‏הצגת רשומות עם תוויות ז'יבנשי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ז'יבנשי. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 2 ביוני 2012

מועדון הג'נטלמנים: חסלו את בגדי האבלות

"אינסטגראם, מעילי חברת בארבור, תקליטים ישנים, קצבים שיקיים, שפמים והביוגרפיה של תפוחי האדמה האהובים עליך כתובה על לוח עץ בסופרמרקט האורגני שלך", כך פותח ג'יי אוון את מאמרו על האתסטיקה החדשה באתר המפורסם, "Business of Fashion" - ומתאר איך נראית דווקא זו הישנה. "מרבית האנשים בשכונות המגניבות של ברוקלין, לונדון וברלין היו לובשים סינרים מעור אילו רק יכלו, מעשנים מקטרת ומגדלים זקן. כל בית קפה או מסעדה אורגנית נראים אותו הדבר. עץ, מתכת משומשת, צעצועים על מדפים, ולוחות עץ. בכל מקום לוחות עץ".
קפה בברוקלין, Five Leaves  (מומלץ לחובבי האסתטיקה הישנה)
הג'נטלמנים עדיין מחכים לאסתטיקה הישנה הזאת בארץ (ולא במובן הנוסטלגי של המלה), אבל אוון כבר מנסה להסביר למה רוח הזמן הרטרואית הזאת מצליחה בכל מקום אחר: ריאקציה לחוסר הוודאות הכלכלית, התשוקה למה שאנחנו מדמיינים שהיו זמנים פשוטים יותר או החיפוש אחר אותנטיות בעולם שהולך ונהיה מלאכותי.
אוון לא יחיד. בעיסוק באסתטיקה החדשה מצטרפים אליו גם בלוגים, אתרי טמבלר ושלל הרצאות, וכל אלה חושפים גישה חדשה לעולם. כזו שזונחת את הנוסטלגיה הדביקה, שהפכה, כמו כל דבר בתעשיית האופנה והעיצוב, לכוח כלכלי קפיטליסטי, בין שזה במחיריהם המאמירים של מוצרים נוסטלגיים כמו נעלי רד ווינגס, שפעם נמכרו בפרוטות בשוקי הפשפשים, ובין באלו של רהיטי הווינטג', שהפכו ליקרים יותר מרהיטים חדשים ויפים לא פחות. במקום זאת, הגישה החדשה פותחת פתח לעולם עיצובי המושפע מהטכנולוגיה החדשה, מעולם הפיקסלים שמסנוור את העיניים, ובכלל - מכניסתו של הדיגיטלי לעולם הפיסיקלי.
הג'נטלמנים מסכימים ש"המלך מת, יחי המלך החדש" היא קריאה מרטיטה. הם אוהבים גם תיאוריות שוברות שגרה ומחכים לקולקטיבים חדשים שבכל דור ודור קמים עלינו לבלבלנו. האחרון מביניהם הוא קבוצה של הילדים החדשים שהתאגדה בבלוג הנקרא DIS magazine וש"ניו יורק טיימס" כבר הכתיר כחיבור מפתיע בין המגזין הנודע "Confused & Dazes" לאתר הקראפטס etsy. הבלוג הוא מגזין שיתופי של שבעה ניו יורקים צעירים, שהם תמהיל צפוי של אמנים, מעצבים, סטייליסטים, כותבים וזמר אופרה אחד. בפרויקט האנרגטי המסקרן הזה הם בוחנים את ההקשרים העכשוויים בין אופנה, אמנות, תרבות ומסחריות, ויותר מכל מנסים לפצח את השילוב המסתורי שבין האדם לטכנולוגיה שבה הוא חי.
