צייד הצבעים

בביקורו האחרון בפריז פגש הגרסונייר חבר ותיק, שסיפר לו כי הוא הוזמן למסע ציד, אי שם בצפון מערב צרפת. בעונה זו של השנה מתקיימת מסורת של ציד פסיונים הכוללת בתוכה גם קוד לבוש מובהק שנראה בימים אלו טרנדי יותר מתמיד. הגרסונייר, חובב חיות (ולא על הצלחת), הטיל על החבר את משימת תיעוד מסע הציד תוך בקשה להתרכז בעיקר בסגנון הלבוש ולא בשדות הקטל.

קוד הלבוש, כמו לוח הזמנים בטירה, מהודק ומחולק לשניים: זמן הציד וכל השאר. בזמן ההתכנסות בבוקר, מפגשי האפריטיף והארוחות - על הציידים ללבוש חולצה ועניבה, ז'קט טוויד, מכנסי טוויד בגובה הברך, גרביים עם פונפונים ונעליים חומות (בדך כלל מוקסינים). במהלך הציד מדובר בז'קט בארבור, מגפי ציידים גבוהים וכובע קסקט מטוויד.

אזהרה: אי אפשר לומר שהחיות בפוסט זה לא סבלו, אבל אפשר לומר שחובבי הלבוש הגברי יכולים לרוות כאן לא מעט נחת, מבגדים מסורתיים בגוון חום ירקרק (עם תוספת של גרביים אדומים).

אוהל הדוד תומס

האוהלים שבשדרות רוטשילד הזכירו לגרסונייר את תומס היראם הולדינג, חייט ואבי המחנאות המודרנית, שהתחיל לסייר ברחבי ארצות הברית עם הוריו בכרכרה כשהיה בן 9 (באמצע המאה ה-19), ובשנת 1901 - יחד עם עוד שישה ג'נטלמנים בטוויד - ייסד את תנועת הקמפינג החדשה, מועדון שחרת על דגלו את החיים בטבע והציע לאזרחים המודרניים לארוז אוהל, לקחת אופניים ולהינות מהחיים הרחק מהעיר.

עם הפופולריות הגוברת של אופניים, חשב הולדינג, לג'נטלמנים של המעמד הבינוני יש אפשרות לצאת לחופשי עם ערכת מחנאות בסיסית, והוא עיצב את האוהל הנייד הקל הראשון. הוא כתב את ספר המחנאות הראשון "The Camper's Handbook", שבו המליץ לצרף למחנה חברים שיש להם "מזג טוב, סבלנות, נכונות, אהבה לאוויר הצלול, חסרי גחמות, בריאים, בעלי קומון-סנס, אוהבי טבע, בעלי תיאבון, יציבים ואינטילגנטיים", ובנוסף, המליץ לנשים להגיע עם חצאיות שנגמרות שלושה אינצ'ים מהאדמה וניקרבוקרס מ"אנגורה רכה ולא מקשמיר".

מגזין n+ אולי כינה את ההפיסטרים "נוודים אורבנים שמתכוננים לקמפינג שמעולם לא מתקיים", אבל הגרסוניירים בטוחים שהאוהלים של רוטשילד הם החלוץ שהולך לפני המחנה, אולי עוד פרק בהיסטוריה המפוארת של הקמפינג, שעליה אפשר לקרוא בספר החדש: "The Art of Camping: The History and Practice of Sleeping Under the Stars".

על בדים ועל עניבות

אחד הקסמים במעגליות האינסופית של תעשיית האופנה מתגלה כשמוטיב חוזר בצורה שונה או בחומר חדש. כמה נחמד לפתע, אחרי מכת פפיונים לא בלתי חביבה, להיות מוצפים בשלל עניבות מסוגים ובדים שונים: צמר או כותנה אורגנית, משי, שמברה או טוויד, קלאסיקות עבר (שסבא גרסונייר היה אוהב) בטכנולוגיות חדשות. הנה כמה מהן:

עניבה של הצמד הניו יורקי המופלא ניקולאי רוז. להשיג באופנינג סרמוני

עניבת משי סרוגה של בית Charvet המיתולוגי.

אם היא עבה מדי - עניבה דומה ברוחב של חמישה סנטימטרים יוצרה במיוחד עבור מר פורטר

עוד סריגת משי הפעם של drakes

עניבות האריס טוויד

עניבת כותנה אורגנית של היל סייד

עניבות מעורבות משי וצמר של לאנוון

עניבה סרוגה של פול סמית
לסיום, שוב אלכסנדר אולך בפרויקט גרסוניירי להפליא
מציע לכם סט מושלם של מחברת, עניבה ופנקס (להשיג בפרנזט לונדון)

טוויד 2011

באמת חשבתם שתוכלו לעבור את השבוע הזה בלי תמונות ממרוץ הטוויד, השלישי במספר, שהתרחש בשבת האחרונה בלונדון?
הגרסונייר לא יכול בלי דיווח מצולם והוא מודה למארק איימס מהבלוג i b i k e l o n d o n על שיתוף הפעולה ועל התמונות היפות והוידיאו:

The Tweed Run 2011 from ibikelondon on Vimeo.

