מסכות עצומות לרווחה

היה זה רק בסיום כתיבת הפוסט הנוכחי נזכר לפתע הגרסונייר כי גם הוא בפורים האחרון גילה (מחדש) את כוחה של המסכה. היתה זו מסכה שועלית בדמותו של פנטסטיק מיסטר פוקס (לצד חליפת הקורדרוי ושאריות חיטה בדש) שנתנה אז חופש מופלא ומעניין לדמות החדשה שהשתלטה על הגרסונייר…

אבל בשביל האמן האיטלקי איוואנו אצורי, שהחל את דרכו כאמן גרפיטי (aka Dumbo), המסכה היתה תמיד והיא עדיין - אמצעי אל האמנות. מסכת הגרפיטי שעיצב לעצמו בשנותיו כאמן בחלל הציבורי הגדול, כדי להגן עליו מפני העין הכחולה, שימשה כהשראה לתערוכתו החדשה, שהוצגה במילאנו במהלך שבוע האופנה האחרון.
אצורי פנה לרשימה מגוונת של מעצבי אופנה ידועים, חלקם עובדים עם בתי אופנה גדולים חלקם עצמאיים, לתת את הטאצ' האישי שלהם על פני המסכה הבסיסית שעיצב. בדרך משבוע האופנה בלונדון לשבוע האופנה בפריס, הגיעו כל אנשי התעשייה, חובשי המסכות הטבעיים, לאירוע פתיחת התערוכה שנקראה "One Size Fits All".

המארח - מרסלו בורלון; האמן - איוואנו אצורי

ויויאן ווסטווד

ניל בארט

היידר אקרמןריקרדו טישי

מיסוני

גלויי עיניים - האמן והמוזות

* * *

אחרי מילאנו, נעים עדרי המסכות מערבה לכיוון פריס, לכיוונה של הכוהנת הגדולה קארין רויטפלד. מסיבת ההשקה החגיגית של גליון ה-90 של ווג פריס הפכה לאירוע דקדנטי ומרהיב שללא ספק הפך למיתולוגיה מיידית ויקבל מקום של כבוד בכל ספר תיעודי על אופנת התקופה.

האם הבן ורוח הרויטפלד

ויקטור ורולף (או להפך)

האמיש - המסכה והשפם

מיסייה אנדרה והעזהאדי סלימאן הגיע עם (היד בכיס) ובלי מסכה

סטפן ג'ונס במסכת מראה גאונית (ופראו דיטה)הזבוב המכאני (גארת' פיו)

האביר האפל אוונס

מסכת ג'ייקובס

ז'אן צ'רלס דה קסטלביאק

* * *

טרם הספיק לאוורר את עור פניו ולנשום אוויר צח וכבר נתקל הגרסונייר במסכה חדשה בדמות הפקת האופנה המהודקת והסרטוריאלית להפליא של ווג-הום אינטרנשיונל, סתיו-חורף 2010-2011. למי שמתקשה לנשום: לקחת אוויר זה תיכף נגמר.

* * *
ועד פורים הבא נסתתר מאחורי המסכה של קובריק

גרסונייר חג ומועד - לואיק פריז'אן

את לואיק פריז'אן, ה'אנפן טריבל' הנוכחי של עולם האופנה הפריסאי, פגש הגרסונייר לארוחת בוקר דשנה בקפה לה דורה, לצד דוגמניות מתבגרות, קשישות עם שיק ותיירות יפניות המתאימות את צבע המקרון לצעיף של הרמס.

מטרת השיחה היתה לסגור פרטים של פרויקט עתידי משותף, אבל ברגע שהוסרה מחיצת העסקים, קשה היה לעמוד בשטף (ובקסם) של פריז'אן, גיק אופנה מקצועי, שהפך בשנים האחרונות למתעד הרשמי של עולם האופנה.

