וויקנד מן

הוא כבר היה כאן גרסונייר שבועי בעבר, אבל אנדי ספייד - שמציג את הבית שלו בהמפטונס באתר NOWNESS - מצדיק פוסט לשבת. גם למי שהבית היחיד שיש לו בכל סופשבוע הוא רק זה שבלב.

Andy Spade's Hamptons Manorfrom Alison Chernick on Nowness.com.

בכל מקרה, אם אתם אורזים לוויקנד, ג'וניה וואטאנבה הכין לקיץ הבא כמה לוקים מעניינים לבית בקאנטרי סייד. הכי רחוק משבוע התצוגות בפריז.

תמונות thefashionisto.com

ההתחלה

אפשר לקרוא את ההיסטוריה של האופנה הגברית דרך הגיבורים שלה, גרסוניירים של כבוד כמו שון קונרי או סטיב מקווין, ואפשר לקרוא אותה דרך פריטי המפתח שבארון שלה, לעקוב אחרי קלאסיקות גבריות כמו מעיל הטרנץ', מכסני הג'ינס או משקפי הטייסים. זה בדיוק מה שהספר החדש, Icons of Men’s Style מאת דיוויד סימס, מנסה לעשות.

האייקונים של סימס הם בגדים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהלבוש הגברי, מכובעי פנמה ועד הטוקסידו. הוא משרטט את ההיסטוריה שלהם, את הפריט הראשון או את העדות הויזואלית הראשונה שהפכה אותם לקלאסיקה, ומדגים בעזרת האנשים, האימג'ים ותחנות התרבות הפופולרית האחרות שעשו את הפריטים למה שהם.

קריאת העורב

את הביקור האחרון בניו יורק העביר הגרסונייר תוך כדי קריאה באחד הספרים היפים שפגש בשנים האחרונות, "Just Kids"ֿ של פטי סמית. הרומן האוטוביוגראפי מתאר את סיפור אהבתם המרתק של סמית ושל הצלם רוברט מפלתורפ, מאז שנפגשו בסוף שנות השישים ועד מותו של האחרון ב-1989, ואת הדרך הארוכה עד שמצאה סמית את קולה, כזמרת וכיוצרת, בעיר ניו יורק.

הרומן מפליא לתאר תקופה מחשמלת בעיר, בין ווילאם בורוז, אנדי וורהול וג'ניס ג'ופלין, ובין השאר הוא חושף נקודת מבט מרתקת על אופנה, בגדים וזהות בעולם שעדיין לא לא טבע במותגי יוקרה, רשתות אופנה או הלך עיוור אחרי טרנדים. מעניין לקרוא איך סמית ומפלתורפ המציאו את עצמם מחדש, גם בסטייל שלהם, איך תפשו אופנה כחלק בלתי נפרד מהחיים ומהיצירה שלהם וראו בבגדים עוד כלי ביטוי מארגז הכלים המגוון והמקורי שלהם, במלון צ'לסי או בלופטים של הבוארי.

את מפלתורפ היא תארה

"Robert infused objects, whether for art or life, with his creative impulse, his sacred sexual power. He transformed a ring of keys, a kitchen knife, or a simple wooden frame into art. He loved his work and he loved his things. He once traded a drawing for a pair of riding boots—completely impractical, but almost spiritually beautiful. These he buffed and "polished with the "devotion of a groom dressing a greyhound."

על הסטייל שלה אמרה פעם שכולו אומר, "תסתכלו עליי, אל תסתכלו עליי", אבל היא כל הזמן שיחקה והשתעשעה עם אופנה, כמו בקטע הבא:

This was one of the most glamorous parties of the season, attended by the upper echelon of art and fashion. I felt like a Buster Keaton character, leaning alone against a wall when Fernando [Sanchez] came up. He took me in skeptically. "Darling, the ensemble is fabulous, " he said, patting my hand, eyeing my black jacket, black tie, black silk shirt, and heavily pegged black satin pants, "but I'm not so sure about the white sneakers."

"But they're essential to my costume."

"Your costume? What are you dressed as?"

"A tennis player in mourning."

Fernando looked me up and down and began to laugh. "Perfect," he said, showing me off to the room. He took my hand and immediately led me to the dance floor. Being from South Jersey, I was now in my element. The dance floor was mine.

