הארי קריין לובש חולצת אוקספורד פרק הפתיחה של מד מן, עונה 5
הגרסונייר מגלה כל פעם מחדש את חולצת האוקספורד וחושב שמדובר בפריט מושלם: חולצה מכופתרת אבל לא אלגנטית מדי, כזו שמתאימה לג'ינס או לעניבה, לז'קט או עם מכנסיים קצרים, ובכלל יש לה שם מוצלח שמיד מעלה חלומות נוסטלגיים על כרי דשא אנגליים או לחלופין, על יאכטות אמריקאיות מהסיקטיז.
ג'. פ. קנדי, חולצת אוקספורד וז'קלין אחת
בד האוקספורד נולד בסוף המאה ה-19 במפעל בדים סקוטי, שייצר ארבעה סוגי בדים ונתן להם את השמות אוקספורד, קיימברידג', הארווארד וייל. רק בד האוקספורד נשאר מאז, בד שבנוי מתבנית שכוללת את טוויתם של שני חוטים לאורך על חוט עבה יותר באלכסון (בדרך כלל בצבע שונה, מה שמעניק לבד את התבנית המובחנת), ושימושו האיקוני הראשון היה כחולצת ספורט דווקא. שחקני פולו בריטיים לבשו חולצות מבד אוקספורד עם כפתורים שכפתרו את הצווארון ומנעו ממנו להתנפנף ברוח. אחר כך הגיעה החולצה לאמריקה, תפסה פופולריות בשנות החמישים בקולג'ים ברחבי היבשת ונתפסה כבר אז כפריט קלאסי חצי רשמי, חולצת קיץ אידיאלית.
חנות האונליין המופלאה Eight Hundred Ships מציעה מבחר קלאסי ונדיר של עותקים נדירים (ומעלפים) של מגזיני אופנה גברית יפנים, משנות השבעים, כ- Men’s Club magazine ואחרים.
בגליונות הישנים (והמעלפים כבר נאמר?) ניתן לראות את האובססיה הידועה של היפנים לתרבות ולאופנה מערבית, במיוחד לתת התרבות של ה"אייבי ליג", עם לא מעט תמונות מספרו המיתולוגי של טרויושי האיאשידה "טייק אייבי" ומתוך הספר "אייבי אילוסטרייטד" של קזאו הוזומי.
ארבעים שנה אחרי הופעת הגליונות הנדירים הללו נמשכת הקריאה המרתקת של התרבות היפנית את זו המערבית, עדכונים מהחזית אפשר לקרוא בכתבה המרתקת של ה"וול סטריט ג'ורנל" - Made Better in Japan.
Close Up and Private הוא פרויקט הסטייל המרתק של האמן הדני סרגיי סביאטצ'נקו, שהוזמן לשיתוף פעולה מסחרי ראשון עם המותג Gant. נקודת המפגש בין שני הצדדים היא האובססיה המשותפת לשילוב בין סגנון האייבי ליג האמריקאי לבין קלאסיקה אירופאית נצחית - והתוצאה לפניכם.
בין שלל ההצעות ההזויות שהונחו לאחרונה על שולחן הממשלה בלטה אחת שקסמה לג'נטלמנים במיוחד: סוף השבוע יוארך ויכלול מעתה גם את יום ראשון. חדוות החופש, שבדרך כלל מקננת בהם בחודשים החמים, לא היתה הסיבה העיקרית לצהלה הגדולה, אלא דווקא התחושה שבישראל אין כלל וויקנד, וחמור מכך, אין כאן תרבות של אופנת פנאי.
קחו את תיק הוויקנד כמשל. זהו תיק בינוני, שאפשר לשים בו בדיוק את כל מה שצריך לסופשבוע רגוע בכפר: שני זוגות מכנסיים, בגד ים, חולצת טי לבנה, חולצה מכופתרת קלילה, לבנים להחלפה וספר קיץ מותח. התיק הזה מעולם לא זכה לפופולריות בישראל, ורק אחיו - הקיטבג - נכנס לפנתיאון, בעיקר בגלל שימושיו הצבאיים.