מדף הסרטים של פריז'אן בקולט

למרות שמעולם לא למד קולנוע ואין לו מושג ירוק באופנה חתום פריז'אן כבמאי, צלם והיום גם כמפיק, על כמה מהסרטים התיעודיים החשובים של עולם האופנה בשנים האחרונות. אחרי מספר שנים כעיתונאי בידור בעיתון ליברסיון הוא התבקש להחליף את כתב האופנה שחלה, הטקסט המוצלח צמח לסדרת כתבות, שהתחלפו עם הזמן לסדרת סרטים תיעודיים (וכמה מעניינים עוד בדרך) והיום מוצגת התערוכה שאצר ב"לה בון מרשה" תחת הכותרת: "הגברים על פי לואיק פריז'אן".

ביישן אבל על שלטי חוצות

פריז'אן הוא גרסת הבמאי הצרפתי, המשלבת את הגיקיות הבריטית של לואי ת'רו והנוירטיות הניו יורקית של וודי אלן, ובדיוק באמצעות אותה קלולסיות אינטליגנטית הוא חודר אל לבבות המרואיינים המכובדים, הנכבשים באמצעות תמהיל מוצלח של תמימות ילדותית עם ממזריות מנומסת.

הדקות הפותחות של Signé Chanel (רוב הסרט ניתן לצפייה ביוטיוב)

בכל סרט תיעודי של פריז'אן נחשפים צדדים לא מוכרים של מעצבים הגדולים לצד העבודה הסיזיפית של התופרות והמודדות, המגהצים והמלבישים, וכל העושים במלאכה יומם וליל לפני תצוגת אופנה.

לואיק לייק מארק

מלבד סינייה שנאל ו"מארק ג'ייקבוס & לואי ויטון" (שגרם לג'ייקבוס לבכות, מספר פריז'אן, כשלפתע הבין כמה משמעותי בחייו העוזר האישי שלו) יצר פריז'אן בשנתיים האחרונות את הסדרה "היום שלפני", בה ליווה את בתי האופנה של סוניה ריקל, ז'אן פול גוטייה, פרואנזה סקולר ופנדי, ב-36 השעות הגורליות שלפני תצוגת הקולקציה.
‫"‬זה מילייה של דרמה קווינז" מסביר פריז'אן "ולפני התצוגה מגיע שיא הלחץ והכל מתפרץ. בגלל שצילמתי לא מעט מהם, הם כבר מכירים אותי. הם למדו לבטוח בי כי עשיתי דברים דומים עם מארק ג'ייקובס וקארל לגרפלד. שהם... חללית האם של כל הדרמה קווינז". (במבטא צרפתי זה נשמע חמוד)
העונה הבאה לא אחרה לבוא והערוצים ארטה וסאנדנס צ'אנל הזמינו אותו לתעד את אלכסנדר וונג, דיאן פון פירסטנברג, דונטלה ורסאצ'ה, ניני ריצ'י, ג'רמי סקוט, נרסיסו רודריגז. עד שכל הפרקים האלו יגיעו אלינו (הם משודרים בימי םאלו - והנה הטריילרים מסנדאנס) נזכיר שאפשר עוד לצפות בפרק על סוניה ריקל ב - ynet.

חזרה לפריס: בתערוכה "הגברים על פי לואיק פריז'אן" (והוא עצמו מגחך על השם הפומפוזי אגב מריחת ריבה על בריוש העסיסי) הוא התבקש להציג את הגרסא שלו על הזהות המורכבת של הגבר העכשווי, זה שנולד אחרי המטרוסקסואל העייף. גבר, שלדעת פריז'אן, צריך להיות אלגנט אבל להשאר מחוספס, גראנג'י ומוקפד. בקיצור: גרסונייר.

התערוכה מחולקת לשישה חדרי הקרנה המחוברים בשני שולחנות עגולים עליהם מונחים ברישול מוקפד ספרים, סרטים ואוכל (ממיטב התוצרת של לה בון מרשה: ספרים של נורמן מיילר עם מרשמלו פלאף וחמאת בוטנים, קערת ארטישוקים, הביוגרפיה של צר'ציל, תה שחור, אלבומים של וולטר פייפר, ברוס דווידסון ורבים אחרים).
בחדר ההקרנה הראשון מוצג הסרט (הצרפתי-איטלקי) "לה גרסון" (או באיטלקית: לה נוטה בראבה) בבימויו של מאורו בולוניני, על פי תסריט של פזוליני. הסרט, המתאר את החברה הבורגנית באיטליה בשנות החמישים, מלווה קבוצה של בני טובים, עם סטייל מדהים וכל כך עכשווי, מתלהב פריז'אן, המזכיר באופן מדהים את הרוח הפרפית-אירופית שניתן למצוא היום בכל פינה בעיר.

