תחילת סוף העונה

איב סאן לורן
‎צילום‫:‬ דייוויד סימס‫.‬ דוגמן‫:‬ בטיסט רדוף

אחרי הפוסט הקודם, שקרא ל א-סיכום של שנת 2011, מה יותר טבעי מאשר להביט אל מעבר לחורף, לקמפיינים הקרובים של אביב-קיץ 2012, לראות את הדימויים של העונה הבאה.

לואי ויטון
‎צילום‫:‬ אליסדר מ‫ק'‬ללן‫.‬ דוגמן‫:‬ וורנר שרייר
*

פראדה
‎צילום‫:‬ דייוויד סימס‫.‬ דוגמן‫:‬ מייקל פיט
*

ז'יבנשי‬
‎צילום‫:‬ מארט ‫& ‬ מרקוס‫.‬ דוגמנים‫:‬ כריס מור וסיימון נובילי לצד ג‫'‬יזל בונדשן
*

דיור הום
‎צילום‫:‬ אלסנדרו דל בוני‫.‬ דוגמנים‫:‬ ויקטור נילנדר וכריס ביק
* 

ג‫'‬יל סנדר
‎צילום‫:‬ ווילי וונדרפר‫.‬ דוגמנים‫:‬ קלמאן שאברנו,‬ אידן אנדרוז
*

גוצ‫'‬י
‎צילום‫:‬ מרט ‫& מרקוס‫.‬ דוגמן‫:‬ גרג נוראט

הארנק ופעמון המכנסיים

חדשות טריות ממילאנו ומהתצוגה של גוצ'י שהסתיימה זה עתה: המכנסיים המתרחבים חוזרים, יחד עם ארנקי הגברים. הגרסוניירים משתדלים לשמור על איפוק ולא לחרב את השמחה, אבל בכל זאת - המחשבה על גברים במכנסי פדלפון וארנקי ערב (מה שנקרא men's clutch = Mlutch ) לא עושה להם ממש טוב. ועוד משהו, קצת נמאס ממראה הפורן סבנטיז שפשה במחוזות מסלולי התצוגה. בקשר לשאר התצוגה, לצבעי החלודה ולמעילים - אין שום דבר חדש תחת השמש.

טום פורד: גרסת הבמאי

הגרסונייר, כפי שאתם כבר בוודאי יודעים, אוהב מאד חיבורים מוצלחים בין עולם האופנה לאולם הקולנוע. אבל לדבר הזה הוא לא ציפה...
הגרסונייר ידע שמעצב האופנה טום פורד עזב את בית גוצ'י (2004) כדי ליצור את המותג "טום פורד"; ידע גם שהוא במקביל החל לכתוב תסריט, לסרט שצילומיו החלו לפני כשנה – אבל לחשוב שהסרט, “A Single Man”, יתקבל לפסטיבל וונציה? ועוד במסגרת התחרות הרשמית כמועמד לפרס אריה הזהב? (ועוד יתחרה בכרישים כוורנר הרצוג, פאטי אקין, מייקל מור, טוד סולונדז ושמואל מעוז שלנו?).
ריספקט.

טום פורד, הבמאי, על הסט

הטריילר טרם עלה לרשת, אבל הגרסונייר יכול לספר כי מדובר בסרט, המבוסס על רומן מאת כריסטופר אישרווד, (גרסונייר בפני עצמו, סיפוריו הקצרים היו ההשראה ל"קברט"), המתרחש ב- 1962 בלוס-אנג'לס, במהלך משבר הטילים הקובני. בסרט מככב קולין פירת' (לנצח מארק דארסי) המגלם פרופסור אנגלי, המתמודד עם מותו של בן זוגו האהוב, כשלצידו ג'וליאן מור כקולגה המנחמת.
מחברת ההפקה של פורד, Fade to Black, נמסר כי מדובר בסרט על "אהבה שמופרעת לה לפתע, על הבידוד כמצב אנושי קיומי, ועל חשיבות הרגעים בקטנים בחיים".
פורד לא רק ביים את הסרט הוא אף היה שותף בהפקה ובעיבוד התסריט, אבל את עיצוב התלבושות הוא דווקא השאיר לאדריאנה פיליפס (שהיתה מועמדת לאוסקר על עיצוב תלבושות ל "הולך בדרכי").

