הדי, היידר, טום!

להדי סלימאן יש ספר צילום חדש למכור לכם. לכבוד המאורע הוא מסכים לשבור שתיקה ומעניק ראיונות לעיתון הגרדיאן ול wwd. התנאי המקדים הוא לא לדבר על אופנה, אלא צילום, תשוקתו העיקרית שלו בארבע השנים האחרונות (אחרי שעזב את דיור הום ומחולל מהפכה בהיסטוריה של האופנה) אבל תסמכו על העיתונאים שלא יניחו לו.

בתשובה לשאלה לגבי "הדבר הבא" הבא בבגדי גברים מסביר סלימן (בתרגום חופשי) את יחסו לאופנה: "אנחנו צריכים לעזוב לתמיד את הסיפור של הטרנד הבא, זה מגיע בכל עונה, הדמות הרכה והנערית מול הלבוש והפרופורציות של הגבר הקונבנציונלי. והרי יש מקום לכל הדברים. הגבר האתלטי, או איך שאתה רוצה לקרוא לו, יראה טוב בחליפה קלאסית, זוג מכנסי ג'ינס קלאסיים, בגדי ספורט או פשוט עירום. בוא נשכח מאופנה. אלא אם כן אתה רוצה להראות כמו רקדן צ'יפנדייל בבגדי מעצבים".

היידר אקרמן
צילום: קרייג מקדין

בינתיים בגליון האחרון של מגזין Interview מתראיין, האיש והקיסם, היידר אקרמן לנסיכת הצייטגייסט טילדה סווינטון (שממליצה לו בחום על הספר "An Apology for Idlers" של רוברט לואיס סטיבנסון).
אקרמן: "כשאני נוסע בעולם, אני מחפש השראה כל הזמן ובנקודה מסויימת חשבתי לעצמי מיהו הגבר שמאחורי 'האישה של אקרמן'. חיפשתי את הגבר שמאחוריה והתעסקתי עם החיפוש די הרבה, כשהתוצאה היא בקולקציה שעשיתי לגברים. להיות מוקף בכל היופי הזה ובכל ההיסטוריה הזו הובילו אותי ליצור משהו שמשקף זאת. האמת ... הבגדים האלו יתאימו לך".

סווינטון: "לי?? אני לובשת בגדי גברים. הגבר מאחורי 'האישה של אקרמן' הוא אני".

טום פורד
צילום: ג'ף ברטון

ואחרון, יש יגידו חביב, מראיין ג'פרסון האק את טום פורד לגליון החדש של Another Man. פורד, שגם מופיע על שער המגזין, מעניק חמש עצות לג'נטלמן המודרני (ע"פ פורד. הגרסונייר לא מבטיח לאמץ את כולן):

1.‬ היה הגרסה המוצלחת ביותר של עצמך.
2. גברים שלא עובדים הם משעממים. חייבת להיות לך תשוקה לעבודה שלך.
3. נימוס היא תכונה אלמנטרית לג'נטלמן. לפתוח דלת לגברת, לסחוב את מעילה ולעמוד כשאנשים מגיעים או עוזבים את שולחן ארוחת הערב.
4. אל תהיה מתנשא, גזען, סקסיסט ואל תשפוט אנשים על פי מוצאם.
5. גבר לא צריך ללבוש מכנסיים קצרים בעיר. זה לבוש שמתאים לחוף הים או למגרש הטניס.

חדשות הגרסונייר

הגרסונייר חזר מחופשה עירונית מוצלחת הישר אל תיבת דואר אלקטרוני עמוסה בחדשות מרתקות מעולם הסטייל הגברי. ארבע ידיעות מוצלחות לפתוח עימן את השבוע:

1. זוכרים את הפוסט "חג שמח מיסטר פורטר"? נרשמתם כחברים מייסדים? אז גם אתם קיבלתם את הידיעה (ואת הסיסמא) שמר פורטר עלה לאוויר!

ובכן: הגרסונייר השתכנע, תודה. (עכשיו רק צריך לדבר עם מנהל הבנק). העיצוב נקי, מינימלי ומוצלח, יש חלוקה נכונה לקטגוריות, המזכירה כמובן את אתר האם ולא פחות חשוב, לצד מחלקת השופינג, המון תוכן גרסוניירי מעניין (מה שעוזר לוותר על רכישת נעלי הדרבי של ג'ון לואב עבור 929 פאונד).
באתר תוכלו למצוא ייעוץ והכוונה להם זקוק הגבר המודרני לניהול ארון בגדים פעיל, מועצת סטייל מרשימה המנדבת טיפים, מחלקת אייקונים מעוררי השראה, והכוונות סרטוריאליות למטיילים הגלובליים (שוב ביירות. לא תל אביב). אז כן, כפי ששמתם לב הגרסונייר מסרב להסתיר את התלהבותו אבל מבטיח לעדכן אם תצטנן.

