יום רביעי, 30 במרץ 2011

סיפוריו של ז'קט

נאחז עוד ברסיסי האביב, מפנה הגרסונייר את תשומת הלב לשני ז'קטים אמריקאים קלאסיים, שמתאימים למזג האוויר הנוכחי, זה שבין המעיל לסנדלים. ז'קט הורסיטי, שיצא מהקולג'ים האמריקאים וחוזר אל עולם האופנה במהירות של כדור בייסבול מוטח, וז'קט הבומבר, שהחליף כתפיים ממפציצים במלחמת העולם הראשונה, לסקינהדס, לסקייטרים, לראפרים ואפילו לשוטרים, הם שתי דוגמאות מצויינות לדי.אנ.איי של עיצוב מוצלח המחזיק מעמד כבר כמעט מאה שנה ועובר שינויים מרעננים.

אחת הגרסאות המוצלחות של ז'קט הורסיטי הוצגה לא מזמן בבית האופנה הצרפתי הצעיר Monsieur Lacenaire (עם סרטון הוידיאו מקסים) שאמנם שומר על הצבעים הקלאסיים אבל בגרסת צמרית רכה ונעימה. הגרסונייר כבר אמר אז שהוא יודע מה ילבש בחורף הבא...

לפתע מגיע דריס ון נוטן ומזכיר שוב למה משתלם לאהוב אותו כל כך. ז'קט בומבר עם שילוב בין שני סוגי כותנה בצעים שונים (חאקי ואפור!) והאובססיה בנושא רק נמשכת.

ואז נזכר הגרסונייר בשני ז'קטים שמדד בשנה האחרונה, ואיך עוד אפשר לכנות פריטים שלא קנית ואתה זוכר אותם עד היום אם לא :הנחשקים. הגרסונייר מציג שני בומברים שפספס לאחרונה:

אקנה
ראף סימונס
לא הספיק הגרסונייר להצטנף בנוסטלגיה עם שרוולי כסף כשלפתע נחת על מסכו מייל מאסוס שמציג את הבומבר החדש של לקוסט, בגרסה צמרית (ראו לעיל) ונחשקת אף היא.

לסיום, ומדובר בסיום ראוי, החנות הפריסאית Blackrainbow השיקה לאחרונה קו עצמאי משלה ואחד הפריטים המוצלחים בו הוא ז'קט הורסיטי השחור, בעוד גרסה חדשה ומסקרנת עם שרוולי עור וגוף זמש.

ויש גם סרטון מלבב שמתאר את התהליך:


BLACKRAINBOW 4.1 Varsity Jacket Making Of from Jay SMITH on Vimeo.


אז לפני שאתם יוצאים מהבית, תלבשו משהו, עוד קצת קריר בחוץ.

יום שלישי, 29 במרץ 2011

מועדון הג'נטלמנים - על טבעו וסגנונו של העירוני

גרסונייר עם בוטונייר
לא בכל יום נתקלים הגרסוניירים במילה חדשה שלא הכירו, ובטח אחת כזו שקרובה לרוחם ולכיס חליפתם. הפעם במועדון הג'נטלמנים הוחלט לברר אחת ולתמיד מה לעזאזל הוא קסמו של הטבע שמושך אותנו, גברי העיר ונערי האספלט, במסתורין מעורר הערכה ואימה. וכך, בעודם מנווטים את מילותיהם בין אדניות אורבניות ליערות סבוכים, נתקלו הגרסוניירים לפתע במושג boutonnière, פרח חגיגי שבו מתקשטת חליפתו של הגבר באירועים מיוחדים, סמן של טבע בתרבות הגברית . לכן הפוסט יהיה רווי בתמונות של בוטוניירים מופלאים, ריחות פרחוניים וחשש רציני מאסונות סביבתיים ומטבע האדם.