כמו מגזין "Vice" בזמנו, המניפסט של DIS מבקש לפרק את האידיאולוגיות השולטות בשוק, לשבור את ההרגלים הקיימים ולמעשה לבנות שיח חדש, ללא היררכיה, ללא דיסציפלינות וללא מערכת ערכים אסתטית אחת.
Flexible Pixels - מתוך הטאמבלר של ה-New Aesthetics
בכלל, ההכרזות על סופן של תקופות, אופנות מתחלפות ועידנים חדשים, יחד עם הדיבורים על אסתטיקה חדשה, הזכירו לג'נטלמנים את אחד הטקסטים המעניינים שבהם נתקלו לאחרונה - "המניפסט הפוטוריסטי לבגדי גברים" של ג'אקומו באלה מ-1913. באלה, אמן איטלקי פוטוריסטי מתחילת המאה ה-20, ניסה, ברוח המחשבה האוטופית של כל הזרם הזה, לשלב בין אמנות לשאר תחומי החיים (מה שאחר כך כונה ושומש עד דק בשם "לייפסטייל") - וניסח את תביעתו לשינוי באופנת הגברים שהיתה נהוגה אז, תביעה שנראית אקטואלית גם מאה שנה אחרי שהושמעה.
"אנחנו חייבים לחסל את כל הבגדים הישנים", הוא כותב שם, "את כל מה שצמוד מדי, חסר צבע, מת, דקדנטי, משעמם ולא היגייני". בין השאר הוא מציין ממה כדאי להתרחק: קדרות, צבעים ניטרליים וטקסטורות שמורכבות מקווים, משבצות ונקודות (השילוב האולטימטיבי ששלט באתסטיקה הישנה, זו של בגדי העבודה, חולצות הפלנל ושאר הבגדים של הרנסנס באופנת הגברים של השנים האחרונות). "בואו נפסיק עם המנהג המשפיל והצבוע של לבישת בגדי אבלות", הוא ממשיך, "הרי הבגדים שלנו מעוצבים רק כדי לשקף את מצב הרוח הקודר והמדכדך של אלה שהם פאסה" (כך במקור).
חליפה של באלה
הגדולה של באלה התגלתה בהמצאות שלו ובהצעות העיצוביות שלו לאופנה גברית חדשה. "אנחנו חייבים להמציא בגדים פוטוריסטיים... בגדים שמחים... השתמשו בחומרים שיש בהם צבעים גבריים חזקים, האדום שבאדומים, הסגול שבסגולים, הירוק שבירוקים, צהובים חזקים, כתום... אנחנו רוצים בגדים פוטוריסטיים שיהיו נוחים ופרקטיים, דינמיים, אגרסיביים, מזעזעים, אלימים, מעיפים, שמחים, מאירים ומחשמלים".
לא מפליא שמבקר האמנות הולנד קוטר הזכיר את באלה בביקורת שלו ב"ניו יורק טיימס" על שבוע אופנת הגברים בסתיו האחרון. יותר ויותר נדמה שמעצבים הולכים בעקבותיו, בין שזה בפשטות השימושית שביקש להשיג ובין בצבעים, בזניחת הצורות המסורתיות ובהומור שהולך וחודר לאופנת הגברים בכלל.
חליפה של באלה

