בארון של מרג'יאלה

מילאנו זה לא רק פראדה ושבוע האופנה‫ המיתולוגי אלא גם יריד העיצוב החשוב ‬והגדול ‫(גדול ‬מדי‫ אומרים) שהסתיים זה עתה. בשנים האחרונות אפשר למצוא גם לא מעט בתי אופנה שמציגים בסלון העיצוב הגלובלי קולקציות רהיטים חדשות.
השנה, לצד רהיטים של הרמס ומארני, בחר בית מרטין מרג'יאלה להציג, בדירה שנשכרה במיוחד ב- via Felice Cavallotti, קולקצית רהיטים חדשה, אוונגרדית וסוריאליסטית (ודי טרחנית ברצינותה).

גולת הכותרת הגרסוניירית היתה דווקא הארון המודולרי המושלם, עם קווים מודרניסטים נקיים, מדפים נשלפים, מקום לז'קטים ומגזינים ותיק עור אחד. עוד פרטים על הארון של מרג'יאלה, העונה לשם "לולו", באתר של קארוטי באלארי.

זמן פחם

דובר סטריט מרקט, מקדש האופנה האינטלגנטי של קום דה גרסון בלב לונדון, הזמין את דמיר דומה לעצב את חלון הראווה הנוכחי ולהביע באמצעותו את דעתו על מצב הדברים ורוח הזמן. 

ההשראה של דומה למיצג האפל הגיע מתמונה בשם “Cave of the Winds, Stalactites Alabaster Avenue” שצולמה במאה ה-19 בדנבר, קולרדו. התוצאה העכשווית תורגמה לנטיף פחמי ענק שנוצר על ידי חיבור יותר מ- 2000 כפיסי עץ, שרופים בעבודת יד.

תצוגת סתיו-חורף 2012 של דמיר דומה תתקיים מחר (רביעי) בפריז, החלון בלונדון יוצג עד עד ה-16 במרץ, ואם את לא חוששים מכתמים שחורים על הבגדים אתם מוזמנים לראות את המייקינג אוף של הפחם:

DAMIR DOMA at DOVER STREET MARKET, LONDON - TEASER from Diplomates on Vimeo.

חבורה שכזאת

חמדת ‫(‬אחד הקוראים הותיקים של הגרסונייר‫)‬ צודק‫.‬ אנחנו צריכים לפרסם את הבלוג הזה‫.‬ או יותר נכון את אחד הטמבלרים המוצלחים של הרגע, הנקרא בפשטות Awesome People Hanging Out Together.

זו גם הזדמנות נפלאה להיזכר בתמונה הזו של שישה מעצבי על, סופרגרופ של גרסוניירים, שפורסמה ביולי 1961 בפלייבוי מגזין.

‎George Nelson, Edward Wormley, Eero Saarinen, Harry Bertoia, Charles Eames and Jens Risom

מרוץ עניבות

הסוסים של הרמס נרתמים גם הם לעגלה האלקטרונית ומותג היוקרה, שרק לאחרונה דווח בגרסונייר כי השיק היכל ג'נטלמנים בשדרות מדיסון, פצח בתחרות אינטנרטית בשיתוף דיזיין בום לעיצוב עניבות.

אחרי צעיף המשי הקלאסי (זה שהגרסונייר מצא כמושלם לחורף הישראלי) עניבת הרמס היא אולי אחד הפריטים הקלאסיים שבית האופנה כבר מטפח יותר מ 60 שנה. הרמס רואים בבדים שלהם קנבס ציורי דרכו אפשר לספר סיפור וליצר חוויה אמנותית מלאה. יותר מחמשת אלפים עיצובים, שנשלחו למטה התחרות, ניסו לבטא בדרכם את הרוח של הרמס, ושלושת העיצובים הזוכים (שלפניכם) יהיו חלק מקולקציית אביב-קיץ 2011.

