קריאת שבת פנטסטית

בין שלל הכתבות, ההמלצות, התצלומים והבגדים שיעשו לנו את החורף, מגיח ב"פנטסטיק מן" החדש (והמעולה, יש לומר, בעיקר אחרי פדיחת דייויד בקהאם מהקיץ האחרון) ראיון עם הישראלי לשעבר וכוכב המסעדנות הלונדוני בהווה, מר יותם אוטולנגי, שמצליח לנסח כמה מבעיות הישראליות שגם הגרסוניירים סובלים מהם. "ישראל היא אינטנסיבית", הוא אומר, "ואין תחושה של מרחב פרטי". די פשוט ומדוייק.

עוד במגזין, ראיון נפלא עם מר ראף סימונס, פרויקט אופנה מוצלח שלוקח את מערכת הלבוש ה-11 מכל תצוגה שנערכה לחורף הקרוב, מסה קטנה על ה-shirt stays (למי שלא הכיר, התמונה למעלה. גם הגרסוניירים לומדים כל יום משהו חדש) ומכתב תלונה על הדנדי החדש.

זמן פשתן

האתר של המגזין האהוב פנטסטיק מן החל לאחרונה במסורת מבורכת בה מוקדש שבוע שלם לנושא כלשהו מעולם האופנה הגברית. השבוע הוקדש כולו לפשתן, שהוא ללא ספק הבד הנכון של הרגע. הצבעים העדינים, המגע הרך (לא לחינם linen באנגלית הפך להיות גם שם של מצעים) ואיכות האריגה הופכים את הפשתן לבד המושלם לימי תחילת הקיץ.

את הקרדיטים הראויים של הפקות שבוע הפשתן ופירוט על הבגדים היפים, תוכלו למצוא באתר הפנטסטי של הג'נטלמנים. אם אתם לא בעניין של פשתן - אתם מוזמנים להזכר בשלושה בדים גבריים במיוחד.

Don't Judge a Book By Its Beckham

אחרי הסערה במטפחת הכיס לגבי ההחלטה לעטר את שער המגזין האהוב "פנטסטיק מן" בתמונה של דייוויד בקהאם נרגעו הרוחות במשרדי הגרסונייר הדמיוניים, זאת אחרי שנחת שם גליון מספר 13 של המגזין.
החגיגה המתמשכת של הגבריות חדשה וניסויים בפרינט מתחילה במחקר אלגנטי ורחב היקף של הצבע הכחול.

נמשכת ברעיון המקסים של הורסקופ צבעים (הגרסונייר יצא סילבר פינק).

מגיעה לשיא בראיון ופורטרט מוצלח של יקיר הגרסונייר, במאי סרטי האופנה הצרפתי, לואיק פריז'אן.

מוצלחת בפרויקט צילום של גברברי ברלין השווים (בשיתוף the corner).

משעשעת בפתק המצורף לגליון, שבדרך כלל, על פי מסורות עולם הדפוס, מיועד להתנצל על טעויות אך הפעם משמש להודות, בחן רב, לקוראים ולאחל אביב נעים.

עושה כבוד לכלבים ולבעליהם האלגנטים.

יש גם שיתוף פעולה עם מותג ההלבשה התחתונה השוודי The White Brief שנראים מושכים ונוחים במיוחד.

והחגיגה נחתמת בעוד הברקה גראפית, באינדקס המסכם המציין את שמות המותגים המופיעים בגליון.

בקיצור תענוג. ואם אתם לא קוראים קבועים של המגזין, תמיד אפשר לעקוב אחרי ההמלצות היומיות ברשת.

ברינג איט בק

הגרסוניירים חלוקים בדעתם בקשר לדייוויד בקהאם, שמככב על השער של גליון הקיץ הקרוב של המגזין פנטסטיק מן, כשהוא (כמה מפתיע) בלבוש מלא שלא חושף את שריריו. גרסונייר אחד נותן לו צ'אנס בגלל הצילומים של של אלסדיר מקלין ובגלל העובדה שהבגדים של דיור הום, אלכסנדר מקווין ואיב סן לורן עושים לו רק טוב. לשני נמאס לראות את השם של בקהאם בכל מקום בעשור האחרון ומאוכזב לגלות שגם המגזין האהוב נכנע למטרוסקסואל המפורסם שהוציא שם רע לגברים שאוהבים להתלבש יפה. מי צודק?

