יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

הצבע האמריקאי

תמיד מרתק להבין מהיכן מגיעים גלי הטרנדים הנוכחיים, שכמו עולם האופנה, נעים במחזוריות היסטורית כמעט אינסופית. נסטור ברולה, מהנציגים האהובים של הגרסונייר אי שם בארה"ב (שזה עתה עבר לניו-אורלינס) שולח תמונות שתועדו על ידי משרד המלחמה האמריקאי/מחלקת בטחון המושבים (ומי שזוכר את הדיווח הקודם של ברולה לא יתפלא). התמונות, שצולמו בסוף שנות השלושים, מראות את ההשפעה של תקופת השפל הגדול והן מהתמונות ראשונות של אמריקה בצבע.
עוד תמונות אפשר למצוא כאן, ובינתיים תהנו לחפש את הדברים המוכרים: החולצות המשובצות, בגדי עבודה (מישהו מזהה נעלי רד ווינג?) וצבעו הכחול והיפה של הג'ינס.

מומלץ להקליק טו אינלרג'

יום שני, 29 בנובמבר 2010

צעיף לנצח

לפני שנה כתב הגרסונייר על המעצב הלונדוני ג'יימס מיילסטון שהשיק מותג מטריות מרענן ביופיו ואלגנטי בעיצובו בשם LondonUndercover. לחורף (הלונדוני) הנוכחי מוציא מיילסטון יחד עם החנות המקוונת של הבלוג A Continuous Lean סדרה מפתה של צעיפי קשמיר משובצים בצבעי זית וחום. בינתיים הנסיך מוויילס כבר צופר מלמטה, הגרסוניירים עוטים מדי צייד, זורקים על עצמם צעיף תואם ויוצאים אל הקור הגדול.

חליפה בשטח בנוי

כאורבניסטים אדוקים שבעו הגרסוניירים נחת רב מתצוגת קולקצית אביב-קיץ 2011 של המעצב היפני ג'ון טקהאשי לאנדרקאבר. דוגמן סתור שיער, בבגדי קז'ואל בסיסיים של המותג, עומד בליבה של עיר סואנת כאילו היה גודזילה עם סטייל והחיבור בין אופנה לארכיטקטורה כבר הרבה זמן לא היה כל כך מוצלח.

ולמי שרוצה עוד: תערוכה המוצגת בימים אלו בברביקן סנטר בלונדון חוגגת 30 שנה של אופנה יפנית - ואלה התמונות.

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

מגזינים לשבת

הגרסוניירים חולמים להתעורר בשבת בבוקר עם שלושה מגזינים מסקרנים חדשים. הראשון, Manzine, מגזין מעוצב באיפוק בריטי ושעוסק ב"פנומן הגברי", שעל הגיליון האחרון שלו מככבים גבר בחולצת פסים קלאסית ותינוק משעשע.


המגזין השני, Pink Mince, הוא מגזין וורוד קווירי, שקהל היעד שלו הם "The confirmed bachelor of exceptional taste". השלישי, אולי היפה מכולם, הוא Gym Class Magazine, שפונה ל"בחור שתמיד נבחר אחרון" (הגרסונייר נזכר בשיעורי הספורט שלו, ומיד רץ לרכוש מינוי).


ארול אחד

"קיבלתי השראה מהגברים בחיי ומכל הגברים המזוקנים שמסתובבים פה בשכונה", אמרה הבשמית מבורקלין, אן מקליין על הבושם הראשון שיצרה לגברים. קוראים לו בשם המבריק "Dude No.1"ֿ ויש בו שמנים טבעיים, המפ אורגני (!) ושמן חוחובה אמריקאי - מיקס מושלם לנוסעים המתמידים של ה- L train ולהולכים לשוק האיכרים המקומי. עוד פריט גרסוניירי לסל הקניות הדמיוני לחג.