על הסט: מתיו גוד וקולין פירת'

האנשים העשירים בעולם האופנה

העיתון פורבס פרסם לאחרונה את רשימת עשרת האנשים העשירים ביותר בעולם האופנה, ובראשה שני גרסוניירים צרפתיים החולשים למעשה על מרבית בתי האופנה המרכזיים בתעשייה.

השניים, ברנרד ארנו ופרנסואה פינו, יושבים בקדקודיהן של אימפריות עסקיות המחזיקות חברות יוקרה רבות בתחום האופנה, התמרוקים, המשקאות, האמנות ועוד. ההתלקחות הגדולה בין השניים, על השליטה בחברת גוצ'י, הסתיימה ב-2001 עם נצחון של פינו.

הגרסונייר מציע היכרות חפוזה עם הבכירים במשק:

ברנרד ארנו –מנהל את תאגיד LVMH ונחשב לאיש העשיר בצרפת.
הון מוערך: 16.5 מיליארד דולר.
צריך להודות לכם אם רכשתם לאחרונה מוצרים של: לואי וויטון, מואט הנסי, פנדי, מארק ג'ייקובס, קנזו, ז'יבנשי ועוד.
פרט לא שולי: החל את הקריירה שלו ב-1985, כשהלווה מעסקי הקבלנות של אביו 15 מיליון דולר וקנה בהם את בית האופנה "כריסטיאן דיור" .
דור המשך: דלפין ארנו (33), מנהלת בכירה ב-LVMH, נשואה לאלסנדרו גנסיה איטלקי, יורש חברת יין ענקית.
קריאה נוספת: ראיון שהתפרסם השנה עם ארנו בוול סטריט ג'ורנל.

פרנסואה פינו – מנהל את תאגיד PPR.
הון מוערך: 7.6 מיליארד דולר.
צריך להודות לכם אם רכשתם לאחרונה מוצרים של: פומה, YSL, גוצ'י, אלכסנדר מקווין, סטלה מקרתני, קונברס, או אם קניתם משהו מבית המכירות כריסטיז.
פרט לא שולי: פתח לאחרונה מוזיאון בונציה, פונטה דלה דוגנה שמו, המציג את האוסף האישי שלו.
דור המשך: פרסנואה הנרי פינו, מנהל בכיר ב-PPR, נשוי לסלמה הייק
קריאה נוספת: סקירה של רותי דירקטור על המוזיאון החדש בונציה, שנפתח בביאנלה האחרונה.

* * *

סוגרים את החמישייה של עשירי האופנה: פיליפ נייט – מייסד ובעלים של נייקי, ריצ'רד היין – בעלים של אורבן אאוט פיטרס, רוג'ר וואנג – מייסד ובעלים של התאגיד הסיני-אמריקאי – גולדן איגל.

CHEAP FRIDAYS / כיכר המדינה

הגרסוניירים (ומעריצה) שומרים על אנונימיות

12 בכיכר, יום שישי. אחרי הליכה רגלית דרך הארקדה של אבן גבירול והשרידים המפוארים של הברוטליזם הסוציאליסטי ברחוב ארלוזרוב, היה זה אך טבעי לעבור הישר למרתף העינויים המזרח אירופאי של הלגה (ה' באייר 12). שם, יכולנו לשרטט את דמותו של ה"ארסונייר" – הלקוח האידיאלי של רוב חנויות הכיכר: אותו גבר הזועק מודעות לא מעודנת (ואיך לומר, לא מעודכנת): חולצות פראדה (ופראדה ספורט) חסרות עניין או תחכום, מיטב הצעקה האחרונה (עם הדגש על הצעקה) מבית מדרשם של דיסקוורד, נעליים לא קלות לעיכול (עוד ועוד סניקרס מאוד לא מעניינות של פראדה במחירים שערוריתיים) ואפודה אחת משובחת של Rag & Bone שהצילה אותנו מייאוש מוחלט.