הפוטוריסטים אמנם ביקשו ליצור אנטי אופנה. הם רצו לשבור את המעגל הבורגני שמחליף בגדים כל שישה חודשים (באחת החליפות שלו, למשל, עיצב באלה חלקים שניתן להזיז, וכך הלובש יכול לשנות את העיצוב כרצונו ולהימנע מקנייתה של חליפה חדשה) - משהו שהאתסטיקה החדשה אפילו לא מעלה בדעתה לבקש. אבל מעצבים כמו ראף סימונס וטרנד הצבעים הזוהרים שלו; ריקרדו טישי שלקח את פרחי גן העדן ויצר מהם הדפסים בוהקים על קולקציה שלמה; זוקלי שעושה פלאים טכנולוגיים עם בדים חכמים בקלווין קליין; גארת פיו והחומרים האגרסיביים שהוא משתמש בהם או ריק אוונס והמראות האלימים והמזעזעים ששולטים בתצוגות שלו - כולם יוצרים אופנה חדשה, כמעט פוטוריסטית, כזו שדוחקת את אופנת הגברים הקלאסית ומאתגרת את הלובשים אותה בכל דרך אפשרית.
ראף סימונס

ז'יבנשי

הג'נטלמנים, שנעים בין האהבה למסורת ולבגדים הישנים (מישהו כבר קרא להם "רטרוסקסואלים") ובין הסקרנות והציפייה למשהו חדש ומעיף, טכנופוביים בדיוק באותה מידה שהם חשים צורך להשיג את הגאדג'ט הכי חדש, ובסופו של דבר הם כבר לא בטוחים מה הם רוצים ללבוש. כרגיל אפשר להציע את השילוב בין זה ובין זה (גם אם ג'אקומו באלה מתהפך בקברו למשמע הדברים האלה), אבל דווקא בימים מתוחים אלו הם חושבים שצריך לקחת עמדה. למחוק את כל מה שהיה כתוב על הלוח, ולהתחיל - כמו שביקש באלה - מחדש.

יום שבת, 26 במאי 2012

ברחובות של טישי

ריקארדו טישי, לבית ז'יבנשי, ממשיך לשמח (ולהדהים) את הגרסוניירים עם קולקציית ריזורט ובה שלל הדפסים דיגיטליים, שמחברים בצורה מושלמת בין הטבעי לדיגיטלי, בין אמנות הרחוב לאופנה כשהוא יוצר הרמוניה ססגונית מופלאה, אותנטית ונחשקת כמו הקולקציות הקודמות שלו.

יום שבת, 21 בינואר 2012

כחול ושחור זה צבע שלי

אם יש דבר אחד שתפס את עינם של הגרסוניירים אחרי מבט חטוף בכל תצוגות פריז האחרונות לחורף 2012, יהיה זה וודאי השילוב המופלא של שחור וכחול. מאותם צמדי הצבעים שמתאהבים בהם עם הזמן, כמו טעם נרכש.
כריס ון אשה

כריס ון אשה
ג'יבנשי

לואי ויטון


ג'וניה וואטנאבה
אדם קימל







יום שבת, 7 בינואר 2012

תחילת סוף העונה

איב סאן לורן
‎צילום‫:‬ דייוויד סימס‫.‬ דוגמן‫:‬ בטיסט רדוף
אחרי הפוסט הקודם, שקרא ל א-סיכום של שנת 2011, מה יותר טבעי מאשר להביט אל מעבר לחורף, לקמפיינים הקרובים של אביב-קיץ 2012, לראות את הדימויים של העונה הבאה.

לואי ויטון
‎צילום‫:‬ אליסדר מ‫ק'‬ללן‫.‬ דוגמן‫:‬ וורנר שרייר
*
פראדה
‎צילום‫:‬ דייוויד סימס‫.‬ דוגמן‫:‬ מייקל פיט
*
ז'יבנשי‬
‎צילום‫:‬ מארט ‫& ‬ מרקוס‫.‬ דוגמנים‫:‬ כריס מור וסיימון נובילי לצד ג‫'‬יזל בונדשן
*
דיור הום
‎צילום‫:‬ אלסנדרו דל בוני‫.‬ דוגמנים‫:‬ ויקטור נילנדר וכריס ביק
ג‫'‬יל סנדר
‎צילום‫:‬ ווילי וונדרפר‫.‬ דוגמנים‫:‬ קלמאן שאברנו,‬ אידן אנדרוז
*
גוצ‫'‬י
‎צילום‫:‬ מרט ‫& מרקוס‫.‬ דוגמן‫:‬ גרג נוראט

יום שבת, 23 ביולי 2011

שבטי הסתיו

1.
חבורות חבורות, התאספו להן בגליון האחרון של Vman, בהפקת אופנה מיוחדת העונה לשם Tribes of Autumn. הנה הם לפניכם, חבורות של גברים לבושים בבגדי הסתיו הקרוב, המספרים מעל התמונות, התשובות בסוף וכל שנותר הוא לבחור חבורה ולחכות שהקיץ יגמר.

