מועדון הג'נטלמנים - חשיפה לצפון

(הביתן הנורדי בוונציה בתכנון Sverre Fehn, 1962)

הג'נטלמנים, שמעולם לא היו בארצות הקור שבסקנדינביה, נתקפו רצון עז לראות את הזוהר הצפוני, הידוע גם בכינויו "אורורה בורליס", תופעת הטבע המרתקת אליה אנשים מרחבי העולם ומאופיינת בהופעה של אורות בצבעים שונים ועזים בשמי הלילה בקרבת הקוטב הצפוני (והדרומי).

לכן, מנסה המועדון הפעם להבין את אותה משיכה לאור הצפוני, את הכמיהה הלבנטינית לצפון, כמו שני האיילים המובילים את מזחלתו של סנטה קלאוס עמוק לתוך הצפון הלבן, לצד כמה ויקינגים קשוחים, נסיכות קרח וזאבים עם עיני תכלת, ועוד כמה דמויות הלקוחות הישר מהמיתולוגיה הנורדית.

כרטיסי ברכה נורווגים של Darling Celmentine

האם סקנדינביה היא ההזיה האולטימטיבית, נגטיב אסתטי של כל מה ששייך לכאן? ואולי היא בכלל אופציה אופנתית עקרונית, מעין אלטרנטיבה סגנונית לצעקנות של האייטיז ולרישול הלא מוקפד של הניינטיז? לא לחינם הפך החלק הזה של העולם למעצמת אופנה, כזו שמציעה, כמו ג'נטלמן אמיתי, להיות איכותית, אך לא בולטת.

גרגור פאולסון

גרגור פאולסון, מומחה שוודי להיסטוריה של האמנות, כתב ב-1919 את אחד המניפסטים המשפיעים ביותר על העיצוב הסקנדינבי,"Better Things for Everyday Life" , שבו העלה את הצורך ביצירת חפצים אסתטיים שיהיו זמינים לכל. הפמפלט של פאולסון השפיע על העיצוב השוודי במאה ה-20, ואולי הגדיר את סוד קסמה של האופנה הסקנדינבית מהמותג האהוב אקנה ועד זה של COS: דמוקרטיזציה של האסתטיקה, עיצוב עכשווי קלאסי ואיכותי, לא מתחנף ולא מנקר עיניים, שמשרטט מחדש את הגדרת הקוליות באותו רגע אופנתי שבו הוא נולד.

רוני מקדונלד, מעצב טייגר אוף סווידן

אחרי שכבשו את עולמות העיצוב, הארכיטקטורה והאמנות, ביססו האומות הנורדיות בעשורים האחרונים את תעשיית האופנה שלהם, שהפכה לשם דבר בעולם המערבי. בהתחלה היו אלה חברות פופולריות עם דגש רב על דנים כמו צ'יפ מנדיי, ניודי ג'ינס ודוקטור דנים. אחריהן הגיעו חברות שהתעסקו באלגנטיות הנורדית כמו אקנה, פיליפה קיי, ג'יי לינדברג וטייגר אוף סווידן. ואילו כיום אפשר להבחין בכמות אדירה של בלוגי אופנה ובמיוחד של צלמי רחוב איכותיים, המנצלים את האור הצפוני המיוחד כדי למצוא את הזווית המשתלבת היטב בסטיילינג הנכון.

אקנה (סווטשירט גאוני, להשיג בבוטיק ורנר)

אקנה, למשל, ראשי התיבות של Ambition to Create Novel Expressions, שהחלו לעבוד כקולקטיב יצירתי של חברת פרסום, צמחו להיות אחד ממותגי האופנה המשפיעים בעולם עם מכנסי הג'ינס המושלמים שלהם וניסיונותיהם המוצלחים לשלוח זרועות לשדות אחרים, כמו עיצוב רהיטים והוצאת מגזין נחשב מדי עונה. 

