רויאל בלו

אקנה, בית האופנה השוודי האהוב, פצח השבוע בפרויקט גרסוניירי מקסים בשם Snowdon Blue, בו משתף פעולה ג'וני ג'והנסון, המעצב הראשי של אקנה עם לורד סנואודון, צלם פורטרטים של החברה הגבוהה בבריטניה ובעלה של הנסיכה מרגרט, אחותה של המלכה אליזבת.

 

פרויקט "Snowdon Blue" כולל ספר מהודר ובו 61 דיוקנאות של גיבורי תרבות (כמו סרז' גנסבורג, דייוויד בואי, ג'רמי איירונס, גרהם גרין ואחרים) לבושים בווריאציות שונות של החולצה כחולה קלאסית. 

כמו כן כולל הפרויקט תערוכה נודדת של צילומי הלורד שתנוע בין סניפי אקנה בלונדון, פריז ושטוקהולם וליין מצומצם ונחשק של שמונה דגמי חולצות כחולות, להשיג בחנויות אקנה וב - Très Bien Shop). 

מועדון הג'נטלמנים - חשיפה לצפון

(הביתן הנורדי בוונציה בתכנון Sverre Fehn, 1962)

הג'נטלמנים, שמעולם לא היו בארצות הקור שבסקנדינביה, נתקפו רצון עז לראות את הזוהר הצפוני, הידוע גם בכינויו "אורורה בורליס", תופעת הטבע המרתקת אליה אנשים מרחבי העולם ומאופיינת בהופעה של אורות בצבעים שונים ועזים בשמי הלילה בקרבת הקוטב הצפוני (והדרומי).

לכן, מנסה המועדון הפעם להבין את אותה משיכה לאור הצפוני, את הכמיהה הלבנטינית לצפון, כמו שני האיילים המובילים את מזחלתו של סנטה קלאוס עמוק לתוך הצפון הלבן, לצד כמה ויקינגים קשוחים, נסיכות קרח וזאבים עם עיני תכלת, ועוד כמה דמויות הלקוחות הישר מהמיתולוגיה הנורדית.

כרטיסי ברכה נורווגים של Darling Celmentine

האם סקנדינביה היא ההזיה האולטימטיבית, נגטיב אסתטי של כל מה ששייך לכאן? ואולי היא בכלל אופציה אופנתית עקרונית, מעין אלטרנטיבה סגנונית לצעקנות של האייטיז ולרישול הלא מוקפד של הניינטיז? לא לחינם הפך החלק הזה של העולם למעצמת אופנה, כזו שמציעה, כמו ג'נטלמן אמיתי, להיות איכותית, אך לא בולטת.

גרגור פאולסון

גרגור פאולסון, מומחה שוודי להיסטוריה של האמנות, כתב ב-1919 את אחד המניפסטים המשפיעים ביותר על העיצוב הסקנדינבי,"Better Things for Everyday Life" , שבו העלה את הצורך ביצירת חפצים אסתטיים שיהיו זמינים לכל. הפמפלט של פאולסון השפיע על העיצוב השוודי במאה ה-20, ואולי הגדיר את סוד קסמה של האופנה הסקנדינבית מהמותג האהוב אקנה ועד זה של COS: דמוקרטיזציה של האסתטיקה, עיצוב עכשווי קלאסי ואיכותי, לא מתחנף ולא מנקר עיניים, שמשרטט מחדש את הגדרת הקוליות באותו רגע אופנתי שבו הוא נולד.

רוני מקדונלד, מעצב טייגר אוף סווידן

אחרי שכבשו את עולמות העיצוב, הארכיטקטורה והאמנות, ביססו האומות הנורדיות בעשורים האחרונים את תעשיית האופנה שלהם, שהפכה לשם דבר בעולם המערבי. בהתחלה היו אלה חברות פופולריות עם דגש רב על דנים כמו צ'יפ מנדיי, ניודי ג'ינס ודוקטור דנים. אחריהן הגיעו חברות שהתעסקו באלגנטיות הנורדית כמו אקנה, פיליפה קיי, ג'יי לינדברג וטייגר אוף סווידן. ואילו כיום אפשר להבחין בכמות אדירה של בלוגי אופנה ובמיוחד של צלמי רחוב איכותיים, המנצלים את האור הצפוני המיוחד כדי למצוא את הזווית המשתלבת היטב בסטיילינג הנכון.

