יום ראשון, 5 באפריל 2009

משטרת האופנה

קציני משטרת ברלין קיבלו לפני כמה שבועות הודעה יחסית מוזרה ובה נאסר עליהם ללבוש מותגי אופנה מסוימים, כשהם מסתובבים ברחובות העיר. הסיבה היא שאותם עשרת מותגי האופנה ידועים כפופולאריים במיוחד בקרב פעילי הימין הקיצוני, והדבר מהווה סכנה לביטחון הקצינים.
איגוד השוטרים הגרמני לא אהב במיוחד את ההנחיה הזו ומתכוון לפעול לביטולה, אבל את הגרסונייר מאד מעניינת התופעה המרתקת, והממש לא חדשה, של ערבוב בין אופנה ופוליטיקה. זה גם טוב לדעת, לפני הנסיעה הבאה של הגרסוניירים לברלין, מה צריך ללבוש הפוסע במדרכה ממול - כדי שנעבור מיד לצד השני, ובכלל מה עשו המותגים הבאים שהפכו אותם למסוכנים לממסד: Fred Perry, Ben Sherman, ACAB, Alpha Industrie, Alpha Industries, Consdaple, Lonsdale, Pit Bull, Outlaw, Troublemaker, Thor Steinar.


החיבור בין אופנה לפוליטיקה אינו חדש, ובמאה הקודמת הוא בלט כחלק מהבניית זהות של קבוצות תת-תרבות שונות, שהתאפיינו בקוד לבוש ספציפי. תעשיית האופנה המודרנית אמנם למדה להתייחס לבעיות אתיות, סביבתיות, חברתיות, אבל לא פעם היא נדרשת לחזור חזרה למגרש הפוליטי. לשני המותגים הידועים מהרשימה הזו, פרד פרי ובן שרמן, יש היסטוריה ארוכה עם קבוצות סקינהדז לונדוניות, שהיו בעלות אידיאולוגיה שונה בתכלית מהימין הקיצוני של היום ולמעשה צמחו בקרב מעמד הפועלים הבריטי בשנות ה-60.

הגרסונייר רק יכול לדמיין את הפרצוף החמוץ של מנהלי השיווק של פרד פרי או בן שרמן, שקראו את הוראת משטרת ברלין, כי יחסי ציבור זוועתיים מאלה לא יכלו לקבל. שני המותגים עבדו מאד קשה בעשורים האחרונים לשקם את התדמית הבעייתית המשייכת אותם לקבוצות שנאה, הם כבר חסמו כמה מהחנויות שלהם בפני קליינטים בעייתיים, הוציאו הודעות מגנות, ויצרו פרסומות המעודדות רב-תרבותיות (ודי להיזכר בשיתוף הפעולה האחרון של פרד פרי עם ראף סימונס שהתהדר בדוגמנים שחורים, ובן שרמן שמפרסמים באופן קבוע במגזיני גייז ומממנים מסיבות לקהילה).

"הנער מדרום" של אוהד מרומי?

גם לפני שלוש שנים אפשר להניח שנעתקה נשמתם של אנשי פרד פרי כשצפו בסרט אחד שהחזיר את כולם 25 שנה אחורה. This is England, סרטו (האוטוביוגרפי) של הבמאי הבריטי המוכשר שיין מדוז, מציג בצורה מרתקת את עולם הסבקלצ'רז שהתעורר לחיים בבריטניה התאצ'ריסטית. באחת הסצנות הבלתי נשכחות גורר הגיבור הצעיר את אימו למסע שופינג חובה לכל גלוח ראש מתחיל: מגפי ד"ר מרטין, ג'ינס ליווייס שחור וצמוד, כְּתֵפוֹת (שלייקס) אדומות וחולצת פרד פרי.

שון - צעיר חסר מנוח שכמותך

בינתיים בברלין, אפשר לדבר גם על מותגים פחות תמימים כמו Thor Steiner, שהוכרח לא מזמן לשנות את הלוגו מכיוון שהזכיר באופן מובהק את סמל האס.אס. לאחרונה נפתחו בברלין שתי חנויות המוכרות את המותג, ואנשי העיר המתורגלים היטב למפגני הכוח של הימין הקיצוני בהפגנות ובסיסמאות, יצאו לרחובות. ואין לשכוח כי מדובר בחנויות אופנה, לכאורה נאות מראה, הממוקמות היטב בלב הסטייל הברלינאי, אחת מהן אפילו ברחוב הקרוי על שם מהפכנית סוציאליסטית יהודייה –רוזה לוקסמבורג, מספר 18. מאז שהחנות נפתחה היא נתונה ללחץ ציבורי, משפטי, עם לא מעט הפגנות סוערות בהם השתתפו אלפי אנרכיסטים, ארגוני שמאל, ושאר ברלינאים עם סבלנות קצרה וזכרון ארוך שלא מוכנים לתת לנאו-נאצים דריסת רגל.