תיק וויקאנד של A.P.C
תיק הוויקנד הראשון הופיע אי שם בשנות ה-20. הוא היה אחד מאותם פריטים צרכניים שקשורים בהמצאת ה"פנאי", מושג חדש שנולד בעקבות המהפכות בצרפת ובארצות הברית ועוד אחד ממאפייני המודרניות, שחרתה על דגלה זמן פנוי שכולו התעסקות בענייניו האישיים והבלתי תכליתיים, כביכול, של האזרח. אז החלו תחביבים שונים כמו אספנות, רכיבה על אופניים, קריאה ולימוד שפות, לצד שוטטות ברחובות העיר ללא מטרה, תחביב האהוב במיוחד על המועדון. על אלה נוספו בגדי הפנאי, הנסיעות, הקניות ושלל פרקטיקות נוספות של שעות הפנאי החדשות. כך נולד ז'אנר חדש בתפר שבין קודש לחול.
בעבר, הפנאי היה קשור בפעילויות שונות ומשונות. לא היה מדובר בבטלה חסרת מעש, אלא בהזדמנות לממש את החלומות ולעסוק בתחומי העניין של האנשים בעולם המערבי. כשהחלה להתפתח הפעילות הספורטיבית, צמחו אתה בגדי הספורט המיוחדים לכל ענף וענף והאקססוריז ההכרחיים. לצדם צמחה גם מחלקה אופנתית חדשה של בגדים שאינם בגדי עבודה, אבל עדיין לא בגדי ערב או בית. "חליפת הפנאי" של שנות ה-50 היא דוגמה לא רעה לתלבושת כזאת, הכלאה מוזרה (מפוליאסטר) של ז'קט דמוי חולצה ומכנסיים תואמים בצבעי פסטל.
חליפת פנאי, אי שם בשנות ה-70
הג'נטלמנים, שלא ממש מחבבים את החליפה ההיא, רואים שמעצבים מהעת האחרונה מסתכלים על השנים ההן של הפנאי ומוצאים דווקא שם השראה לקיץ הבא. פראדה שהצעידה החודש בפאריס דוגמנים בבגדי גולף ופנאי בנוסח שנות ה-50, דריס ון נוטן, שהציג קולקציה קלילה, מינימליסטית וספורטיבית, ז'יוונשי וחצאיות הטניס הגבריות שכבשו את הלב או אומית בנאן, שהציג בגדים נינוחים וקלילים שיתאימו מאוד למי שארוחת צהריים באגם קומו רלוונטית לו יותר מאשר עמידה בתור לכספומט ברחוב אלנבי בתל אביב ביולי.
אומית בנאן, מתוך הפרזנטציה לקיץ 2012 שהוצגה במילאנו האחרון
אבל גם בלי להיתלות באילנות גבוהים, נדמה שאופנת הפנאי הולכת וכובשת את רחובות הערים בעולם. אופנת ליגת הקיסוס יכולה להיראות כפרשנות על בגדי פנאי, סטייל לא מתאמץ שאינו קז'ואלי לגמרי, אבל גם אינו אלגנטי בעליל. משם, ומערי חוף אחרות בעולם, הגיעו גם הנעליים בלי גרביים, הז'קטים הקיציים הקלילים או המכנסיים הקצרים (למרות שטום פורד דיבר בגנותם לאחרונה, והוכיח שוב שהוא עושה אופנה לאלפיון העליון והעסוק ולא לבטלנים כמונו).
אחד מעיסוקי הפנאי האורבניים, המתחילים להיות נפוצים גם במחוזותינו, הוא רכיבה על אופניים. מדובר אמנם באחד התחביבים הראשונים שצמחו עם המצאת הפנאי המודרנית, אבל בגלגולם הנוכחי הם מחליפים תחביב גברי מהמאה הקודמת - שיפוץ מכוניות עבר קלאסיות. ג'נטלמנים רבים היום ממלאים את זמנם הפנוי בחדוות תיקון, שיפוץ, וגם, לא פחות חשוב, רכיבה על אופניים.
