‏הצגת רשומות עם תוויות CHEAP FRIDAYS. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות CHEAP FRIDAYS. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 בפברואר 2009

שישי נשי

הגרסונייר השותף עזב את דירת הרווקים שלנו ונסע ברלינה לשבוע, אז נסתפק בתמונה הולמת מה-CHEAP FRIDAYS שהוא ארגן לעצמו, ונקנא:
גם Filippa K, גם A.P.C וגם חורף אירופי בפריים אחד. זה לא מוסרי.
ולכן אפשר עכשיו קצת להתפרע.
בימים כתיקונם הייתי מספר על זה בלחש, אבל ביותר ויותר מקומות מתפתחת לה סצנה של בנים שמתלבשים קצת כמו בנות. אם לדייק, הבנים האלה שואלים מהבנות פריטים, עושים את זה בסטייל ועדיין שומרים על קוליות גברית. שלא כמו הדראג קווינז הגדולות מהחיים של פעם, הפעם מדובר בפאוור בויז שהם, במקרה, גם סטייל אייקונז.
מארק, איך אומרים הי בסקוטית?
נתחיל באייקון הכי קל לעיכול. מארק. הוא מוכשר, הוא מופרע, והוא הביא את הקוליות לרמות בלתי אפשריות. בסוף התצוגה של "Marc" בספטמבר האחרון, ג'ייקובס עלה לבמה לנופף לקהל, כמקובל, אבל הפעם הוא צץ כשהוא לובש חצאית פלייד. מאז הוא הופיע במקומות ציבוריים פה ושם עם הלוק החדש, והעז אפילו להתחצף עוד יותר כשעלה שוב בחודש שעבר בסוף התצוגה שלו ל"לואי ויטון" בחצאית שחורה וגרביונים עם הדפס של סטיבן ספראוס (השראה שחזרה על תיקים, נעליים ופריטים אחרים של בית האופנה השנה).
פאולה, מאסוי ובריאן בוי לא שמים על מה שאתם חושבים
מכאן קצרה הדרך ל"איט בוי" אחר - בריאן בוי - צעיר פיליפיני, שבלוג האופנה שלו צבר פופולריות עולמית (180,000 קוראים ביום), ושאחרי שקבע שתיק של ג'ייקובס הוא המאסט של העונה, קיבל מהמעצב את התיק שגם נקרא לו על שמו, BB.
יחד איתו מונה בלוג האופנה של ה"ניו יורק טיימס" גם את יו מאסוי ואת ז'אן-פול פאולה, שני בחורים מעולם האופנה האירופי, המשלבים אביזרים ופריטים נשיים ללוק מוזר ומעודכן. בפוסט שכותרתו "בנים עם בירקין" מספר הבלוג על העניין המחודש בבנים שמתלבשים קצת כמו בנות, בעיקר כשהם קובעי טעם בביצה הקטנה של אופנת הגברים.
הלוחם שבחצאית ינצח
גם אם מעקמים את האף (בוז משותף לסטרייטים ולקהילה ההומואית ברובה) לכל מי שנראה או מתלבש קצת נשי, אי אפשר להתעלם מהתופעה, בעיקר כשהיא באה מאנשים כמו ריק אוונס, מעצב אהוב שהמראה הגותי והכוחני שלו קיבל משנה תוקף בתצוגת הגברים הראשונה שהוא הראה השנה בפריז. אוונס, שטען לפני התצוגה שהוא לעולם לא יציג שם משהו שאף אחד לא ילבש, העלה בזה אחר זה דוגמנים במה שנראה כמו חצאיות על מכנסיים, בבדים ועורות לא מעובדים, ויצר מראה מיתי של לוחמים פרה היסטורים המשחרים לטרף. אם החצאית הסקוטית של מארק נראתה קצת כמו בדיחה של הילד הרע, הלוק של אוונס לקח את כל העניין צעד קדימה והפך את החצאית לפריט כוחני ואגרסיבי. נראה אתכם אומרים לו שזה נשי. הוא יאכל אתכם.
גבר גבר - מ: Number (n)ine
באותו עניין, כדאי לשים לב לדיון שהעלה חבר אחר שלנו, הסטוריאליסט, בנוגע לבנים בחצאיות. השאלה אם כדאי ללבוש את החצאית מעל או מתחת לברך לא ממש נראית מופרכת כתמיד. אם מביאים בחשבון גם את העובדה שחצאיות נראו על המסלול השנה גם אצל קום דה גרסון, ימאמוטו ו- Number (n)ine, אפשר כבר לדבר על זה בלי לחשוש, ולהרהר ביננו לבין עצמנו איזה פריט נשי אחד היינו מתים לשים על עצמנו ולצאת לרחוב.