אקנה (סווטשירט גאוני, להשיג בבוטיק ורנר)

אקנה, למשל, ראשי התיבות של Ambition to Create Novel Expressions, שהחלו לעבוד כקולקטיב יצירתי של חברת פרסום, צמחו להיות אחד ממותגי האופנה המשפיעים בעולם עם מכנסי הג'ינס המושלמים שלהם וניסיונותיהם המוצלחים לשלוח זרועות לשדות אחרים, כמו עיצוב רהיטים והוצאת מגזין נחשב מדי עונה. 

האיש שמאחורי המותג הוא ג'וני ג'והנסון שמציע לכם בוידיאו הבא את המקומות שלו בשטוקהולם. וכמו שכבר כתבה מי שכתבה: "או קיי עכשיו אנחנו יודעים איפה הוא גר".

 *עוד על אקנה אפשר לקרוא בשלל הפוסטים בגרסונייר או פשוט לקפוץ לחנות ורנר ברחוב אלפסי 33, לראות פריטים שווים מהקולקציה האחרונה ולקנות משהו, כדי ששירה תביא הרבה פריטים של אקנה לגברים.

העורכים של "פנטסטיק מן" - בגרסה שלהם עם אקנה

כובע של אקנה

קיץ של אקנה

מחויט של אקנה

מכנסי הג'ינס הראשונים של אקנה הושקו ב-1997 - באותה שנה שפיליפה קונטסון פתחה את חנויותה הראשונות (Filippa K) והחלה להפיץ את התחכום של הטעם השוודי לקהל הרחב. ב-1999 הושק הקו הגברי הראשון של המותג, ושנתיים אחר כך כבר נפוצה הבשורה ברחבי אירופה.

מעבר לעידון העיצובי של הבגדים, החנויות של פיליפה קיי היו (ועודן) חוויה בלתי נשכחת, שמדמה נסיעה לבית קיץ שוודי, עם תאי מדידה ספוני עץ, שמזכירים יותר תאי סאונה חמימים, מרופדים בשטיח עבה וצמרירי שאפשר לטבוע בתוכו, וחוויית קניה שהופכת את המסע בחנות לנסיעה מדומה בשדות לפלנד המושלגים.

 פיליפה קיי, סתיו חורף, 2011-2012

 אבל האסתטיקה השוודית לא מסתיימת רק בבגדים. היה זה בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי, שגילה את עולם הבשמים אחרי לימודיו באקדמיה לאמנות בשטוקהולם (וקריירה קצרה בכדורסל מקצועי), והחליט להפיץ את האסתטיקה שלו באמצעות חברת Byredo, אולי אחת מחברות הבישום המדוברות בעולם.
 

חנות ביראדו בשטוקהולם

ההתחלה של גורהם לא היתה פשוטה: התקשורת התעלמה ורבים לא כל כך פרגנו, אבל הניחוחות החכמים והמדויקים שיצר, יחד עם כמה שיתופי מעולה מוצלחים, עיצוב מוצר מבריק ולא מעט קסם אישי, הפכו את החברה שלו לעוד כוכב צפוני שעולם האופנה עורג אליו.

בן גורהם, הגרסונייר והריח

לצד סדרות של בשמים שזיקק יחד עם שכניו השטוקהולמים באקנה - גורהם גם שיתף פעולה עם המגזין "פנטסטיק מן" (שיתוף פעולה שנגמר בריח ג'נטלמני רע וכמעט בתביעת דיבה), ולאחרונה אף יצר סדרה מיוחדת עם משרד הקרייאטיב הצרפתי המדובר M/M.

אבל Byredo לא לבד. גם מעצב האופנה הנריק ויבסקוב, שפועל מקופנהגן, הילד המופרע והמחונן שהחל את הקריירה שלו כמעצב גרפי ודי-ג'יי, צמח בשנים האחרונות למעמד של כוכב-על בשמי התרבות העכשווית. במסגרת הצייטגייסט הנוכחי ביקש ויבסקוב להעניק לריח גם הקשר גיאוגרפי ויצר סדרת או דה טואלט הנקראת "type", הכוללת ניחוחות הנושאים את מרכיבי הזיכרון מביקוריו בשלוש ערים שונות: ברלין, דמשק וקופנהגן.