מקום ראשון: היידי מולר

מקום שני: ניקולס קליפורד (Hardhat)

אבל הגרסונייר חיבב יותר מכל את העיצוב, הג'נטלמני להפליא, שזכה במקום השלישי. נינה צ'ו, מעצבת אמריקאית צעירה, הצליחה ללכוד את הרוח הספורטיבית של הרמס ולחבר את הדמות הקלאסית של המותג עם סוגי ספורט שונים ומגבעת יציבה אחת.

מזבח השינה

נאמנים לשם בלוגם, חוזרים הגרסוניירים ומדמיינים מדי פעם את חלל המגורים האולטימטיבי, ולאחרונה מסתמן לו ריק אוונס כבחירה קיצונית אולי, אם כי לא רעה בכלל, לעיצוב הרהיטים בו.

ריק בחלל

אחרי תערוכת הרהיטים שהציג בלונדון בספטמבר האחרון, ממשיך המעצב אוונס בניסיונות המרתקים שלו בעיצוב רהיטים, תוך שימוש בחומרים מיוחדים ובסגנון הכל כך מדוייק שלו.
מיטת השיש (או ליתר דיוק מיטת הבהט), שאוונס מציע לכם לישון עליה, שוקלת 2 טון וכשעיצב אותה נעו האסוציאציות שלו בין מיטת הזכוכית של היפהפיה הנרדמת לעבודות פיסול של דונלד ג'אד וריצ'רד סרה.

חלומות על מזבח

בחדר של אוונס תוכלו למצוא לצד המיטה שני שולחנות ברונזה דוקרניים

למשש וילון מפרווה

ולהדליק את המנורה העשוייה שיש ובטון

כמו הבגדים של אוונס, ככה גם רהיטיו: שרידים מפוארים של עולם עתיק ויצירות עתידניות אפלות, ברוטלים ואלגנטיים כאחד. אפשר לראות אותם בימים אלו (ואת חלקם אף לרכוש) בגלריה Salon94 בניו-יורק.

ג'ינס דביק

לפעמים כל מה שצריך עולם האופנה (וכולנו בעצם) זו פרספקטיבה חדשה ומקורית כדי לשנות כמה קונספציות שתקועות לנו עמוק בראש. קחו לדוגמא את בד הדנים הקלאסי, שעבר במרוצת השנים אינספור מודיפיקציות ושינויים אבל טכניקת עשייתו נשארה קבועה במשך יותר מ-130 שנה. רק לאחרונה החליט זוג מעצבים הולנדים לנטוש את מכונת התפירה בצד – ולחבר את תבניות הג'ינס בדבק. להתראות בלו-ג'ינס – הלו גלו-ג'ינס.
הגלוג'ינס של זוג המעצבים G+N, מיוצר כרגע באופן ידני בלבד, בשני צבעי דבק שונים, וניתן להשיגו במהדורות מוגבלות בהולנד או בחנות החדשה של דרוך-דיזיין בניו-יורק (76 Greene Street).

נעלי שדה

כשהמעצב הבריטי דומיניק וילקוקס הוזמן להציג בפסטיבל העיצוב של לונדון, שנחתם לפני כשבוע, הוא חיפש דרך, או אמירה, המשלבת בין מוצרי צריכה יומיומיים לבין עולם טבע.

לבקשתו, קיבל וילקוקס 400 נעליים מחברת טרה פלנה המייצרת נעליים ידידותיות לסביבה, שתל בהם עשב ירוק שנבט והשתמש בו כשרוכים. השרוכים צמחו יפה (בהתחשב בשמש הלונדונית ששזפה אותם) והמיצב של וילקוקס הצליח לחבר בצורה מדוייקת ואסתטית ביותר בין אובייקט מתבלה אותו אנו נועלים מדי יום לבין עולם של טבע ההרמוני.

עוד על הפסטיבל אפשר לקרוא (ולראות) אצל יובל סער בבלוג ובגלריה.

