פופ-אפ דה לוקס

והרי הודעה לנוסעים לניו יורק (ולאלה שעברו לשם לא מזמן ואתם יודעים מי אתם): נכון, הידיעה על סגירת חנות הדגל של דיור הום לרגל  שיפוצים (עד ספטמבר) תפסה אתכם לא מוכנים (לאביב-קיץ 2012) אבל בטח תשמחו לדעת כי בינתיים נפתחה חנות פופ-אפ של המותג הנחשק בסוהו, ליתר דיוק ברחוב גרין 133. 

האמן הסקוטי רוברט מונגומרי תרם את חלקו ביצירה מסדרת העבודות הטקסטואלית שלו: “Recycled Sunlight” והמושג פופ-אפ מעולם לא נראה כל כך יוקרתי. ממש פופ-אפ דה לוקס.

ואם כבר מותגים צרפתים בתפוח הגדול - בית קיצונה (אחד התגים היותר פופולארים בגרסונייר) חנך לפני כמה ימים את את החלל החדש שלו בקומת הקרקע של מלון NoMad (ברודווי 1170) וטבילת הקרואסון בקפה ז'יטאן כבר הרבה זמן לא הרגישה כל כך נכונה. 

צילום: עופר (גולדן פינגרז) לופט

צילום: סלקטיזם

הג'וינט

אחרי חג אינטנסיבי שבו האובססיה סביב בגדים והופעתם בציבור הגיעה לשיאה (כל זאת ועוד במועדון הג'נטלמנים שיעלה כאן מחר, מבטיחים), אולי הגיע הזמן לקצת מדיטציה ויזואלית.

PRIME from thismustbetheplace on Vimeo.

הוידאו של This Must Be the Place (שעוקב אחר Prime Burger - דיינר ותיק במנהטן) הוא המנון לדיינרים של פעם (אחד העובדים מתעקש ש-Prime Burger הוא בכלל Burger Joint ולא דיינר), לעובדים שבילו שם עשרות שנים ולמדים שלהם, ללקוחות ולהמבורגרים. 

חובת צפייה לכל הרטרוסקסואלים.

בגדי התפוח החדשים

עיני כל העולם היו נשואות השבוע לניו יורק, מצד אחד עשור לאסון ומצד השני שבוע האופנה. הגרסוניירים מעופפים להם בתקופה האחרונה בעולמות שלהם אבל מצליחים להביא ניצוצות של השראה מהתפוח הגדול.

סיימון ספור

פטריק ארוול

רוברט גלר

תפוחים לוהטים

הגרסוניירים לא יכלו להתעלם מרשימת (חמישים) מובילי הסטייל בניו יורק, כפי שפורסמה השבוע ב- StyleCaster, במיוחד כשמופיעים בה שתי דמויות מהפוסט הקודם. מי שרוצה את כל הפרטים (השמות, המקצועות והבגדים) מוזמן להציץ ברשימה, בינתיים הגרסונייר בוחר את הנבחרים שלו:

Philip Crangi

Waris Ahluwalia

Kwesi Blair

Jeffrey Costello and Robert Tagliapietra

Memsor Kamarake

David Thielebeule

כל העיר לפניו

מה לא אמרו עליו? אמן אגדי, יחיד בדורו, אנתרופולוג של אופנה, היסטוריון של תקופה, אייקון של עולם הצילום, אגדה חיה. קבלו בבקשה את צלם אופנת הרחוב האחד והיחיד: ביל קנינגהם.
רכוב על אופניו, חמוש במצלמתו, מוכן לתעד את כל הראוי לתיעוד, חורך קנינגהם את רחובות ניו יורק (או פריס כפי שהנציח זאת הגרסונייר) כבר למעלה מ- 50 שנה, כשהוא סולל את הדרך לדור שלם של צלמים ומתעד (ואולי בכלל כך המציא) את מה שנקרא היום: סטריט סטייל.

