יום שני, 8 בנובמבר 2010

מועדון הג'נטלמנים - זה (לא) רק ספורט

עוד טור של מועדון הג'נטלמנים, שבו הם מכדררים בין אחד לשני הרהורים על ספורט ואופנה, כושר וסטייל.

הג'נטלמנים יושבים בקפה הפינתי האהוב עליהם, מזמינים תה פושר, מביטים לעבר השקיעה ונאנחים. לפני רגע חלפו על פניהם שני בחורים שרצו לכיוון השמש הנעלמת, כאילו היו מחזרים שמאחרים לפגישה שלעולם לא תתרחש. בעוד אדי הזיעה מתפוגגים וענני אבק הסניקרס מתחילים לשקוע, (שוב) מחליטים הג'נטלמנים בינם לבינם שמחר הם מתחילים לעשות ספורט.

יחסם האמביוולנטי לפעילות מסוג זה נובע כנראה מזכרונות מימי בית הספר היסודי, שבהם היו ספורטאים צעירים. האחד פיתח יכולות מרשימות וזכה במדליות בקטגוריית קפיצה לרוחק (מהמקום), והשני ניתר לגבהים דמיוניים ככדורסלן חולמני עם נטיות אמנותיות. גם כשהמשיכו לחטיבת הביניים ולתיכון, המצב לא השתפר: שיעורי ההתעמלות היו הטריטוריה היחידה שבה נדרשו לתלבושת אחידה, ובדיוק כשהחלו לנסח אמירה אופנתית אישית (מביכה כפי שהיתה ב-1983), הם חויבו ללבוש חולצת-טי מכוערת שעליה שם בית הספר ומכנסיים קצרים חסרי ייחוד וסטייל. בחולצת טי כתומה ומכנסי אדידס בוהקים, נותר להם רק לקנא בבני גילם בניכר, שהתקשטו בחליפות ספורט, ז'קטים ספורטיביים ומדי נבחרות עם סמלים קלאסיים.

עם זאת, הג'נטלמנים זוכרים לטובה לא מעט ספורטאים שהציעו אפשרויות אופנתיות מעניינות לגברים שמחוברים לגופם וקשורים לבגדים שעוטפים אותו - החל בביורן בורג ואלי אוחנה, דרך אולסי פרי וג'ון מקנרו, וכלה באבי המטרוסקסואליזם המאוחר, דייוויד בקהאם, שעיצב את הגבר החדש שחדר הכושר הוא מקדשו.

דווקא כוכבי הספורט הלבן היו אלה שהשאירו את חותמם על עולם האופנה ונכנסו לקאנון: פרד פרי, שהוליד את מגן הזיעה ונהפך למותג חביב על מורדים, נוער שוליים וסתם היפסטרים; רנה לקוסט וחולצות הפולו, שעד להמצאתן נאלצו טניסאים לשחק בתלבושות מסורבלות שכללו חולצות כפתורים עם שרוולים ארוכים, מכנסי פלנל ועניבות; או ג'ק פרסל, שעיצב לחברה הקנדית גודריץ' נעליים מיוחדות לשחקני ענף כדור הנוצה, הבדמינטון, שסימן ההיכר שלהן הוא פס דמוי חיוך בשוליהן, ושנקראות עד היום על שמו.

היתה תקופה, בין הסבנטיז לניינטיז, שבה נעלי הסניקרס השתלטו על העולם. מנעלי נייקי מניילון ועד לנעלי לה קוק ספורטיף מעור לבן עם לוגו התרנגול - כולם החלו לנעול נעליים מסדרות מוגבלות ובצבעים עזים, והשאירו מאחור את נעלי העור הקלאסיות של העולם הישן.

הג'נטלמנים, מצדם, למרות חיבתם הנושנה לנעלי אולסטאר ולסטן סמית וראן די-אם-סי של אדידס (גם הבמאי האהוב עליהם, וס אנדרסון, נוטה חסד למותגים הקלאסיים של ילדותו), משתדלים להסתפק בשני זוגות של נעלי התעמלות ולהוציא את ארון הנעליים הגברי אל מחוץ לטריטוריות הספורט.

