אינפו אופנתי

כשהיא עשוייה טוב הגרסוניירים יכולים להתמכר לאינפוגרפיקה ולחתום על שמו של אחד האתרים הפעילים בתחום: Information Is Beautiful. כבר הצגנו פה את תרשים הזרימה המחוכם שהציע את הדרך להילכד בעדשתו של הסרטוריאליסט, היה גם אחד על איך להביא את הסלבי אליך דירה אבל הפעם מדובר על תרשים זרימה של השפעות והשראה.
"אופנה" טוענים ב"וול סטריט ז'ורנל" שפירסם לפני כמה ימים את ה The Master Chart of Fashion Influence "אינה מתקיימת בוואקום... ישנם תהליכי אוסמוזה, הענקת הומאז'ים ו"השאלה" של רעיונות בין המעצבים". וכדי לעשות סדר בתעשיית האופנה בניו יורק, שחגגה זה את שבוע האופנה, שורטטה המפה המעניינת הזו (באתר עצמו היא אינטראקטיבית):

עוד על החיים בתרשים זרימה - מועדון הג'נטלמנים: הוראות שיבוש

הילדים החדשים בבלוג

הגרסונייר דווקא שמח שבכל דור ודור קמים עלינו לבלבלנו‫, והפעם, כל הדרך מניו יורק סיטי, קבלו בבקשה את הילדים חדשים בבלוג, dis magazine, שהוכתרו על ידי ה"ני‫ו יורק טיימס" כחיבור מפתיע של דייזד & קונפיוזד עם etsy.‬
דיס הוא מגזין שיתופי של שבעה ניו יורקים צעירים (תמהיל צפוי של אמנים‫/מעצבים‫/סטייליסטים‫/כותבים‫ ו‬זמר אופרה אחד‫) שבפרויקט אנרגטי בוחנים את ‬ההקשרים העכשוויים של אופנה‫,‬ אמנות‫,‬ תרבות ומסחריות‫ ללא הבדלי דת גזע וטעם. ‬
כמו וייס‫ ‬מגזין בזמנו‫,‬ המניפסט של דיס מבקש לפרק את האידיאולוגיות השולטות בשוק‫,‬ לשבור את ההרגלים הקיימים‫ ו‬למעשה לבנות שיח חדש, ללא הירככיה (הם מדברים אלייך, גברת ווינטור), ללא דיסציפלינות וללא מערכת ערכים אסתטית אחת.‬

‫האם זה יעבוד? לא בטוח. האם הם ישרדו? או: מתי הם יתמסחרו? לא ברור. אבל כמה מהפיצ'רים שלהם מבריקים (למשל styles-and-customs-in-the-twenty-teens), והגרסונייר ללא ספק מצא את המרענן הרשמי של הקיץ .

ללמוד מלואי ויטון

וידאו מקסים שמטפטף לרשת מחמם את הגזרה לקראת ספר חדש בשם "לואי ויטון: אמנות, אופנה ואכיטקטורה", וישעסוק בשיתופי הפעולה הרבים בין בית האופנה ושורה של מעצבים, אמנים וארכיטקטים, ביניהם: שיגרו באן, זאהה חדיד, מורקאמי, ריצ'רד פרינס ועוד רבים וטובים. הספר, שמעוצב כמו לקסיקון אנציקלופדי, עולה 85$, והוא נראה כמו ההשקעה הכי זולה בפריט שהסמל המפורסם LV מתנוסס עליו.

Fashionimation

לציון 6 שנים מוצלחות של שיתוף פעולה יצירתי בין טקאשי מורקמי והמותג לואי ויטון, הכין האמן היפני סרטון אנימציה צבעוני ומקסים, שמתאר את החיבור שלו עם תאגיד האופנה הצרפתי. הסרטון שנקרא "Superflat First Love" הוא בעצם המשך לוידיאו שיצר ב-2003 בשם "Superflat Monogram”.
מלבד הנכחת הלוגו של ויטון בכל פריים אפשרי, ובכל סיטואציה הזויה, אפשר למצוא בסרט רפרורים מעניינים לצוללת צהובה, לאליס בארץ הפלאות ואפילו לגבי-אנד-דבי שלנו. רק שבסרט היפני הגיבורה חוזרת לפריז, שנת 1897, יוצאת מתוך ארגז נסיעות של ויטון בשנות ה-30, ופוגשת, שלא נאמר מתאהבת, במעצב: גסטון לואי ויטון הצעיר, בנו של מקים האימפריה.


אותו דוב טוב לב מהסרט, מקבל בימים אלו את פני הבאים לחנות החדשה של ויטון בטוקיו, בעיצובו של מורקמי ונראה כי בסוף כל משפט שאומרים ביפנית יושב דב פנדה ומבקש: תעביר את הבמבוק.