קשר מורכב

אחרי שהגרסוניירים תרגמו (לראשונה?) לעברית את המדריך הקלאסי לקשרי עניבות שונים, והציעו לכם וידיאו קלאסי לעניבות הפרפר (האהובות עלינו במיוחד), הגיע הזמן לעבור לצעיפים.
חברת העיצוב הדנית נורמן קופנהגן מציעה בוידיאו סלואו-מושן (תחת הכותרת Perfect knot 2.0 ) את גרסתם לכריכת הצעיף על צווארכם, הזדרזו ונצלו את סופו ההולך ומתקרב של החורף. חובבי העיצוב מוזמנים לבדוק באתר החברה את שלל מוצריה המינימליסטים וכמובן את הבלוג המוצלח.

אהבות דימיוניות

משנכנס אדר

הגרסוניירים לא יכלו לעמוד בפני הערכה המשונה הזו, שכמו צנחה אליהם לכבוד פורים מאתר העיצוב Dezeen המשובח. מדובר בערכה הכוללת 9 כלים העוזרים להשיג סימנים של רומנים דימיוניים: נשיקות, שריטות, חבורות ועוד. הערכה גם כוללת בושם, ליפסטיק ושיער כדי להשלים את הפבריקציה. המעצב "חוקר את איך אנשים מבטאים ושולטים ברגשות, אובססיות ופחדים שלהם בעזרת אובייקטים וטכנולוגיה" (מתוך האתר).
מניפולציות טכנולוגיות (הו הסימולקרה!), והקשר שלהם לגוף ולאובייקטים אסתטיים תמיד עניינה את הגרסוניירים. בינתיים הם מסתפקים בחברים דימיוניים ופנטזיה על האפשרות לקנות את הערכה, שעוצבה ע"י ביורן פרנקה ותוצג במסדרת Love Design בתערוכת הריהיטים במילאנו.

קיט קאט

בלי שריף

הפונט האהוב על הגרסוניירים, הלבטיקה, עוצב ע"י מקס מידינגר בשוויץ ב-1957 (בשיתוף אדוארד הופמן). לפני שעיצב את הפונט הפשוט והמינימליסטי, שימש מידינגר כטיפוגראף של בית הכלבו המוצלח גלובוס בציריך, ומשם פנה לקריירת פרילאנס מזהירה. מולסקין, חברת המחברות המיתולוגית, הוציאה מהדורה מוגבלת של ספר התערוכה "מחווה לטיפוגראפיה - הלבטיקה,עבר, הווה ועתיד של הטיפוגראפיה", ספר גדוש בלוגואים, פוסטרים, שלטים וגרפיטי שמשתמשים בפונט האהוב. מסקירה קצרצרה גילינו שפנדי, קום דה גארסון וקולט - כולם משתמשים בפונט. איזה עוד לוגואים אהובים משתמשים בו? את המהדורה המוגבלת ניתן להשיג כאן.

שולחן הרוק

הגיסונייר שלנו הוא לגמרי בענייני רוקנרול ולו אנחנו מקדישים את הפוסט הבא: שולחן הסלון המושלם למארחים בביתם רוקרים בנשמתם (ולהיפך). השולחן נבנה על פי שרטוט מדויק של גיטרת הפנדר סטרטוקסטר, אותה מילה שמעוררת דפיקות לב עזות בקרב הרוקרים, כמו נעלי פייר הרדי לגרסוניירים או חולצת טי מוזהבת של קוואלי לארסוניירים.

מת'יו סאוטר וג'ייסון קמרציק הם צמד אמנים מפורטלד, אורגון, שיצרו את שולחן הסטרטוקסטר, מעץ אדר (מייפל), את ששת חורי המייתרים הם הסבו למתקן כוסות בירה, הוסיפו שלוש רגליים מצופות כרום, וקיעקעו בלייזר את הלוגו הקלאסי של פנדר. מומלץ כמתנה לחברים מאולפן ההקלטות הסמוך לביתכם או לגיס שהולך לגדל בקרוב דור חדש של מעריצות גאנז&רוזס.