יום ראשון, 1 בפברואר 2009

CHEAP FRIDAYS / כיכר המדינה

הגרסוניירים (ומעריצה) שומרים על אנונימיות

12 בכיכר, יום שישי. אחרי הליכה רגלית דרך הארקדה של אבן גבירול והשרידים המפוארים של הברוטליזם הסוציאליסטי ברחוב ארלוזרוב, היה זה אך טבעי לעבור הישר למרתף העינויים המזרח אירופאי של הלגה (ה' באייר 12). שם, יכולנו לשרטט את דמותו של ה"ארסונייר" – הלקוח האידיאלי של רוב חנויות הכיכר: אותו גבר הזועק מודעות לא מעודנת (ואיך לומר, לא מעודכנת): חולצות פראדה (ופראדה ספורט) חסרות עניין או תחכום, מיטב הצעקה האחרונה (עם הדגש על הצעקה) מבית מדרשם של דיסקוורד, נעליים לא קלות לעיכול (עוד ועוד סניקרס מאוד לא מעניינות של פראדה במחירים שערוריתיים) ואפודה אחת משובחת של Rag & Bone שהצילה אותנו מייאוש מוחלט.

מי שימצא את דב חנין בתמונה יקבל אופניים של גוצ'י
לגוצ'י (ה' באייר 26) אפילו לא נכנסו. עוד בסוף ימיו של טום פורד שם, כבר הדרנו רגלינו מהאייטיז הנוצץ הזה. אבל חלון הראווה שם דווקא תפס אותנו לא מוכנים: אופניים! פריט לא כיכרי במפגיע, אותו כלי רכב שתופס יותר ויותר מקום במקומות האהובים עלינו, וכאן – במלוא הדרו - עם כיסויים מבית גוצ'י, חומות-זוהרות ביופיין, ומשאבה גוצ'ית מעוטרת למשעי.
בלינג גלינג
וכמה טוב שיש את ראלף לורן (ה' באייר 34). כמו סניפי מקדונלד'ס הפזורים בכל מקום שאליו תגיעו בעולם, החנויות של מר ליפשיץ הם איים של אמריקנה מסורתית, המאשרים שקלאסיקה לא מחליפים בקלות. אבל למרות ריהוט העץ הכבד, ספות העור המתוחות כמו שפתיה של המוכרת, והעיצוב הקולוניאליסטי-אמריקאי, הגרסונייר לא מצא מענה לתשוקת הקניות-הלא-קשורה-למצב-בעולם שלו. היו אלה דווקא הפריטים הקטנים (אגב, הגרסוניירים מאמינים שאלה הפריטים הכי חשובים) שעשו קצת נחת: העניבות, החגורה, הגרביים – במחירים לא עממיים בעליל (אבל נמוכים משהו מהממוצע, כיאה לכיכר בסוף עונה).

אפשר חצי ווינדזור וצ'יפס בבקשה?

פסונאבל, (ה' באייר 20), עוד חנות קלאסית, חפה ואלגנטית, ברם שמרנותו של המותג מעבירה בעור הגרסונייר צמרמורות שיעמום ועצב. אבל נקודת אור מגיעה דווקא מלמטה... התחתונים: הבוקסרז ארוזים למשעי, כמו לחמניות בתנור, מחכים לקונים ממהרים הביתה. רק חבל שמחירם (500 שקל לחבילה ובה שני זוגות תחתונים) הופך את התחתונים של אמריקן אפארל למציאת השנה.

ליטל בוקסרז

ואז הגיע מרג'יאלה. ככה סתם, בין המוני פריטים הלא כל כך מעניינים ב"אמור גברים" (ה' באייר 6), בין עוד ועוד דולצ'ה לגבאנה, מצאנו כמה טישרטים מקסימים, מוזנחים, לא זולים (1200 ₪ לפריט) של המעצב האהוב, וסוודר אחד שהמשיך להיכרך בהזיות הגרסוניירים כל אותה השבת.

עשן עליך מרטין

להגיד לכם שהסרט שראינו אח"כ "הוא פשוט לא בקטע שלך" עודד אותנו? ממש לא בטוח. עוד סרט אמריקאי עטור כוכבים, שלא ממש מייצג נאמנה את הגרסונייר, ועוטף את הדמויות הגבריות בקלישאות אוויליות ונדושות. אבל כשסקרלט ג'והנסן עושה את "Last Goodbye" של ג'ף באקלי, נזכרנו בעצם שהגרסונייר אוהב קיטש טוב ומזוקק, וגם הבנו שזה הגודביי האחרון לכיכר, שאליה לא נחזור כל כך מהר. למה? כי אנחנו פשוט לא בקטע שלה.

שני כוכבי הסרט שהגרסוניירים מעדיפים לראות בכיכר המדינה:
ג'סטין לונג ודרו ברימור