יום שלישי, 2 ביוני 2009

If you want to get ahead, get a hat

עד שנות השישים גברים לא היו עוזבים את הבית ללא הכובע שלהם: כובעי ה"באולר", כובעי קש, צילנדר וקסקט. בשנות השלושים חברת הכובעים "דנטון" הבריטית ייצרה 100,000 כובעים בשבוע כדי לספק את הביקוש (כתבה מרתקת על ימיה האחרונים של החברה אפשר לקרוא כאן), וגברים ברחבי העולם היו בוחרים כובעים לפי אופי עיסוקם, המקום אליו הלכו, מזג האוויר והמעמד אליו השתייכו. "If you want to get ahead, get a hat" קראה סיסמה פופולרית בימים ההם, אליה הצטרפו ג'סטות ג'נטלמניות של הורדת הכובע בפני נשים, בכניסה לבתי תפילה וכשההמנון הלאומי הושמע.
"אם תסתכלו עם ההיסטוריה של אופנת הגברים במאה שנה האחרונה, תראו התפתחות הדרגתית מלבוש פורמלי לקז'ואל... היום אנחנו מצפים שדברים שאנחנו לובשים יהיו נוחים, והכובע נפל קורבן לטרנד הזה" אומר פיטר הווארת, עורך מגזין אופנת הגברים של ה"סנדיי טלגראף" לכתבה בבי.בי.סי.ואכן, מאז שנות השישים הלך והדרדר מעמדו של הכובע. רבים תולים את סוף עידן הכובעים בכניסתה של המכונית לשימוש והפיכתו של הכובע (מגן הראש העיקרי בפני מזג האוויר) ללא נחוץ, ובתחילתה של תקופת מרד הנעורים, שהפכה את הכובע לסממן ארכאי של עידן ישן ומזדקן. רבים גם תולים את האשמה בג'ון פ.קנדי, שהגיע לטקס ההשבעה שלו ללא כובע - וסלל את הדרך ללגיטימיות של ראש חשוף כמראה רשמי ומקובל.כל זה כדי לספר על בחירתו של יו ג'קמן לסלבריטאי חובש הכובע של השנה (כשלצידו קרלה ברוני האלמותית, זוכת הסלבריטאית חובשת הכובע של השנה), ועל תקוותם של הגרסוניירים שגברים יתחילו לחבוש כובעים ויצטרפו לטרנד חזרתו של הכובע, שעושה רושם ששוטף את העולם.

2 comments:

אנונימי אמר/ה...

אנחנו מחכים לעדכון על הכובען מנחלת בנימין

גרסונייר1 אמר/ה...

העדכון בו יבוא. מבטיחים.