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

קולב הקסם

הגרסונייר מצא את קולב הקסם לגבר: מתקן תליה של חברת Minsung Bae אשר מצוייד בתנאים אופטימליים של לחות, חשמל לחצי אוזון ואוויר, המנקה את החליפה מכתמים וריחות לא טובים. כל מה שצריך לעשות הוא לתלות את החליפה בתום כל יום עבודה ולמחרת היא כבר תחכה רעננה ומאווררת.

תארוז לי שניים בבקשה

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

פפיוני הפאנק

הגרסונייר הוא לא גיק מדע בדיוני גדול אבל עדיין מחכה בכליון עיניים לחלק 2 בסרט המד"ב "טרון" שיעלה למסכים ברחבי העולם באמצע דצמבר.

לקח קצת זמן אבל בסוף נמצא סיבה גרסוניירית לכתוב על הסרט: גליון דצמבר של דייזד מגזין מציג את דאפט פאנק (הלא הם הגרסוניירים גי מנואל דה הומם-קריסטו ותומס בנגלטר) שכתבו את פס הקול לסרט. התמונות אמנם מיועדות לצפייה במשקפי תלת מימד אבל הגרסונייר חובב ידוע של טשטוש דו מימדי מחכה לחללית הניאון עם המבטא הצרפתי שתאסוף אותו מהמרפסת.

אפשר גם פס קול בדרך:
Daft Punk - Derezzed (NTEIBINT Remix) by Hypetrak


ויש גם טריילר

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

מועדון הג'נטלמנים - דוקטור דוקטור

השפעת העונתית, שלא פסחה על המועדון, הזכירה לג'נטלמנים שבגדים (כמו שכל אמא יודעת) הם לא רק אמירה חברתית ואופנתית, אלא גם מרחב פיזי של מחסה, קליפת טקסטיל שמגוננת בפני העולם. משהו שגברים נוטים בדרך כלל לשכוח. ובכלל, גברים ובריאות הם שני דברים שלא הולכים ביחד בקלות. השבוע יצא מגזין גברים חדש באנגליה בשם GAZ7ETTA (טוויסט על שמו של מגזין הנשים הבריטי המצליח) של חברת המדיה באואר, שלקראת הוצאת המגזין ערכה מחקר לגבי קהל היעד וגילתה סגנון חדש של גבריות במאה ה-21: "גבר 4D " (הגבר הארבע-ממדי").

מדובר בגבר בגילאי 15 עד 40 עם "בטחון עצמי, אינדיבדואל ובעל עניין ותשוקה מגוונים". עוד מגלה החברה, שהגבר החדש פחות שבטי מאחיו הקדומים, ושהוא "מגלה עניין רב בתרבות והרבה יותר מודע לבריאות שלו".
החיפוש הזה אחר דמותו של הגבר החדש ופיצוח יחסו לגופו ובריאותו משגעת בשנים האחרונות את כל מחלקות השיווק הגלובליות, שמוציאות שלל מגזינים, תכניות טלוויזיה ומוצרי צריכה, שאמורים להתאים לפרופיל הדמוגראפי של הגבר החדש. במחלקת המזון, למשל, מוצרים (לכאורה) בריאותיים צצים מדי יום ונארזים בשמות חדשים כמו הקולה זירו או צ'יפסים מירקות שורש, ותכניות שיווק אחרות מנסות לקרוץ לגוף הגברי בלי הטון המטרו-הומו-רטרוסקסואלי.

אבל כמו גברים אחרים לצידם, הג'נטלמנים מעדיפים לטמון את ראשם בחול ולא לדבר (בטח לא לחשוב) על "מחלות של גדולים". גברים, אם הם לא היפוכונדרים, מעדיפים לא להתעסק בבדיקה עצמית. היתה איזו בדיקה מקיפה אחת, כשחזרו לארץ אחרי שנים שרעו בשדות זרים (כשסוף סוף היו יכולים לנצל את שנות התשלומים לביטוח הרפואי), אבל השגרה הישראלית (והמערבית בכלל) הלוחצת לא באמת איפשרה רגעים של התבוננות עצמית, שמתחילה בסדרת בדיקות מערכתיות או מסתכמת במבט חטוף במראה ובתשובה על השאלה הכה בנאלית: מה שלומי היום?.