הסרט התיעודי "ביל קנינגהם ניו יורק" כבר הוקרן בשנה שעברה בהצלחה בכמה פסטיבלים בינ"ל ובחודשים הקרובים הוא ייצא להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע הרחוקים מביתכם. הסרט, בבימוי של ריצ'רד פרס, מנסה לפצח את סוד חידתו של אדם מיוחד, סגור, צנוע וחכם, תוך הקפדה על הכללים שניסח ביל לעצמו: "discreetly, quietly, and invisibly"

אחרי שתצפו בטריילר המקסים תוכלו לשקוע באתר הסרט, להזכר בסרטונים המקסימים של ביל לניו יורק טיימס, לקרוא את כתבת הפרופיל המעמיקה על ביל בניו יורקר, אבל בינתיים - כמה מילות פתיחה מאנה:

Bill Cunningham New York Trailer from Gavin McWait on Vimeo.

new and vintage handsomeness

The Pop Up Flea שנפתח היום בשכונת נוליטה גורם לגרסונייר להתגעגע לניו יורק יותר מתמיד. השוק הזמני חוגג את האובססיה סביב אופנת הגברים הרותחת בעיר וכולל דוכנים של כמה חברות אמריקאיות קלאסיות וחדשות ובטח מבחר לא קטן של וינטג'. אפשר יהיה למצוא שם הרבה workwear, לא מעט חליפות ציד, 30 מותגים של סטייל אמריקאי קלאסי ובטח מלא בחורים בג'ינסים מ-Raw Denim וז'קטים מטוויד. מעין מרכז חדש של " new and vintage handsomeness", כפי שקרא לה הבלוג urban daddy.

צ'אי בקרח

פרויקטים שמשלבים ארכיטקטורה ואופנה הם מסוג הדברים שהגרסוניירים מאוד מחבבים. בעולם אפשרי הם היו רוצים לשים צעיף, ללבוש ז'קט סתווי ולדהור על הווספה לראות את Building Fashion, מיזם שמצוות ארכיטקטים ומעצבי אופנה צעירים לסדרה של חמישה מיצבים שכוללים חנות פופ אפ וחלל תצוגה זמני מתחת להיי ליין שבמערב מנהטן. המעצבים, שלאף אחד מהם אין חנות עצמאית משלו, יקבלו הזדמנות לבטא את תפיסת העולם המותגית שלהם ואת התרגום שלה לחלל זמני ברחוב 24.

בין המעצבים בפרויקט אפשר היה כבר לבקר בחנות של סיימון ספור (שעליו צריך פוסט נפרד), בבית התה שהקים חביב המדור והגרסונייר השבועי מר וואריס אהלווליה, ועכשיו אפשר לצלול למערת הקרח של ריצ'רד צ'אי, חלל מקלקר שבו מוצגת הקוקלציה לגברים ונשים של המעצב המוכשר.

אולי שווה לחכות קצת, כי המעצב הבא שהולך לקבל את החלל הוא סיקי אים, המעצב הקוריאני-גרמני שהגרסוניירים שמו עליו עין כבר מזמן.

הגרסונייר השבועי - מארק רונסון

הגרסונייר השבועי הוא חם, מתחמם, לוהט, מארק רונסון, המפיק המוזיקלי המחונן, אייקון הסטייל חוצה היבשות והאיט בוי האולטימטיבי (שהגרסונייר עדיין זוכר איך חרך את במת הזאפה בשנה שעברה). בספטמבר הקרוב, כמה ימים אחרי יום ההולדת ה-35 של הנער, יצא אלבומו השלישי שיקרא Record Collection והשמועה אומרת שהפעם... הוא מתכוון גם לשיר.

העטיפה של האלבום החדש. הומאז' לקולאז'

האלבום, כהרגלו של רונסון, עמוס בשיתופי פעולה עם כוכבים חדשים וותיקים (מד'אנג'לו לקיו טיפ), כשהצליל הרטרו-סול המוכר משתנה לכיוון יותר דאנסי אלקטרוני. זה מה שקורה כנראה שמחליפים את איימי, לילי וכריסטינה בבוי ג'ורג' וסיימון לה בון. הנה דוגמא מוסיקלית לעולמו המופלא של רונסון (או בשמו החדש: רונסון אנד דה ביזנס אינטרנשיונל):

שווה לצפות בהומאז' לספורט הלבן בסוף...

Mark Ronson & The Business INTL "Bang Bang Bang" from Warren Fu on Vimeo.