כדור מחוייט

הגרסוניירים לא חובבי כדורגל גדולים ולא מצליחים להתרגש ביום שכזה, כשכולם מדברים על המשחק ברומא. אבל כשהם נתקלו בעבודות של קלאס ארנפלו, מעצב שוודי שחי ויוצר בברצלונה, הם מצאו את הדרך שלהם להתחבר אל המשחק.
ארנפלו יצר סדרה משעשעת של 20 כדורי רגל נאמנים בגודלם למקור, כשכל אחד מהם עשוי מבד שונה. הגרסוניירים מציעים לחלק אותם בשיעורי ספורט בבתי הספר כדי שהדור הבא של הגרסוניירים ידע לא רק לבעוט במדויק לשער אלא גם להבחין בין פישבון לפרינס דה גל, בין פייה דה פול לפפיטה.
את הכדורים אפשר למצוא בחנויות שונות בניו-יורק, אמסטרדם וברצלונה, או ישירות במייל לארנפלו.

תנו קפה לגבר

רותח בקפה של מירי דוידוביץ בדה-מרקר. גרסוניירית הכבוד של הבלוג פרסמה פוסט שעוסק בצילומי גברים ודוגמנים גברים, ונדמה שכל הנושא טעון בהרבה אמוציות, או שהוא עושה את צעדיו השניים בדיסקורס הציבורי- כך שלהרבה אנשים יש מה להגיד בנידון. הגרסוניירים מוקסמים מהצילומים שהיא פירסמה שם (ורוצים עוד!), אז הנה אחד שהוגדר כפחות תקני, והוא חלק מ"סדרות החוקרות את המיניות הגברית":

ועוד באותו עניין: לוק סמאלי, צלם וארט דירקטור מת השבוע. סמאלי, צלם של גברים (נערים מתבגרים בעיקר) , צילם עשרות כתבות למגזינים כמו "דייזד אנד קונפיוזד", "ווג הום", "טוקיון" ול"ניו יורק טייימס". הוא גם פרסם מספר ספרים, ובימים אלה עמד להוציא את הספר החדש שלו. הספד עליו אפשר לקרוא בניו יורק טיימס.

צילומים של לוק סמיילי

ואם אנחנו כבר במחלקת דוגמנים/גברים, הנה וידאו שתיעד כתבה ב"דייזד" שכותרתה "הפנים העתידיות", על דוגמנים חדשים בממלכה המאוחדת:

future faces from pierre debusschere on Vimeo.

ועוד מהתנור: התערוכה ז-ב-ע : עירום גברי באמנות ישראלית עכשווית, תיפתח ביום חמישי הבא,
בגל-און מקום לאמנות, החל מ-19:00.

אופנה בלי בגדים

ההבחנות הקלאסיות בין אופנה לאמנות כבר מזמן אינו תקפות, כידוע. תערוכה חדשה בשטוקהולם, עליה מספר בהרחבה הבלוג של "דייזד", רק מחזקת את ידיהם של הגרסוניירים ואת העניין שהם מוצאים באופנה, מעבר לסיבות היומיומיות הפרוזאיות. אופנה היא עניין מורכב ומשעשע, ובעיקר תחום עמוס בפרדוקסים: הנטייה שלנו לחקות אנשים מול הרצון שלנו להתבדל, האובייקטים עצמם מול השימושיות והפרקטיקה שלהם, ועניינים נוספים שעולים מתוך הדברים שאומר אוצר התערוכה תומס רייניי.

מי שחושב מחשבות דומות מוזמן לראות את התערוכה "Alter/Mode", שפותחת דיאלוג כזה עם שני מעצבי אופנה בשלושה מוקדים בעיר שם. לאלו שנשארים בארץ, אפשר לראות את התערוכה בלייב, ולנסות לנהל דיאלוג עם אמנים/מעצבים שחושבים קצת אחרת על אופנה ואמנות. גם כאן. בארץ.

משטרת האופנה

קציני משטרת ברלין קיבלו לפני כמה שבועות הודעה יחסית מוזרה ובה נאסר עליהם ללבוש מותגי אופנה מסוימים, כשהם מסתובבים ברחובות העיר. הסיבה היא שאותם עשרת מותגי האופנה ידועים כפופולאריים במיוחד בקרב פעילי הימין הקיצוני, והדבר מהווה סכנה לביטחון הקצינים.
איגוד השוטרים הגרמני לא אהב במיוחד את ההנחיה הזו ומתכוון לפעול לביטולה, אבל את הגרסונייר מאד מעניינת התופעה המרתקת, והממש לא חדשה, של ערבוב בין אופנה ופוליטיקה. זה גם טוב לדעת, לפני הנסיעה הבאה של הגרסוניירים לברלין, מה צריך ללבוש הפוסע במדרכה ממול - כדי שנעבור מיד לצד השני, ובכלל מה עשו המותגים הבאים שהפכו אותם למסוכנים לממסד: Fred Perry, Ben Sherman, ACAB, Alpha Industrie, Alpha Industries, Consdaple, Lonsdale, Pit Bull, Outlaw, Troublemaker, Thor Steinar.