האיש שמאחורי המותג הוא ג'וני ג'והנסון שמציע לכם בוידיאו הבא את המקומות שלו בשטוקהולם. וכמו שכבר כתבה מי שכתבה: "או קיי עכשיו אנחנו יודעים איפה הוא גר".

 *עוד על אקנה אפשר לקרוא בשלל הפוסטים בגרסונייר או פשוט לקפוץ לחנות ורנר ברחוב אלפסי 33, לראות פריטים שווים מהקולקציה האחרונה ולקנות משהו, כדי ששירה תביא הרבה פריטים של אקנה לגברים.

העורכים של "פנטסטיק מן" - בגרסה שלהם עם אקנה

כובע של אקנה

קיץ של אקנה

מחויט של אקנה

מכנסי הג'ינס הראשונים של אקנה הושקו ב-1997 - באותה שנה שפיליפה קונטסון פתחה את חנויותה הראשונות (Filippa K) והחלה להפיץ את התחכום של הטעם השוודי לקהל הרחב. ב-1999 הושק הקו הגברי הראשון של המותג, ושנתיים אחר כך כבר נפוצה הבשורה ברחבי אירופה.

מעבר לעידון העיצובי של הבגדים, החנויות של פיליפה קיי היו (ועודן) חוויה בלתי נשכחת, שמדמה נסיעה לבית קיץ שוודי, עם תאי מדידה ספוני עץ, שמזכירים יותר תאי סאונה חמימים, מרופדים בשטיח עבה וצמרירי שאפשר לטבוע בתוכו, וחוויית קניה שהופכת את המסע בחנות לנסיעה מדומה בשדות לפלנד המושלגים.

 פיליפה קיי, סתיו חורף, 2011-2012

 אבל האסתטיקה השוודית לא מסתיימת רק בבגדים. היה זה בן גורהם, ג'נטלמן שוודי ממוצא הודי, שגילה את עולם הבשמים אחרי לימודיו באקדמיה לאמנות בשטוקהולם (וקריירה קצרה בכדורסל מקצועי), והחליט להפיץ את האסתטיקה שלו באמצעות חברת Byredo, אולי אחת מחברות הבישום המדוברות בעולם.
 

חנות ביראדו בשטוקהולם

ההתחלה של גורהם לא היתה פשוטה: התקשורת התעלמה ורבים לא כל כך פרגנו, אבל הניחוחות החכמים והמדויקים שיצר, יחד עם כמה שיתופי מעולה מוצלחים, עיצוב מוצר מבריק ולא מעט קסם אישי, הפכו את החברה שלו לעוד כוכב צפוני שעולם האופנה עורג אליו.

בן גורהם, הגרסונייר והריח

לצד סדרות של בשמים שזיקק יחד עם שכניו השטוקהולמים באקנה - גורהם גם שיתף פעולה עם המגזין "פנטסטיק מן" (שיתוף פעולה שנגמר בריח ג'נטלמני רע וכמעט בתביעת דיבה), ולאחרונה אף יצר סדרה מיוחדת עם משרד הקרייאטיב הצרפתי המדובר M/M.

אבל Byredo לא לבד. גם מעצב האופנה הנריק ויבסקוב, שפועל מקופנהגן, הילד המופרע והמחונן שהחל את הקריירה שלו כמעצב גרפי ודי-ג'יי, צמח בשנים האחרונות למעמד של כוכב-על בשמי התרבות העכשווית. במסגרת הצייטגייסט הנוכחי ביקש ויבסקוב להעניק לריח גם הקשר גיאוגרפי ויצר סדרת או דה טואלט הנקראת "type", הכוללת ניחוחות הנושאים את מרכיבי הזיכרון מביקוריו בשלוש ערים שונות: ברלין, דמשק וקופנהגן.