אז כמו שאומרים אצלנו: בקרוב אצלכם!

עוד תמונות מהמירוץ בפליקר של מארק i b i k e l o n d o n ועוד על הטוויד - במועדון הג'נטלמנים.

חדשות הגרסונייר

הגרסונייר חזר מחופשה עירונית מוצלחת הישר אל תיבת דואר אלקטרוני עמוסה בחדשות מרתקות מעולם הסטייל הגברי. ארבע ידיעות מוצלחות לפתוח עימן את השבוע:

1. זוכרים את הפוסט "חג שמח מיסטר פורטר"? נרשמתם כחברים מייסדים? אז גם אתם קיבלתם את הידיעה (ואת הסיסמא) שמר פורטר עלה לאוויר!

ובכן: הגרסונייר השתכנע, תודה. (עכשיו רק צריך לדבר עם מנהל הבנק). העיצוב נקי, מינימלי ומוצלח, יש חלוקה נכונה לקטגוריות, המזכירה כמובן את אתר האם ולא פחות חשוב, לצד מחלקת השופינג, המון תוכן גרסוניירי מעניין (מה שעוזר לוותר על רכישת נעלי הדרבי של ג'ון לואב עבור 929 פאונד).
באתר תוכלו למצוא ייעוץ והכוונה להם זקוק הגבר המודרני לניהול ארון בגדים פעיל, מועצת סטייל מרשימה המנדבת טיפים, מחלקת אייקונים מעוררי השראה, והכוונות סרטוריאליות למטיילים הגלובליים (שוב ביירות. לא תל אביב). אז כן, כפי ששמתם לב הגרסונייר מסרב להסתיר את התלהבותו אבל מבטיח לעדכן אם תצטנן.

2. את כובע הבאולר הזה, שמונח על ראשו של טום יורק בקליפ החדש של רדיוהד, ראו כ- 2 מיליון איש בזמן כתיבת מילים אלו. גם אם הגרסונייר מסרב (במקרה זה) להתרגש מחזרתו של נסיך שנות התשעים קשה לו להתעלם מהסטיילינג המוקפד של יורק, עם חולצת כפתורים לבנה מקופלת עד המרפקים‫,‬ מכנסי ג‫'‬ינס צמודים, אפורים ומשופשפים‫,‬ נעלי בד לבנות, חגורה שחורה עבה ו...כובע באול‫ר‬. הכוריאוגרפיה, אגב, של וויין מקרגור המוכשר.

3. כדאי לפתוח יומנים ולשריין את התשעה באפריל להשתתפות בתחרות עם הסטייל הכי מרשים שיש. נא להכין גם את הפישבון, הפרינס דה גל והפייה דה פול - כי מרוץ הטוויד השלישי יוצא לדרך. הראשון היה קוריוז חביב שגדל והפך למרוץ שני רשמי ועל פי הפוסטר של השלישי, שפורסם זה עתה, הגרסונייר חושב להמציא: אופני טוויד.

4. נקנח לסיום בסדרת הצילומים האחרונה והמרגשת להפליא של הדי סלימאן. לקח לגרסונייר קצת זמן לזהות את הסופר האגדי גור וידל שמככב בסדרה של צלם גדול היודע להעניק כבוד אמיתי - כשהוא רואה ג'נטלמן אמיתי. שבוע טוב לכולם.

מסעותיי עם גרנט

מגזין אסקוויר מזמין אתכם למסע קסום עם פטריק גרנט (יקיר הבלוג ונסיך סאביל רואו) ברחבי המלכה המאוחדת בחיפוש אחרי מסורת הטקסטיל הבריטית. (ואתם בוודאי זוכרים מה הגרסוניירים חושבים על משולש הזהב של מורשת, ירושה ותורשה).

כמו חוקר טבע והיסטוריון של הבד מחפש גרנט בסקרנות אין קץ את יצרני הטוויד האחרונים של צפון אנגליה, מעניק כבוד (אחרון?) לזן הנכחד של אומני הקשמיר, מחטט בארכיונים מדהימים של מפעלים ישנים אשר יצרו תיקים לשרלוק הולמס, חולצות לג'יימס בונד ועניבות פרפר לנסיכי הוד מלכותה.

אחרי שמונה פרקים עמוסים בגשם, שדות ירוקים, בדים מעלפים ושלל מבטאים מוזרים נע הגרסונייר באי נוחות על הספה ומתכנן את הטיול הבא. מי שרוצה להתחיל מהיום הראשון מוזמן להקליק כאן, מי שרוצה לבדוק על מה מדובר מומלץ להתחיל בפרק הזה על הטוויד:

דובוני הטוויד

אחד הבדים היותר מדוברים בשנים האחרונות ה"האריס טוויד" חוזר לעולמנו, הפעם לא כבגד, אלא כסדרה של דובונים חביבים שעוצבו בשיתוף נאנו יוניברס היפנים. לב הדנים הנוקשה של הגרסונייר מתרכך למראה דובוני הטוויד החביבים והוא מפנה מקום במדף הצעצועים תוך כדי זמזום השיר האהוב על הפיקניק של הטדי-בר'ז.

