‏הצגת רשומות עם תוויות ארמני. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארמני. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 30 באפריל 2010

הגרסונייר השבועי: ז'אן מישל בסקיאט

חייו המסקרנים, האינטנסיביים והקצרים מדי של אחד האמנים הניו-יורקים המפורסמים מכולם, ז'אן מישל בסקיאט, שוב מוקרנים על המסך הגדול, הפעם בסרט התיעודי "Jean-Michel Basquiat: The Radiant Child" שביימה חברתו הטובה תמרה דייוויס. בסרט, שהוקרן בשבוע שעבר ב- MOMA, אפשר למצוא קטעים נדירים של שיחות פרטיות ורגעים אינטימיים בין דייויס ובין בסקיאט, ולהציץ לרגע לחייו של איש צעיר, מבולבל, רגיש, וכה מוכשר.
בין האורחים שהגיעו להקרנה (והנה התמונות) ניתן היה למצוא גם את ג'פרי דייטש (שקנה 6 ציורים שלו תמורת 250 דולר, והיה הקליינט הראשון שלו), שהתמנה לאחרונה למנהל המוזיאון לאמנות עכשווית בלוס-אנג'לס והיה מאלה שלחצו על דייויס לשלוף את החומרים מהבויידעם ולהציגם, כסרט, לציבור הרחב.



ייחודו של בסקיאט, שהתחיל כאמן גרפיטי וסיים ככוכב-על (הוא נפטר בן 27 ב-1988 מאוברדוז, שנה אחר פטרונו אנדי וורהול) בא לידי ביטוי גם בסגנון לבוש אישי ומדויק, והוא מקבל את תואר הגרסונייר השבועי על היותו אייקון של סטייל שלא רק קנה לבש בגדי מעצבים, אלא גם תמיד "עיצב את המראה שלו בעצמו" (כמו שאמר עליו גלן או'בריאן). הלוק של בסקיאט היה גדול מסכום חלקיו, הרבה יותר מבגדי חנויות הוינטג' של מנהטן או מהז'קטים היוקרתיים וחולצות המעצבים היפניים שהסתובב בהם. האופן שבו הוא התייחס לצבעים ולטקסטורות, הקלילות שבה שיחק והשתעשע עם סגנון, ההשפעות של תרבות שחורה, של אמנות בכלל, והשילוב המושלם של דנדיות עם אופנת רחוב - יצרו אייקון אופנה רלבנטי מתמיד לאופנה העכשווית, וההשפעה שלו עליה רק הולכת וגדלה.


הראסטות של בסקיאט, שהוא כה מזוהה איתן, הן הראשונות שהגרסוניירים מודים שהם אוהבים. בגרסה שלו מדובר בשילוב סטייליסטי של ראסטות ומולט, משהו שנראה כמו כתר בעל קרניים או ג'וקר עם אנטנה, שהולם את האיש והאגדה.


החליפות של ארמני שאיתם גם עבד בסטודיו ושעליהם התיז צבע, הגילוי של המעצבים היפניים (הוא דיגמן בתצוגה של קום דה גרסון), השילובים של טווידים מסורתיים עם צבעים בוהקים ודוגמאות מורכבות (כמו בבדים אפריקאיים) - הופכים את בסקיאט לגרסונייר על, אמן אמיתי של סטייל נצחי.


ועוד קצת לינקים לסיום: נותן החסות הראשית להקרנה היה המיזם המרתק NOWNESS (מבית היוצר של LVMH), שמאז השקתו בפברואר האחרון, לא מפסיק לייצר תכני וידיאו איכותיים ברשת. הגרסונייר כבר צופה אדוק. וגם צ'ק תודה לא.א (אורי אורן) על ההמלצה ובכלל.

יום שלישי, 24 בפברואר 2009

ארמ(ו)ני

זהירות, מדרגה
שפל או לא שפל, ג'ורג'יו ארמני פותח חנות (שלא לומר ארמון) בשדרה החמישית פינת רחוב 56, בבניין שחזיתו הוא אחת מהדוגמאות הראשונות של הסגנון הבינלאומי בעיר. מדובר במפלצת בת 4 קומות, 4000 מ"ר הכוללים חללי קניות, מסעדה ובר. החנות, שעוצבה ע"י משרד הארכיטקטים מסימיליאנו פוקאס באיטליה, בנויה סביב גרם מדרגות דרמטי בעל צורה גאומטרית אמורפית, שסביבו מתארגנים החללים. "המדרגות הדרמטיות הם המוקד שמקשר בין כל החללים שמרכיבים את העולם של ארמני. זו החנות קונספט הראשונה שבה כל מוצרי ארמני מוצגים בחלל אחד", אומרים המעצבים. רוצים לראות עוד? עלו.
לא שהגרסוניירים קופצים משמחה. הבניין אכן נראה מרשים, אבל חנויות דגל שכאלה הם כבר ראו (קולהאס ל"פראדה" בסוהו נראה רע ואנכרוניסטי משנה לשנה), ובעידן הנוכחי, להדגיש את אלמנט המדרגות - ואיתו את הסולם המעמדי (ככל שעולים בקומות, הקולקציות שייכות לקווים היותר יקרים ואקסלוסיביים) הנוכח בחווית הקנייה - נראה קצת בעייתי. ארמני, אומרים הגרסוניירים, חזור לקאזה. הכי פשוט זה לפעמים הכי טוב.