טייפ C בשביל קופנהגן

ניחוחות דמשק מעלים בזכרונות של ויבסקוב את ריחם של תבלינים אקזוטיים מהמזרח הקרוב, ברלין טומנת בחובה צד פחמי חזק, המחזיר אותו ללילות חורף קפואים בדירות במזרח העיר, וקופנהגן מכורתו מזכירה לו ריחות מלוחים של הים הצפוני וצינת יערות רעננים.

הרצון למצוא את הד-נ-א האסתטי של המקום מורגש גם בעיצוב התיקים של החברה הדנית Mismo, המבוסס על מסורת, ערכים של אומנות וקראפט, בחירת חומרים טבעיים ודיוק בפרטים כדי ליצור את האובייקט המושלם. במקרה שלהם, התיקים העשויים מעור וקנבס - מופת של איזון בין פונקציונליות ואסתטיקה, צבעוניות חמורת סבר ופשטות עיצובית - הפכו בשנים האחרונות לעוד חוליה בשרשרת המפוארת של העיצוב הסקנדינבי.

משפחת מיסמו, קולקציית אביב - קיץ 2012 

 לכן גם לא מפתיע שאחת מחנויות הגברים השוות בעולם נמצאת בשוודיה ונחשבת לאחת החנויות הטובות גם ברשת: "Tres Bien Shop".

Tres Bien Shop הלא וירטואלית

החנות, שמשלבת אסתטיקה צפונית וחוש אקלקטי (והומור) למצוא כל דבר אופנתי וקולי שניה לפני כולם, הפכה לשם דבר והיא מצליחה לנסח מדי עונה מה גברים צריכים (בעיקר אם יש להם לא מעט כסף). ביקור בחנות, לפחות זו הווירטואלית, הוא חוויה מרגשת (ומתסכלת) שמזכירה לג'נטלמנים את הזוהר הצפוני, ואת האובססיה המשונה שלהם - אולי כמו של כל אופנת הגברים - לברוח לפעמים למקום אחר.

ניחוחות של שינוי

מהפכה משמעותית התרחשה השבוע במדף הניחוחות הגרסוניירי. אחרי יותר מעשור של נאמנות, לא בלתי מודעת, למסע המופלא של קום דה גרסון בעולם הבשמים, הותזו מטחי נוזל דקיקים מתוך בקבוק שקוףו וזר על צווארו המצועף של הגרסונייר. לראשונה נרשמה עריקה מצבא הבשמים של ריי. 

היה זה במהלך מסע בעיר אהובה, קרועה בין עלי סתיו צהובים לקדחת מולד מנצנצנת, עם אף מצונן הדורש שינוי. הנטיה הטבעית בחנות הבשמים היתה כמובן לפנות למדף הניחוחות המוכר: Hinoki, היצירה האולטימטיבית שזוקקה בשיתוף מגזין מונוקול, הממוקמת ליד הריח המשכר של המתכת החלודה ב - Standard; שהחליף את Kyoto מסדרת אינסנס (שהחליף את CDG2 MAN; וכן הלאה). 

אבל אחרי כמה הסנפות ראשוניות עבר הגרסונייר למדף הנחשק אליו התכוון לערוק, והפוסט כאן רק מתחיל, עם הפרפיומר השוודי המצליח בן גורהם.

גורהם, גרסונייר שוודי ממוצא הודי, גילה את עולם הבשמים אחרי לימודים באקדמיה לאמנות בשטוקהולם (וקריירה קצרה בכדורסל מקצועי) והחליט להפיץ את האסתטיקה שלו באמצעות חברת Byredo. ההתחלה לא היתה פשוטה, התקשורת והשמות הגדולים לא כל כך פרגנו. אבל ניחוחות חכמים ומדויקים, כמה שיתופי מעולה מוצלחים, עיצוב  מוצר מבריק ולא מעט קסם אישי הפכו Byredo לאחת מחברות הבשמים המעניינות שפועלות כיום.

