מועדון הג'נטלמנים - סטייל איטלקי

הקיץ שמתחיל לתת את אותותיו, שכבות הבגדים שמתחילות להצטמצם וחוסר הסבלנות להקדיש זמן רב לנושא הלבוש מותירים את הג'נטלמנים עם מעט מאוד מקורות השראה וגיבורי תרבות שיעזרו להם להתמודד עם הקשה שבעונות.

לא אחת דובר כאן על הג'נטלמן הבריטי, הדנדי, דמות מופלאה ומעוררת השראה, שהמראה והסגנון שלה קשורים למזג אוויר שונה מעט מזה שבאזורנו. גם השיק הצרפתי - שקשור בטבורו לאומה המתייחסת לתרבות כאל נכס לאומי ולשיקיות אלגנטית כאל דרך חיים - מתאים יותר לגני לוקסמבורג או לסנט אונורה ופחות לרחוב אלנבי המהביל לעת ערב. יש כמובן את ניו יורק, האחות הגדולה שבמערב והמקום האולטימטיבי לדנדי האורבני המובהק, אבל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות רחוקה עד מאוד מהאפשרויות המקומיות המצומצמות, ולכן על הפרובינציה לחפש השראה בקרבתה הגיאוגרפית.

סטפנו טונקי, עורך w מגזין

הג'נטלמנים מפנים את מבטם למקום רחוק-קרוב אחר, לקהילת גברים אלגנטית שחולקת את אותו הים, מדינה בעלת היסטוריה ג'נטלמנית (חצופה וכובשת) ולבוש מחוייט המושרש אצלה בד-נ-א, מקום שלא לחינם נקרא "ארץ המגף". בעקבות הרנסאנס הגברי המדובר בשנים האחרונות זוכה הדנדי האיטלקי לתחייה מחודשת, ולא מעט אנשי תרבות ואופנה, עיתונאים, צלמים ובלוגרים מנסים לרדת לשורש הנונשלט האלגנטי, האצילי אך מצ'ואיסטי, שיש לגבר האיטלקי להציע.

תמונה מאת: הסרטוריאליסט

בטור שפרסם באחרונה סקוט שומן, הצלם שעומד מאחורי הבלוג הפופולרי "הסרטוריאליסט", במגזין "ג'י-קיו" הבריטי, הסביר את הסיבה לחיבתו לסטייל איטלקי: "רבות דובר באחרונה על 'סגנון איטלקי'... החולצות הלא-מכופתרות, הנעלים הלא שרוכות והעניבות על סוודרים.... אבל כשמתבוננים ברשימה הזו, הדברים נראים כמעט כמו גימיק. זה לא מה שסטייל איטלקי הוא באמת... אנשים יכולים לקרוא לזה 'סגנון ללא מאמץ' או פשוט לטעון ש'האיטלקים האלה פשוט נולדים עם זה'.

תמונה מאת: הסרטוריאליסט

האמת היא הפוכה: אין שום דבר חסר מאמץ בסטייל או במראה האיטלקי. מה שניכרת היא ההשקעה של האיטלקים בקניית הבגדים, בהתאמתם לגזרתם אצל החייט ובלבישתם מדי בוקר. אבל מהרגע שבו הם לובשים את הבגד, הם לא חושבים עליו עד לרגע שבו הם צריכים להתפשט". לסיכום, הציע הצלם המפורסם, צריך להשקיע "חצי שעה נוספת בזמן קניית הבגדים, עוד חצי שעה אצל החייט שיעשה אותם מושלמים וחצי שעה אחרונה בבוקר בעת לבישתם".

תמונות מאת: הסרטוריאליסט

לפני שנכיר כמה ג'נטלמנים איטלקיים עכשווים (וברלוסקוני לא יהיה אחד מהם), כדאי להכיר את אחד הספרים שעיצבו אולי יותר מכל את דמותו של הג'נטלמן האיטלקי: "איש החצר" ("The Book of the Courtier").

סניורה קסטיליונה*

(*שמתם לב שהוא לובש משהו שמזכיר את הדש של דריס?)

בספר, שפירסם במאה ה-16 בלדסרה קסטיליונה, מתוארות המעלות המוסריות והחומריות של הגבר האידיאלי. בדומה לג'נטלמן הבריטי, הוא אמור לאחוז בלא מעט גינונים גבריים, לשמור על קור רוח, נימוסים והתנהגות נאותה. הוא צריך להיות אמיץ לב כלוחם ובעל גדלות רוח של משורר-אמן.
בספר גם טבע קסטיליונה את המונח "sprezzatura", אותו הגדיר כתכונה החשובה ביותר של איש החצר: באמצעות הספרצטורה הוא אמור להיות מודע לחלוטין לעצמו, לחוקי הסביבה ולרושם שהוא מייצר. עליו לשמור על ארשת פנים רגועה גם כשהוא מבצע משימה מורכבת, ולהתאמץ בלי להראות סימני עמלנות.
הספרצטורה עברה עם השנים גלגולים שונים, וכיום - בלי המטען המוסרי והערכי - היא אחד מסימני ההיכר המובהקים לסטייל איטלקי: מעין "רשלנות מחושבת", כמו שמתרגם את המונח מילון אוקספורד, שמתבטאת בכפתורי חולצה לא רכוסים, ז'קט שצווארונו מקופל למעלה או הליכה בנעליים לא שרוכות.