טייפ C בשביל קופנהגן

ניחוחות דמשק מעלים בזכרונות של ויבסקוב את ריחם של תבלינים אקזוטיים מהמזרח הקרוב, ברלין טומנת בחובה צד פחמי חזק, המחזיר אותו ללילות חורף קפואים בדירות במזרח העיר, וקופנהגן מכורתו מזכירה לו ריחות מלוחים של הים הצפוני וצינת יערות רעננים.

הרצון למצוא את הד-נ-א האסתטי של המקום מורגש גם בעיצוב התיקים של החברה הדנית Mismo, המבוסס על מסורת, ערכים של אומנות וקראפט, בחירת חומרים טבעיים ודיוק בפרטים כדי ליצור את האובייקט המושלם. במקרה שלהם, התיקים העשויים מעור וקנבס - מופת של איזון בין פונקציונליות ואסתטיקה, צבעוניות חמורת סבר ופשטות עיצובית - הפכו בשנים האחרונות לעוד חוליה בשרשרת המפוארת של העיצוב הסקנדינבי.

משפחת מיסמו, קולקציית אביב - קיץ 2012 

 לכן גם לא מפתיע שאחת מחנויות הגברים השוות בעולם נמצאת בשוודיה ונחשבת לאחת החנויות הטובות גם ברשת: "Tres Bien Shop".

Tres Bien Shop הלא וירטואלית

החנות, שמשלבת אסתטיקה צפונית וחוש אקלקטי (והומור) למצוא כל דבר אופנתי וקולי שניה לפני כולם, הפכה לשם דבר והיא מצליחה לנסח מדי עונה מה גברים צריכים (בעיקר אם יש להם לא מעט כסף). ביקור בחנות, לפחות זו הווירטואלית, הוא חוויה מרגשת (ומתסכלת) שמזכירה לג'נטלמנים את הזוהר הצפוני, ואת האובססיה המשונה שלהם - אולי כמו של כל אופנת הגברים - לברוח לפעמים למקום אחר.

זה הסגנון, טיפש!

ארקייד פייר בפוזה של מעמד הפועלים
צילום: אנטון קורביין

הגרסונייר הוא בלוג פוליטי‫. זה נאמר מראשית דרכו בפוסטים הראשונים, דרך הצהרת הכוונות הראשונית של "מועדון הג'נטלמנים" וכלה בתכנית הרדיו (בה התארחו הגרסוניירים לאחרונה) בה חזרה הטענה שסגנון אינו רק היחס בין אדם לבגדיו אלא גם בין אדם לזולתו (וזה הטור המדובר), בין אדם לתרבותו ואפילו בין אדם לדירתו (נזכיר שוב - גרסונייר בצרפתית: "דירת רווקים" וגם על זה הורחב בטור נדל"ן מיוחד)

החיבור בין סטייל לפוליטיקה נראה לפתע בלתי נמנע (וכתבה על זה נפלא מיכל של ג'וש) והגרסונייר מבקש להתעכב (עד כמה שיספיק לנו הזמן לפני ההפגנה) על שלושה מגזינים חדשים, המצננים בימי קיץ אלו את מזגו המתחמם לאיטו.
הראשון בהם הוא 032c שנוסד לפני כעשור בברלין תחת הכותרת "מגזין לענייני אמנות אופנה וקונפליקט". עיון ממושך בו היום החזיר את הגרסונייר לראיון שערך לפני כמה שנים עם עורך המגזין יורג קוך (לקריאת הראיון) שהסתיים בשאלה הזו:
‎- האם לדעתך יש למגזיני נישה אחריות לדון גם בסוגיות פוליטית? האם סטייל הוא אלמנט אסקפיסטי או חלק מאג'נדה יותר רדיקלית?
- הו, אני אהיה מאד זהיר כדי לטעון שיש למגזיני סטייל אחריות או צורך מוסרי להתעסק עם עניינים פוליטיים. למרות הכול – עבורי, ב 032c, זוהי בחירה מאד טבעית; כמו שז'אן לוק גודאר הצהיר: "סטייל הוא רק החיצוניות של התוכן, והתוכן הוא הפנימיות של הסטייל". אז למה לא ללכת על אסקפיזם ואקטיביזם ביחד?"
הגליון האחרון (21) ממשיך מסורת המשלבת באופן מרתק בין אופנה, תרבות ופוליטיקה בסגנון בלתי מתפשר - אבל עם שינוי קל אחד. בהחלטה מנומקת (בדבר העורך, ראו תמונה למטה) קיבל קוך החלטה מהותית ביחס לרוח הזמן והחליף את כותרת המשנה של המגזין שהיתה עד היום "Contemporary Culture".
קוך בתרגום חופשי: "בעידן המידע שבו הכל זמין, מיידי ופתוח לא רק לאינטרפטציות אלא גם למניפולציות, חשובה יותר מכל הדינמיקה שמפיצה לכל עבר את החיבור שבין זכרון, לידע בין שכחה לראייה לעתיד. ה"עכשוויות" כפי שהיא מובנת היום אינה סממן בר תוקף יותר, היא מיושנת, חסרת טעם ובעלת התייחסות עצמית בלבד. אנחנו מבקשים להציג אקסיומה החדשה, לכבוד מה שהיה, מה שהווה, מה שיהיה ומה שיכול להיות: "The Culture".