הנסיך מייקל מקנט
מאז ומתמיד היה מועדון הג'נטלמנים מוסד עירוני: הוא פועל בעיר, מתייחס ללבוש כחלק מפעילות עירונית, ונהנה מקצב פעימות הלב האורבניות שמזרימות דם חדש לבגדים, ללבוש ולהתנהגות בכל מקום בעולם. "הרחובות ממריאים לאט", אמר המשורר, והג'נטלמנים מנסים לפעמים לצאת במהירות אל מחוץ לשבילי האספלט העירוניים ולהציץ בזהירות אלרגנית על הטבע ביופיו המסוכן.

Markus Muntean & Adi Rosenblum
המתח בין העיר לכפר, בין הפראי למודרני, או בכלל בין הטבע לתרבות הוא קונפליקט שמלווה את ההיסטוריה המערבית מאז שנולדה. מצד אחד, תהליכי העיור הלכו ונעשו אינטנסיביים יותר, כפרים ומושבים נזנחו, וההיסטוריה מתמלאת בסטטיסטיקה של אסונות טבע שלא מוציאים שם טוב לכוחות הטבעיים שנמצאים מעבר לאוטוסטראדות. מצד שני, הטבע המשיך להקסים ולכשף רבים וטובים, עד שבשנים האחרונות יש תנועה גדולה, חזקה ומרתקת שקוראת לבחינה מחודשת של הטבע העירוני, לטשטוש הגבולות שבין טבע לעיר ולשילוב אורגני ביניהם.

נ. קאווארד
קחו למשל את תופעת הפארם-קאלצ'ר בעיר, שמעודדת תושבים להפחית את הצריכה ולהשתמש באמצעים קיימים לדישון, לגידול ירקות ולמיחזור פסולת ביתית לקומפוסט טבעי. מפרויקט "עץבעיר" התל אביבי. עד לב מנהטן, שם במלון העירוני (ומקדש הקוליות המטרופוליני) Ace, אפשר למצוא סימני טבע בדמות כוורות דבורים שמעטרות בחודשים האחרונים את גגו.
בבלוג המצוין של המלון מסופר על עובדת מסורה אחת שנפרדה מבן זוגה וקיבלה חזקה על כוורת הדבורים הזוגית, שאותה העבירה לגג המלון ושממנה מפיקים דבש שנשלח לאורחי המוסד (שגם מספק חלק מתצרוכת הדבש למסעדה שבקומת הכניסה). כוורות כאלה, כמו גם גינות עירוניות אחרות, עושות דרכן למרכזים אורבניים והופכות את ההבחנה הדיכוטומית הוותיקה של עיר מול כפר לבלתי רלבנטית ולהזדמנות להתחקות אחר העקבות המבולבלים של הכפר בעיר (ואולי גם להיפך).

אופנת הגברים עזרה גם היא בשנים האחרונות לטשטוש ההבדלים. אופנה תמיד היתה, בין השאר, מעין מדים מובהקים של אנשים עירוניים, ואילו בגדי עבודה היו מדים שנחשבו "אנטי אופנתיים" והוערכו על פי הפונקציונליות שלהם. העידון הסגנוני העירוני מול החספוס והגסות הכפריים היו לכאורה הפכים שונים, ועד לאחרונה נתפשו כשני צדדים של אופנת גברים, שלעולם לא ייפגשו.

נ. צ'ארלס
אבל בשנים האחרונות, במיוחד באמריקה, יש חזרה למסורת, ואתה גם חזרה לטבע. כבר דובר לא אחת במועדון על חזרתם של בגדי העבודה, מכנסי הג'ינס, חולצות הפלנל וכמובן הדפסי הפרחים והצמחים שמצאו את דרכם לרחובות הערים הגדולות. אפילו בקסטרו צעדו דוגמנים בתצוגת האופנה האחרונה עם גבעולי סלרי בתיקי הקנבס שלהם, שהפכו את העירוניות לרומנטיות כפרית.