בדיוק בשביל זה נוסדה באוסטרליה ב-2003 תנועת "מובמבר" (שילב של מוסטש, שפם ושל חודש נובמבר) שמבקשת להעלות את המודעות לנושא המורכב והחבוי של בריאות הגבר. מה שהחל כהתערבות ברים טיפוסית בין שני גברים הפך בשנים האחרונות לתופעה גלובלית שמופצת על ידי שימוש נכון בבלוגים מצד אחד, ובטרנד הגברי החזק מכל של השנים האחרונות, השפם.
תנועת מובמבר קוראת בחודש זה לכל הגברים בעולם לגדל שפם כאות הזדהות וכסמל המאבק להעלאת המודעות הבריאותית בציבור הגברי. אותו טוטם גברי אמור להזכיר לכל מגדליו וחבריהם לפחות שתיים מהמחלות הקשות שפוגעות בגבר המערבי הממוצע, שמהם הוא מעדיף להתעלם: הדכאון הגברי השקט וסרטן הערמונית (שתוקף אחד מכל עשרה גברים).

עסקים כרגיל
הדימוי של בטסי דרייפר שוכבת על ספת הפסיכולוג, בעוד דון שותה עוד דרינק הוא דימוי שלא עבר שינויים רבים מאז שנות החמישים. אמנם הנתונים הרשמיים מצביעים כי שיעור הדכאון אצל גברים נמוך משמעותית מזה הנשי, אך עדיין אין בעובדה זו להסביר את שיעור ההתאבדויות אצל גברים, שגבוה פי ארבעה מנשים. בעקבות הלחץ המוכר של החיים האינטנסיביים, גברים רבים עוברים משברים נפשיים שמשפיעים באופן מובהק על מצבם הבריאותי. הג'נטלמנים, גם אם כתבו לא מעט טורים בנושא, מעולם לא קראו לשמור על דיאטה נכונה (כי הם בעצמם לא), או לעשות ספרוט באופן קבוע (כי גם הם בעצמם לא) אבל הם יכולים לנסות ולבקש (גם מעצמם) להוריד קצת לחץ. לשחרר. להשתמש בתיבת ההילוכים הנפשית כמערכת לניהול לחצים.
מארגני מובמבר גם מדגישים כי תוחלת החיים הגברית נמוכה בחמש שנים לעומת זאת הנשית, ולכן - דרך העלאת המודעות הבריאותית - הם מנסים להוכיח שיש עוד לאן לגברים להתקדם.

החלוק של ד"ר מרטין ומרג'יאלה
אבל גם הג'טלמנים לפעמים נופלים למשכב, ולטפל בהם, הם מודים, זה לא פיקניק. גברים הופכים לנפולת של סמרטוטים כשהם חולים, רואים אויב בכל מדחום, אוהבים מרק עוף ומחפשים אם רחוקה או אח רחמן שיטפלו בהם עד שיבריאו.
ימי המחלה, כידוע, מסמנים לא רק קריסה של מערכות ההגנה החיסוניות של הגוף, אל גם מפילים עימם את חומות האלגנט והסטייל. להיות חולה פרושו להיכנס למצב אנטי אופנתי בעליל, שיש בו קסם רב, אבל טומן בחובו את הסכנה הקיימת ביציאת שלדים מוחבאים מן מהארון: מהטישירט המהוהה והענקית לטריינינג הישן או הפיג'מה, שנשארת שלושה ימים על הגוף הקודח עד שהיא סופגת את כל המחלה.