החיבור בין אופנה לפוליטיקה אינו חדש, ובמאה הקודמת הוא בלט כחלק מהבניית זהות של קבוצות תת-תרבות שונות, שהתאפיינו בקוד לבוש ספציפי. תעשיית האופנה המודרנית אמנם למדה להתייחס לבעיות אתיות, סביבתיות, חברתיות, אבל לא פעם היא נדרשת לחזור חזרה למגרש הפוליטי. לשני המותגים הידועים מהרשימה הזו, פרד פרי ובן שרמן, יש היסטוריה ארוכה עם קבוצות סקינהדז לונדוניות, שהיו בעלות אידיאולוגיה שונה בתכלית מהימין הקיצוני של היום ולמעשה צמחו בקרב מעמד הפועלים הבריטי בשנות ה-60.

הגרסונייר רק יכול לדמיין את הפרצוף החמוץ של מנהלי השיווק של פרד פרי או בן שרמן, שקראו את הוראת משטרת ברלין, כי יחסי ציבור זוועתיים מאלה לא יכלו לקבל. שני המותגים עבדו מאד קשה בעשורים האחרונים לשקם את התדמית הבעייתית המשייכת אותם לקבוצות שנאה, הם כבר חסמו כמה מהחנויות שלהם בפני קליינטים בעייתיים, הוציאו הודעות מגנות, ויצרו פרסומות המעודדות רב-תרבותיות (ודי להיזכר בשיתוף הפעולה האחרון של פרד פרי עם ראף סימונס שהתהדר בדוגמנים שחורים, ובן שרמן שמפרסמים באופן קבוע במגזיני גייז ומממנים מסיבות לקהילה).

"הנער מדרום" של אוהד מרומי?

גם לפני שלוש שנים אפשר להניח שנעתקה נשמתם של אנשי פרד פרי כשצפו בסרט אחד שהחזיר את כולם 25 שנה אחורה. This is England, סרטו (האוטוביוגרפי) של הבמאי הבריטי המוכשר שיין מדוז, מציג בצורה מרתקת את עולם הסבקלצ'רז שהתעורר לחיים בבריטניה התאצ'ריסטית. באחת הסצנות הבלתי נשכחות גורר הגיבור הצעיר את אימו למסע שופינג חובה לכל גלוח ראש מתחיל: מגפי ד"ר מרטין, ג'ינס ליווייס שחור וצמוד, כְּתֵפוֹת (שלייקס) אדומות וחולצת פרד פרי.

שון - צעיר חסר מנוח שכמותך

בינתיים בברלין, אפשר לדבר גם על מותגים פחות תמימים כמו Thor Steiner, שהוכרח לא מזמן לשנות את הלוגו מכיוון שהזכיר באופן מובהק את סמל האס.אס. לאחרונה נפתחו בברלין שתי חנויות המוכרות את המותג, ואנשי העיר המתורגלים היטב למפגני הכוח של הימין הקיצוני בהפגנות ובסיסמאות, יצאו לרחובות. ואין לשכוח כי מדובר בחנויות אופנה, לכאורה נאות מראה, הממוקמות היטב בלב הסטייל הברלינאי, אחת מהן אפילו ברחוב הקרוי על שם מהפכנית סוציאליסטית יהודייה –רוזה לוקסמבורג, מספר 18. מאז שהחנות נפתחה היא נתונה ללחץ ציבורי, משפטי, עם לא מעט הפגנות סוערות בהם השתתפו אלפי אנרכיסטים, ארגוני שמאל, ושאר ברלינאים עם סבלנות קצרה וזכרון ארוך שלא מוכנים לתת לנאו-נאצים דריסת רגל.