לצד סדרות של בשמים שעשה יחד עם שכניו השטוקהולמים ב - Acne, יצר גם גורהם שיתוף פעולה עם המגזין Fantastic Man (שנגמר בריח ג'נטלמני וכמעט תביעת דיבה) ולאחרונה אף יצר סדרה מיוחדת עם משרד הקריאטיב הצרפתי M/M.
הגרסונייר שומר מקום של כבוד על המדף לבשמים של ריי אבל מפנה מקום על הצוואר ל Byredo.

מועדון הג'נטלמנים - הטור ה-20

לחגים יש קוד לבוש משלהם, והג'נטלמנים מנסים לאתגר אותו לקראת המפגש עם החגים הלאומיים שצבועים כחול לבן וחאקי. בחזיונם רואים הג'נטלמנים את החלוצים לבושים בגדי דנים ואת דוד בן גוריון במכנסי ג'ינס משופשפים וחולצה בהירה מאותו בד תחובה במכנסיו ברישול מוקפד, במראה האופנתי שצץ לאחרונה מחדש וידוע בכינויו "טוקסידו בנוסח טקסס".

הסרז'ונייר

אין עוד הרבה פריטי אופנה שמזוהים כל כך עם השאיפה לחירות ועם המאבק לעצמאות ולזהות אישית, וגם אין עוד הרבה בדים שהצליחו להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים (וכביסות), ועתידם עוד לפניהם. נכון, "מועדון הג'נטלמנים" חרת על דגלו את השאיפה לאלגנטיות עכשווית, אבל אולי הגיע הזמן שהוא יודה ביתרונות המגוונים של מכנסי חמשת הכיסים, שיכולים להתאים למסיבות בבית השגריר, להליכה למסעדות פועלים וליציאה לבר אפל או לסרט רומנטי.

עורכי פנטסטיק-מן משתפים פעולה עם אקנה
The Gentlemans’ Jeans

הג'נטלמנים, שמנסים כל חייהם לפצח את סוד קסמו של הג'ינס הנכון, עומדים חסרי אונים ומתקשים להסביר. אולי זו הגזרה? אמנם מכנסי ג'ינס רחבים חסרי צורה הם זוועה אסתטית, אבל המגמה (המבורכת באופן כללי) של גזרות הדוקות יותר דורשת בחינה מדוקדקת מול המראה, התאמה לממדים הפיזיים של הלובש (לא גדול מדי, לא צר מדי) ותמיד מחייבת התאמה קפדנית של נעליים וחולצה. לכן הכלל הראשון שאפשר לחלץ הוא: התאם את גזרת הג'ינס לגוף, ובכל מקרה, שמור על צללית קרובה למידותיך. הכלל השני קשור לפשטות של הגזרה והבד, מתוך הבנה שבכל הקשור לג'ינס, המינימליזם עדיין שולט: בלי קישוטים, בלי כיסים מיותרים ובלי התחכמויות. עכשיו אפשר לדבר על ז'אנרים שונים, מהפרימיום ג'ינס העכשווי ועד ה-501 הקלאסי. לכל אחד יש הבד הכחול שלו, הסיפור האישי של כל זוג מכנסיים שרכש ואהב ושלל צלקות התפרים שבו.


הג'ינס, שנראה לנו מושרש עמוק בלב התרבות האמריקאית, נולד בכלל בג'נובה שבאיטליה במאה ה-16 ומשם התגלגל לעיר נים שבצרפת (מכאן שם הבד שממנו הוא מיוצר, "דה נים"). הוא הופיע באמריקה רק לקראת סוף המאה ה-19, במהלך שנות הבהלה לזהב, כאשר יקה חביב בשם לוי שטראוס מכר מכנסי עבודה לתעשיית הכרייה, ושם מצא את הזהב האמיתי בדמותם של מכנסי עבודה עמידים ונוחים. אחרי אי אלה כביסות הכרחיות עשה גם הג'ינס, כמו כולנו, הסבה לישיבה בבתי קפה ורכינה מול מחשב לקראת עדכון הסטטוס: בגד העבודה חזר, ובכחול.