סצנה מהסרט, אמנם באיטלקית, אבל מי צריך מילים אם יש מכוניות, מכות, בחורות ודירת רווקים

בשלושה חדרי הקרנה נוספים מציג פריז'אן את סרטיו המתעדים את הנעשה מאחורי הקלעים של תצוגות הגברים בדיור הום, לאנוון ודריס ואן נוטן. בחדר החמישי מוקרנים ברצף סרטונים בהם מראיין פריז'אן גברים שזה עתה נעורו משנתם, ובאינטימיות ישנונית, כשהם יושבים במיטתם, הם נפתחים ומספרים על חייהם. בחדר החמישי מתחלפים במהירות פרצופיהם של עשרות בחורים צעירים המתאחדים למין אבטיפוס אחד.
בחדר האחרון הציב פריז'אן שלושה מסכים ובהם גבר מתפשט, מתלבש וחוזר חלילה, בבגדי הקולציה האחרונה אותם אפשר להשיג בלה בון מרשה (כן, זהו פרויקט מסחרי, גם את המרשמלו אפשר להשיג לא רחוק משם).

לבש ופשט

אם לא דרך אמזון או ynet הרשת, כאמור, מלאה בסרטים של פריז'אן ומי שרוצה עוד קצת זמן איכות עם לואיק הנה הראיון בסגנון שערך עימו איתי יעקב לפני 3 חודשים. (ותודה איתי על חיבור גרסוניירי מוצלח).

* * *

כשאחד העיתונאים בביקורת על הסרט "סינייה שנאל" קרא לו: "מרדני ומבדר" החליט פריז'אן לגנוב את השם ולקרוא כך לחברת ההפקה החדשה שלו. כמורד ומבדר אפשר לשבת עימו שעות ולשמוע פנינים מעולם האופנה, שגם אם יכחיש או לא ירצה, הוא כבר חלק משמעותי ממנו.
את הערב הקודם התחיל פריז'אן עם קארין רויטפלד שהסתובבה בחוצות העיר לכבוד הפאשן נייט אאוט הפריסאי. רויטפלד, הוא מספר, הפכה לכוכבת פופ קלאסית עם מעריצים צעירים המלווים כל אירוע ציבורי בו היא נמצאת. אם תוסיפו לזה ארבע שעות של שמפניה חינם, העסק, כפי שתועד במצלמתו של פריז'אן, הופך לקצת מסוכן. בחצי השני של הערב נתקע פריז'אן במשך שעה בחדר סגור עם קארל לגרפלד ובאפטיסט ("אנחנו קוראים לו ההוא שמדבר בלי פילטר") הזדמנות קלאסית לשליפת מצלמה כדי לשמוע מהקייזר קיטורים על איב סאן לורן, ביקורות על ספרים חדשים ואנקדוטה על 2 הקוטוריירים הסטרייטים היחידים בהיסטוריה של האופנה: הרבה לז'ה ו….קוקו שאנל.

* * *

ברוכים הבאים לסמטת הכפר המלכותי

אחרי אי אלו בריושים וסיפורי גרסונייר (על הבלוג הצנוע והקוראים הנאמנים), נחתמה פגישה מוצלחת (פרטים נקווה בהמשך) אז הציע פריז'אן להציג לקוראים את חנות בגדי הגברים האהובה עליו בפריס. הליכה לא רחוקה ממש, בשמש הסתיו המלטפת, הביאה את השניים לסמטה קסומה ויוקרתית (25 Rue Royale) ולחנות הבגדים slowear.

קבוצת slowear האיטלקית, הוקמה ב-1951, עם התמחות בעיצוב וייצור מדים, מבדים איכותיים המחזיקים מעמד לאורך זמן. את עיקר התהילה קטפו זוגות המכנסיים, שנמכרים היום תחת השם incotex ליפנים, המגיעים עם עיניים נוצצות לפריס, במיוחד עבורן. במהלך השנים רכשה הקבוצה את חברת המעילים montedoro, את יצרנית הצמר zanone ואת חברת חולצות היוקרה glanshirt והפכה למותג החם של עולם האופנה עם קבוצת מעריצים הולכת וגדלה.