תמונה מאת: הסרטוריאליסט

בכל מקרה, לא מדובר בגימיק, אלא בהשקעה מתוכננת בסגנון אגבי - עמדה סגנונית שמתאפשרת רק עם דיוק והקשבה לפרטים הקטנים. כי כמו שאמר שומן, אם מקדישים מספיק זמן לקניה הנכונה של הבגדים, אם מתאימים אותם היטב לגוף ואם בטוחים במראה השלם לפני שיוצאים מהבית - רק אז אפשר ליצור ספרצטורה אמיתית.

סניורה די מונטזמבלו

אז הנה דוגמה ראשונה לספרצטורה מוצלחת: הכירו את סניורה לוקה קורדרו די מונטזמבלו שעומד בראש פרארי. מונטזמבלו נודע בחוגי האופנה כמתלבש מופתי, שממשיך מסורת איטלקית עם נטיה לקלאסיות איכותית. הוא מופיע לרוב בציבור כשהוא לבוש בחליפות כהות בעלות רכיסה כפולה, עניבות בגוון כהה של אפור או כחול שמונחות על חולצות בהירות וכמובן מטפחות כיס צבעוניות השוברות את הפורמליות הסגנונית.

סניורה אניילי וסימן ההיכר: רצועת שעון מעל השרוול

אם מונטזמבלו הוא שיא האיפוק, ג'אני אניילי, אבי תאגיד פיאט שנפטר לפני כמה שנים, ייזכר לנצח בזכות סגנונו העשיר, הבטוח והראוותני. אניילי הוריש לנכדיו את חברת המכוניות הגדולה, על כל מותגי המשנה שלה, ואת הססגוניות המשפחתית המתפרצת. ג'ון אלקן, הנכד הבכור, זכה אמנם בניהול החברה, אבל אחיו הצעיר, לאפו אלקן, נהפך בשנים האחרונות לאחד מאייקוני הסטייל של הג'נטלמן המודרני.

לאפו אלקן וחברה, בצבעים תואמים

הנסיך האיטלקי נולד בניו יורק, גדל בברזיל, התחנך באנגליה ובצרפת וחזר לפני כמה שנים לניו יורק, שם הוא משמש כסמנכ"ל בכיר לשיווק בפיאט. מדי שנה הוא זוכה בתואר המתלבש הטוב ביותר (ככה זה כשאתה שייך למשפחת אצולה ודודתך היא דיאן פון פירסטנבג), והוא רווק מתהולל ומבוקש ששמו מוזכר לא מעט במדורי הרכילות (בשערוריות סקס, סמים ומכוניות יוקרה). בכל זאת, יש משהו מחויך ומרהיב בסגנונו העכשווי, שיכול להתבטא יום אחד בחליפת תכלת עם רכיסה כפולה ונעלי ספורט ולמחרת במכנסי פסים מחוייטים, בלייזר כחול נייבי, גרביים אדומים ונעליים חומות.

או על המיטה בחליפה לבנה

אז כן, גברים איטלקים הם ראוותנים, והם בטח חושבים שהטור הזה נכתב עליהם. אבל מאחורי המצ'ואיזם והאגו הם ידאגו לפתוח לכל מי שנמצא מאחוריהם את הדלת בחיוך שרמנטי, ללבוש את חליפות הפראדה באגביות מחושבת, לשתות את הקמפרי-סודה עם מידה מדויקת של קליפת תפוז ולהתחבק בפגישתם לעת ערב, כשהם תמיד נראים מאוהבים אחד בשני, ולפעמים גם בעצמם.

מסיבה נוסטיילגית

קצת כמו מירוץ הטוויד, האירוע הלונדוני שמושך קהל רחב ואיכותי, כך גם במרכזה של מסיבת הג'אז-אייג', שנערכה לאחרונה בניו יורק כפיקניק המוני, עמדה מסורת אופנתית שזוכה לעדכון עכשווי (אצלנו, יש לקוות, יהיה זה גל מלונות הבוטיק שאמור לכסות את העיר. אולי אז יצופו גם פה אירועי סטייל נוסטלגיים לימים שלפני החאקי עם הטמבל). הפיקניק הניו יורקי נערך באי המושלים, נקודה קסומה שנושקת למנהטן ונפתחת למבקרים מדי קיץ (אבל ללא מכוניות).
מה לעשות שסקוט שומן, שאמר שלא יפה להעתיק תמונות בלי רשות, מצלם כל כך יפה:

עוד תמונות מהאירוע אפשר למצוא בפליקר ובטיימאאוט ניו-יורק.