מתבקש לתת את כתר הגרסונייר לסמית, הבת הכי בן שאנחנו מכירים: מהתספורת הקית' ריצ'ארדית, דרך הז'קט בגזרת הבויפרנד, החולצות הגבריות הלבנות או העניבות שהזכירו את בוב דילן וסינטרה. היא היתה סטייל אייקון בשנות השבעים ונשארה עד היום אחת היוצרות הכי מרתקןת אופנתית ואמנותית, עם מעצבים כמו יממוטו ודקרנין לבלמיין שעדיין מסמנים אתה כהשראה נצחית.

למי שאוהב את ניו יורק, חולצות לבנות ותכשיטים, הספר הזה הוא (גם) בשבילו.

גרסוניירים לשבת

הגארדיאן מפרסם רשימה נוספת של אייקונים גבריים מכל הזמנים, הפעם מאת עורך אתר הגברים מיסטר פורטר (שעליו כבר נכתב כאן, והוא הופך מאז לאובססיה יומית). בין הבחירות שהגרסונייר יכול למלמל בעל פה (שוב סטיב מקווין, בסקיאט וטרנס טרמפ), אפשר למצוא כמה אחרות מעניינות, שכדאי לתת עליהן את הדעת (ושניה לפני פורים):

היילה סלאסי הראשון, קיסר אתיופיה האחרון, שנקרא גם בשם שאין לו מתחרים, "הוד מלכותו היילה סלאסי הראשון, האריה המנצח משבט יהודה, בחיר האלוהים ומלך המלכים של אתיופיה". סטייל מלכותי מהתואר שלו ועד אחרוני גלימותיו.

כריסטבל בלנסיאגה, שהקים את בית האופנה המדובר, שמקצת תמונותיו גורמות לגרסונייר להצטמק ללבוש חליפות בעלות רכיסה כפולה ולהגדיר מחדש את המונח "sharp", בלי הקונוטציות השיווקיות הבנאליות של עולם האופנה מהעשור האחרון.

ג'יאני אניילי, מבעלי פיאט ואחד האיטלקים המפורסמים שהמציאו את ה-sprezzatura, הנונשלנט האיטלקי שמעלה על הנס את המראה הלא מתאמץ (שכדי להגיע אליו צריך לעבוד קשה...). שימו לב לשעון שמעל החולצה, לעניבה הקשורה מעט ברישול, ולמבט.

מועדון הג'נטלמנים מארח: וואריס, פיליפ, פרנצ'סקו ואוליבייה

אחרי הרבה זמן בלי הגרסונייר השבועי, החליטו במועדון לחגוג עם כמה ממבעלי התואר האהובים והפעילים היום. השבוע בגלריה:

עולם הסטייל הגברי אמנם מלא באייקונים ותיקים של סטייל, אבל כשבמועדון הג'נטלמנים התקבלה קריאה לחפש את המיתולוגיות העכשוויות, אותן דמויות מסוגננות ברוח הזמן, לא היה זה פשוט לאתר את מחליפיהם של סטיב מקווין או מרצ'לו מסטרויאני.

בין שלל דימויים של כוכבי פפראצי, אינספור מגזיני ובלוגי לייף-סטייל ושאר מסכים של תרבות הפופ, נראה כאילו משהו חסר. הג'נטלמנים תוהים לגבי המבט נוסטלגי, שמתגעגע לדמויות ההן, שידעו לא רק להתלבש יפה, אלא גם להשתעשע עם הבגדים שלהן, לנסח טעם אישי ולבנות פרסונה ציבורית ואישית שהיא הרבה יותר מסתם סגנון מוצלח. היתכן שזו היתה תקופה שבה כולם נראו הרבה יותר טוב ולכולם באמת היתה לפחות חליפה אחת ראויה בארון?

בניסיון לחפש את אייקוני הסטייל שאינם בהכרח ידוענים (כי כמה אפשר להיתלות בג'ורג' קלוני), מבקשים הג'נטלמנים לשרטט תמונת מצב רגעית, כזו שקשורה לא רק לסגנון - אלא גם למהות. מדובר בארבעה גברים צעירים שהצליחו לבנות קריירה מעניינת ומשפיעה, להיות עם האנשים הנכונים ברגע הנכון ולנסח לעצמם סגנון אישי, שבולט גם מבעד למיליוני הסלבס לרגע שצצים להם בכל מקום.