ועד כאן, גלויות פריסאיות.
שנה טובה.

ריחות של תקווה

הגרסונייר נזכר במחקר שקרא פעם על כך שהאף האנושי מתרגל מאד מהר לריחות ובעצם מפסיק להריח אותם אחרי תקופה מסויימת (מה שמסביר איך אנשים יכולים לעבוד בסביבה עם ריחות קשים מבלי לחוש בכך). זו כמובן סיבה מצויינת לרענן את מדף הטואלט של הגרסוניירים (שאוהבים, כפי שאתם בוודאי זוכרים, ריחות מורכבים) ולעדכן מהדיווחים הרבים שהצטברו על בשמים חדשים לגבר:

Black Fleese של האחים ברוקס מכיל ניחוחות אדמתיים, עם וטיבר, לימון, ופצ'ולי בבקבוק יפהפה, המעוצב בהשראת בקבוקונים קרמיים משנות ה- 50. הסדרה כולה ירוקה וידידותית לסביבה, החל מהצבע (דיו שמבוסס על סויה) כלה בעטיפת הפליס השחורה.

לרכישה* * *

CREED‎, חברת הבשמים שמייצרת ניחוחות מאז 1760, רקחה העונה בושם חדש לגברים העונה לשם אבנטוס.

ארווין קריד, דור שביעי לשושלת פרפומיירים, היה אחראי באופן אישי על היצירה החדשה, שקיבלה את השראתה ממסעותיו של נפוליון וטומנת בחובה ניחוחות עציים עם ‎ברגמו‫,‬ תפו‫ח ואננס.

הייתם קונים ממנו בושם? האמת שכן

* * *

החנות הניו יורקית אודין משיקה את הבושם הרביעי שלה העונה לשם פטרנה (על שם האזור המדברי אצל שכנתנו ירדן), שהפעם מיועד לנשים וגברים כאחד, עם ניחוחות עזים של פריחה, וויט-מסק, וטיבר, איריס שחור פלפל וקאסיס. (הניו יורק טיימס אכן ממליץ בחום וקורא לגברים לפזר על עצמם ניחוחות פרחוניים).

* * *

ואי אפשר להציג סקירה של בשמים חדשים לגבר בלי לדבר על מארק ג'ייקובס וה- BANG החדש והסנסציוני שלו. ג'ייקובס מעטר בגופו המסוקס (מי אמר טום פורד) את המודעות שצולמו על ידי יורגן טלר שיצונזרו באיזורים שונים של המיד-ווסט ולהבדיל... המידל-איסט.

הבושם על פי מארק יהיה רווי בניחוחות גבריים, בעיקר סוגי פלפלים ותבלינים שונים. לבושם המיוחצן יש כבר עמוד בפייסבוק וערוץ ביוטיוב ולא נותר אלא לחכות שיגיע (יחד עם שאר הפריטים בעמוד הזה) לחנות בשמים חדשה לגבר שתפתח יום אחד בתל-אביב. באנג וגמרנו.

חתיך תוכן (2)

הטאטו, מסתבר, לא רק עושה קאמבק (מתי הוא בכלל יצא מהאופנה? אף פעם), אלא גם זוכה להומאז'ים מכמה בתי אופנה הגדולים בתצוגות האופנה של פריז. הפעם הם מפנים את הזרקור לאמנים האמיתיים שמאחורי כתובות הקעקע - פילאטי עשה את זה למארק מהוני (כמו שדיווחנו קודם) ומארק ג'ייקובס בלואי ויטון לסקוט קמפבל הברוקלניאי.

תצוגת הגברים לאביב קיץ 2011 שנערכה ביום חמישי האחרון הצעידה דוגמנים עם כתובות קעקע זמניות ומונוגרמות של אמן הטאטו קמפבל, שהופיעו גם על חלק מהתיקים ומהצעיפים, וסימנה סופית את כתובות הקעקע כקלאסיקה (by definition) בלתי חולפת.