כיאה למעמדו כדארלינג, הרשת מתפוצצת מאינפורמציה לגבי כל דייט או זוג נעליים חדש של רונסון (והוא מחליף אותן בתדירות גבוהה). רונסון ושתי אחיותיו הידועות והמוכשרות (שרלוט וסמנתה) התחנכו במשפחה יהודית לונדונית אבל גדלו בניו יורק כשעד היום הם מחלקים את חייהם הבין יבשתיים, כמה בלתי נסבל, בטיסות טרנס אטלנטיות.
במחלקת הסטייל מביס רונסון בקלות כמעט כל מוזיקאי בדורו: הוא נבחר בכל סקר אפשרי כמתלבש הטוב ביותר, היה איש השנה של מגזין ג'י קיו (הנה הוא מציג עשרה רגעי קסם) ועבד עם פרידה ג'יאניני מג'וצ'י על סדרת סניקרז אותם השיק ברחבי העולם (וזה נראה לא פחות טוב ממה שזה נשמע: מארק רונסון לגוצ'י).

היית קונה ממנו סניקרז?

נאמן לביוגרפיה שלו, רונסון מדלג בין דנדיות בריטית לקוליות הניו יורקית ותמיד שומר על הקפדה מדוייקת בסטיילינג, בין אם זו אופנת רחוב אלגנטית או ביטוי מופתי לחייטות בריטית גבוהה (והנה דוגמא לעוד מישהו שהחליפות יכולות להתהדר בו). רונסון לא מפסיק להפתיע גם בבחירת הצבעים המרעננת שלו, שיכולה להיות נועזת וממזרה, ולהוכיח שגם להומור יכול להיות שיק.

הדיג'יי של השכן

התמונה הבאה, של רונסון עם חברתו הנוכחית (והכה שיקית) ג'וזפין דה לה בום, התפרסמה לפני כמה ימים בניו יורק טיימס. הכתב דן בבחירה המודעת של רונסון בשינוי סטייל מכוון, ולמי שעוד לשעוד לא הבחין בזווית עינו, מדובר בנעליי הרפטו הלבנות שמוכיחות סופית כי קם יורש לגיינסבורג האגדי (אם כי זה המקום לציין את האלטרנטיבה הרוקיסטית והמחוספסת: ג'יימי הינס).

ארוחת שבת במשפחת רונסון Travel Smart
ומשחק מחשברונסון לקינוח

"CIRCUIT BREAKER" by Mark Ronson from gary breslin on Vimeo.

מסיבה נוסטיילגית

קצת כמו מירוץ הטוויד, האירוע הלונדוני שמושך קהל רחב ואיכותי, כך גם במרכזה של מסיבת הג'אז-אייג', שנערכה לאחרונה בניו יורק כפיקניק המוני, עמדה מסורת אופנתית שזוכה לעדכון עכשווי (אצלנו, יש לקוות, יהיה זה גל מלונות הבוטיק שאמור לכסות את העיר. אולי אז יצופו גם פה אירועי סטייל נוסטלגיים לימים שלפני החאקי עם הטמבל). הפיקניק הניו יורקי נערך באי המושלים, נקודה קסומה שנושקת למנהטן ונפתחת למבקרים מדי קיץ (אבל ללא מכוניות).
מה לעשות שסקוט שומן, שאמר שלא יפה להעתיק תמונות בלי רשות, מצלם כל כך יפה:

עוד תמונות מהאירוע אפשר למצוא בפליקר ובטיימאאוט ניו-יורק.

שורטס בשרי

החבר'ה הלא צמחונים בעליל של Wurst Editions מציגים קולקצייה החדשה של שורטס לגברים, הפעם בשיתוף פעולה עם Outlier (שכבר סיפקו חולצות רכיבת אופניים משובחות) ולא פחות חשוב: עם הקצב השכונתי.

Wurst נוסדה ב- 2006 על ידי רוי דאנק, והחלה לפעול כלייבל תקליטים אינדי בועט. בקיץ 2008 השתדרגה לחברת בגדי גברים עם השראות מתכנית הטלוויזיה המיתולוגית של גלן אובריאן, מאוקספורד של שנות השישים, מההומור של וודי אלן וכמובן מלוקל-פטריוטיות וטרנד בגדי העבודה הקלאסיים. וורסט אין דה יו אס איי.