מי שימצא את דב חנין בתמונה יקבל אופניים של גוצ'י

לגוצ'י (ה' באייר 26) אפילו לא נכנסו. עוד בסוף ימיו של טום פורד שם, כבר הדרנו רגלינו מהאייטיז הנוצץ הזה. אבל חלון הראווה שם דווקא תפס אותנו לא מוכנים: אופניים! פריט לא כיכרי במפגיע, אותו כלי רכב שתופס יותר ויותר מקום במקומות האהובים עלינו, וכאן – במלוא הדרו - עם כיסויים מבית גוצ'י, חומות-זוהרות ביופיין, ומשאבה גוצ'ית מעוטרת למשעי.

בלינג גלינג

וכמה טוב שיש את ראלף לורן (ה' באייר 34). כמו סניפי מקדונלד'ס הפזורים בכל מקום שאליו תגיעו בעולם, החנויות של מר ליפשיץ הם איים של אמריקנה מסורתית, המאשרים שקלאסיקה לא מחליפים בקלות. אבל למרות ריהוט העץ הכבד, ספות העור המתוחות כמו שפתיה של המוכרת, והעיצוב הקולוניאליסטי-אמריקאי, הגרסונייר לא מצא מענה לתשוקת הקניות-הלא-קשורה-למצב-בעולם שלו. היו אלה דווקא הפריטים הקטנים (אגב, הגרסוניירים מאמינים שאלה הפריטים הכי חשובים) שעשו קצת נחת: העניבות, החגורה, הגרביים – במחירים לא עממיים בעליל (אבל נמוכים משהו מהממוצע, כיאה לכיכר בסוף עונה).

אפשר חצי ווינדזור וצ'יפס בבקשה?

פסונאבל, (ה' באייר 20), עוד חנות קלאסית, חפה ואלגנטית, ברם שמרנותו של המותג מעבירה בעור הגרסונייר צמרמורות שיעמום ועצב. אבל נקודת אור מגיעה דווקא מלמטה... התחתונים: הבוקסרז ארוזים למשעי, כמו לחמניות בתנור, מחכים לקונים ממהרים הביתה. רק חבל שמחירם (500 שקל לחבילה ובה שני זוגות תחתונים) הופך את התחתונים של אמריקן אפארל למציאת השנה.

ליטל בוקסרז

ואז הגיע מרג'יאלה. ככה סתם, בין המוני פריטים הלא כל כך מעניינים ב"אמור גברים" (ה' באייר 6), בין עוד ועוד דולצ'ה לגבאנה, מצאנו כמה טישרטים מקסימים, מוזנחים, לא זולים (1200 ₪ לפריט) של המעצב האהוב, וסוודר אחד שהמשיך להיכרך בהזיות הגרסוניירים כל אותה השבת.

עשן עליך מרטין

להגיד לכם שהסרט שראינו אח"כ "הוא פשוט לא בקטע שלך" עודד אותנו? ממש לא בטוח. עוד סרט אמריקאי עטור כוכבים, שלא ממש מייצג נאמנה את הגרסונייר, ועוטף את הדמויות הגבריות בקלישאות אוויליות ונדושות. אבל כשסקרלט ג'והנסן עושה את "Last Goodbye" של ג'ף באקלי, נזכרנו בעצם שהגרסונייר אוהב קיטש טוב ומזוקק, וגם הבנו שזה הגודביי האחרון לכיכר, שאליה לא נחזור כל כך מהר. למה? כי אנחנו פשוט לא בקטע שלה.

שני כוכבי הסרט שהגרסוניירים מעדיפים לראות בכיכר המדינה:

ג'סטין לונג ודרו ברימור