קמפבל בסלבי

את קמפבל תוכלו לראות בסלבי, או להסתכל בשלל העבודות שלו, ביניהן הטאטו המפורסמים של מארק ג'ייקובס, הית' לדג'ר או חיתוכי הלייזר של שטר הדולר האמריקאי שהוא הציג.

הטאטו של קמפבל על ג'ייקובס

תיק מהקולקציה של ויטון

מהתערוכה "make it rain"

הגרסונייר מתקשר מיד לקבוע תור ומחפש רעיונות למונוגרמות נצחיות שיככבו על הזרוע שלו, לפחות עד הקיץ הבא.

מועדון הג'נטלמנים - הטור ה-19

לג'נטלמנים, כמו לכולם, היו גיבורי ילדות: חיילים, כבאים, שוטרים, בובות ובובים. והיו גם בוי ג'ורג', ג'ורג' מייקל, דאג וטוני, דייוויד בואי, מיקי ברקוביץ', סטיב אוסטין ועוד רבים אחרים, שהצליחו לכשף אותם בכל פעם מחדש. גיבורי הילדות האלה גילמו את שאיפותיהם הכמוסות והיו הנציגים הרשמיים של הפנטזיה שלהם ושגרירי חלומותיהם. תקופת הילדות שלהם הסתיימה מזמן, אבל הג'נטלמנים עדיין מוקסמים, כמו ילדים שמשתעשעים בגיבורי-על, מהכוח הגדול שיש ללבוש ומאפשרות הטרנספורמציה שמעניקה האופנה. הרי לה ולגיבורי-העל יש אותה תכונה בסיסית: היכולת להשתנות והאפשרות לגלם דמות אחרת. האופנה מאפשרת לג'נטלמן הזדמנויות רבות לעטות דמות חדשה, לתקן, להוסיף ולעצב את הגוף וזהותו. אם פעם הפריט הנחשק היה גלימתו המיתולוגית של סופרמן, בשנות השמונים היא התגלגלה ל"חליפות הכוח" המהודרות של ארמאני, שהתחלפו לאחרונה לז'קטים של קלווין קליין ולבדים העתידניים שמהם הם עשויים.

לפני שביים את סרטו "סינגל מן", עיצב טום פורד (גיבור אופנה מסוג אחר) את בגדי ג'יימס בונד החדשים. הוא מאס בחליפות הכבדות והרחבות של שנות שמונים והתשעים וחזר אל הסטייל של הבונדים הקלאסיים, צרי הגזרה, משנות השישים. בונד הוא בכלל גיבור-על, שלא מסתפק בחליפות איכותיות, אלא גם מצויד במכוניות כוח, גאדג'טים מתוחכמים ולייף סטייל מהודר, רק כדי לרוץ בסמטאות, לדלג בין הגגות, לחטוף ולהחטיף. לכן בונד הוא אולי הגיבור האולטימטיבי, שמסמן את הקשר ההדוק כל כך שבין גיבורים, לבוש וסגנון חיים.

אבל הכוכבים האמיתיים כידוע הם לא תמיד הגיבורים הטובים, והג'נטלמנים חייבים לפרגן גם ללא מעט נבלים איכותיים, קלאסיים, שתמיד היטיבו להתלבש. ג'יי.אר מ"דאלאס" היה מחויט להפליא בחליפות השריף שלו, צ'אק בס מ"גוסיפ גירל" עם גרדרובת בן העשירים הוואספית ומעוררת הקנאה וגיבורי הכסף החדש מוול סטריט, שללא חליפות הארמנגילדו זניה שלהם הם עוד ירגישו חלילה כאחד האדם. לידם בהיכל התהילה יושבים הליצנים המוטרפים: "הג'וקר" הית לדג'ר, שאלמלא מת היה יכול לדגמן היום את הקולקציה החדשה של קום דה גרסון, וג'וני דפ, פיראט לשעבר, שמגלם באופן מושלם את הכובען המטורף, קוסם האופנה, ב"אליס בארץ הפלאות" החדש של ברטון.