דמותו של פיליפ קראנגי, מעצב התכשיטים ניו יורקי, לא מותירה ספק שמדובר באיש עם סטייל אישי ייחודי, מתוכשט (כראוי למקצועו) ובעל זקן ושפם מוקפדים שמשווים לו חזות ויקינגית עירונית רעננה. קראנגי למד עיצוב תכשיטים בבית הספר המפורסם לעיצוב ברוד איילנד, ועבד עם אמנים רבים (ביניהם מריקו מורי) לפני שפתח עם אחותו את לייבל התכשיטים המוערך.

מאז הוא עיצב אובייקטים לתצוגות של פיליפ לים, ורה ואנג, שיפלי אנד הלמוס, בנד אוף אאוטסיידרס ואחרים, זכה ב-2008 בפרס סוורובסקי של מועצת האופנה האמריקאית ופתח חנות בשדרה התשיעית בניו יורק. שם הוא מוכר גם אובייקטים אחרים, מלבד קווי התכשיטים לנשים וגברים שעליהם הוא מופקד.

קראנגי טען לאחרונה, בראיון למגזין "הינט", שעיצוב תכשיטים לגברים שונה מזה לנשים, "אני רוצה לעשות אובייקט קונצפטואלי שנראה כאילו הוא מעולם לא נקנה, כזה שתמיד היה חלק ממי שעונד אותו... לתכשיט לגברים צריך שיהיה ערך קמאי... שיציין רגע משמעותי, אירוע, מסע או חוויה... שהתחושה תהיה שזה במקרה תכשיט". הגדרה לא רעה לאותם אקססוריז הסמויים מהעין, שעליהם דיברו הג'נטלמנים לא אחת.

טבעת חדשה של קראנגי עם טקסט שהגרסוניירים מאמצים מיד

עוד על קראנגי - בגרסונייר השבועי

לצידו מופיע הילד הרע והשד המוכשר מפאריס אוליבייה זאהם - בלוגר, צלם, אוצר, ארט דירקטור ובעיקר העורך האגדי של מגזין "Purple Fashion".

מלבד עריכת המגזין הנחשב והפיכתו ליצירה מו"לית חד-פעמית, לפני כשנתיים החל זאהם לתעד את חייו הסוערים באובססיביות של נער אקסהביציוניסט שמסתובב במקומות הנכונים - מאחורי הקלעים של שבוע האופנה במילאנו, חוויות מחיי הלילה במוסקבה, סקי באלפים עם בתו היפה ונשיקות לדוגמניות צעירות, וגם שיחות אינטלקטואליות בבתי קפה פאריסאיים. כאוס בשקיפות מלאה. סקס, כרום ורוקנרול.

זאהם, מלבד לשחק אותה סרז' גנסבורג של התעשיה (כשהוא מרכיב משקפי היפסטרים ממתכת, נועל נעלי רפטו לבנות ומוקף נשים יפות), הוא גם עורך מבוקש ביותר. לצד המגזין, הוא עובד עכשיו על ביוגרפיה (שתצא לאור בספטמבר) של עורכת "ווג" פאריס הפורשת קארין רויטפלד, וגם בדיוק סיים לערוך את הגיליון השלישי של מגזין "31 rue Cambon" של בית שאנל, בהזמנתו של קרל לגרפלד.

אחת המסיבות שבהן תועד (ותיעד) אוליבר זאהם התקיימה לפני כשבועיים במהלך שבוע האופנה בניו יורק, אצל המעצב ואריס אהלווליה, שרק שמו מעורר בג'נטלמנים רעד קל.

מדובר באחד הניו-יורקרים המוכשרים והבולטים, מאלה (כמו זאהם) שיש להם זמן גם להיות מעצבים, גם לשחק בסרטים של ווס אנדרסון וגם להתבליין בברים השווים של ניו יורק ופאריס (הוא נשבע שהוא נאמן למורשת הסיקית שלו ואינו שותה).