המעצב הבריטי פול סמית ידוע בחיבתו לכלי התחבורה הדו-גלגלי. ואחרי כמה שנים שבהן היה נותן החסות הראשי של מועדון רכיבת האופניים Rapha Condor החליט לעצב את בגדיו. סרטון המציג את הקולקציה שיצר צולם באולם רכיבת אופניים במנצ'סטר, כשסמית מדגמן את הפריטים בעצמו לצד חברים רוכבים אחרים.
מצדו השני של האוקיינוס האטלנטי הושק לאחרונה Outlier, מותג אופנת רכיבת אופניים ניו-יורקי המייצר קולקציות בסיסיות ואיכותיות לרוכבים מקצועיים ולכאלה הרואים באופניים כלי תחבורה אורבני אידיאלי. שלל חברות אופנה החלו להציע אופניים שיקיים כחלק מהקולקציות העונתיות שלהם.
משלושת המוסקטרים ועד זורו, קרבות חרב היו מאז ומתמיד תחביב גברי עם חוקים נוקשים וקוד ברור של התנהגות ולבוש. האלגנטיות המינימליסטית של הספורט הלבן והקרבי הזה עדיין משמשת השראה ללא מעט מעצבים. בשבוע האופנה האחרון בפאריס הציג תום בראון, שמעצב את הליין "גמה בלו" למונקלר, דוגמנים במראה של מועדון סיף, כשהם לבושים בבגדים האוונגרדיים של המותג, צועדים, כמו חיילים לבנים, לצלילי המארש המפורסם ממלחמת הכוכבים.
אבל בראון לא לבד. ג'וניה ואטאנבה, שמעצב קו נפרד על שמו במותג היפאני קום דה גרסון, הכין לקיץ הבא כמה לוקים מעניינים דווקא לחובבי הגינון. הרחק מאולמות התצוגות הרגילים בעיר האורות, הוא חשף את הקולקציה שלו על הדשא בגינה ירוקה ובאוויר הפתוח. הדוגמנים לבשו אוברולים צבעוניים במראה חקלאי עירוני, והעניקו פרשנות חדשה למושגים כמו פנאי, גינון, בגדי עבודה ובגדי יציאה כשהציגו בליל אוונגרדי שדוחה את ההגדרות הרגילות ומבקש לחגוג סטייל, בלי להתחייב על המחלקה שבה אפשר לרכוש את הפריטים המוצעים.
אפשר לראות בתרבות הפנאי מפלצת קפיטלסטית שמאיימת לשנות סדרי עולם. אם פעם הפנאי היה הזמן שנותר בין העבודה למחוייבויות הבית, נדמה שהיום הוא השתלט על כל חלקה טובה. אמנם משמח שהרבה אנשים מנסים לאחד בין תחביביהם ועבודתם, אבל לפעמים מתגנבת התחושה שהפנאי נהפך למטרה האמיתית, שלידה כל העיסוקים האחרים בטלים. אבל גם אם הפנאי הוא העיסוק החדש, הג'נטלמנים בטוחים שכדאי לצקת לתוכו קצת סטייל.
* ואם בזמנכם הפנוי אתם הולכים לים - הנה תזכורת לדמותו של הגרסונייר כנער חוף.
סטודנטים בריטיים בחליפות פנאי, חותרים במדי נבחרות יפהפיים ונוף פסטורלי מושלם מככבים בכתבה מ-1958 במגזין לייף על מרוץ הסירות של קיימברידג', שמתרחש בכל שנה בשבוע האחרון של מרץ. הבלוג המצויין a continuous lean מדווח על המירוץ ועל התיעוד המופלא שלו מאביב 1958 ומספק כמה רגעי נחת קיסוסיים לחובבי ביגוד הפנאי וקוקטייל עם בוגרי אוקספורד.