2. את כובע הבאולר הזה, שמונח על ראשו של טום יורק בקליפ החדש של רדיוהד, ראו כ- 2 מיליון איש בזמן כתיבת מילים אלו. גם אם הגרסונייר מסרב (במקרה זה) להתרגש מחזרתו של נסיך שנות התשעים קשה לו להתעלם מהסטיילינג המוקפד של יורק, עם חולצת כפתורים לבנה מקופלת עד המרפקים‫,‬ מכנסי ג‫'‬ינס צמודים, אפורים ומשופשפים‫,‬ נעלי בד לבנות, חגורה שחורה עבה ו...כובע באול‫ר‬. הכוריאוגרפיה, אגב, של וויין מקרגור המוכשר.

3. כדאי לפתוח יומנים ולשריין את התשעה באפריל להשתתפות בתחרות עם הסטייל הכי מרשים שיש. נא להכין גם את הפישבון, הפרינס דה גל והפייה דה פול - כי מרוץ הטוויד השלישי יוצא לדרך. הראשון היה קוריוז חביב שגדל והפך למרוץ שני רשמי ועל פי הפוסטר של השלישי, שפורסם זה עתה, הגרסונייר חושב להמציא: אופני טוויד.

4. נקנח לסיום בסדרת הצילומים האחרונה והמרגשת להפליא של הדי סלימאן. לקח לגרסונייר קצת זמן לזהות את הסופר האגדי גור וידל שמככב בסדרה של צלם גדול היודע להעניק כבוד אמיתי - כשהוא רואה ג'נטלמן אמיתי. שבוע טוב לכולם.

ירקוד הנער

חלון הקלנדר שלפני חג המולד נפתח, והנה מתנה מהגרסונייר לשבוע הזה: סרטון קצר שהכין הדי סלימן למגזין VMAN, ובו מופיע הנער אוסקר נילסון, בן 16, כוכב הבלט הדני המלכותי.

ומתופף אחד עם מסיכת דוב.

פרפקשן.

בית הספר לרוק

היחסים האובססיביים בין רוק לאופנה לא התחילו אתמול, אבל הקשר הארוך הזה עושה עכשיו סיבוב הופעות בכמה מקומות מעניינים בעולם ומחזיר את הגרסונייר, שוב, להרהר בחתונה הלבנה של רוקרים ואופנה. הכל התחיל עם "Rock Diary" של הדי סלימן, הכוהן ממליך-הלהקות-הצעירות -מתעד-המוזיקאים-ענוגים, שפרסם השבוע פורטרטים של הלהקה הבריטית disconcert מהעיירה בוגנור, שבה "כולם נראים כמו פרינס הארי". לגרסונייר הם נראו כמעט כמו המשך לקמפיין של פראדה (עם קצת פחות ניטים), אך עדיין שברו את ליבו.

יומני הנסיכה סלימן

במקביל פרסם גלן אובריאן ב"ג'י.קיו" טור שכותרתו "על האחריות הסרטוריאלית של כוכבי רוק". הטור, שנכתב אחרי שמר אובריאן ואשתו חזרו מהופעה של יו2, הוא כתב-האשמה חריף כלפי חוש הסטייל של בונו וחבריו, דיון שניצת כשאשתו שאלה "אתה לא חושב שיש משהו דפוק בלהקה שמתאמצת להיראות כמו המעריצים שלה?". שאלה חשובה ומהותית, חושב הגרסונייר ומסכים עם הקביעה של אובריאן שמבחינה סרטוריאלית אכן בונו הוא איש של ההמונים, אבל כמו שגלן טוען, "ההמונים טעונים שיפור". לפחות מהבחינה הזו.

beautiful day, ugly look

בהמשך הוא מדבר על סטייל אישי ועל כוכבי הרוק והפופ, שלדעתו צריכים להוביל, לא לחקות את ההמונים. קחו לדוגמא את ג'ימי הנדריקס או בריאן ג'ונס, טוען אובריאן, שני רוקרים שהעיזו וששילבו חייטות עילית ומסורת דנדית (ג'ונס), או קלטו את רוח הזמן בסטייל שלהם והובילו טרנדים (הנדריקס).

הנדריקס מחשמל

ג'ונס פול אוף גרייס

בסוף הטור שלו מונה אובריאן כמה אייקוני רוק שעדיין מחזיקים בסטייל מעניין כמו פיט דוהרטי ובוב דילן, גיבורים שגם הגרסוניירים יאמצו בשמחה.

דוהרטי (הירואין) שיק
בוב הבנאי

ואם כל זה מעניין אתכם, תערוכה חדשה במוזאון ברוקלין "מי צילם את הרוקנרול: היסטוריה מצולמת, 1955 עד עכשיו" יכולה בטח לתרום לדיון הסוער.

אבן מתגלגלת בתערוכה בברוקלין

אבל כל העניין נהיה באמת אישי, כשעל השולחן (המטאפורי בינתיים) התגלגל ספר חדש "The Velvet Underground: New York Art" ובו צילומים חדשים של כל חברי הלהקה המיתולוגית, שעניין הסטייל היה חלק בלתי נפרד מהמוזיקה שלהם ומהעולם הויזואלי שהקיף אותם. אם יש משהו שבונו וחבריו צריכים ללמוד, זה קודם כול לשיר (חושב הגרסונייר בשקט), אבל גם אם על טעם וריח וכו וכו - עדיין, דפדוף בספר של הלהקה האהובה בקטיפה, יכול לעשות לU2 רק טוב, לפחות מהכיוון הסרטוריאלי.

לו היינו לו