פרואנזה סקולר לצד מניפסט פוליטי

לעלעול מהיר בגליון

המגזין השני הוא החוליה האינטלקטואלית המודפסת של בית האופנה השוודי, היצירתי והאהוב: אקנה. שלא כמו מגזינים אחרים שאפשר להשיגם בארץ באופן מקרי בלבד, את "Acne Paper", יחד עם הקולקציות המופלאות של המותג, אפשר למצוא בחנות המשובחת "ורנר" (ולחיי הקולקציות העתידיות!).
גליון מספר 12 של המגזין מוקדש כולו לנושא המעסיק (באובססיביות ראויה) את התרבות שלנו מאז ומתמיד: "הנעורים". שלא כמו הספרטנים ביוון העתיקה שחגגו את פסטיבל ה"גימנופדיה" עם נערים ונערות בעלי יכולת לחימה גבוהה, כותב עורך המגזין תומס פרסון, הגליון מוקדש כולו לדור הבא של התרבות (הפוסט עכשווית) שלנו, דור שעוסק בתחומי האמנות השונים: רקדנים, כותבים, מוזיקאים ומעצבים. קוראי הגרסונייר כבר יזהו את הכנר המוכשר, הצעיר והיפה צ'רלי סים (מהפוסט על הקמפיין האחרון של בית האופנה הבריטי דנהיל)

‎ונחתום באחת מהפקות היפות והנוגות של המגזין ‫(‬ופרינט בגודל A3 מרגיש אחרת מהבלוג‫)‬ של יוליה הטה‫, הנקראת כסרטו של אינגמר ברגמן מ-1960: "‬מעין הבתולים‫"‬.

קליק טו אינלרג'

למגזין השלישי והמכובד לא פחות (Self Service) כבר לא יהיה זמן (המפגינים כבר מתאספים בכיכר התרבות) ופוסט זה יחתם בתקווה לשינוי אמיתי ובציטוט מהטור הראשון של מועדון הג'נטלמנים:

"באופן לא מקרי, דמותו של הג'נטלמן הולכת ותופסת מקום במגזינים ובלוגים ברחבי העולם. המצב הכלכלי, ואיתו החזרה לערכים כמו הגינות, נימוס, יושר ודרך ארץ, הפכו את הג'נטלמן למושא חיקוי ראוי, עם הדגשים האקטואליים הרלוונטיים. הגרסוניירים לא חושבים לפתוח מועדון חברים אקסקלוסיבי שעשן סיגרים נישא ממנו למרחוק. בשביל ההתחלה, הם רק מבקשים שכשאתם סוגרים את הדלת מאחוריכם, תשימו לב שאף אחד לא מקבל טריקה בפרצוף".

רשימת קניות עונתית או: מה אפשר לקנות מבל וסו

1. ספרה של פטי סמית' על השנים הראשונות שלה בניו יורק, על הזוגיות והחברות האמיצה עם רוברט מייפלתורפ ועל הקשיים והלבטים כיוצרת מתחילה הוא המנון לעיר ניו יורק, לאופנה ולאנשים המדהימים שחיו אז, ואחד הספרים הכי מעוררי השראה שפגשנו בשנים האחרונות".

