צ'אי בקרח

פרויקטים שמשלבים ארכיטקטורה ואופנה הם מסוג הדברים שהגרסוניירים מאוד מחבבים. בעולם אפשרי הם היו רוצים לשים צעיף, ללבוש ז'קט סתווי ולדהור על הווספה לראות את Building Fashion, מיזם שמצוות ארכיטקטים ומעצבי אופנה צעירים לסדרה של חמישה מיצבים שכוללים חנות פופ אפ וחלל תצוגה זמני מתחת להיי ליין שבמערב מנהטן. המעצבים, שלאף אחד מהם אין חנות עצמאית משלו, יקבלו הזדמנות לבטא את תפיסת העולם המותגית שלהם ואת התרגום שלה לחלל זמני ברחוב 24.

בין המעצבים בפרויקט אפשר היה כבר לבקר בחנות של סיימון ספור (שעליו צריך פוסט נפרד), בבית התה שהקים חביב המדור והגרסונייר השבועי מר וואריס אהלווליה, ועכשיו אפשר לצלול למערת הקרח של ריצ'רד צ'אי, חלל מקלקר שבו מוצגת הקוקלציה לגברים ונשים של המעצב המוכשר.

אולי שווה לחכות קצת, כי המעצב הבא שהולך לקבל את החלל הוא סיקי אים, המעצב הקוריאני-גרמני שהגרסוניירים שמו עליו עין כבר מזמן.

חדר משלו

כמעט שנה עברה מאז ש"מועדון הג'נטלמנים" פרסם את הטור על דירת הרווקים ומקומה בתרבות המערבית, ועדיין הגרסוניירים מתרגשים מכל תמונה של דירה או חדר של גיבורי תרבות אהובים. הבלוג המצויין art of manliness פרסם השבוע 14 חדרים כאלה - חללי עבודה של פוליטיקאים, סופרים, מדענים, פילוסופים ואחרים - שבין השאר גם סימנו והגדירו את הטריטוריה הגברית בעולם משתנה. אפשר לקרוא לזה סלבי, גרסת המאה העשרים.

למעלה: חדר הכתיבה של המינגווי בקי ווסט, פלורידה
למטה: חדר השרטוט של פרנק לויד רייט באילינויי

חדר העבודה של צ'ארלס דרווין בקנט, אנגליה

עוד תמונות כאן.

ללמוד מלואי ויטון

וידאו מקסים שמטפטף לרשת מחמם את הגזרה לקראת ספר חדש בשם "לואי ויטון: אמנות, אופנה ואכיטקטורה", וישעסוק בשיתופי הפעולה הרבים בין בית האופנה ושורה של מעצבים, אמנים וארכיטקטים, ביניהם: שיגרו באן, זאהה חדיד, מורקאמי, ריצ'רד פרינס ועוד רבים וטובים. הספר, שמעוצב כמו לקסיקון אנציקלופדי, עולה 85$, והוא נראה כמו ההשקעה הכי זולה בפריט שהסמל המפורסם LV מתנוסס עליו.

הגרסונייר השבועי: קרלו מולינו

איך נציג את קרלו מולינו, הגרסונייר השבועי שלנו? הוא היה ממציא, ארכיטקט, מעצב רהיטים, מעצב תפאורות, צלם אופנה, נהג מרוצים, טייס ומורה סקי. אולי הכי כדאי להתחיל מהסוף, מה-27 לאוגוסט, 1973, יום פטירתו.

מולינו שחי את חייו באינטנסיביות מטורפת, תמיד התעניין בתורת הנסתר והעריץ את הארכיטקטים הקדמוניים של הפירמידות המצריות. ב-1960 הוא רכש וילה מהמאה ה-18 בשם "מנוחת הלוחם", הממוקמת על גדות נהר הפו שבטורינו, והקדיש כל טיפת זמן פנוי לדקורציה של ממלכת המוות שלו.

בין האובייקטים הרבים שנמצאו אחרי מותו בבית, שהפך היום למוזיאון, נמצא אוסף ענק של כ-1500 צילומי פולארויד, שצולמו במשך 15 שנה (ואוגדו לא מזמן לספר משובח). בתמונות מוצגות נשים, רובן זונות צעירות שאסף לביתו, וצילם אותן, יחד עם עשרות הרהיטים הפזורים בדירתו, כשהוא משלב בין שתי האהבות הגדולות של חייו: נשים ורהיטים.
מולינו לא רק צילם את התמונות, הוא גם עיצב את הבגדים ואת הסט, השתמש באור בצורה מרתקת, וידע למקם אביזרים בתמונות שיהיו חלק מהקומפוזיציות, והשפיע כך לא מעט צלמי אופנה מודרנים.

נשים נשים בגרסונייר

מולינו נולד בטורינו ב-1903 ועבד עם סיום לימודי הארכיטקטורה, במשרד של אביו. מהר מאד התבלט ביצירותיו ויצא לקרירה עצמאית, שהפכה אותו לאחד האמנים האיטלקיים הבולטים של המאה ה-20. במקום לעבור למילאנו כמו כל בני זמנו (ג'יו פונטי, פרנקו אלביני, האחים קסטיליוני ) בחר מולינו להתבודד בטורינו ולהתעסק בנושאים שאהב: סקס, סקי, טייס, מרוצי מכוניות ותורת הנסתר.