וואריס אהלווליה הוא קודם כל טורבן שמחובר לאיש עם חוש סטייל מצויין, אייקון מערבי-מזרחי, שאת פניו קשה לשכוח. אהלווליה, שנולד בהודו ועבר בגיל חמש עם משפחתו הסיקית לברוקלין, הוא מעצב תכשיטים מוערך ובעל המותג House of Waris, שאת תכשיטיו שלו אפשר להשיג בחנויות המובחרות ואת אחד המסעות שלו אפשר לראות בסרטון הבא:

הוא הצטלם לקמפיין של לואי ויטון, הופיע בסרטים "עמוק במים" ו"רכבת לדארג'ילינג" של ווס אנדרסון, קיבל תפקיד קטן בסרט הנפלא "אני אהבה", היה דוגמן בתצוגת האופנה של Imitation of Christ והמשיך להסתובב במקומות הנכונים, עם בחירות אופנתיות מרשימות, מעודכנות ונינוחות, כשלראשו תמיד טורבן. העיניים השחורות, החליפות המערביות, הסטייל הבלתי מתפשר והחיבור הכל כך מדוייק בין המורשת הסיקית למעודכנות האופנתית שלו - הופכים אותו לג'נטלמן הסיקי המושלם.

עוד על אהלווליה - בגרסונייר השבועי

ולסיום נקנח באספרסו עם האמן איטלקי פרנצ'סקו וצולי - אמן וידיאו ארט מצליח שמוכר גם בזכות ציוריו (שמוצגים בימים אלה בגלריה גגוזיאן בניו יורק), צלם מוערך ובמאי קולנוע עם סטייל אופנתי של דנדי רנסאנס עכשווי.

בדומה לסגנון לבושו, גם עבודות האמנות המתוחכמות (והמתחכמות) של וצולי שואבות הרבה פעמים את השראתן מהניצוצות שעפים במפגש בין תרבות הפופ לעולם הסוריאליזם. הן עמוסות בסאטירה נוקבת כשהוא מחבק ועוקץ את האמנות, הפוליטיקה והתקשורת. באחת העבודות המפורסמות שלו (Before & After, פורטרט עצמי מ-2002) מופיע וצולי פעמיים: בתמונה אחת כדמות אמן עכשווי, היפסטר מודרני ששכח להתגלח ובשניה מתגלה אדון מכובד ורב עוצמה מן המאה ה-19.

כמי שרוקד על כל החתונות, וצולי הספיק לעבוד בשנים האחרונות עם שלל אמנים מכל גוני הקשת היצירתית. הוא ביים את המיוזיקל המפורסם של ליידי גאגא בלוס אנג'לס, יצר וידיאו קליפ בשם "democrazy" שבו ליהק את הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי לצד שרון סטון כמועמדים לנשיאות, וביים טריילר לרימייק שלא נעשה מעולם לסרט "קליגולה". בטריילר, אפרופו סטייל, הוא מככב כקיסר בטוגה סגלגלה (שעוצבה על ידי דונטלה ורסאצ'ה), ולצידו מופיעים גור וידל, הלן מירן, מילה יובוביץ' וקורטני לאב. (ואי אפשר בלי הפרסומת עם נטלי ומישל).

עוד על וצולי - בגרסונייר השבועי

הגרסונייר השבועי: שון קונרי

תקראו לו איך שאתם רוצים: בונד, מר קונרי, סר או רק שון, בכל מקרה הגרסונייר השבועי חגג אתמול את יום הולדתו השמונים, וזו סיבה מספקת לתת לו את הכתר השבועי.

שון קונרי, השחקן הסקוטי ששיחק בשבעה סרטי ג'יימס בונד משנות השישים ועד שנות השמונים (וזכה באוסקר שחקן המשנה על תפקידו ב"בלתי משוחדים"), ידוע בחיבתו לחליפות, טוקסידו (וטוקסידו לבן - אולי הגבר היחיד בעולם שיכול ללבוש אותו ועדיין להיראות נינוח ולא מעונב מדי) ועניבות פרפר, והוא אולי הגבר האולטימטיבי שדרכו אפשר לנסות לפצח את סוד הקלות שבה חליפות ובגדים רשמיים נראים עליו קלילים, סקסיים ונוחים. אלגנס מיטס קומפורט.