קסטרו והסלרי

באגף הנשים, הצמד רודרטה ובית סלין השתמשו בעץ והפכו אותו לאלמנט מרכזי בכמה מהקולקציות האחרונות, וארדם, המעצב הלונדוני החביב, נוהג להפוך כל בגד לחממת פרחים אקזוטית. קרל לגרפלד, כרגיל נביא בעירו, ברא בתצוגת האופנה האחרונה של שאנל בפאריס עולם פוסט אפוקליפטי, ועל המסלול התהלכו דוגמניות בין ענני עשן סמיכים דרך נוף פחמי ושרוף.

גם באגף הגברים נרשמת נהייה פרחונית ראויה: ראף סימונס לבית ז'יל סנדר יצא בקולקציה האחרונה עם הדפסי ענק של פרחים על חולצות טי, ואילו פול סמית ממשיך במסורת המזוהה עם בית האופנה שלו, שמפזר רמזים פרחוניים על חליפות, עניבות ואפילו חפתים מדי עונה.

פרח מראף סימונס
אי אפשר שלא להזכיר את אלכסנדר מקווין המנוח, שחיבר בצורה גאונית בין טכנולוגיה, בד ודימויים מעולם הטבע. הוא הדפיס חיות, צמחים ואלמנטים טבעיים אחרים בטכנולוגיות דיגיטליות מודרניות, ויצר סינתזה מבריקה בין טכנולוגיה לבד, חיבור שהיה הדבר הכי קרוב - ואולי הכי רחוק - מטבע.

אלכסנדר מקווין, סתיו-חורף, 2010
תחום הפרפורמיה היה תמיד אחד מהמקומות האופנתיים שאפשרו למצות בהם את הגעגוע לטבע באופן המובהק ביותר. לצד ריחות מוכרים, אביביים ומתקתקים של פריחה, יש היום לא מעט חברות קוסמטיקה שמנסות להתחקות אחר ריחות טבעיים, שמזכירים עצי מחט ממדינות צפוניות, צמחים מהנילוס (כמו הבושם האחרון של "הרמס") ועד יערות ודשאים ממקומות שונים ומשונים בעולם.

חברה כמו קום דה גרסון מצליחה להציג במגוון ניחוחותיה בדיוק את אותו היחס בין הטבע לעיר, כשניחוחות סינטטיים של ורדים יושבים על המדף לצד ריחות אורבנים מובהקים של אספלט ומטשטשים את ההבחנות המסורתיות של גבריות ונשיות, עיר וטבע.

אופנת הגברים המסורתית יותר הקדישה לטבע אקססוריז מיוחדים, שנועדו לתת כבוד לטבעי, תוך שמירה על התרבותי, כמו למשל מטפחות משי (שמקורן בתולעי המשי), או הפרח בדש ("boutonnière") - הסמן הטבעי הגברי המובהק מכולם - אותו ציפורן חגיגי שנועד לאירועים מיוחדים שבהם חליפתו של הגבר מתקשטת בטבע. "עוד האדם בלבלוב נעוריו", כותב קארל צ'אפק בספרו "שנת הגנן", "הוא מניח שפרח זה מה שתוקעים בדש המעיל... חסרה לו ההבנה האמיתית שפרח הוא משהו שחורף, שעודרים ומזבלים ושותלים ומעבירים וגוזמים וקושרים".

אפילו יש ספר - בוטונייר סטייל
ואי אפשר לדבר על היחסים עם הטבע והשליטה בו מבלי להזכיר את מעלליו (כתגובה, אולי, למעשי האדם) האחרונים במזרח הרחוק. דווקא העם היפאני, שרוחש כבוד כה רב לטבע, נאלץ להתמודד בימים אלה עם אסונות טבע רבים. ראוי אולי בכל זאת לתת את הדעת לאיפוק ולהתנהגות הג'נטלמנית שם, שמוכיחה שהטבע שעליו הכי חשוב להגן הוא, אחרי הכל, הטבע האנושי.