ג'רמי סקוט לאדידס
שנים לפני המצאת הסניקרס נעלי הספורט האמריקאיות הקלאסיות היו נעלי אוכף (saddle shoes), שאותן נעלו בעיקר במשחקי טניס או סקווש. מדובר בנעלי אוקספורד עשויות מעורות בשני גוונים (שחור ולבן הוא שילוב קלאסי), שאחד מהם גזור בצורת אוכף. הן נהפכו לפופולריות בשנות ה-40 וה-50, וזוהו עם תרבות הנעורים בגלל השילוב בין הספורטיבי לאלגנטי, עד שהוחלפו בנעלי הספורט החדשות - הסניקרס - בשנות ה-70.

ואולי ההבדל בין אז לעכשיו נעוץ בכלל בגעגועים לטרמינולוגיה אחרת. הרי פעם נהגו "להתעמל", ואילו היום בעיקר "עושים ספורט". "להתאמן" נשמע לג'נטלמנים כמו פרקטיקה צבאית, הצירוף "פעילות ספורטיבית" מזכיר להם בדיקות רפואיות שנתיות, ואידיאולוגיית העמל שהולידה את המושגים הללו התחלפה בנהירה אל הג'ים עם הג'יפ.

ובאותו עניין, הגיע הזמן לעסוק בביטוי המסוכן ביותר בעולם האופנה הישראלי: ספורט-אלגנט. לא ברור מתי הומצא המושג או מה בדיוק פירושו, אבל מדובר במראה שאינו ספורטיבי, ובטח לא אלגנטי. שילובים הזויים של ביגוד קלאסי ומדי ספורט נעשו פופולריים ונהפכו למפלצת שמתחילה בז'קטים לא קלאסיים ונגמרת בנעלי ספורט לא קשורות. ספורט-אלגנט, במלים אחרות, הוא לא עמדה אופנתית אלא קומבינה מקומית חפפנית.

ימאמוטו ל-Y3
אם שמים יותר אלגנט בספורט, אפשר להציץ במותגי יוקרה כמו לאנוון, דיור גברים, בוטגה ונטה ולואי ויטון - בתי אופנה קלאסיים שמייצרים בגדי ספורט ונעלי סניקרס באיכות גבוהה ובמחיר שערורייתי. באחרונה החלו מעצבים בולטים לשתף פעולה עם מותגי ספורט ידועים. למשל, חוסיין שאלאיין ואלכסנדר מקווין שיצרו קולקציות לפומה, קים ג'ונס שעבד עם אומברו, וכמובן יוז'י ימאמוטו והמותג שלו ושל אדידס, Y3. שיתופי פעולה כאלה מנסחים מחדש את החיבור הנכון בין הספורטיבי לאופנתי ובין הפיסי לפסיכולוגי.

קים ג'ונס לאומברו

השפעה ספורטיבית אחרת ששוטפת את העולם בשנים האחרונות קשורה במכנסי הטריינינג, שנהפכו מבגד ריצה לבגד רב-שימושי. מכנסי הספורט של דמיר דומה וחליפות האופל מבדים נשפכים של ריק אוונס מציגים את הסטייל הספורטיבי כצל חמקמק שקשור בתנועת הגוף ובמקומו במרחב.

דמיר דומה

אבל אם נחזור לספורט ולקשר ההדוק שבין גוף, תנועה ותרבות פופולרית, אי אפשר שלא להוציא מהארון את חולצת הפולו, הסווטשירט בגוני אפור וז'קט הקולג'ים הספורטיבי שעושה קאמבק עם מראה ליגת הקיסוס העכשווי (דמיינו את פריס ביולר מצטרף למשפחת טננבאום, למשל). רק אלה יכולים לגרום לג'נטלמנים לנטוש את התה הפושר של בית הקפה ולצאת לריצת בין ערביים אל השמש הנעלמת.

4 תגובות:

karen אמר/ה...

say it loud and clear, sport elegant is tasteless evil!

מומלצי הבלוגוספירה אמר/ה...

לא לא
ספורט אלגנט זה הכי יפה :))

אחלה פוסט אלגנטי.
מומלץ אצלי בפנאי
http://hamimlatsim.blogspot.com/2010/11/2511-1811.html


אסתי כ.

יוני אמר/ה...

גם ספורטאים לובשים ביגוד אלגנטי לגבר

יוני אמר/ה...

יש כאן כוונה להבליט את העניין של נעליים אלגנטיות לגבר