* * *

ועוד מילה אליכם, גרסוניירים יקרים: זהו פוסט המאה שלנו! סחתיין עלינו. סחתיין עליכם. חדשות מאד מעניינות מהגרסוניירים יגיעו - ממש בקרוב.

Adieu DS

סיטרואן DS, הידועה בכינוייה "האלילה" (Déesse) נחשבת בעיניי רבים למכונית היפה מכולן, בעלת שילוב נדיר של עיצוב חדשני עמוס סטייל וטכנולוגיה פורצת דרך. ה- DS זכתה באינספור פרסי עיצוב ואף הוצגה במוזיאון הגוגנהיים כמופת לעיצוב מהמאה העשרים, וגם אם הופסק ייצורה כבר ב- 1976, הגרסונייר יהיה מאוהב בה לנצח.

התדהמה הגיעה לא מזמן כשחברת סיטרואן הודיעה לקראת יריד המכוניות של ז'נבה בחודש מרץ הקרוב, על חזרתה לחיים של ה- DS בגרסה משופרת, מפומפמת וחדורת טסטוסטרון והגרסונייר קורא בקול: לא גברת, לא אדרת, לא דובים ולא יער. תראו מה עשו לאלילת נעורינו.

הקרדיט לעיצוב המקורי של ה- DS שנחשף ביריד המכוניות בפריז ב- 1955, מגיע לפסל והמעצב האיטלקי פלמיניו ברטוני שעבד אז בשביל סיטרואן וניסה ליצור עיצוב מכונית, הדומה למבנה טיפת המים בתנועה, שתנוע במנהרת רוח עם מקדם גרר הנמוך ביותר. עם עיצוב אווירודינמי ועתידני שהתאים ל'תקופת החלל' בשנות החמישים ה- DS המקורית היתה מאובזרת גם בהגה כח, פנסים שמסתובבים לפי כיוון הנסיעה, בלמי דיסק קדמיים, גיר חצי אוטומטי ומתלים הידרופניאומטיים, הפועלים על לחץ שמן. כל זה הוציא לה שם של מכונית שנוסעת היטב גם בשטחים קשים, בוציים או משובשים והיכולת שלה לנסוע עם שלושה גלגלים בלבד היא זו שהצילה את דה-גול מנסיון ההתנקשות בחייו ב-1962. (ועל זאת בסרט The Day of the Jackal מ- 1973).
ל- DS אזכורים אינספור אזכורים בתרבות הצרפתית בפרט ובתרבות המאה ב-20 בכלל. הפילוסוף הצרפתי רולאן בארת הקדיש לה מאמר שלם בו פירק לגורמים את שלל מרכיביה וטען כי היא ממשיכה מסורת אומנותית אדירה כתכנון ובניית קתדרלה גותית.

מכונית של ג'נטלמנים

האפיפיור פאולוס השני, מארק שאגאל,יורי גגרין וברידג'יט בורדו –כולם נסעו בה, ואחת ההופעות הטובות ביותר של ה- DS בקולנוע היתה לצידו של אלן דלון, הגרסונייר האולטימטיבי, בסרט "הסמוראי" (1967, במאי: ז'אן פייר מלוויל). דלון, משחק בסרט רוצח שכיר שברשותו שלל מפתחות ומדי יום הוא פורץ לסיטרואן DS אחרת בשכונה (מה שהפך ב- 1999 לסרט "גוסט דוג" - גרסתו של ג'ים ג'רמוש ל"סמוראי", בו פורץ פורסט וויטקר למרצדסים בעזרת מתקן אזעקה מתוחכם)

