כל העיר לפניו

מה לא אמרו עליו? אמן אגדי, יחיד בדורו, אנתרופולוג של אופנה, היסטוריון של תקופה, אייקון של עולם הצילום, אגדה חיה. קבלו בבקשה את צלם אופנת הרחוב האחד והיחיד: ביל קנינגהם.
רכוב על אופניו, חמוש במצלמתו, מוכן לתעד את כל הראוי לתיעוד, חורך קנינגהם את רחובות ניו יורק (או פריס כפי שהנציח זאת הגרסונייר) כבר למעלה מ- 50 שנה, כשהוא סולל את הדרך לדור שלם של צלמים ומתעד (ואולי בכלל כך המציא) את מה שנקרא היום: סטריט סטייל.

הסרט התיעודי "ביל קנינגהם ניו יורק" כבר הוקרן בשנה שעברה בהצלחה בכמה פסטיבלים בינ"ל ובחודשים הקרובים הוא ייצא להקרנות מסחריות בבתי הקולנוע הרחוקים מביתכם. הסרט, בבימוי של ריצ'רד פרס, מנסה לפצח את סוד חידתו של אדם מיוחד, סגור, צנוע וחכם, תוך הקפדה על הכללים שניסח ביל לעצמו: "discreetly, quietly, and invisibly"

אחרי שתצפו בטריילר המקסים תוכלו לשקוע באתר הסרט, להזכר בסרטונים המקסימים של ביל לניו יורק טיימס, לקרוא את כתבת הפרופיל המעמיקה על ביל בניו יורקר, אבל בינתיים - כמה מילות פתיחה מאנה:

Bill Cunningham New York Trailer from Gavin McWait on Vimeo.

הגרסוניירים של השבוע

‎ האמן הסיני‫,‬ איי ווייוויי ‫(Ai Wei Wei)‬ פותח את תערוכתו החדשה בחלל הטורבינה של הטייט‫-‬מודרן‫.‬ ווייוויי פיזר בחלל העצום כמאה מיליון גרעיני חמניה, עשויים מפורצלן וצבועים ביד (בוידיאו המדהים אפשר גם להבין איך זה נשמע).

במסגרת חגיגות ה-10.10.10 ואחרי שנים רבות של נוכחות פופולרית ביוטיוב, ממשיכי דרכם של צ'רלס וריי אימס דואגים לאתר מסודר ורשמי לסרט "פאואר אוף טן".

‎קארל לגרפלד מייעץ לאופנהיים, פירמת האדריכלים היוקרתית ממיאמי‫, לעצב אי מלאכותי חדש, 20 קילומטר מחופי דובאי‫.‬ באי האופנה (Isla Moda) ייבנו, עד 2014, שלושה מלונות פאר‫,‬ 150 וילות יוקרה ולא מעט חנויות בוטיק‫.

‎ ונחתום במפגש דורות מרגש‫ ברחובות ניו יורק: הסרטוריאליסט מתעד את ביל קנינגהם‫ מתעד.

אמריקאים בפריז (או: הרהור על צילום)

שבוע האופנה בפריז מזמן לגרסונייר המשוטט בניכר מראות, שאותם הוא בדרך כלל חווה דרך הגוגל רידר שלו. בכל פינה בעיר תצוגות, בגדים חדשים, חנויות, סטארים של מגזיני כרום (אנה ווינטור וגרייס קדינגטון או האמיש בולס שמסתובב ברחובות, למשל), ובעיקר הזדמן לגרסונייר לראות שתי אגדות אמריקאיות בפעולה, שבשבילן היה שווה לסבול את הקור (ואת האטיטיוד) הצרפתי.

הראשון - אותו ממש אין צורך להציג הוא הסרטוריאליסט, סקוט שומן. הוא אמנם נצפה כבר אורב בכניסה לתצוגות, אבל היום הגרסונייר הבחין בו, כשהוא משוטט ברחוב הידוע סנט אונורה ומחפש טרף.
סינרומן בארבע תמונות, לקוראים המסורים: כיוון המצלמה, צילום (ועוד אחד) ולחיצת יד לצרפתי הקשיש, שבקרוב נוכל לראות אותו בבלוג הפופולארי.

הסרטוריאליסט בפעולה:

השני, אולי הגרסונייר האמריקאי המקסים מכולם, הוא ביל קנינגהם, שהטור שלו בניו יורק טיימס הוא פנינה מחממת לב, ושההבחנות שלו - יחד עם הצילומים - הם שירה שהופכת את אופנת הרחוב למניפסט גדול על רוח האדם. במר קנינגהם נתקל הגרסונייר הבוקר, ללא אופניו המיתולוגיות (הוא אף ניגש לברך אותו על הטור ולספר לו על מעריצים בארץ הקודש), אבל עם המצלמה והמבט הידוע.

קנינגהם קשישא

אבל אפרופו שני הצלמים האלו, הגרסונייר מרגיש ששבוע האופנה שמתרחש מסביב יצא קצת מכל פרופורציה. עיזבו אתכם מהתצוגות ומהדוגמניות שעל המסלול. מה שקורה ליד כל תצוגה ובכניסה לאולמות הוא מצעד ארוך ומופרע של אנשים, שרק מבקשים תשומת לב מצלמים, בשלל צבעים ותחפושות. לפעמים נדמה שכל מה שאנשים כאלה עושים הוא לחיות בשביל להיראות - לפחות בעיני צלמי האופנה (מה שמזכיר את מה שאמר בודלייר פעם על דמות הדנדי: "הדנדי צריך לחיות וצריך לישון מול המראה", אבל עושה רושם שהמראה התחלפה בעדשה דיגיטלית, והבבואה בפוסט אינטרנטי).

חיים מול העדשה, תמונות מפריז

ורק לפני סיום, אם רוצים להיזכר איך פריז (והעולם בכלל) נראה לפני 180 שנה בערך, הנה הצילום הראשון של פריז (והצילום הראשון בו נראה בן-אנוש), של אחד מאבות הצילום, לואי דאגר. שימו לב לרחוב הריק ולשני האנשים שבתמונה, כשאחד מצחצח לשני את נעליו. הם אמנם לא ידעו שמצלמים אותם, אבל גם הם, כמו האנשים שלמעלה, נלכדו בעין העדשה. בון סוואר מפריז.

פריז, 1838

בילי דה קליק

הרבה לפני הסרטוריאליסט וקצת לפני אלכס ליבק היה רק צלם רחוב אחד שאנה ווינטור טענה כי היא מתלבשת יום יום במיוחד עבורו. הצלם ביל קנינגהם חוגג השנה יום הולדת 80 ואין טוב מלהתחיל את השבוע עם רפורטז' מרהיב ומשעשע על גברים ומלבושם ברחובות התפוח.

*ותודה לרותם