אין שופינג בזמן השמירה

בינתיים, חזר אלינו הגרסונייר הברלינאי, עם מייל אישי שמספר לנו קצת מהנעשה במדרכות העיר: "טוב, לגבי פרד פרי, נראה לי שתכל'ס היום בברלין כשאתה רואה מישהו ברחוב עם קרחת, קעקועים וחולצת פרד פרי - יש יותר סיכוי שהוא הומו מאשר נאצי. באמת. אפילו אלק אמפייר מאטארי טינאייג'רז ריוט (להקת דיגיטל הארד-קור ברלינאית עם אידיאולוגיה אנטי-פשיסטית, אנרכיסטית) תמיד לובש דיקיז ופרד פרי, אותו מותג שגם מתהדר בחנות יאפית ובורגנית ב- mitte. אבל כן, כולם פה יודעים שפרד פרי הוא גם מותג של נאצים ואני מניח שבאזורים אחרים של ברלין או גרמניה יש ימנים קיצוניים שלובשים את זה. בוא נגיד שאם הייתי רואה פרד פרי ברחוב על מישהו שלא נראה גיי הייתי חושד או חושש. עכשיו לגבי טור שטיינר, טוב, זה כבר סיפור אחר. מדי פעם קוראים פה בעיתונים או שומעים על שערוריות הקשורות במותג טור שטיינר, ויש לא מעט הפגנות נגד חנויות שמוכרות טור שטיינר. כשאני אישית רואה מישהו ברחוב עם טור שטיינר אני מיד יודע, וגם רואים, שזה או נאו-נאצי או מישהו שלא הייתי ממש רוצה לדבר איתו. מה שנקרא פה "פרולו" (מהמילה פרולטריון)"

פוסטר לימודי בלבד

מי שמביט בי מאחור - יודע מי אני / מי שמביט מי מאחור - לא רוצה להתעסק איתי

קפצונים

לחברים החביבים מאקנה, קפא כנראה התחת השוודי, והם בחרו בדרך פשוטה וקופצנית ומשעשעת להציג את קולקציית ההלבשה התחתונה לגברים, אביב-קיץ 09.

אמן הטכנופנה

כבר הרבה זמן רוצה הגרסונייר לכתוב על התערוכה המופלאה של מעצב האופנה חוסיין שליאן במוזיאון העיצוב בלונדון אבל הוא חיכה לבונוס אינטרנטי ויזואלי לטובת מי שאינו מצוי על קו תל-אביב לונדון. והנה האתר האנרגטי שואוסטודיו (אותו מפעיל הצלם רב-הפעלים ניק נייט) מעלה ראיון וידיאו מרתק עם שליאן ומציג בו חלקים נרחבים מהתערוכה המסכמת 15 שנות פעילות. דרך התערוכה אפשר לעמוד על סך יצירתו המגוונת של שליאן דרך האופנה, הפיסול ואמנות הוידיאו, ולהנות מכשרונו כאלכימאי הממזג בין אמנות, אופנה, ארכיטקטורה וטכנולוגיה חדישה בצורה קריאטיבית שלא פעם מקדימה את זמנה.

בין היתר ניתן למצוא בתערוכה את הקולקצייה הנפלאה Afterwords הנקראת גם "ארכיטקטורה נישאת ולבישה" (שהוצגה במוזיאון תל-אביב בשנת 2002), בה הרהיטים עוברים תהליך טרנספורמציה, על ידי הדוגמניות, והופכים לפריטי לבוש: השולחן הופך לשמלה, בדי הריפוד לחולצות ועוד פריטי ריהוט המשנים את צורתם וייעודם. העבודה נעשתה אחרי ביקורו של שליאן בקוסובו, במהלך המלחמה בבלקן, והאמירה הפוליטית/חברתית שלו על מצב הפליטות ותרבות ההגירה המודרנית היא חזקה, ברורה ומשלבת עיצוב קפדני עם פולקלור וחומרים מקוריים עם מסורתיים. המייצג Airborne מציג שמלה מהפנטת המורכבת מ- 15,000 אורות LED, ויש גם את השמלה שנוצרה מחומרים המשמשים לבניית מטוסים, המשנה את צורתה עם שלט רחוק, ואת בובות המניקין שמנקות חלונות, צובעות קירות ומשקות עצי זית ועוד הרבה הפתעות מעולמו ההיברידי והאינטליגנטי של שליאן.

פוסטר התערוכה

שליאן, שנולד בניקוסיה, קפריסין ב- 1970, הוא בוגר הקולג' המהולל סנטרל סנט-מרטינס בלונדון, ועם סיום לימודיו, ב- 1993, הוצגה עבודת הגמר שלו בבוטיק בראונס היוקרתי (היחידי שעשה זאת לפניו היה ג'ון גליאנו).
התערוכה, שנקראת From Fashion and Back, פתוחה עד ה 17 למאי. למי שרוצה עוד יש גם ראיון בדייזד דיגיטל, בדיזיין-וויק בדיזיין-בום, וכמובן בבלוג האישי של חוסיין שליאן.

Design Museum
28 Shad Thames
London SE1 2YD