אז מה רוצה מאתנו חברת סיטרואן שפתאום בחרה להחזיר לעולם את המותג? כמו נשות הקניונים, מתוחות העור ומפומפמות השפתיים, גם כאן העיצוב החדש מנסה להרחיק בליה טבעית ויפה, ומזכיר לנו שאנחנו חיים בעולם ציני ממותג ומסחרי. למי מבין ממש בתהליכי עיצוב של מכוניות (ולגרסונייר יש כמה חברים כאלה, תודה ט"נ) ידע גם לומר כי המודל החדש הופך את הסיטרואן DS לצרפתייה הכי גרמנית שיוצרה אי פעם. הרבה עיצוב – מעט נשמה. מאפייני ה'קרוס-אובר', המילה הכי משומשת בשוק עיצוב ושיווק מכוניות, תגרום כנראה ללא מעט אנשים לקנות אותה: החלון הקדמי מתחבר לגג, הגג צבוע באופן שונה מגוף המכונית, לזוג הפנסים הגדולים הצטרפו טור פנסים ורטיקליים והשלמת הפמפום מגיעה עם שלל אביזרי לייפסטייל: מזוודות, חגורות, משקפי שמש, טלפון נייד ואפילו סנו-בורד של ה DS החדשה.
לנו זה מרגיש מתאמץ, מתאמץ מדי. להתראות אלילה, Adieu DS.

צעצועים לנצח

הגרסונייר אוהב גדג'טס עוד מאז שהם נקראו צעצועים. אחרי שקרא אתמול את הכתבה על שינויים בהרגלי העיצוב, בה נכתב כי את מקומם של העיצובים הגרנדיוזיים יתפסו עיצובים בממדים חסכוניים שמעלים חיוך, הוא החליט לשתף את כולם בסוד הצעצוע הגרסוניירי המושלם.
הסוד יוצא משטוקהולם שם יושבת חברת PlaySam ומייצרת זה יותר מ- 20 שנה צעצועים עם יופי וללא גיל. הצעצועים של PlaySam, שזכו במספר פרסי עיצוב בשוודיה ובעולם, מלוטשים להפליא, מינימליים, עכשוויים וקלאסיים כאחד. לא פעם הם אפילו מזכירים את האייפוד ושאר מוצרי אפל בשילוב מוצלח של פשטות עם מורכבות וכמובן לא מעט הומור, תגידו שוודי, אני מסכים. הגרסונייר הירוק, אגב, ישמח לדעת שכל הפריטים בטוחים לשימוש, כולם צבועים בצבע לא רעיל ולאחרונה אף הושק קו חדש של מכוניות מחומרים אורגנים בלבד.

אמן הטכנופנה

כבר הרבה זמן רוצה הגרסונייר לכתוב על התערוכה המופלאה של מעצב האופנה חוסיין שליאן במוזיאון העיצוב בלונדון אבל הוא חיכה לבונוס אינטרנטי ויזואלי לטובת מי שאינו מצוי על קו תל-אביב לונדון. והנה האתר האנרגטי שואוסטודיו (אותו מפעיל הצלם רב-הפעלים ניק נייט) מעלה ראיון וידיאו מרתק עם שליאן ומציג בו חלקים נרחבים מהתערוכה המסכמת 15 שנות פעילות. דרך התערוכה אפשר לעמוד על סך יצירתו המגוונת של שליאן דרך האופנה, הפיסול ואמנות הוידיאו, ולהנות מכשרונו כאלכימאי הממזג בין אמנות, אופנה, ארכיטקטורה וטכנולוגיה חדישה בצורה קריאטיבית שלא פעם מקדימה את זמנה.