2.
3.
4.
5.
1. דיור הום 2. ג'יל סנדר 3. תום בראון 4. דריס ון נוטן 5. ז'יבנשי

יום שבת, 16 ביולי 2011

מועדון הג'נטלמנים - עניין של פנאי

בין שלל ההצעות ההזויות שהונחו לאחרונה על שולחן הממשלה בלטה אחת שקסמה לג'נטלמנים במיוחד: סוף השבוע יוארך ויכלול מעתה גם את יום ראשון. חדוות החופש, שבדרך כלל מקננת בהם בחודשים החמים, לא היתה הסיבה העיקרית לצהלה הגדולה, אלא דווקא התחושה שבישראל אין כלל וויקנד, וחמור מכך, אין כאן תרבות של אופנת פנאי.
קחו את תיק הוויקנד כמשל. זהו תיק בינוני, שאפשר לשים בו בדיוק את כל מה שצריך לסופשבוע רגוע בכפר: שני זוגות מכנסיים, בגד ים, חולצת טי לבנה, חולצה מכופתרת קלילה, לבנים להחלפה וספר קיץ מותח. התיק הזה מעולם לא זכה לפופולריות בישראל, ורק אחיו - הקיטבג - נכנס לפנתיאון, בעיקר בגלל שימושיו הצבאיים.

תיק וויקאנד של A.P.C
תיק הוויקנד הראשון הופיע אי שם בשנות ה-20. הוא היה אחד מאותם פריטים צרכניים שקשורים בהמצאת ה"פנאי", מושג חדש שנולד בעקבות המהפכות בצרפת ובארצות הברית ועוד אחד ממאפייני המודרניות, שחרתה על דגלה זמן פנוי שכולו התעסקות בענייניו האישיים והבלתי תכליתיים, כביכול, של האזרח. אז החלו תחביבים שונים כמו אספנות, רכיבה על אופניים, קריאה ולימוד שפות, לצד שוטטות ברחובות העיר ללא מטרה, תחביב האהוב במיוחד על המועדון. על אלה נוספו בגדי הפנאי, הנסיעות, הקניות ושלל פרקטיקות נוספות של שעות הפנאי החדשות. כך נולד ז'אנר חדש בתפר שבין קודש לחול.

רוכבי אופניים בלונדון, 1895, מתוך Life magazine
בעבר, הפנאי היה קשור בפעילויות שונות ומשונות. לא היה מדובר בבטלה חסרת מעש, אלא בהזדמנות לממש את החלומות ולעסוק בתחומי העניין של האנשים בעולם המערבי. כשהחלה להתפתח הפעילות הספורטיבית, צמחו אתה בגדי הספורט המיוחדים לכל ענף וענף והאקססוריז ההכרחיים. לצדם צמחה גם מחלקה אופנתית חדשה של בגדים שאינם בגדי עבודה, אבל עדיין לא בגדי ערב או בית. "חליפת הפנאי" של שנות ה-50 היא דוגמה לא רעה לתלבושת כזאת, הכלאה מוזרה (מפוליאסטר) של ז'קט דמוי חולצה ומכנסיים תואמים בצבעי פסטל.

חליפת פנאי, אי שם בשנות ה-70
הג'נטלמנים, שלא ממש מחבבים את החליפה ההיא, רואים שמעצבים מהעת האחרונה מסתכלים על השנים ההן של הפנאי ומוצאים דווקא שם השראה לקיץ הבא. פראדה שהצעידה החודש בפאריס דוגמנים בבגדי גולף ופנאי בנוסח שנות ה-50, דריס ון נוטן, שהציג קולקציה קלילה, מינימליסטית וספורטיבית, ז'יוונשי וחצאיות הטניס הגבריות שכבשו את הלב או אומית בנאן, שהציג בגדים נינוחים וקלילים שיתאימו מאוד למי שארוחת צהריים באגם קומו רלוונטית לו יותר מאשר עמידה בתור לכספומט ברחוב אלנבי בתל אביב ביולי.

