גברים בפסאז'

"גברים הם הנשים החדשות", קרא אימרן אמד, עורך אתר חדשות האופנה "Business of Fashion" בכתבה שסקרה את מגמות הקיץ הבא בשבועות האופנה של מילאנו, לונדון ופאריס. המגמות שעליהן הצביע, ושאפשר להרגיש כבר הקיץ, מסתכמות בשלושה מאפיינים: צבעים והדפסים חזקים, שובה של החייטות וההשפעה הגדולה של האינטרנט - בעיקר בלוגי אופנת הרחוב - על הרגלי הצריכה והסטייל של גברים בעולם.

נדמה שמאז רעידת האדמה שחוללה תצוגת האופנה של סימונס לז'יל סנדר לפני שנתיים, גברים הפסיקו לפחד מצבעים. בתצוגה פסעו גברים בחליפות, חולצות ומכנסיים בצבעים פלואורסנטיים תחת מעטה ברקים בוהקים.

פוסט למזכרת

 עם בגדים בעלי צבעים עזים - ממכנסי צ'ינו במבחר מרהיב דרך חליפות בוורוד זרחני ועד חולצות בגונים חזקים - הארון הגברי מעולם לא נראה עליז יותר. לאלה נוספו השנה הדפסים בולטים, דוגמאות אתניות, שטיפות איקאט, פייזלי היפי או כתמי צבע שאי אפשר להתעלם מהם; ערבוביה צבעונית וצורנית שלפני חמש שנים היתה גורמת לגברים לסחרחורת ובעתה.

לא עוד. בעיקר אם מביאים בחשבון את השפעתם של האינטרנט ובלוגי אופנת הרחוב. בספטמבר יחגוג סקוט שומאן שבע שנים להקמת הבלוג "הסרטוריאליסט". קשה להפריז בחשיבותו של הבלוג, לפחות בשנותיו הראשונות. הוא נתן את האות לפתיחתם של בלוגי אופנת רחוב מכל העולם, ובעיקר להפניית הזרקור לאנשים עם סטייל אישי - כולל גברים, שנעדרו מהשיח האופנתי עד אז.

לא מופרך לדמיין שהבלוג של שומאן, כמו בלוגים פופולריים אחרים (ביניהם אוסף התמונות המוצלח-תמיד של ג'ק אנד ז'יל באתר "GQ" האמריקאי) תרמו לעניין המחודש באופנת הגברים. יותר מאשר לדפדף בעיתוני אופנה, גברים יונקים השראה מבלוגים כאלה, עם אנשים אמיתיים ורחובות מוכרים - הרחק מחדרי הסטודיו של צלמי אופנה ומשרדיהם של עורכי מגזינים מלוקקים.

בספונטניות

 המגמה האחרונה שעליה כתב אמד קשורה בחייטות ובחזרתו של פריט המפתח שלה, החליפות. אולי היה זה דון דרייפר וההיסטריה העולמית בכל הקשור לחליפות המדויקות של כוכבי "מד מן", ואולי זה קשור בנוסטלגיה השוטפת את התרבות האופנתית בכלל ובגעגועים לפריטים קלאסיים בפרט - אבל אין ספק שהחליפה עשתה בשנים האחרונות קאמבק מרשים שאינו שמור רק לפשניסטות עירוניות או לחתנים קרתנים, אלא גם לגברים ממוצעים שכבר לא פוחדים מלצאת עם ז'קט לרחוב. 

חלון ראווה, ציריך, יולי 2012

 "לקוחות מבינים שגזרה צרה אינה בהכרח צמודה", מצטט אמד את בעליו של שואו-רום ניו-יורקי. "החנויות שמקדמות את הרעיון הזה שנים, מתחילות לקצור את הפירות".

בל לא רק את החליפות מגלים הגברים מחדש. כמו נשים, גם גברים מגלים (או חוזרים לגלות) את חללי האסקפיזם, מקדשי האופנה הנקראים חנויות.

עם פסקול נכון, עיצוב מינימלי, מלאכת אוצרות פשוטה וטובה של בגדים ובתקופה זו של השנה יש להוסיף: מיזוג נאות - סיבוב בחנות מוצלחת יכול בהחלט לגרום להתרוממות רוח, גם אם לא קונים דבר.

