גן העדן האבוד

הגרסונייר היה הראשון שתהה על הגוונים האפלים בעונת הצבעים הבוהקים וקרא לפוסט שכתב על שבוע אופנת הגברים במילאנו, "עור בקצה המנהרה". הגברת סוזי מנקס חיזקה את הטיעון במאמרה "הצד האפל של הקיץ", ועכשיו ממשיכה את הדיון שכנתה של מנקס במדור האופנה של ה"ניו יורק טיימס", הגברת קתי הורין.

וביום האחרון: לאנוון

בחופשתה שבין תצוגות הגברים לתצוגות ההוט קוטור יושבת לה הורין בכפר קטן בבורגנדי ומנסה להבין לאן לעזאזל נעלם לו הכיף באופנת הגברים (תזכורות: דריס ואן נוטן, דיור הום, איב סאן לורן). "העובדה שבתצוגות הגברים השנה נעדרה ההנאה היא סימפטום של מערכת שהפכה לכל כך מלחיצה", היא כותבת שם, "החיסרון שלה נוכח בכל הקולקציות, למרות שמה שצרכנים באמת רוצים מאופנה הוא משהו כייפי ללבוש".

ככה זה התחיל - סקוט סטרנברג ל"בנד אוף אאוטסיידרס"
פותח את יריד פיטי אימג’ן אומו בפירנצה:

אף שהגרסוניירים חלוקים עם גברת הורין המכובדת וטוענים שגברים רוצים עוד כמה דברים מהבגדים שלהם, הם מסכימים עם הטענה הכללית אבל חושבים שקולקציה כמו שטישי עשה לז'יבנשי (ובעיקר הדפסי ציפור גן העדן ברבים מהפריטים) או פראדה לגברים שלה - הן עדיין כייף אחד גדול.

מתוך הקולקציה של פראדה (מקור: GQ)

מתוך הקולקציה של ז'יבנשי (מקור: GQ)