2. "ה boat shoes הצהובים הללו הם שילוב מנצח בין sperry, חברת הנעליים האמריקאית הוותיקה, לבין המעצב סקוט סטרנברג, מלך הטרנדיות הניו יורקית העכשווית, מבית היוצר של בנד אוף אאוטסיידרס.
3. כובע קש יפה הוא פריט חובה בקיץ. ובכלל, כובעים הם כבר לא קוריוז של רטרוסקסואלים, אלא חלק בלתי נפרד מהארון הגברי, בעיקר בחלק הזה של העולם.
4. צ'יפ מאנדיי הצליחו לשבור את הקשר ההדוק בין מכנסי ג'ינס טובים ואיכותיים לבין מחירים שערוריתיים. הג'ינס שלהם סקיני מספיק, כהה כמו שאנחנו אוהבים ובמחיר שמבקש לקנות עוד שניים.
5. כי איך אפשר לסרב לשוקולד שעשוי מפולי קקאו מהרפובליקה הדומיניקנית, עם שקדים קלויים בשמן זית ומלח ים, ארוזים בעטיפה יפהפיה מאת השוקולטיירים הכי מסוגננים בברוקלין -האחים מאסט.
6. ג'נטלמן אמיתי צריך to travel light אבל עם מזוודה רצינית. ואין מזוודה יותר ג'נטלמנית מסדרת הסנטאנרי של חברת גלובלטרוטר הבריטית. מזוודה ז'אטם איי לאב יו.
7. מכנסי הפשתן בצבע אדמה של המעצב אומית בנאן הם אולי הדבר שהכי קרוב אל הטבע בעיר. כשנרד איתם לחוף הים הם יהפכו למכנסי הסוואה מצוינים.
8. תיקי הגב חוזרים, אחרי שנים שתיקים לבנים הפכו להיות מעמסה על צד אחד של הגוף עם תיקי הצד או המסנג'ר. זה של דריס הוא יצירת מופת, עם השראה ברורה מתיקי טיולים ומחיר שמבקש סיור בהול לבנק המשכנתאות הקרוב למקום מגורינו.
9. ז'קט קיץ של אקנה: כי הלילות עדיין קרירים. כי אפשר ללבוש אותו עם שורטס. כי המראה הקליל של הז'קט הולך מצויין עם וודקה טוניק.
10. איזה כיף למצוא כרטיסי ברכה שווים בעיר. הגיע הזמן שגם כאן יהיה מבחר כזה, ושמישהו ימציא כבר מילה נורמלית בעברית לעולם שלם של נייר ומכתבים העונה למונח "stationary".

הגרסוניירים לא הסתפקו בשיתוף פעולה חמוד עם הבנות של בל & סו - אלא גם ביצעו הזמנה של כובע קש שהגיע בקופסה חננית, ארוז למשעי עם תיק בד מתנה.

סיפוריו של ז'קט

נאחז עוד ברסיסי האביב, מפנה הגרסונייר את תשומת הלב לשני ז'קטים אמריקאים קלאסיים, שמתאימים למזג האוויר הנוכחי, זה שבין המעיל לסנדלים. ז'קט הורסיטי, שיצא מהקולג'ים האמריקאים וחוזר אל עולם האופנה במהירות של כדור בייסבול מוטח, וז'קט הבומבר, שהחליף כתפיים ממפציצים במלחמת העולם הראשונה, לסקינהדס, לסקייטרים, לראפרים ואפילו לשוטרים, הם שתי דוגמאות מצויינות לדי.אנ.איי של עיצוב מוצלח המחזיק מעמד כבר כמעט מאה שנה ועובר שינויים מרעננים.

אחת הגרסאות המוצלחות של ז'קט הורסיטי הוצגה לא מזמן בבית האופנה הצרפתי הצעיר Monsieur Lacenaire (עם סרטון הוידיאו מקסים) שאמנם שומר על הצבעים הקלאסיים אבל בגרסת צמרית רכה ונעימה. הגרסונייר כבר אמר אז שהוא יודע מה ילבש בחורף הבא...

לפתע מגיע דריס ון נוטן ומזכיר שוב למה משתלם לאהוב אותו כל כך. ז'קט בומבר עם שילוב בין שני סוגי כותנה בצעים שונים (חאקי ואפור!) והאובססיה בנושא רק נמשכת.

