זה הסגנון, טיפש!

ארקייד פייר בפוזה של מעמד הפועלים
צילום: אנטון קורביין

הגרסונייר הוא בלוג פוליטי‫. זה נאמר מראשית דרכו בפוסטים הראשונים, דרך הצהרת הכוונות הראשונית של "מועדון הג'נטלמנים" וכלה בתכנית הרדיו (בה התארחו הגרסוניירים לאחרונה) בה חזרה הטענה שסגנון אינו רק היחס בין אדם לבגדיו אלא גם בין אדם לזולתו (וזה הטור המדובר), בין אדם לתרבותו ואפילו בין אדם לדירתו (נזכיר שוב - גרסונייר בצרפתית: "דירת רווקים" וגם על זה הורחב בטור נדל"ן מיוחד)

החיבור בין סטייל לפוליטיקה נראה לפתע בלתי נמנע (וכתבה על זה נפלא מיכל של ג'וש) והגרסונייר מבקש להתעכב (עד כמה שיספיק לנו הזמן לפני ההפגנה) על שלושה מגזינים חדשים, המצננים בימי קיץ אלו את מזגו המתחמם לאיטו.
הראשון בהם הוא 032c שנוסד לפני כעשור בברלין תחת הכותרת "מגזין לענייני אמנות אופנה וקונפליקט". עיון ממושך בו היום החזיר את הגרסונייר לראיון שערך לפני כמה שנים עם עורך המגזין יורג קוך (לקריאת הראיון) שהסתיים בשאלה הזו:
‎- האם לדעתך יש למגזיני נישה אחריות לדון גם בסוגיות פוליטית? האם סטייל הוא אלמנט אסקפיסטי או חלק מאג'נדה יותר רדיקלית?
- הו, אני אהיה מאד זהיר כדי לטעון שיש למגזיני סטייל אחריות או צורך מוסרי להתעסק עם עניינים פוליטיים. למרות הכול – עבורי, ב 032c, זוהי בחירה מאד טבעית; כמו שז'אן לוק גודאר הצהיר: "סטייל הוא רק החיצוניות של התוכן, והתוכן הוא הפנימיות של הסטייל". אז למה לא ללכת על אסקפיזם ואקטיביזם ביחד?"
הגליון האחרון (21) ממשיך מסורת המשלבת באופן מרתק בין אופנה, תרבות ופוליטיקה בסגנון בלתי מתפשר - אבל עם שינוי קל אחד. בהחלטה מנומקת (בדבר העורך, ראו תמונה למטה) קיבל קוך החלטה מהותית ביחס לרוח הזמן והחליף את כותרת המשנה של המגזין שהיתה עד היום "Contemporary Culture".
קוך בתרגום חופשי: "בעידן המידע שבו הכל זמין, מיידי ופתוח לא רק לאינטרפטציות אלא גם למניפולציות, חשובה יותר מכל הדינמיקה שמפיצה לכל עבר את החיבור שבין זכרון, לידע בין שכחה לראייה לעתיד. ה"עכשוויות" כפי שהיא מובנת היום אינה סממן בר תוקף יותר, היא מיושנת, חסרת טעם ובעלת התייחסות עצמית בלבד. אנחנו מבקשים להציג אקסיומה החדשה, לכבוד מה שהיה, מה שהווה, מה שיהיה ומה שיכול להיות: "The Culture".

פרואנזה סקולר לצד מניפסט פוליטי

לעלעול מהיר בגליון

המגזין השני הוא החוליה האינטלקטואלית המודפסת של בית האופנה השוודי, היצירתי והאהוב: אקנה. שלא כמו מגזינים אחרים שאפשר להשיגם בארץ באופן מקרי בלבד, את "Acne Paper", יחד עם הקולקציות המופלאות של המותג, אפשר למצוא בחנות המשובחת "ורנר" (ולחיי הקולקציות העתידיות!).
גליון מספר 12 של המגזין מוקדש כולו לנושא המעסיק (באובססיביות ראויה) את התרבות שלנו מאז ומתמיד: "הנעורים". שלא כמו הספרטנים ביוון העתיקה שחגגו את פסטיבל ה"גימנופדיה" עם נערים ונערות בעלי יכולת לחימה גבוהה, כותב עורך המגזין תומס פרסון, הגליון מוקדש כולו לדור הבא של התרבות (הפוסט עכשווית) שלנו, דור שעוסק בתחומי האמנות השונים: רקדנים, כותבים, מוזיקאים ומעצבים. קוראי הגרסונייר כבר יזהו את הכנר המוכשר, הצעיר והיפה צ'רלי סים (מהפוסט על הקמפיין האחרון של בית האופנה הבריטי דנהיל)

‎ונחתום באחת מהפקות היפות והנוגות של המגזין ‫(‬ופרינט בגודל A3 מרגיש אחרת מהבלוג‫)‬ של יוליה הטה‫, הנקראת כסרטו של אינגמר ברגמן מ-1960: "‬מעין הבתולים‫"‬.

קליק טו אינלרג'

למגזין השלישי והמכובד לא פחות (Self Service) כבר לא יהיה זמן (המפגינים כבר מתאספים בכיכר התרבות) ופוסט זה יחתם בתקווה לשינוי אמיתי ובציטוט מהטור הראשון של מועדון הג'נטלמנים:

"באופן לא מקרי, דמותו של הג'נטלמן הולכת ותופסת מקום במגזינים ובלוגים ברחבי העולם. המצב הכלכלי, ואיתו החזרה לערכים כמו הגינות, נימוס, יושר ודרך ארץ, הפכו את הג'נטלמן למושא חיקוי ראוי, עם הדגשים האקטואליים הרלוונטיים. הגרסוניירים לא חושבים לפתוח מועדון חברים אקסקלוסיבי שעשן סיגרים נישא ממנו למרחוק. בשביל ההתחלה, הם רק מבקשים שכשאתם סוגרים את הדלת מאחוריכם, תשימו לב שאף אחד לא מקבל טריקה בפרצוף".