אומית בנאן, מתוך הפרזנטציה לקיץ 2012 שהוצגה במילאנו האחרון
אבל גם בלי להיתלות באילנות גבוהים, נדמה שאופנת הפנאי הולכת וכובשת את רחובות הערים בעולם. אופנת ליגת הקיסוס יכולה להיראות כפרשנות על בגדי פנאי, סטייל לא מתאמץ שאינו קז'ואלי לגמרי, אבל גם אינו אלגנטי בעליל. משם, ומערי חוף אחרות בעולם, הגיעו גם הנעליים בלי גרביים, הז'קטים הקיציים הקלילים או המכנסיים הקצרים (למרות שטום פורד דיבר בגנותם לאחרונה, והוכיח שוב שהוא עושה אופנה לאלפיון העליון והעסוק ולא לבטלנים כמונו).


אחד מעיסוקי הפנאי האורבניים, המתחילים להיות נפוצים גם במחוזותינו, הוא רכיבה על אופניים. מדובר אמנם באחד התחביבים הראשונים שצמחו עם המצאת הפנאי המודרנית, אבל בגלגולם הנוכחי הם מחליפים תחביב גברי מהמאה הקודמת - שיפוץ מכוניות עבר קלאסיות. ג'נטלמנים רבים היום ממלאים את זמנם הפנוי בחדוות תיקון, שיפוץ, וגם, לא פחות חשוב, רכיבה על אופניים.
המעצב הבריטי פול סמית ידוע בחיבתו לכלי התחבורה הדו-גלגלי. ואחרי כמה שנים שבהן היה נותן החסות הראשי של מועדון רכיבת האופניים Rapha Condor החליט לעצב את בגדיו. סרטון המציג את הקולקציה שיצר צולם באולם רכיבת אופניים במנצ'סטר, כשסמית מדגמן את הפריטים בעצמו לצד חברים רוכבים אחרים.



מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי הושק לאחרונה Outlier, מותג אופנת רכיבת אופניים ניו-יורקי המייצר קולקציות בסיסיות ואיכותיות לרוכבים מקצועיים ולכאלה הרואים באופניים כלי תחבורה אורבני אידיאלי. שלל חברות אופנה החלו להציע אופניים שיקיים כחלק מהקולקציות העונתיות שלהם.

משלושת המוסקטרים ועד זורו, קרבות חרב היו מאז ומתמיד תחביב גברי עם חוקים נוקשים וקוד ברור של התנהגות ולבוש. האלגנטיות המינימליסטית של הספורט הלבן והקרבי הזה עדיין משמשת השראה ללא מעט מעצבים. בשבוע האופנה האחרון בפאריס הציג תום בראון, שמעצב את הליין "גמה בלו" למונקלר, דוגמנים במראה של מועדון סיף, כשהם לבושים בבגדים האוונגרדיים של המותג, צועדים, כמו חיילים לבנים, לצלילי המארש המפורסם ממלחמת הכוכבים.



אבל בראון לא לבד. ג'וניה ואטאנבה, שמעצב קו נפרד על שמו במותג היפאני קום דה גרסון, הכין לקיץ הבא כמה לוקים מעניינים דווקא לחובבי הגינון. הרחק מאולמות התצוגות הרגילים בעיר האורות, הוא חשף את הקולקציה שלו על הדשא בגינה ירוקה ובאוויר הפתוח. הדוגמנים לבשו אוברולים צבעוניים במראה חקלאי עירוני, והעניקו פרשנות חדשה למושגים כמו פנאי, גינון, בגדי עבודה ובגדי יציאה כשהציגו בליל אוונגרדי שדוחה את ההגדרות הרגילות ומבקש לחגוג סטייל, בלי להתחייב על המחלקה שבה אפשר לרכוש את הפריטים המוצעים.

