומנטית, נעשה ב- 1986 עם גרי אולדמן וקלואי ווב בתפקידים הראשיים.



לוויט, ילד טוב אל.איי, לא מסתפק רק במשחק, ושולח ידו גם בבימוי: הוא הספיק לעשות סרט קצר ועצבני על פפראצי בשם Pictures of Assholes (הוא היה טין-איידול אל תשכחו) ולאחרונה אף ביים סרט בשם Sparks שהשתתף בפסטיבל סנדאנס (זה הטריילר).

מאד כדאי לשים לב לפרויקטים העתידיים של לוויט, שנעים במנעד תפקידים מעניין בין האינדי (כמו Hesher עם נטלי פורטמן), לזוועות מיינסטרים (ג'יי.איי.ג'ו, אלקטרה לוקס) ועד ל-Inception - סרט מדע בדיוני-עכשווי של כריסטופר נולן, המצולם בימים אלו בטוקיו.

אז אם אתם עוד צריכים להתרגל לJGL, תוכלו לעשות קלוז אפ על החיוך הנערי עם הקמט החינני במבחן הבד של הניו-יורק טיימס (שם הוא באמת מדבר צרפתית), ותעשו את זה מהר, כי הוא לא הילד החדש בשכונה, זה אנחנו, השכנים החדשים.

מתפרע ב-GQ עם קלאודיה שיפר

9 תגובות:

מיכאל ז. אמר/ה...

נשארתי בלי אוויר ומלא קנאה למראה הצילומים שלו עם קלאודיה שיפר ב-GQ.

liron אמר/ה...

תיקון: שם הסרט הוא "בריק" ולא "ריק"

גרסונייר2 אמר/ה...

מיכאל, אכן חם שם בחוץ.
לירון, לפני שני הבראוזרים הפתוחים מולי כרגע, מופיע שם הסרט כ-בריק.

אורי אורן אמר/ה...

עוד תיקונון: בריק (שהוא באמת אחד הסרטים האהובים עלי) יצא ב-2005 ולא בניינטיז כפי שנכתב בפוסט

גרסונייר2 אמר/ה...

על טעויות בראוזרים אפשר להתנצל, על טעות בעשור בגיל הסרט אי אפשר לסלוח.
טריוויה לפיצוי: לגבי החליפה של דה-פין

The caped costume that Lukas Haas wears through the movie is based upon the same outfit that Jonathan Frid wore in the cult 60's TV classic "Dark Shadows" (1966).

geffen אמר/ה...

הוא אחד החתיכים בעיניי מאז מפגשים. אני שמחה שמישהו אחר מסכים איתי ואני יכולה להפסיק להתבייש.
בריק זה סרט נוראי.
והוא יכול לדבר אלי צרפתית לנצח עכשיו כשכבר יש לו זיפים.

גרסונייר2 אמר/ה...

גפן, גפן, הרי עד עכשיו כמעט הסכמנו על הכל, אבל מה לעשות את מפגשים לא סבלתי לעומת זאת בריק חשבתי שהוא סרט נדיר ומיוחד. מה לעשות צלקות ואף שבור זו הוכחת הגבריות של טיינאייג'ר ללא זיפים. אבל לפחות נסכים על 500 ימי הסאמר אני מקווה

geffen אמר/ה...

ברור שנסכים זה כבר אצלי בהורדות. ואת מפגשים שנאתי, איך אפשר אחרת, אבל אותו אהבתי :)

reddress אמר/ה...

עוד פוסט נפלא בבלוגכם, שמטפס לו בשורות הסימניות שלי.
שווה ביותר לראות סרט שהבחור עשה גם בתקופת קאמבק "בריק", בשם "mysterious skin", שהוא בכלל סרט מעוצב מדהים (ומדהים נקודה)