יום שבת, 26 במרץ 2011

ברינג איט בק

הגרסוניירים חלוקים בדעתם בקשר לדייוויד בקהאם, שמככב על השער של גליון הקיץ הקרוב של המגזין פנטסטיק מן, כשהוא (כמה מפתיע) בלבוש מלא שלא חושף את שריריו. גרסונייר אחד נותן לו צ'אנס בגלל הצילומים של של אלסדיר מקלין ובגלל העובדה שהבגדים של דיור הום, אלכסנדר מקווין ואיב סן לורן עושים לו רק טוב. לשני נמאס לראות את השם של בקהאם בכל מקום בעשור האחרון ומאוכזב לגלות שגם המגזין האהוב נכנע למטרוסקסואל המפורסם שהוציא שם רע לגברים שאוהבים להתלבש יפה. מי צודק?

שו Boat?

סטודנטים בריטיים בחליפות פנאי, חותרים במדי נבחרות יפהפיים ונוף פסטורלי מושלם מככבים בכתבה מ-1958 במגזין לייף על מרוץ הסירות של קיימברידג', שמתרחש בכל שנה בשבוע האחרון של מרץ. הבלוג המצויין a continuous lean מדווח על המירוץ ועל התיעוד המופלא שלו מאביב 1958 ומספק כמה רגעי נחת קיסוסיים לחובבי ביגוד הפנאי וקוקטייל עם בוגרי אוקספורד.


המירוץ ה-157 שהתרחש היום הסתיים בניצחון של אוקספורד, אם תהיתם.

יום שישי, 25 במרץ 2011

חליפה קלה

מגזין הג'נטלמנים מסינגפור August Man מציג את חליפות הקיץ הבא. הגרסונייר אוהב את הקלילות הנונשלנטית של חליפות הקיץ, אותן כבר אפשר ללבוש אצלנו בשבוע הבא, עם בוא האביב.

יום חמישי, 24 במרץ 2011

הדי, היידר, טום!

להדי סלימאן יש ספר צילום חדש למכור לכם. לכבוד המאורע הוא מסכים לשבור שתיקה ומעניק ראיונות לעיתון הגרדיאן ול wwd. התנאי המקדים הוא לא לדבר על אופנה, אלא צילום, תשוקתו העיקרית שלו בארבע השנים האחרונות (אחרי שעזב את דיור הום ומחולל מהפכה בהיסטוריה של האופנה) אבל תסמכו על העיתונאים שלא יניחו לו.

בתשובה לשאלה לגבי "הדבר הבא" הבא בבגדי גברים מסביר סלימן (בתרגום חופשי) את יחסו לאופנה: "אנחנו צריכים לעזוב לתמיד את הסיפור של הטרנד הבא, זה מגיע בכל עונה, הדמות הרכה והנערית מול הלבוש והפרופורציות של הגבר הקונבנציונלי. והרי יש מקום לכל הדברים. הגבר האתלטי, או איך שאתה רוצה לקרוא לו, יראה טוב בחליפה קלאסית, זוג מכנסי ג'ינס קלאסיים, בגדי ספורט או פשוט עירום. בוא נשכח מאופנה. אלא אם כן אתה רוצה להראות כמו רקדן צ'יפנדייל בבגדי מעצבים".

היידר אקרמן
צילום: קרייג מקדין

בינתיים בגליון האחרון של מגזין Interview מתראיין, האיש והקיסם, היידר אקרמן לנסיכת הצייטגייסט טילדה סווינטון (שממליצה לו בחום על הספר "An Apology for Idlers" של רוברט לואיס סטיבנסון).
אקרמן: "כשאני נוסע בעולם, אני מחפש השראה כל הזמן ובנקודה מסויימת חשבתי לעצמי מיהו הגבר שמאחורי 'האישה של אקרמן'. חיפשתי את הגבר שמאחוריה והתעסקתי עם החיפוש די הרבה, כשהתוצאה היא בקולקציה שעשיתי לגברים. להיות מוקף בכל היופי הזה ובכל ההיסטוריה הזו הובילו אותי ליצור משהו שמשקף זאת. האמת ... הבגדים האלו יתאימו לך".
סווינטון: "לי?? אני לובשת בגדי גברים. הגבר מאחורי 'האישה של אקרמן' הוא אני".