בין היתר ניתן למצוא בתערוכה את הקולקצייה הנפלאה Afterwords הנקראת גם "ארכיטקטורה נישאת ולבישה" (שהוצגה במוזיאון תל-אביב בשנת 2002), בה הרהיטים עוברים תהליך טרנספורמציה, על ידי הדוגמניות, והופכים לפריטי לבוש: השולחן הופך לשמלה, בדי הריפוד לחולצות ועוד פריטי ריהוט המשנים את צורתם וייעודם. העבודה נעשתה אחרי ביקורו של שליאן בקוסובו, במהלך המלחמה בבלקן, והאמירה הפוליטית/חברתית שלו על מצב הפליטות ותרבות ההגירה המודרנית היא חזקה, ברורה ומשלבת עיצוב קפדני עם פולקלור וחומרים מקוריים עם מסורתיים. המייצג Airborne מציג שמלה מהפנטת המורכבת מ- 15,000 אורות LED, ויש גם את השמלה שנוצרה מחומרים המשמשים לבניית מטוסים, המשנה את צורתה עם שלט רחוק, ואת בובות המניקין שמנקות חלונות, צובעות קירות ומשקות עצי זית ועוד הרבה הפתעות מעולמו ההיברידי והאינטליגנטי של שליאן.

פוסטר התערוכה

שליאן, שנולד בניקוסיה, קפריסין ב- 1970, הוא בוגר הקולג' המהולל סנטרל סנט-מרטינס בלונדון, ועם סיום לימודיו, ב- 1993, הוצגה עבודת הגמר שלו בבוטיק בראונס היוקרתי (היחידי שעשה זאת לפניו היה ג'ון גליאנו).
התערוכה, שנקראת From Fashion and Back, פתוחה עד ה 17 למאי. למי שרוצה עוד יש גם ראיון בדייזד דיגיטל, בדיזיין-וויק בדיזיין-בום, וכמובן בבלוג האישי של חוסיין שליאן.

Design Museum
28 Shad Thames
London SE1 2YD

למכירה: דוב אופנה

אנטוורפן היא אחת הערים האהובות על הגרסונייר שלא מפספס הזדמנות לבקר בה למטרות שופינג ועינוג החיך. אנטוורפן היא עיר נמל, בירת יהלומים ואופנת האוונגרד אשר הוציאה מחיקה את שישיית אנטוורפן המפורסמת.

אחת החנויות המדהימות בעיר היא של המעצב ולטר ואן ביירנדונק, הילד השובב של השישייה המורדת, שעיצוביו מושפעים מאלמנטים גרפיים חזקים וצבעוניים לצד מוטיבים אתניים, טבעיים ומלאי הומור. המבקרים בחנות, המעוצבת למשעי כמו כל יצירה ביירנדונקית, מסתובבים עם חיוך צ'שיירי ענוג במיוחד כשהם מקיפים את הדוב הענקי השוכב לו על גבו ומשמש מדף לבגדי הילדים.

זמן המיתון נותן אותותיו, וואן ביירנדונק, דוב ענק בפני עצמו, מוכר את יצירתו ומבקש עליה סכום נאה של 30 אלף יורו. מומלץ בדוב לבעלי חנויות קונספט ולאספני אמנות עכשווית.
למבקרים באנטוורפן הכתובת היא:
St.Antoniusstraat 12
2000 Antwerp

בוקר וידיאו טוב

שני קטעי וידיאו להקלת פתיחת השבוע…

* * *
הפרסומת הוויראלית של רייבאן, שעוד שניה כולם ידברו עליה:

* * *

טריילר לסרטו החדש של גרי האסטוויט "אובג'קטיפייד" המדבר על השפעת העיצוב התעשייתי על חיינו (ברקע אפשר לשמוע את קולותיהם קרים ראשיד, מארק ניוסון ואחרים). ההקרנות הראשונות יהיו במרץ 2009:

מותו של המיידי

עכשיו עם פתיחת השנה החדשה זה רשמי: הדיגיטיל הרג את הפילם. זה התחיל ב- 2008 כשחברת פולארויד הודיעה כי תפסיק לייצר את האינסטנט האהוב, והמצלמה החביבה על הגרסונייר עוברת ממש בקרוב לשכון על מדף ההיסטוריה כאייקון עיצובי, אמנותי, הכי מאה 20 שיש.