מועדון הג'נטלמנים - על מתנות והחלטות מחייבות

בטור האחרון של מועדון הג'נטלמנים נבחנה לעומק תקופת סוף השנה האזרחית ותחילת שנה חדשה, תקופה מצוינת לקבל החלטות חדשות ואמיצות וגם... מתנות. זה גם הזמן לדון ברשימת המתנות הדמיונית שהג'נטלמנים עורכים בינם לבין עצמם בכל שנה מתוך אמונה שאוהבי מתנות יחיו (טוב), ושמתנות - כמו בגדים - הן מסוג ההבלים שעושים את החיים לקצת יותר נסבלים.

ברשימת המתנות הדמיונית הם יתלבטו בין בשמים של קום דה גרסון לגרלן המקורי של אלן דלון. אחר כך הם יחשקו במנוי למגזין כמו "פנטסטיק מן" (או "ג'נטלוומן"), או כל כתב עת אחר לענייני השעה ("מונוקל" המפורסם יענה ללא ספק על הסעיף הזה). גם לשהות לילה במלון בעיר מגוריהם נשמע כמו רעיון לא רע (טרנד ה"סטייקיישן", להיות תייר בעירך לא פסח על רשימה זו), ואולי בכלל אפשר לחשוב על בגדיים ונעליים כרעיון למתנה?

אולי פייר הרדי לקיצונה?

לנעליים יש חוקים נוקשים משלהן. במקרה שבו נותנים נעליים כמתנה לחברים, יש המאמינים כי מוכרחים לבקש תמורתן סכום סמלי, אפילו שקל אחד, אחרת, כך אומרת האגדה, החברות עומדת בסכנה (לפי המסורת הסינית, נתינת נעליים למישהו מרמזת על כך שנותן המתנה רוצה שהנמען שלה ילך בדרך אחרת).

ואולי קומון פרוג'קט

באותה נשימה, יוזכר כי רצוי לא להעניק סכינים כמתנה (או כל דבר אחר חד), וגם לא שעונים או כל חפץ אחר שמזכיר את הזמן (ואת חיינו הקצרים). הג'נטלמנים, שחושבים על השנה החדשה והאופנות שהיא טומנת בחובה, היו בכל זאת שמחים לקבל כמה זוגות נעליים, אולי את אלה של קומון פרוג'קט, מהסוג שתמיד ייראה קלאסי וספורטיבי, או שמא את תוצאות החיבור המוצלח בין מעצב הנעליים פייר הארדי לבית האופנה הצרפתי קיצונה? אספדרילים או סירה, רד וינגס או כרסיטיאן לבוטן. הג'נטלמנים, מטריאליסטים כהרגלם, ממשיכים ברשימה.

והפעם: קיצונה למונוקול

דוגמה מושלמת למתנה שמחממת את הלב - ואת הרגל - היא כמובן גרביים. קצת פחות חומר, קצת יותר רוח. גרביים הם מתנה מושלמת, שלא לחינם נבחרו להתמלא במתנות מתחת לעצי אשוח (גפילטע-גרב), ולא בכדי הם נהפכו לפריט מדובר שסוף סוף מקבל את הכבוד המגיע לו בשרשרת הלבוש הגברית. אבל כמו תמיד, גם (ואולי בעיקר) בענייני הגרביים רצוי להקפיד על האיכות, הגזרה והצבעים, שכן הגרביים הם התוספת שתופסת, הם הפרטים הסמויים מן העין, שלא רק מורגשים בכף הרגל, אלא גם בהופעה הכללית.