קונרי עושה כבוד לויטון, ולהיפך

קונרי באספדריל

קונרי והאסטון מרטין המהממת שלו

תקראו לו ג'ים, ג'ים בים

קונרי והטוקסידו הלבן

הגרסונייר השבועי - מארק רונסון

הגרסונייר השבועי הוא חם, מתחמם, לוהט, מארק רונסון, המפיק המוזיקלי המחונן, אייקון הסטייל חוצה היבשות והאיט בוי האולטימטיבי (שהגרסונייר עדיין זוכר איך חרך את במת הזאפה בשנה שעברה). בספטמבר הקרוב, כמה ימים אחרי יום ההולדת ה-35 של הנער, יצא אלבומו השלישי שיקרא Record Collection והשמועה אומרת שהפעם... הוא מתכוון גם לשיר.

העטיפה של האלבום החדש. הומאז' לקולאז'

האלבום, כהרגלו של רונסון, עמוס בשיתופי פעולה עם כוכבים חדשים וותיקים (מד'אנג'לו לקיו טיפ), כשהצליל הרטרו-סול המוכר משתנה לכיוון יותר דאנסי אלקטרוני. זה מה שקורה כנראה שמחליפים את איימי, לילי וכריסטינה בבוי ג'ורג' וסיימון לה בון. הנה דוגמא מוסיקלית לעולמו המופלא של רונסון (או בשמו החדש: רונסון אנד דה ביזנס אינטרנשיונל):

שווה לצפות בהומאז' לספורט הלבן בסוף...

Mark Ronson & The Business INTL "Bang Bang Bang" from Warren Fu on Vimeo.

כיאה למעמדו כדארלינג, הרשת מתפוצצת מאינפורמציה לגבי כל דייט או זוג נעליים חדש של רונסון (והוא מחליף אותן בתדירות גבוהה). רונסון ושתי אחיותיו הידועות והמוכשרות (שרלוט וסמנתה) התחנכו במשפחה יהודית לונדונית אבל גדלו בניו יורק כשעד היום הם מחלקים את חייהם הבין יבשתיים, כמה בלתי נסבל, בטיסות טרנס אטלנטיות.
במחלקת הסטייל מביס רונסון בקלות כמעט כל מוזיקאי בדורו: הוא נבחר בכל סקר אפשרי כמתלבש הטוב ביותר, היה איש השנה של מגזין ג'י קיו (הנה הוא מציג עשרה רגעי קסם) ועבד עם פרידה ג'יאניני מג'וצ'י על סדרת סניקרז אותם השיק ברחבי העולם (וזה נראה לא פחות טוב ממה שזה נשמע: מארק רונסון לגוצ'י).

היית קונה ממנו סניקרז?

נאמן לביוגרפיה שלו, רונסון מדלג בין דנדיות בריטית לקוליות הניו יורקית ותמיד שומר על הקפדה מדוייקת בסטיילינג, בין אם זו אופנת רחוב אלגנטית או ביטוי מופתי לחייטות בריטית גבוהה (והנה דוגמא לעוד מישהו שהחליפות יכולות להתהדר בו). רונסון לא מפסיק להפתיע גם בבחירת הצבעים המרעננת שלו, שיכולה להיות נועזת וממזרה, ולהוכיח שגם להומור יכול להיות שיק.

הדיג'יי של השכן

התמונה הבאה, של רונסון עם חברתו הנוכחית (והכה שיקית) ג'וזפין דה לה בום, התפרסמה לפני כמה ימים בניו יורק טיימס. הכתב דן בבחירה המודעת של רונסון בשינוי סטייל מכוון, ולמי שעוד לשעוד לא הבחין בזווית עינו, מדובר בנעליי הרפטו הלבנות שמוכיחות סופית כי קם יורש לגיינסבורג האגדי (אם כי זה המקום לציין את האלטרנטיבה הרוקיסטית והמחוספסת: ג'יימי הינס).

ארוחת שבת במשפחת רונסון Travel Smart
ומשחק מחשברונסון לקינוח

"CIRCUIT BREAKER" by Mark Ronson from gary breslin on Vimeo.