מצלמת הפולארויד ייצגה את קסם האוטנטיות הבלתי ניתנת לזיוף בעולם הפוטושופ המרטש, המלטש והמקדש את יופיו של האימג' המושלם. הגרסונייר לעולם יינצור את רגעי לידתה המכנית של התמונה הפולארוידית: ההצצה בעינית, הקליק, הסאונד המכני הנלווה, נפנוף התמונה באוויר, ויותר מכל: קסם ההמתנה. המתח המרטיט לדעת מה יראה לנו הפרינט הטרי במסגרת הלבנה המוכרת.

הכל התחיל ב- 1968 אז יצאה לשוק מצלמת פולארויד מודל 95, בפיתוחו של ד"ר אדווין לנד שביקש לספק מצלמה פשוטה, נוחה לתפעול המעניקה... סיפוק מיידי. כמחוות פרידה אספנו כמה מנקודות המוצלחות והיצירתיות של המצלמה בחמישים ואחת שנות חייה:

1970

במשך חמש שנים האמן רוברט מייפלת'רופ מצלם באובססיביות חברים, מאהבים, רגעים ומצבים בחייו. לקח קצת זמן ורק ב- 2008 זכו הפולארוידים להערכה ראוייה כשהוצגו במוזיאון וויטני.

1972

יוצא הדגם SX-70, עם הפוקוס האוטומטי. המעצבים הנודעים צ'רלס וריי איימס מתלהבים ומביימים עבור פולארויד סרט תדמית על המצלמה. כרגיל בסרטיהם של איימס מדובר בהנאה צרופה.

1974

"אליס בערים" סרטו המופלא של ווים ונדרס מספר את סיפורו של צלם עיתונות גרמני שמגיע לארה"ב ומכין סדרת צילומים במצלמת הפולארויד על נופי אמריקה: מוטלים, אוטוסטרדות וילדה אחת בת 9.

1970-1987

מצלמת פולארויד נוחתת בידיו של אנדי וורהול והופכת המהירות לחלק אינטגרלי מדמותו ועבודתו (רוב ההדפסים המפורסמים נלקחו מתמונות פולארויד). וורהול מתעד את חייו ועימם את חיי הלילה המיתולוגים של ניו-יורק כשהוא מייצר במצלמתו כמה מהאייקונים הגדולים של אותה תקופה.

1982

דייוויד הוקני מוצא פולארויד זרוקה בווילה של חבר ומתחיל לבצע בה את זממו האמנותי. אחרי כמה חודשים הופך הניסוי לסדרת עבודות קוביסטית, מורכבת ומטלטלת.

1995

הלמוט ניוטון מצוטט:

"People like Polaroids," Newton muses, "because they're unique. There are no negatives. You've got it once and no more. That's the charm and fascination about Polaroids – that they can't be duplicated"

2000

יוצא סרטו החדש והמהפכני של כריסטופר נולן הצעיר ("האביר האפל") הנקרא "ממנטו". גיבור הסרט, מגולם על ידי גיא פירס, סובל מפגיעה בזיכרון לטווח קצר נעזר במצלמת פולארויד לתעד אירועים ואנשים משמעותיים בחייו ומנסה כך להתחקות אחר רוצחיו של אשתו.

2004

הצלם קוברה סנייק חביב הגרסונייריים פותח בלוג בשם Polaroid Scene (שנסגר בינתיים בעקבות איום לתביעה מחברת פולארויד...) בו הוא מתעד את ילדי אל.איי במסיבות פרועות ונוצצות. אחר כך נטש הקוברה את הפולארויד, הפך לצלם אופנה מבוקש והמציא את קורי קנדי, נערת החלומות של הדור הדיגיטלי.

ומהם רגעי התהילה שלכם?

כל שנותר לגרסונייר הוא לאסוף את הפילמים האחרונים מהמקרר, להצטרף לקבוצת המחאה ובינתיים, ללמוד איך להעביר את התמונות למחשב.