מה אפשר לעשות כשהמגזין האהוב עליך בעולם נקרא "Free & Easy" - אבל הוא ממש לא בחינם, וגרוע יותר, מאוד קשה למצוא אותו? גיליון פברואר של המגזין היפני שוב הצליח להרטיט את הגרסונייר, שמוצא בין דפיו השמנים אוצרות מהקמפוסים ביפן של שנות השישים והשבעים וספיישל על המראה המחוספס.
כמיטב המסורת, המגזין מציג שלל של תמונות והשראות, מדריך פרקטי לקורא החמדן ואיורים מקסימים ששופכים אור על הצד האפל שלאופנת האייביומציגים את ה-Rugged Ivy. יותר בארון של מרלבורו מן, פחות בזה של בנג'מין בראדוק. הלוק המחוספס החדש נשען על מסורות של אופנת ציד וביגוד פנאי אחר, קטלוגים אמריקאיים מהסבנטיז ובוץ שיבש על מגפי הגומי של L.L.Bean. יותר מהכל, כרגיל, מה שמעניין הוא איך היפנים מגדירים טוב יותר מכולם את הלוק האמריקאי האותנטי, מפרקים אותו ומצליחים להמציא אותו מחדש כל פעם מחדש.
הציטוט החביב שהפך למותג "קנו לעצמכם מתנה לחג" מקבל בימים אלו משמעות מיוחדת, כשאחד הספרים שהגרסוניירים חיפשו בכל מקום, יוצא מחדש לאור. הספר, Take ivy, שיצא לאור ביפן באמצע שנות השישים (וכבר דווח כאן כי ברוב נדירותו הוא נמכר בסביבות 2000 דולר), זוכה לראשונה למהדורה רשמית בשפה האנגלית (הוצאת Power House).
מאחורי יצירת המופת הזו, מסתתר ג'נטלמן יפני בשם קנסוקה אישיזו, שב-1965 יזם את הוצאתו של ספר המתעד את הווי החיים באוניברסיטאות אייבי ליג אמריקאיות. במרוצת השנים השפיע הספר על האופנה היפנית בשנות השישים והשבעים והפך לאחד מספרי הסטייל הגברי המשפיעים בעולם. ב-2006, אגב, יצאה מחדש ביפן, מהדורה מצומצמת, של הספר, שנחטפה מהמדפים (ונמכרה, כאמור, באלפים) ומהיום, האחרון בחודש אוגוסט 2010, אפשר יהיה להשיג את הספר בחנויות הספרים המקוונות, הקרובות לביתכם.
לכבוד החגיגות: הבלוג אייבי סטייל סוקר את חייו המרתקים של קנסוקה אישיזו, אולי האיש החשוב ביותר בהיסטוריה של האופנה היפנית אחרי מלחמת העולם השניה, לפני שהוחלף על ידי ממשיכי דרכו: מייאקי, קוואקובו ויממוטו.
המגזין Racked מראיין את אד הילד, סטודנט באותו תקופה (בתמונה למעלה - מספר 1968) שהונצח באחת התמונות הטובות והחזקות ביותר בספר. המרואיין לא ממש זוכר את הצלם ואת הרגע, אבל מספר על חיים, שהיום נראים כל כך רחוקים, לפני עידן הג'ינס.
אין לכמו לפתוח את היום ואת השבוע בהקשבה להשראה של אחרים. אז קבלו בבקשה שני מעצבים חרוצים, שמובילים לייבלים מצליחים ומשלבים בעיצוביהם קלסיות פרפית עם נגיעות עכשוויות.
הראשון הוא סקוט סטרנברג, המעצב הראשי של בנד אוף אייטסיידרס, שמספר בראיון לhypebeast.tv על סגנונו האישי על השראותיו שלו. לגרסונייר כבר יש ציטוט מנצח: "השורטס הטובים הם אולי השורטס הקצרים מדי".
