ב-2005 יצא האלבום השני שלהם, No Wow, שחפר עמוק בסגנון הרוק-מינימל, פוסט-פאנק שלהם, והזריק הרבה סקס-אפיל לגל הרוק שנישא אז באוויר על ידי... להקות בנים (הסטרוקס, פרנץ פרדינד ואחרות). זו היתה תקופה אינטנסיבית ל"דה קילז", הם גרו ביחד, עשו סקס על הבמה, התפרסמו בהופעות המחשמלות שלהם ושיחררו לעולם את אחד הקליפים היפים של אותה תקופה:ואז הופיע קייטי. לפני יותר משנה החל הינס לצאת עם דוגמנית בריטית, לא צעירה אך מוצלחת, שבדיוק סיימה מערכת יחסים כואבת עם אגדת רוק משומשת. נשמע מוכר? מהרגע שהינס החל לצאת עם קייט מוס, המכירות של "דה קילז" אמנם עלו אבל כניסת עוד אישה ללהקה, עד כמה שזה ישמע לכם קלישאה, לא נשאר ללא תגובה (קאט פייטס!). בלוגרי הרכילות הרבים (אותם קראנו במיוחד בשבילכם) מדווחים כי אליסון לא ממש מרוצה מהחתלתולה החדשה של ג'יימי Hotel הינס שלה, ואף טוענת כי היא מסיטה את הזרקורים מהלהקה לכיוון ג'יימי ועצמה. עוד דובר רבות בשנה האחרונה על ההריון המדומה של מוס (אויש, היא רק טיפה השמינה) והצעת הנישואין שהיתה או לא היתה (כי היא אותו אהבה והוא את בית המרזח). למי שרוצה עוד ממתק מהצהובונים בריטיים ישמח לגלות שמוסהרט עצמה יצאה בעברה עם ג'פרסון האק, גרסונייר-על, עורך Another Magazine, שבעיקר מתפקד כאבי בתה של קייט מוס. (העונה לשם המקסים: לִילה גרייס).
בשנה שעברה יצא האלבום האחרון של "דה קילז" Midnight Boom שזכה אף הוא לביקורות מוצלחות (שימו לב לכתבת הוידיאו נרחבת במגזין ניילון) והשניים, לפעמים עם - לפעמים בלי - הצלע השלישית, פצחו במסע הופעות חובק עולם (מי אמר ניו יורק בחודש מאי ולא נסע?). בינתיים שזפו עיניכם בסטייל של גרסונייר רוק בריטי שמתלבש היטב, לאירוע של שאנל או סתם לשופינג עם החברה, הצעיף הנכון, מעיל עור או החליפה, הגרסונייר מפרגן (מה זה מפרגן, אפילו כותב פוסט).
רשומות
4 תגובות:
ואם עסקינן בהדי סלימן... כאמור, הבחור ממשיך לצלם באובססיביות כל מי שאי פעם פרט על גיטרה, גר ב-LA ויש לו רגליים מספיק רזות - ובכלל, לפי כל השמועות האחרונות הוא עדיין אינו חוזר אל המסלולים, לפחות עד 2011-12 (אם כי גובר החשד שגארת' פיו הולך להיות רכש חדש ב-LVMH).
ובאותו הקשר, אני ממליץ בחום להציץ בהפקה שצילם עבור הגליון החדש של "ווג הום אינטרנשיונל (גרסא צרפתית). סלימן חוקר דרך העדשה שלו קבוצה של דוגמני על מהעבר, כפי שהם נראים היום. הכל כמובן עטוף בזרזיף של גראנג'יות אמריקאית, הגשה נואשת והדי סלימנית להחריד. תענוג.
טוב, אני רואה שלא הגבתם על תגובתי הראשונה וה"אגדית", אז הנה הזמן להגיב בשנית, כי אתם אולי רואים באדון הינס "גרסונייר" - אבל אני רואה בו בן אדם שמתאמץ בטירוף, משקיע שעות נוספות בקניות ובהתגנדרות - וממש יוצא מגדרו כדי להיראות מעודכן ומאגניב.
או בקיצור - הבן אדם מקרה קשה של קורבן אופנה המתאמץ למשוך תשומת לב ולקבל חותמת כשרות מהסטייליסטים ומה"מבינים".
בכל מקרה, אני בהחלט כן חושב שלהתעניין באופנה ובסטייל, לדעת מה נראה טוב ומה מתאים, למצוא פריטים מיוחדים ומעניינים - וגם להתעניין מאוד בעיצוב, אדריכלות ואמנות - זה דבר נהדר ללא ספק. אבל גבר שהופך לאובססיבי לאופנה ומבזבז שעות רבות (וכספים רבים) על קניות, בזבוזים, התגנדרויות ועל התאמת צעיפים, תיקים ושאר אביזרים באופן יומיומי הוא קורבן אופנה. נקודה.
המשוואה שאני מבין ממכם היא:
גרסונייר טוב = קורבן אופנה
האמת, כבר נתקלתי פעמים רבות בתמונותיו של הינס. תמיד ראיתי בו את הקלישאה המושלמת לאחד שמתאמץ כל כך לקבל חותמת איכותית כביכול בעזרת הבגדים. והנה - נפלתם בפח. מאוד התאכזבתי - חשבתי שאתם יותר מתוחכמים.
אני מנצל את הפוסט הזה להציע שני גרסיונרים שבועיים ראויים במיוחד שהופיעו בו: הדי סלימן וג'פרסון האק כמובן. ואם חשבתם על זה קודם, אז כולם מרוצים.
הי יוני. מצטערים על התשובה המאוחרת... אולי כי אין לנו תשובות. "הגסונייר השבועי" נבחר לא כי יש לנו הגדרה אחת ספציפית לגרסונייר, אלא כי אנחנו מוצאים בדמויות שונות ומשונות עניין וריגוש.
אולי אתה צודק בעניין הינס, אולי לא - אבל אתה מעלה נקודה חשובה הקשורה לגבול העדין בין מודעות להתאמצות או כפיתיות בנושא אופנה.
אני חושה שהמשוואה גרסונייר = קורבן אופנה ממש לא נכונה, כי אני לא חושב שמר הינס, במקרה הזה, קורבן. הוא אבל ללא ספק עסוק בזה עד מאוד. איפה משורטט הגבול שבו זה נהיה לא גרסונירי? הכפפה אצלך.
הוסף רשומת תגובה