העבודות הארכיטקטוניות שלו, עיצובי הרהיטים והמכוניות שלו היו ייחודיים וניסיוניים וחלקם מעולם לא עלה על פסי יצור תעשייתיים. לפני כשנתיים נמכר בבית המכירות הפומביות כריסטי'ז שולחן של מולינו (בתמונה למטה) בכ- 4 מיליון דולר, מהסכומים הגבוהים ששולמו אי פעם לאובייקט ריהוטי מהמאה ה-20.

אבל מולינו, איש רנסאנס שכמוהו, מעולם לא הרגיש שייך לחברה הגבוהה שביקשה את ההילה שבקרבתו. הוא התחבר באופן עמוק לאנשי שוליים, והתמכרות שלו לסמים ולסקס היתה דומה רק לאובססיביות האמנותית שלו, שנמשכה עד יומו האחרון.

לעוד עבודות מעולמו של מולינו

מבנה דינמי

"כפי שבוודאי שמתם לב", כך פתח הארכיטקט רם קולהאס את הפרזנטציה בה הציג את המבנה החדש שתכנן בסיאול "יש אין סוף אינטרקציות היום בין אמנות ואופנה, בין אמנות לארכיטקטורה, ובין אופנה לארכיטקטורה".
קולהאס, שעובד בשביל מוצ'יה פראדה מאז 2000, מיישם הלכה למעשה את האינטרקציה עליה הוא מספר, ומגשים אותה בצורה מעוררת השתאות (מודים המבקרים) בבניין החדש של פראדה/קולהאס שנחנך לפני כמה שבועות בסיאול ונקרא: "פראדה טרנספורמר".
קולהאס ביקש לקחת את כל הדיספלינות, אלו שעד לא מזמן היו שונות ורחוקות ולהפוך אותן לתערובת אחת. סינגל מיקס. הפרויקט, דמוי פרמידה מרובעת, נותן לכל אחת מהדיספלינות האלו (אמנות, אופנה, קולנוע, אכיטקטורה) את החלל המתאים לה ובמקום לייצר ארבעה חללים שונים – יצר קולהאס ארבע זהויות במבנה אחד.

האירוע שפתח את סדרת האירועים בבניין הוא תערוכת האופנה: “Waist Down—Skirts by Miuccia Prada”. ביוני המבנה יתהפך לפסטיבל סרטים בניהולו של הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס אינאריטו, ובאוגוסט, שוב היפוך מבנה, לתערוכת אמנות עכשווית. הטרנספורמציה נעשית באמצעות שלושה מנופים שהופכים בפשטות את המבנה העטוף ומניחים אותו על פי השימוש הבא. הבמה הופכת להיות קיר, התקרה הופכת להיות רצפה, והקיר לתקרה. סחרחורת נעימה.

תמונה של חלל

חלל קולנוע

חלל אופנה

חללית

המבנה הגאוני ספג אמנם ביקורת לא מעטה, במיוחד על התזמון הבעייתי של יצירה מגלומנית שכזו בעת בצורת כלכלית גלובלית, אבל הגרסונייר, כשהוא עובר ליד קופסת הבטון הכבדה והמסורבלת שנקראת תיאטרון הבימה, לא יכול להפסיק לדמיין.

ארמ(ו)ני

זהירות, מדרגה

שפל או לא שפל, ג'ורג'יו ארמני פותח חנות (שלא לומר ארמון) בשדרה החמישית פינת רחוב 56, בבניין שחזיתו הוא אחת מהדוגמאות הראשונות של הסגנון הבינלאומי בעיר. מדובר במפלצת בת 4 קומות, 4000 מ"ר הכוללים חללי קניות, מסעדה ובר. החנות, שעוצבה ע"י משרד הארכיטקטים מסימיליאנו פוקאס באיטליה, בנויה סביב גרם מדרגות דרמטי בעל צורה גאומטרית אמורפית, שסביבו מתארגנים החללים. "המדרגות הדרמטיות הם המוקד שמקשר בין כל החללים שמרכיבים את העולם של ארמני. זו החנות קונספט הראשונה שבה כל מוצרי ארמני מוצגים בחלל אחד", אומרים המעצבים. רוצים לראות עוד? עלו.
לא שהגרסוניירים קופצים משמחה. הבניין אכן נראה מרשים, אבל חנויות דגל שכאלה הם כבר ראו (קולהאס ל"פראדה" בסוהו נראה רע ואנכרוניסטי משנה לשנה), ובעידן הנוכחי, להדגיש את אלמנט המדרגות - ואיתו את הסולם המעמדי (ככל שעולים בקומות, הקולקציות שייכות לקווים היותר יקרים ואקסלוסיביים) הנוכח בחווית הקנייה - נראה קצת בעייתי. ארמני, אומרים הגרסוניירים, חזור לקאזה. הכי פשוט זה לפעמים הכי טוב.