אין שופינג בזמן השמירה

בינתיים, חזר אלינו הגרסונייר הברלינאי, עם מייל אישי שמספר לנו קצת מהנעשה במדרכות העיר: "טוב, לגבי פרד פרי, נראה לי שתכל'ס היום בברלין כשאתה רואה מישהו ברחוב עם קרחת, קעקועים וחולצת פרד פרי - יש יותר סיכוי שהוא הומו מאשר נאצי. באמת. אפילו אלק אמפייר מאטארי טינאייג'רז ריוט (להקת דיגיטל הארד-קור ברלינאית עם אידיאולוגיה אנטי-פשיסטית, אנרכיסטית) תמיד לובש דיקיז ופרד פרי, אותו מותג שגם מתהדר בחנות יאפית ובורגנית ב- mitte. אבל כן, כולם פה יודעים שפרד פרי הוא גם מותג של נאצים ואני מניח שבאזורים אחרים של ברלין או גרמניה יש ימנים קיצוניים שלובשים את זה. בוא נגיד שאם הייתי רואה פרד פרי ברחוב על מישהו שלא נראה גיי הייתי חושד או חושש. עכשיו לגבי טור שטיינר, טוב, זה כבר סיפור אחר. מדי פעם קוראים פה בעיתונים או שומעים על שערוריות הקשורות במותג טור שטיינר, ויש לא מעט הפגנות נגד חנויות שמוכרות טור שטיינר. כשאני אישית רואה מישהו ברחוב עם טור שטיינר אני מיד יודע, וגם רואים, שזה או נאו-נאצי או מישהו שלא הייתי ממש רוצה לדבר איתו. מה שנקרא פה "פרולו" (מהמילה פרולטריון)"

פוסטר לימודי בלבד

מי שמביט בי מאחור - יודע מי אני / מי שמביט מי מאחור - לא רוצה להתעסק איתי

5 תגובות:

random guy אמר/ה...

בתור אחד עם לא מעט פרטים של פרד פרי מעניין לשמוע! (קצת מבאס אבל בכל זאת מעניין.)

raphael אמר/ה...

קודוס.

like a child in a skirt אמר/ה...

דרך אגב, גם השוטרים עצמם התנגדו לאיסור החדש בטענה שאלה מהם הפועלים באופן סמוי ומשתתפים בכנסים נאו-נאציים יסומנו כ'שתולים' במידה ולא יוכלו ללבוש את המותגים הללו.
מעבר לכך, פרד פרי השתתפה בכמה שיתופי פעולה מאוד מוצלחים בזמן האחרון (קום דה גרסון, swear) ואכן יותר סביר שגלוח ראש מקועקע עם חולצת פרד פרי הוא הומו ולא פעיל ימין קיצוני. וחוץ מזה, קיימות מספיק חברות גרמניות שלא קשורות לנאו-נאצים אבל זכו לצמיחה כלכלית גדולה בזכות השלטון הנאצי בגרמניה (פולקסווגן, אדידס), ואולי היה עדיף לתת עליהן דין וחשבון מאשר להטפל לחברה זרה.

ואם כבר סקינהדס, אז הנה משהו חיובי שיצא מהם:
http://likeachildinaskirt.blogspot.com/

אנונימי אמר/ה...

כל הכבוד, מישהו עשה שיעורי בית בנוגע לתת-תרבויות אורבניות. רק חבל שהוא עשה אותן בברלין הקוסמופוליטית והסופר גאה, מאשר במקור שלה, הלוא הוא שכונות הקוקני המצחינות בממלכה הבריטית.

ברלין היא קצת כמו תל-אביב. כל מי שחיי שם חושב שאין גרמניה מחוצה לה (כשם שרבים מן התל-אביביים חושבים שהם מדינה בפני עצמם) וחושב שברלין היא טרנד-סטרית ו"כאילו כאילו, הכי הכי". עגל זהב של מועדוני לילה, סקס, סמים, נונשאלטיות ושמאלניות חסרת הבנה בסיסית של הזירה הפוליטית (הלאומית כעולמית).

לא כל מי שלובש פרד פרי הוא ניאו-נאצי, ולא כל מי שלובש פרד פרי ואיננו ניאו-נאצי הוא בהכרך מתחנגל. בתור מי שנמצאת בסצינה קרוב לעשור ומכירה אנשים ותיקים יותר ופחות (לבנים ושחורי עור), נמאס לנו מהתקשורת שמקעקעת לנו את הקאלט - תחילה כתנועה ניאו-נאצית, ועתה כמעוז ההומואיות.

לא אכפת לי אם לאיזה הומוסקסואל יש פטיש למכנסי ג'ינס עם כתמי אקונומיקה ומגפי צבא, אבל להפוך את הקאלט לאג'נדה, פאשן-טריפ של הקהילה ההומולסבית, זה כבר מוגזם.

Skinhead - Tradition, not a Trend.

לוח יד שניה אמר/ה...

פוסט מרתק מאד עבודת מחקר מעניינת ... אוהבת שאפו