התרוממות רוח וסכנותיה לצדה, כפי שכתב ירמי פינקוס בספרו "בזעיר אנפין" (עם עובד, 2012) "אין לכם מלבוש שרכישתו אינה מלווה בכאב לב... בו ברגע תוקף אותנו עצב הפרדה מן הבגד הישן, הקשור בעבותות לעצם קיומנו".

חללי התרפקות

בשנים האחרונות - במין תנופה מודרניסטית מופלאה בין קניונים לפסאז'ים, בוטיקים ומתחמי יוקרה - התרחב עולם חנויות הבגדים. בערים גדולות בעולם, ולא רק הווירטואלי, החלו להבין את כוחו הכלכלי של הגבר הצרכן.

 KNIZE, וינה. עיצוב: אדולף לוס

 ניו יורק עדיין מציעה את המגוון הרחב והמרתק ביותר, בינות בוטיקי יוקרה לביגוד בסיסי במחירים הגיוניים ואיכות סבירה לבתי כלבו ומותגים אירופאיים נחשקים. רק נזכיר מותגים כמו אקנה, אי-פי-סי, קיצונה וחנות לאנוון שעומדת להיפתח בשדרות מדיסון 807.

החנות החדשה של המותג הפאריסאי המסורתי לא רק תביא ניחוחות אירופאיים לאי הפלדה, אלא גם חייטות עילית מרחוב פובורג סנט הונורה. החנות, 300 מ"ר של פריטי גברים איכותיים, תכלול מחלקת חייטות אישית. אנשי לאנוון מתכוונים להטיס את חייטי העל שלהם לניו יורק מדי חודש - שירות שקיים כיום רק בפאריס.

האמריקנה מספקת לא מעט חללי התרפקות גם בלי הדודים מאירופה. אודין, ג'יי ספייד, אטלייה, ג'יי קרו, ברוקס ברדרס וכמובן פרימן ספורטס קלאב - כולן חנויות שחרתו על דגלן את תרבות אופנת הגבר. הן מביאות עמן קלאסיקות מחוספסות של פעם, מקדשי סטייל לגברים כמו המרלבורו מן ודון דרייפר ג'וניור.

אופנינג סרמוני, לונדון

לצד החנויות העצמאיות, גם בבתי כלבו נצחיים גילו את חדוות הקנייה וכוחו של הגבר החדש. בתי כלבו כמו "לה בון מרשה" בפאריס ו"ליברטי" בלונדון מספקים חוויה אסתטית מודרניסטית להפליא. אחד מהניו-יורקים שבהם אפילו ניפק אייקון סטייל משפיע: ניק ווסטר, האיש וההסוואה.

קשה לאמוד את השפעתו של ווסטר, הקניין הראשי של ברגדורף גודמן. לא רק הבחירות המקצועיות שלו, אלא גם אלו שהוא עושה בכל בוקר בארון הבגדים, מושכות אליו קהל מעריצים עצום.

לה קלארר

אבל לא רק רק בתי כלבו וחנויות מותגים יוקרתיים. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בפתיחת חנויות קונצפט שמוכרות בגדי גברים. הג'נטלמנים עוד זוכרים את ההתרגשות שאחזה בהם כשנכנסו לראשונה למתחם הגברים של "לה קלארר" הצרפתית, את הגאונות המינימליסטית של "אפרטמנט" בברלין ואת הריח המדויק בחנות של המעצב הבלגי דריס ון נוטן על גדות הסיינה בפאריס. 

החנות של דריס

גם הסיבוב הבלתי נגמר שלהם בשכונת שורדיץ' הלונדונית - אזור שיכול להיחשב ככלבו גברים אחד גדול, פתוח לשמים דולפים - היה מופת חו"לי מרטיט. ברחוב צדדי בשכונה המזרחית הזאת מסתתרת לה (אולי) חנות הגברים הטובה בעולם, "הוסטם" (Hostem). 

בתיאור של חוויית הקנייה מסכים למעשה ירמי פינקוס עם החזון העתידני של אמד, שטוען בלהט שהגיע הזמן למשהו חדש: אולי הגענו למיצוי הצבעים הזוהרים ולחליפות הצמודות? את האיש הנשקף במראת החנות מתאר פינקוס כ""שגריר של ממלכה שאליה אנו מובלים בעל כורחינו - לא אנו נשקפים בחיזיון, אלא מי שאנחנו עשויים להיות. פנינו אל הבאות, אל הדגם שיהלום יפה את התהפוכות שחלו בגיל, במעמד: גזרה רכה יותר, גוון מתון".