אפשר לראות בתרבות הפנאי מפלצת קפיטלסטית שמאיימת לשנות סדרי עולם. אם פעם הפנאי היה הזמן שנותר בין העבודה למחוייבויות הבית, נדמה שהיום הוא השתלט על כל חלקה טובה. אמנם משמח שהרבה אנשים מנסים לאחד בין תחביביהם ועבודתם, אבל לפעמים מתגנבת התחושה שהפנאי נהפך למטרה האמיתית, שלידה כל העיסוקים האחרים בטלים. אבל גם אם הפנאי הוא העיסוק החדש, הג'נטלמנים בטוחים שכדאי לצקת לתוכו קצת סטייל.

* ואם בזמנכם הפנוי אתם הולכים לים - הנה תזכורת לדמותו של הגרסונייר כנער חוף.

יום ראשון, 10 ביולי 2011

Animal Collective


הגרסונייר תוהה מה נכון יותר בעונה הבאה - לעטות פרצוף אלים, כמו בקמפיין החדש של ז'יבנשי, עם הדפס הכלב והלסת הפעורה שלו שכיכבו כבר בתצוגה לחורף הקרוב של המותג הנחשק, או להיכנס לחליפת משבצות מטוויד כמו קלמאן שאברנו (עם גולגולת פרה מאחור), בצילומים נוסח המערב הפרוע שבהם הוא מככב לקמפיין של קנזו?



יום ראשון, 3 ביולי 2011

גן העדן האבוד

הגרסונייר היה הראשון שתהה על הגוונים האפלים בעונת הצבעים הבוהקים וקרא לפוסט שכתב על שבוע אופנת הגברים במילאנו, "עור בקצה המנהרה". הגברת סוזי מנקס חיזקה את הטיעון במאמרה "הצד האפל של הקיץ", ועכשיו ממשיכה את הדיון שכנתה של מנקס במדור האופנה של ה"ניו יורק טיימס", הגברת קתי הורין.

וביום האחרון: לאנוון


בחופשתה שבין תצוגות הגברים לתצוגות ההוט קוטור יושבת לה הורין בכפר קטן בבורגנדי ומנסה להבין לאן לעזאזל נעלם לו הכיף באופנת הגברים (תזכורות: דריס ואן נוטן, דיור הום, איב סאן לורן). "העובדה שבתצוגות הגברים השנה נעדרה ההנאה היא סימפטום של מערכת שהפכה לכל כך מלחיצה", היא כותבת שם, "החיסרון שלה נוכח בכל הקולקציות, למרות שמה שצרכנים באמת רוצים מאופנה הוא משהו כייפי ללבוש".

ככה זה התחיל - סקוט סטרנברג ל"בנד אוף אאוטסיידרס"
פותח את יריד פיטי אימג’ן אומו בפירנצה:



אף שהגרסוניירים חלוקים עם גברת הורין המכובדת וטוענים שגברים רוצים עוד כמה דברים מהבגדים שלהם, הם מסכימים עם הטענה הכללית אבל חושבים שקולקציה כמו שטישי עשה לז'יבנשי (ובעיקר הדפסי ציפור גן העדן ברבים מהפריטים) או פראדה לגברים שלה - הן עדיין כייף אחד גדול.

מתוך הקולקציה של פראדה (מקור: GQ)



מתוך הקולקציה של ז'יבנשי (מקור: GQ)


יום שבת, 22 בינואר 2011

ידידו הטוב ביותר (2)

הגרסונייר רחרח את הטרנד הזה כבר ממילאנו, אבל מסתבר שבפריז הוא לא רק נובח אלא גם נושך. ריקרדו טישי (בתמונה האחרונה למטה) בז'יבנשי אימץ כמה כלבים, שלח אותם לחופשי על גבי חולצות, מכנסיים וסריגים ונתן אישור אחרון לעובדה שהם ידידיו הטובים ביותר של הגבר לחורף 2011.