יום שישי, 20 בפברואר 2009

Adieu DS

סיטרואן DS, הידועה בכינוייה "האלילה" (Déesse) נחשבת בעיניי רבים למכונית היפה מכולן, בעלת שילוב נדיר של עיצוב חדשני עמוס סטייל וטכנולוגיה פורצת דרך. ה- DS זכתה באינספור פרסי עיצוב ואף הוצגה במוזיאון הגוגנהיים כמופת לעיצוב מהמאה העשרים, וגם אם הופסק ייצורה כבר ב- 1976, הגרסונייר יהיה מאוהב בה לנצח.

התדהמה הגיעה לא מזמן כשחברת סיטרואן הודיעה לקראת יריד המכוניות של ז'נבה בחודש מרץ הקרוב, על חזרתה לחיים של ה- DS בגרסה משופרת, מפומפמת וחדורת טסטוסטרון והגרסונייר קורא בקול: לא גברת, לא אדרת, לא דובים ולא יער. תראו מה עשו לאלילת נעורינו.

הקרדיט לעיצוב המקורי של ה- DS שנחשף ביריד המכוניות בפריז ב- 1955, מגיע לפסל והמעצב האיטלקי פלמיניו ברטוני שעבד אז בשביל סיטרואן וניסה ליצור עיצוב מכונית, הדומה למבנה טיפת המים בתנועה, שתנוע במנהרת רוח עם מקדם גרר הנמוך ביותר. עם עיצוב אווירודינמי ועתידני שהתאים ל'תקופת החלל' בשנות החמישים ה- DS המקורית היתה מאובזרת גם בהגה כח, פנסים שמסתובבים לפי כיוון הנסיעה, בלמי דיסק קדמיים, גיר חצי אוטומטי ומתלים הידרופניאומטיים, הפועלים על לחץ שמן. כל זה הוציא לה שם של מכונית שנוסעת היטב גם בשטחים קשים, בוציים או משובשים והיכולת שלה לנסוע עם שלושה גלגלים בלבד היא זו שהצילה את דה-גול מנסיון ההתנקשות בחייו ב-1962. (ועל זאת בסרט The Day of the Jackal מ- 1973).
ל- DS אזכורים אינספור אזכורים בתרבות הצרפתית בפרט ובתרבות המאה ב-20 בכלל. הפילוסוף הצרפתי רולאן בארת הקדיש לה
מאמר שלם בו פירק לגורמים את שלל מרכיביה וטען כי היא ממשיכה מסורת אומנותית אדירה כתכנון ובניית קתדרלה גותית.

מכונית של ג'נטלמנים

האפיפיור פאולוס השני, מארק שאגאל,יורי גגרין וברידג'יט בורדו –כולם נסעו בה, ואחת ההופעות הטובות ביותר של ה- DS בקולנוע היתה לצידו של אלן דלון, הגרסונייר האולטימטיבי, בסרט "הסמוראי" (1967, במאי: ז'אן פייר מלוויל). דלון, משחק בסרט רוצח שכיר שברשותו שלל מפתחות ומדי יום הוא פורץ לסיטרואן DS אחרת בשכונה (מה שהפך ב- 1999 לסרט "גוסט דוג" - גרסתו של ג'ים ג'רמוש ל"סמוראי", בו פורץ פורסט וויטקר למרצדסים בעזרת מתקן אזעקה מתוחכם)




אז מה רוצה מאתנו חברת סיטרואן שפתאום בחרה להחזיר לעולם את המותג? כמו נשות הקניונים, מתוחות העור ומפומפמות השפתיים, גם כאן העיצוב החדש מנסה להרחיק בליה טבעית ויפה, ומזכיר לנו שאנחנו חיים בעולם ציני ממותג ומסחרי. למי מבין ממש בתהליכי עיצוב של מכוניות (ולגרסונייר יש כמה חברים כאלה, תודה ט"נ) ידע גם לומר כי המודל החדש הופך את הסיטרואן DS לצרפתייה הכי גרמנית שיוצרה אי פעם. הרבה עיצוב – מעט נשמה. מאפייני ה'קרוס-אובר', המילה הכי משומשת בשוק עיצוב ושיווק מכוניות, תגרום כנראה ללא מעט אנשים לקנות אותה: החלון הקדמי מתחבר לגג, הגג צבוע באופן שונה מגוף המכונית, לזוג הפנסים הגדולים הצטרפו טור פנסים ורטיקליים והשלמת הפמפום מגיעה עם שלל אביזרי לייפסטייל: מזוודות, חגורות, משקפי שמש, טלפון נייד ואפילו סנו-בורד של ה DS החדשה.
לנו זה מרגיש מתאמץ, מתאמץ מדי. להתראות אלילה, Adieu DS.



3 תגובות:

itamar427 אמר/ה...

מסכים עם הביקורת, מה עם המלצות למה היא כן מכונית גרסונייר קלאסית? אולי שווה ללכת לקחת חוזה ליסינג חדש במקום הג'יפ.

גרסונייר2 אמר/ה...

איתמר אתה נפלא, וכרגיל מאתגר את הגרסוניירים, שדנו בכובד ראש במהי מכונית הגרסונייר הקלאסית. תשובה לא נמצאה כרגע - למעט מרצדס רחבה ונוחה שעל גגה מתנוססת תיבה צהובה העונה לשם: מונית.
מבטיחים לחזור עם רשימה רצינית בעתיד.

דותן אמר/ה...

מכונית לוהטת בהחלט. העיצוב החדש מבייש.