אמריקאים בפריז (או: הרהור על צילום)

שבוע האופנה בפריז מזמן לגרסונייר המשוטט בניכר מראות, שאותם הוא בדרך כלל חווה דרך הגוגל רידר שלו. בכל פינה בעיר תצוגות, בגדים חדשים, חנויות, סטארים של מגזיני כרום (אנה ווינטור וגרייס קדינגטון או האמיש בולס שמסתובב ברחובות, למשל), ובעיקר הזדמן לגרסונייר לראות שתי אגדות אמריקאיות בפעולה, שבשבילן היה שווה לסבול את הקור (ואת האטיטיוד) הצרפתי.

הראשון - אותו ממש אין צורך להציג הוא הסרטוריאליסט, סקוט שומן. הוא אמנם נצפה כבר אורב בכניסה לתצוגות, אבל היום הגרסונייר הבחין בו, כשהוא משוטט ברחוב הידוע סנט אונורה ומחפש טרף.
סינרומן בארבע תמונות, לקוראים המסורים: כיוון המצלמה, צילום (ועוד אחד) ולחיצת יד לצרפתי הקשיש, שבקרוב נוכל לראות אותו בבלוג הפופולארי.

הסרטוריאליסט בפעולה:

השני, אולי הגרסונייר האמריקאי המקסים מכולם, הוא ביל קנינגהם, שהטור שלו בניו יורק טיימס הוא פנינה מחממת לב, ושההבחנות שלו - יחד עם הצילומים - הם שירה שהופכת את אופנת הרחוב למניפסט גדול על רוח האדם. במר קנינגהם נתקל הגרסונייר הבוקר, ללא אופניו המיתולוגיות (הוא אף ניגש לברך אותו על הטור ולספר לו על מעריצים בארץ הקודש), אבל עם המצלמה והמבט הידוע.

קנינגהם קשישא

אבל אפרופו שני הצלמים האלו, הגרסונייר מרגיש ששבוע האופנה שמתרחש מסביב יצא קצת מכל פרופורציה. עיזבו אתכם מהתצוגות ומהדוגמניות שעל המסלול. מה שקורה ליד כל תצוגה ובכניסה לאולמות הוא מצעד ארוך ומופרע של אנשים, שרק מבקשים תשומת לב מצלמים, בשלל צבעים ותחפושות. לפעמים נדמה שכל מה שאנשים כאלה עושים הוא לחיות בשביל להיראות - לפחות בעיני צלמי האופנה (מה שמזכיר את מה שאמר בודלייר פעם על דמות הדנדי: "הדנדי צריך לחיות וצריך לישון מול המראה", אבל עושה רושם שהמראה התחלפה בעדשה דיגיטלית, והבבואה בפוסט אינטרנטי).

חיים מול העדשה, תמונות מפריז

ורק לפני סיום, אם רוצים להיזכר איך פריז (והעולם בכלל) נראה לפני 180 שנה בערך, הנה הצילום הראשון של פריז (והצילום הראשון בו נראה בן-אנוש), של אחד מאבות הצילום, לואי דאגר. שימו לב לרחוב הריק ולשני האנשים שבתמונה, כשאחד מצחצח לשני את נעליו. הם אמנם לא ידעו שמצלמים אותם, אבל גם הם, כמו האנשים שלמעלה, נלכדו בעין העדשה. בון סוואר מפריז.

פריז, 1838

קוויקי עם סקוט שומן

"אני אוהב לצלם אנשים כמו שאני אוהב לעשות סקס. אני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר, כך שהבן-אדם שאני עושה את זה עימו יגיד: אולי זה לא היה רעיון כל כך טוב? אולי לא הייתי צריך לעשות זה? באותו רגע אני כבר מסתלק".

תודה לשרון שבתגובה לפוסט הסרטוריאליסט שלחה את הגרסונייר לראיון מעניין שנערך לאחרונה בברלין עם סקוט שומן (הוא הוא הסרטוריאליסט).

The Sartorialist Interview from modabot on Vimeo.

ועוד קטנה לסיום: אופנת רחוב, גברית, קייצית, פשוטה ומדוייקת. הסרטוריאליסט אומר כי ראינו הרבה שכמותו (טוב, הוא כבר הרבה זמן לא ביקר בקינג ג'ורג') אבל במקרה הזה מצוייה התאמה מושלמת של פרטים.