בצד השני של האוקיינוס, מיסייה מאסאיה מורוקי, המעצב הראשי של הלייבל השועלי קיצונה, מציג בפניכם את קולקציית סתיו-חורף 2010, שבה הוא משלב בין סגנון האייבי ליג לבין הטאץ' הפריסאי (ועוד שועל אחר).
החל מה-10 לספטמבר יציגו קיצונה פריטים מהקולקציה החדשה בבברני'ז ניו יורק במה שהם מכנים 'חנות כיס'. המיצב המשובח נבנה בשיתוף חברת רהיטים נורבגית העונה לשם משפחת הנסן ומתמחה בעיצובי עץ (שוב חיבור בין הקלאסי לעכשווי). שיהיה שבוע פרפי.
קבוצת האונליין גילט מציעה למכירה אקסקלוסיבית פריטים חדשים של האחים ברוקס שיגיעו למדפי החנויות רק בחודש אוגוסט. בקו של האחים ברוקס, כמו תמיד, ניכרות השפעות רבות של סגנון האייבי ליג ואוניברסיטאות אמריקאיות בשנות העשרים, וגילט אף מציגים פריטים מקיר ההשראה של הקולקציה ובו פרסומות וינטג' של המותג הוותיק.
כבר דיווחנו לכם על הטרנד הגברי בתחום עיצוב הבית וגם על בתי אופנה אהובים שהחלו להרחיב את הליין שלהם, כמו אקנה, ומציעים בנוסף לבגדים גם רהיטים ואובייקטים עיצוביים אחרים. אבל את הגרסונייר משעשעת במיוחד הידיעה, שחברת האופנה האמריקאית הקלאסית ברוקס בראדרס עומדת להרחיב את הקולקציה שלה ותציע גם כריות, מגבות, מצעים ומנורות שמיוצרים מהבדים האיקונים של החברה (ושל החליפות והעניבות המפורסמות שלה). הבלוג אייביסטייל כבר מרייר על הציפית ומשבח, צ'אק באס יאמץ לבטח בשמחה (הערב עלתה העונה החדשה בהוט), והגרסונייר יזכר בבנג'מין בראדוק ובעניבות המפוספסות שלו, שאותן הוא בינתיים מעדיף.
Close Up & Privateהוא פרוייקט גרסונייריסטי מובהק של האמן הדני/אוקראיני סרגיי סביאטצ'נקו, שבצילום תיעודי, עדין ומדויק מנסה להבין את המהות החמקמקה של הסטייל הגברי העכשווי. בתמונותיו המפוזרות הוא לוכד מצבי רוח של סגנון, צבעים וצורות של בגדים, כשהוא מתמקד (כפי שמסגיר השם) בפרטים החבויים של הלבוש, אלה שעושים את הבגד.
סביאטצ'נקו, לא-ילד-אינטרנט שכמותו, נולד באוקראינה לפני 57 שנים ועבר לדנמרק ב-1990. את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קייב הוא כתב על "אמצעים של אינפורמציה חזותית בארכיטקטורה" ובפרוייקט מתמשך זה הוא מנסה "להבין את הסטייל הגברי העכשווי ולשתף אחרים בתהליך".
בראיון שנערך לאחרונה מספר סביאטצ'נקו על חיבתו לסגנון האייבי ליג, על הקשר בין צילום, אופנה, סטייל ואמנות ואף מונה רשימה של גברים אייקונים שהשפיעו על סגנונו (רשימה שבקלות יכולה למלא את פינת הגרסונייר השבועי לשנה): איגור סטרבינסקי, סטיב מקווין, אנדי וורהול, דייוויד הוקני, פול ניומן, ריצ'רד אבדון, הלמוט ניוטון, צ'רלס איימס ואחרים.
הנה כמה דוגמאות מהפואטיקה החולמנית של Close Up & Private, הפרויקט רק התחיל, כדאי להצטרף, הגרסונייר כבר מריח ספר.
רשומות