בשנים האחרונות הגיעה אובססיית הג'ינס לשיאים חדשים, הפרימיום הפך לבייסיק שנפרם לתת-סוגים, ומונחים כמו "selvage denim" צצים ועולים, מקפלים תחת אמרתם היקרה שמות של חברות קטנות ואיכותיות ויצרני דנים יפניים שעדיין לא מוכרים ממש לאף אחד בעולם. ברשת עלה לפני כמה שבועות פרויקט חדש בשם "the denim debate", שצולל לעולם הכחול הזה והופך את הדיבור על ג'ינס לתיעוד מתמשך. ב"דיון הדנים" נדרשו יותר מ-25 אנשים (בלוגרים, כותבים, מוזיקאים, מוכרים, אומנים ואמנים) ללבוש ג'ינס מכמה חברות של פרימיום ג'ינס (בולדווין, נום דה גאר, גילדד אייג' ואחרים) ולתאר בגוף ראשון את חוויית הלבישה, היישון, השטיפה והתחושה שמעורר הבד הנחשק הזה במשך שנה. "האנשים האלה יגשרו על הפער בין הלייבל לצרכן ויחקרו את הדנים מקרוב, כדי לעזור לכולם", כותב מנהל הפרויקט בבלוג שלו, שמומלץ לכל מי שריח ג'ינס טרי עושה לו את זה כמעט כמו ריח של ג'ינס ישן ומיושן.


כאן המקום לנסח עוד חוק שקשור לג'ינס ושנשמע טוב יותר באנגלית: הרגילו את הג'ינס שלכם לעצמכם (break in your own jeans). נדמה שאין חשוב יותר מאותו תהליך שבו מכנסיים מהחנות הופכים להיות שלך עצמך: האופן שבו הם עוטפים את הגוף, הצללית, הצורה שהם לובשים על האגן והרגליים, היישון הפרטי שהם עוברים, איך שהם נראים אחרי שבוע, חודש או שנה ואחרי כביסה (אם אתם מהאסכולה המכבסת).

ג'יינס דין

בהזדמנות זו ביקשו הג'נטלמנים לקיים דיון משל עצמם והזמינו מומחים למועדון כדי לפצח את סוד שימורו ותחזוקו של הג'ינס. אמנם החברה האהובה A.P.C ומעריציה בעולם (כולל ג'נטלמן אחד) טוענים שאין יפה יותר מלא לכבס ג'ינס עד כמה שאפשר (שנתיים, מודה הג'נטלמן, היו השיא של כל הזמנים), אבל המומחים ממליצים, לפחות לאלו שחושבים שרצוי לכבס ג'ינס מפעם לפעם, על הפעולות הבאות: תמיד לכבס הפוך, בטמפרטורה נמוכה (עדיפות למכונה עם אופציה לבדים רגישים), עם נוזל לבדים עדינים, ללא מרכך ולהוסיף שלוש כפות של חומץ שיעזרו להגנה על הצבע במכנסי הג'ינס הכהים (שחור, דיו, כחול כהה או אפור כהה). חשוב גם לזכור את שלושת הלאווים של הפוסט-כביסה: לא להשאיר ג'ינס במכונה, חלילה לא במייבש, ולא לייבש באור שמש ישיר. אבל אולי העצה הטובה ביותר היא זו שנתן המעצב של בולדווין כשנשאל איך הכי כדאי לשמור על מכנסי ג'ינס: Live in them.

גברי לאנוון פוגשים את נערי אקנה

לסיום, הג'נטלמנים נתלים כהרגלם באילנות גבוהים ומזכירים את מה שאמר איב סאן לורן על הג'ינס: "הם הכי מרהיבים, הכי שימושיים, הכי רגועים ונונשלנטיים. יש בהם צניעות, סקס אפיל ופשטות – כל מה שאני מקווה למצוא בבגדים שלי". זה גם כמעט כל מה שהג'נטלמנים מקווים למצוא בחייהם.