אפשר ללמוד מאותם רגעים על החמימות והנינוחות של בגדי החולה: חולצות טריקו נעימות למגע, בגדים שהם קצת אוברסייז ומעילים נעימים ומחממים, שלהיכנס לתוכם יזכיר שקיעה שפעתית לתוך שמיכת פוך בילדות.
עולם הבריאות והחולי מורכב קצת יותר מאותה הימרחות אינסופית על הספה. תחום הרפואה למשל העניק לאופנה כמה רגעי חסד אסתטיים, כמו חלוקי האחיות של ריצ'ארד פרינס שהפכו אצל לואי ויטון להשראה אמנותית, רופאים עמוסי שארם וסטייל, כמו ג'ורג' קלוני כדוקטור רוס ואיאן לורי כדוקטור האוס, שמקל ההליכה שלו הוא אקססורי לא רע לדנדי המצוי.

דמיאן הירסט, האמן הבריטי הנודע הפך את ארון התרופות למוצג מוזיאלי, וגם ג'וזף בויס, האמן הגרמני, שהתרסק ממטוסו במלחמת העולם השניה וניצל על ידי נוודים טטרים שמשחו את גופו בשומן ולבד, הוא סטייל אייקון, שהשפיע למשל על דמיר דומא שעיצב בדמות בויס מספר פריטים ייחודיים בקולקציה שלו.
אבל מרוב דיבור הג'טלמנים, לא היפוכונדרים באופיים, כבר מרגישים לא טוב. הם נזכרים באנשים כמו ג'ורג החמישי, לואי ה-16 או זיגמונד פרויד, שלצד הקזת דם קבועה (כדי לשמור הטריות של הכדוריות האדומות, או הלבנות) נהגו להשתמש בסמים קלים וקשים כתרופה (או מענה ללא מעט צרות), ומיד הם רצים לבחון אצות כחולות ירוקות, מערבבים מים במאגמה ירוקה, אומגה 3 ויטמין סי, די או בי ובדרך הביתה רוכשים עוד בגד בריאות להגנה מפני המחלה ולנחמה, שכדאי שכבר תגיע.

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

new and vintage handsomeness


The Pop Up Flea שנפתח היום בשכונת נוליטה גורם לגרסונייר להתגעגע לניו יורק יותר מתמיד. השוק הזמני חוגג את האובססיה סביב אופנת הגברים הרותחת בעיר וכולל דוכנים של כמה חברות אמריקאיות קלאסיות וחדשות ובטח מבחר לא קטן של וינטג'. אפשר יהיה למצוא שם הרבה workwear, לא מעט חליפות ציד, 30 מותגים של סטייל אמריקאי קלאסי ובטח מלא בחורים בג'ינסים מ-Raw Denim וז'קטים מטוויד. מעין מרכז חדש של " new and vintage handsomeness", כפי שקרא לה הבלוג urban daddy.



יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

שער הניצחון

כשיהיה אפשר להשיג את המגזין היפני המופלא Free & Easy בארץ, חושבים הגרסוניירים, יהיה שלום. מגזין האופנה הכי לא אופנתי (במובן הווג-י של המילה) הוא בעצם קטלוג סטייל עמוס באובססיה לכל דבר אמריקאי קלאסי,. מסוג המגזינים שנדמים כמו הליכה בסופרמרקט ענק שמסודר לפי נושאים ומחלקות, שרק יפנים עם חוש סטייל מפותח, ידע היסטורי ודחף נוירויטי לקטלג יכולים להרים.

קחו את שלושת הדפים הבאים בתור דוגמא: פרויקט שכולו קשור ל-V שנוצר מפתח החולצה, הז'קט או הסוודר - כששלל אופציות ליצירת עניין, טקסטורה ופרופורציות שנמצאות בין הגבר והשכבות שמקיפות את הצוואר שלו מוצעות לקוראים. שימו לב לסוגי העניבות, לצווארונים ולסוגי הרכיסות השונות בבגדים. ניצחון הרוח, הגרסה היפנית.