עונת הבדים הדהויים

במדינות מתוקנות עם מזג אוויר הגיוני משלנו, נהוג שלכל עונה בדים משלה. בחורף שולטים הטוויד והפלנל, ובקיץ מגיעה שעתם של הסירסאקר והשמברה. זה האחרון לא רק שמתאים לאקלים קייצי (או במילים אחרות, חושב הגרסונייר, לכל זמן בשנה בישראל), אלא גם נראה בכל המקומות הנכונים ברחבי הגלובוס, מככב בקולקציות החדשות בכל מותג נחשב ומעטר שערי מגזינים וכתבות כאחד מפריטי ה-must של העונה.

ג'ילנהול בחולצת שמברה בגיליון החדש של ג'י.קיו

מקורו של בד השמברה (chambray) הוא בכלל בקמברה שבצרפת (קוראים לו גם 'שמבריי', אבל כמנהג השמות הצרפתיים הוגים אותו גם 'קמבריק'), שם השתמשו בו החל מסוף המאה ה-16 בעיקר כדי לתפור כובעים. זהו אריג כותנה קל ואיכותי שנטווה מחוטים לבנים וצבעוניים, הוא דומה לבד הג'ינס (אותו דנים, עוד בד שמקורו בעיר הצרפתית) ויש המכנים אותו גם "הג'ינס של הקיץ". הצבעים של בדי השמברה רכים ושטופים, בגלל סוג האריג שמשווה לבד לוק דהוי או מכובס, והעובדה שאפשר למצוא אותו בעיקר בכחול, אדום ואפור רק מוסיפה לאפיל ה-workweary שנקשר אליו מלכתחילה.

חולצת שמברה של ווד ווד

השמברה נפוץ בעיקר כחולצה, שאותה אפשר למצוא כמעט בכל מקום אונליין: מג'יי.קרו ועד ראג אנד בונס, מראלף לורן ועד הג'ינס שופ במנהטן, ורצוי ללוות את לבישתה ולזמזם את שירו של דיויד בואי "Come and Buy my Toys" ובו השורה: " "You shall own a cambric shirt, You shall work your father's land, But now you shall play in the market square, Till you'll be a man"."

שובו של מרוץ הטוויד

אחד הפוסטים הראשונים והמרגשים שכתב הגרסונייר בינואר שנה שעברה היה על מרוץ הטוויד הראשון שנערך בלונדון (הטובים לטוויד).

ההתרגשות (והקנאה, יש להודות) נבעה מכך שמתרחש לו אירוע חברתי, שמושך אליו קהל גדול ואיכותי, ספונסרים לא רעים, תהודה תקשורתית מרשימה - והכל כדי לחגוג בד שהוכתר במועדון הג'נטלמנים כ"אריג מחוספס, גס ולא מעובד". במילים אחרות: אירוע של סטייל גברי.

השנה המארגנים כבר דאגו לפלטפורמה דיגיטלית מושקעת, בלוג איכותי שיענג כל גרסונייר טווידי, וקליפ חינני שמסכם את המרוץ אחר הגלימה, הכובע, הצעיף והאופניים.

במרוץ הטוויד השני שהתרחש בשבוע שעבר מתחת לשמי התכלת של הממלכה המאוחדת השתתפו יותר מ- 400 ג'נטלמנים (ועלמות חן) שפצחו במסע קסום של 12 מייל ברחבי לונדון טאון. המרוץ כלל גם עצירה לתה בגני קנסינגטון, טקס חלוקת פרס השפם המטופח למשעי, פרס לבוש הטוויד המוצלח ביותר, והסתיים במסיבת סווינג סוערת.
הגרסונייר מחכה למרוץ הסטייל הראשון בעירו, שבטח יתקיים בין כיכר אלברט לכיכר מסריק , אך בינתיים לא נותר אלא לחפש רעיונות לקוד הלבוש הדרוש.

עוד תמונות cheers

יותר יפני מיפני

עם כל ההכרזות על מותם של המגזינים המודפסים (בדומה לקריאות המוקדמות מדי על "מות הציור"), הגרסוניירים לא מפסיקים לשמוע על מגזינים מהעולם שעושים את עבודתם נאמנה וממשיכים להדפיס כתבות אופנה ותרבות שתל אביב יכולה רק להתקנא בהם.

אחד המגזינים האהובים הוא "פרי אנד איזי" היפני (המגזין ל"צעירים ולצעירים ברוחם"), שהקדיש את אחד מהגיליונות האחרונים שלו לטוויד (אותו בד גברי שעליו נכתב הטור ה-11 ב"מועדון הג'נטלמנים" בעיתון הארץ) וששיבץ איורים מקסימים של גברים בטוויד, עם ההבדלים הנחוצים בין הטוויד האנגלי לזה האמריקאי. בקשו את המגזין ממוכר העיתונים שלכם. אריגטו.