כשלאלבז היו פצעונים

הגרסונייר כבר מבין ששיתופי פעולה הפכו להיות הטרנד החם של השנה, כשכל בית אופנה או מעצב שמחשיבים את עצמם חוברים לגורם אחר ויוצרים קווים נפרדים שמערערים על ההבחנות שנשמרו פעם כל כך בקנאות. כשH&M יצאו עם הליין המשותף עם Comme des Garcone זה היה מרגש, אבל ממש לא מפתיע, אבל כש-Acne הודיעו על ליין משותף להם ול-Lanvin, הטרנד מגיע לגבהים חדשים. מהשבוע אפשר כבר לקנות את הקולקציה כאן, וממה שאפשר לראות, הרי שמדובר בליין מאלף ששווה לשבור בשבילו כמה חסכונות. הגרסונייר חושק בג'קט שמימין, אבל גם השורטס והחולצות יתקבלו בברכה. המחירים, כרגיל, לא ממש עממיים (החל מ-300$ למכנסיים ועד 875$ למעיל) , אבל הלוק - זה בטוח - הורס.
אגב, רק עוד מילה בעניין הטרנד, אם אתם בעד - כדאי לבדוק את שיתוף הפעולה האחרון של ראף סימונס עם Eastpak, יצרנית התיקים הותיקה, שנפרד מהם אחרי שני שיתופי פעולה מאוד מוצלחים. להשיג כאן.
אגב ראף סימונס, ג'יל סנדר משיקים אף הם את קולקציית הדנים הראשונה בתולדות בית החברה, והעתיד, כך נראה, כחול מתמיד.

יומלדת שמח, מר קליין

השבוע חגג קלווין קליין את יום הולדתו ה-66, וזו הזדמנות מצויינת לבחון את פועלו של האיש (לפחות היבט אחד שלו), שיותר מכל מעצב אחר, שינה את האופן בו אנחנו (וכל עולם ההלבשה התחתונה) תופסים את מה שמסתתר מתחת למכנסיים של כל אחד מאיתנו.

נדמה שעד שמרקי מארק לא תפס את ה-Buldge (איך לעזאזל מתרגמים את זה? "החבילה"?) שלו בפרסומות פורצות הדרך של קליין, תחתונים היו עוד פריט של "הלבשה תחתונה" שאמורים להסתתר מתחת למכנסיים ולהיראות לעיני הלובש בלבד. חופש הבחירה היחידי שעמד לפני גברים היה קשור בהעדפת תחתוני בוקסר, סליפ, או תחתוני סבא, וכל קשר בין פריט ההלבשה הזה לסקס היה מקרי בהחלט.

אבל מרגע שמארק עמד שם חשוף חזה, אוחז בזין שלו מתחת לתחתונים הצמודים עם הלוגו הגדול של Calvin Klein, עולם ההלבשה התחתונה שינה פניו. תחתונים הפכו להיות פריט אופנתי הכרחי, כזה שיבצבץ ברווח שבין החולצה למכנסיים, ורצוי שיראו בגדול את הלוגו או את שם המעצב. הפרסומות של קליין (עם הדוגמנים מארק, קייט מוס ועוד רבים וחטובים) צעקו "סקס" בכל הכוח, ותחתונים היו פריט הכרחי לכל מי שיוצא לרחוב ורוצה להכריז על עצמו כאובייקט מיני.

מאז, תחתונים הפכו להיות עוד פריט שיש לשקול בכובד ראש לפני קנייתו. בשנים האחרונות הצטרפו לטרנד רשתות כמו American Apparel שהטייק שלהם על תחתוני הסבא הפך לפופולרי מאוד, ומעצבים אדג'יים יותר כמו Comme des Garcons ולאחרונה Acne שהשיקה קו תחתונים יוקרתי ומאופק.

מזל טוב, מר קלווין.