טום פורד
צילום: ג'ף ברטון

ואחרון, יש יגידו חביב, מראיין ג'פרסון האק את טום פורד לגליון החדש של Another Man. פורד, שגם מופיע על שער המגזין, מעניק חמש עצות לג'נטלמן המודרני (ע"פ פורד. הגרסונייר לא מבטיח לאמץ את כולן):
1.‬ היה הגרסה המוצלחת ביותר של עצמך.
2. גברים שלא עובדים הם משעממים. חייבת להיות לך תשוקה לעבודה שלך.
3. נימוס היא תכונה אלמנטרית לג'נטלמן. לפתוח דלת לגברת, לסחוב את מעילה ולעמוד כשאנשים מגיעים או עוזבים את שולחן ארוחת הערב.
4. אל תהיה מתנשא, גזען, סקסיסט ואל תשפוט אנשים על פי מוצאם.
5. גבר לא צריך ללבוש מכנסיים קצרים בעיר. זה לבוש שמתאים לחוף הים או למגרש הטניס.

יום רביעי, 23 במרץ 2011

ג'יימס, ריצ'רדסון

ג'יימס פרנקו מצולם על ידי טרי ריצ'רדסון בגליון החדש של Vogue Hommes International, האחרון בעריכתה של קארין רויטפלד. היי שלום ותודה על הטוגנים.

ונסיים בשורת הייקו יפהפיה: כל הבגדים - גוצ'י.

יום ראשון, 20 במרץ 2011

השפריץ של דריס

גליון אביב קיץ החדש של GQ גרמניה מקדיש הפקת אופנה שלמה לניסוים בצבע של דריס ון נוטן. הדוגמן הלוהט של הרגע לוקה בדניאר בצילומים של ברונו שטאוב וסטיילינג של קלאוס שטוקהאוזן מגישים לכם את "הפרנציפ של דריס":

יום שבת, 19 במרץ 2011

רוח ונעורים

סדרת הצילומים היפה והגרסוניירית להפליא “Orthodox Eros” של הצלמת לאה גולדה הולטרמן מוצגת בימים אלו בגלריה Polar NKA בבבריסל. בכל פעם שמסתכלים בדמותו של תלמיד הישיבה היפה שבתמונה, מעוטר בצווארון כפלים וחולצת כפתורים לבנה, אי אפשר שלא להנות מהאיכויות המעודנות והקלאסיות של עולם האופנה הגברי, עם אסוציאציה ברורה למאסטרים הגדולים כוורמיר, רמברנדט וקרוואג'יו.
באמצעות דימויים נוגים ומרגשים של נערים דתיים המתמסרים (בחסד ובחן) למצלמה בוחנת גולדה הולטרמן את החושניות שביהדות ומציעה פרספקטיבה אסתטית ומרתקת לאורתודוקסיה כפי שלא הכרנו.

השבוע גם עלה ליוטיוב אחד הסרטונים מתוך התערוכה:


* עדכון מגלריה טבי: הסדרה "אורתודוקס ארוס" מוצגת כעת לא רק בבריסל אלא גם אצלנו במוזיאון הרצליה *

בעודו מהרהר על צווארון הכפלים הלבן (לקראת פורים ובכלל) קיבל הגרסונייר את מייל עדכון מ yatzer המספר על תערוכת יחיד ראשונה לאמנית הגרמניה איווילה קלינקה שלקחה עולם תוכן דומה לכיוון אחר לגמרי.

קליקה מטפלת גם היא במתח שבין קדושה דתית לגוף האדם ובין הרוח לחומר. הגברים הצעירים בסדרה, הנקראת Ritual Memories, נראים כבתוך טקס דתי אפל כשגופם מעוטר בבדים מסורתיים, תכשיטים, אביזרים שונים ואפילו איברים פנימיים של חיות. הסדרה מוצגת כעת בברלין בגלריה STYX בברלין.