ואז נזכר הגרסונייר בשני ז'קטים שמדד בשנה האחרונה, ואיך עוד אפשר לכנות פריטים שלא קנית ואתה זוכר אותם עד היום אם לא :הנחשקים. הגרסונייר מציג שני בומברים שפספס לאחרונה:

אקנה

ראף סימונס

לא הספיק הגרסונייר להצטנף בנוסטלגיה עם שרוולי כסף כשלפתע נחת על מסכו מייל מאסוס שמציג את הבומבר החדש של לקוסט, בגרסה צמרית (ראו לעיל) ונחשקת אף היא.

לסיום, ומדובר בסיום ראוי, החנות הפריסאית Blackrainbow השיקה לאחרונה קו עצמאי משלה ואחד הפריטים המוצלחים בו הוא ז'קט הורסיטי השחור, בעוד גרסה חדשה ומסקרנת עם שרוולי עור וגוף זמש.

ויש גם סרטון מלבב שמתאר את התהליך:

BLACKRAINBOW 4.1 Varsity Jacket Making Of from Jay SMITH on Vimeo.

אז לפני שאתם יוצאים מהבית, תלבשו משהו, עוד קצת קריר בחוץ.

אקנה לי

המגזין המשובח "אקנה פייפר" של המותג השוודי האהוב יוצא עכשיו לחנויות, בדיוק בזמן הקניות האחרונות לפני החגים המתקרבים. הגרסוניירים שמחו לגלות שעל השער מתנוסס לו צילום לא מוכר של לי באוארי, אולי אחד האנשים המבריקים, המצחיקים ומלאי הדימיון והתעוזה של סוף המאה הקודמת, שמת ב-1994.

לי, שנולד באוסטרליה וחי בלונדון ובניו יורק, היה אמן פרפורמנס, שחקן, איש מסיבות מיתולוגי, דוגמן ומעצב אופנה (וגם המוזה של לוסיאן פרויד) שהצליח להגדיר מחדש את אופנת-עשה-זאת-בעצמך ואת הקשר הרופף שבין חיים להופעה הציבורית. "אף אחד לא ידע מה בדיוק לי עשה", סיפר אחד החברים הקרובים שלו לשאוו סטודיו, "הוא התלבש והלך למועדונים ומסיבות ונהנה מעצמו. הוא חי את החיים שאותם הוא היה חייב לעצמו".

הגרסונייר נזכר בסרט המפעים של צ'ארלס אטלס על באוארי ומשתוקק לדפדף בספר המסקרן של הוצאת וויולט, שסוקר את כל הלוקים של הבחור המוכשר.

יש להניח שבאוארי היה מאד מרוצה ממסיבת הההשקה של המגזין, שהתרחשה השבוע במועדון הסגור של ה- Musée de la Chasse et de la Nature בפריס, שם טיילו להם אורחים אלגנטיים לצד דובי ענק מפוחלצים ומלצרים חבושי צילינדר. (עוד תמונות מהמסיבה - כאן)

ארנקי תעתוע

ארנקים, זה ידוע, אף פעם לא עובדים טוב בכיס האחורי של המכנס. הגרסונייר מצא כל מיני שיטות להתמודד עם התפיחה מאחור (כמו התיק של הגרסוניירית...) אבל אז הגיע הארנק הדק של אקנה שלימד אותו פרק בתורת הצמצום.

הגרסונייר שנוטה לאבד דברים בלילות של ירח מלא (או שזה הספוט המעצבן של גינדי, שכאילו קורא לספיידרמן לעזרה אבל משבש את החיים) כבר בודק אופציות לארנק הבא:

ריק אוונס - קולקציית ארנקים (ומנשא לאייפון בטור האמצעי) מעור אפור מחוספס

אטינגר, חברת מוצרי העור המסורתית מלונדון
עם ארנק, ומנשא מטבעות מעור קרוקודיל

פייר הרדי - עם ארנק ומנשא לאייפון
(שקצת מזכיר את העיצוב הקלאסי של גויאר. אבל זה ממש לא נורא)

קום דה גרסון - קלאסיקה עכשווית

ראף סימונס - מחזיק מפתחות למבולבל עם סטייל

מרטין מרג'יאלה - לכרטיסי ביקור לבנים

ואם עדיין איך לכם מקום בכיס המכנס לשלל האביזרים - למה שלא תעברו לתיק?