עוד ברשימה אפשר למנות את הלוחמים הקלאסיים, את הגיבורים הצבאיים, לובשי הקמופלאז', שמעצבים יפניים אוהבים במיוחד, מהצלליות ההרואיות של יממוטו ועד ארנקי המנגה של ריי קוואקובו. ועוד לא התחלנו לדבר על הזמרים, אלילי הנוער, אלה שהיו נערצים לא רק בגלל המוזיקה שלהם, אלא גם בגלל הסטייל המשובח: אלביס פרסלי, דיוויד בואי, ברוס ספרינגסטין, מייקל ג'קסון, הביטלס וג'סטין טימברלייק.

הרי גיבורים הם השראות אופנתיות כבר די הרבה זמן: ז'יבנשי וסנדלי הגלדיאטור (מקסימוס כאייקון אופנה קיצית), ראלף לורן - אולי גיבור האופנה הגדול ביותר שצמח באמריקה - וגיבורי המערב הפרוע הנצחיים שלו, הפיראטים בתצוגות של ג'ון גליאנו, תום בראון עם קולקציות גיבורי המדע הבדיוני שלו וריק אוונס וחבריו למסדר האפל, שהופכים כל דוגמן ענוג לגיבור גותי מימי הביניים.

אבל אי אפשר בעצם לדבר על גיבורי אופנה בלי להזכיר את הקייזר הקשיש, קארל לאגרפלד, גיבור אופנה נצחי בן 76. בשאנל אמנם מכחישים מדי יום וחצי שהוא מועמד לפרישה, אבל הג'נטלמנים נדהמים בכל פעם שהם חושבים על עולם האופנה בלי הגיבור המבריק, האקסצנטרי, אחרון מעצבי אופנת העילית המיתולוגית הדועכת. בשבוע האופנה האחרון בפריס, שניה לפני שהחלה התצוגה שלו, קיבל לאגרפלד שיחת טלפון מפתיעה מסרקוזי שהודיע לו כי יוענק לו אות ליגיון הכבוד הצרפתי. המועדון הסגור הזה כולל רק מעצב אופנה אחד, איב סן לורן, גיבור האלגנס, אבל הג'נטלמנים ממליצים להכניס גם את מרטין מרג'יאלה, הדני-דין של תעשיית האופנה, ואת מארק ג'ייקובס, האנטי-גיבור, שהתנהגותו הולמת את אוזניי הארנב שהוא חובש על ראשו.
אבל גם דמות הגיבור עברה מטאמורפוזה. הגיבורים החדשים נושאים עימם בגאון משקפי ראייה ונעלי עבודה, אפופי גיק-שיק. הם צנועים יותר, נחבאים אל הכלים ומלמדים אותנו כי הגיבור האמיתי הוא זה הקרוב אצל עצמו. אלבר אלבז, הדי סלימאן, טובי מקגווייר וכנופיות החנונים של ג'אד אפאטו הם הגיבורים החדשים, מהסוג שלא היה לג'נטלמנים בילדותם.

כל ההרהור הזה עלה בגלל פרויקט גיבורים משובח, שצולם לאחרונה לגיליון האחרון של מגזין הגברים "וי-מן" על ידי הדי סלימאן, בשיתוף גיבור הסטייליסטים ניקולא פורמיצ'טי. הפרויקט מציג פרטי לבוש בסיסיים, פרשנות שלהם לדמות הגיבור וקורא: "לא חשוב אם אתם חולמים להיות גיבורי-על או אלילי רוק, תעבדו עם מה שיש לכם. כל מה שדרוש הוא קצת דמיון. האם לא זו מהות האופנה?". הג'נטלמנים, ברוח זו - ובלי להיכנס לפילוסופיות ניו-אייג'יות או תיאוריות פוסט-מודרניות - מבקשים לערער עוד קצת על מושג גיבור-העל הבלתי ישים. הגיבור הזה מרוחק מהם מדי, בעיקר כשהם עומדים מול המראה ומודדים חליפות. אז הם מבינים שהם מעדיפים, בין שלל האופציות שהאופנה מציעה להם, את האפשרות להיות הגיבורים של עצמם. כי איזהו גיבור? הלובש את חליפתו.