כשגורבים גרביים, כדאי לשים לב לכמה כללים: כדאי שהגרביים יהיו תואמים זה לזה וחסרי חורים או כתמים (אחד המפתחות ללוק שלם ומוקפד הוא גרביים מציצים בין המכנסיים לנעליים). כמו כן, כדאי לדבוק בחוק הלא כתוב שאומר שעל הגרביים להתאים למכנסיים. החוק, חושבים הג'נטלמנים, אמנם מתאים למתלבשים שמרניים, אבל קשה להיכשל בו. לאמיצים יותר אפשר להציג את ההתאמה שבין הגרביים לנעליים ולעניבה, אבל זאת, הם מודים, היא תורה מתקדמת למיטיבי גרב. בכל מקרה, רצוי להימנע מגרביים לבנים (שמתאימים אך ורק, ושוב נצעק, אך ורק לנעלי ספורט ולחדר הכושר), ואולי השנה אפשר לנסות גרביים בשלל צבעים מאושרים, מחברה הנקראתhappy socks .

ומה בעניין החלטה מחייבת לשנה החדשה?, שואלים את עצמם הג'נטלמנים, למודי ההחלטות והאכזבות. למה בכלל צריך אחת כזאת, והאם היא מתגשמת? למה אי אפשר החלטות חודשיות או רבעוניות? בכל אופן, אחת ההחלטות השנתיות הקבועות של הג'נטלמנים היא ההחלטה שלא לפספס שום סייל, אף שתמיד (כמו השנה) הג'נטלמנים נקלעים לערים שונות בתקופות הסיילים, אבל לבסוף בוחרים בפריט עם תג מחיר מלא.

תנאי האקלים באירופה השנה הקשו על הקניות העונתיות, לפני חג המולד היה קר כקרח, ואיש לא יצא לקניות. המרוויחות הגדולות היו כמובן חנויות האונליין, כמו החנות החדשה של גוגל, "בוטיק.קום", שלא פונה כלל לגברים. אבל רבותיי, שימו לב, האתר נט-א-פורטה שנהפך בעשור לקיומו לזירת ההתרחשות המרכזית בעולם האופנה המקוונת, הודיע כי החל בינואר 2011 יושק אתר מקביל לגברים, שייקרא מר פורטר. הללויה!
האתר יציג את מרכולתו הראשונית מקולקציות אביב-קיץ 2011 של יותר מ-60 מעצבי גברים מרחבי העולם, מבתי האופנה הגדולים ועד מותגי נישה, ויכלול, כמו האתר-אחות, עצות סטייל והפקות אופנה מיוחדות לגברים. בדיוק עשר שנים אחרי שהעיתונאית נטלי מאסנט השיקה את נט-א-פורטה (ובינתיים מכרה את רובו לקבוצת רי'צמונט תמורת 50 מיליון ליש"ט), היא מבינה בחושיה המחודדים לאן הרוח נושבת. "לכל הלקוחות שלנו יש גבר בחייהן", היא אומרת, "רובן אף נשואות או גרות עם גבר. בנוסף, אנחנו נקבל בברכה קבוצה חדשה של גברים עם סטייל ". ובכן, עוד סעיף ברשימת הדברים לעשות השנה.

סאביל רואו דוט קום?

הקנייה ברשת משחררת את הגבר מכמה חרדות קיומיות מוכרות. רוב הגברים, יש להודות, לא אוהבים ללכת לחנויות ולמדוד לצד אחרים. אולי זו בעיה גנטית שמקורה בימי קדם, או התניה תרבותית, שהתעצמה עם הפיכתן של נשים לכוח קניה גדול יותר ומשום שנשים היו אלה שאחראיות על הקניות הביתיות, כולל אלה של בגדי הגברים? בכל מקרה, הרשת מציגה תיקון היסטורי, אופציה שפויה שמרכזת את כל האפשרויות כולן במקום אחד, בלי למדוד ובלי להיות לצד קונים ומוכרים שמביכים את הקונה בסיטואציית הבחירה. רק לפני שאתם מסתערים על העכבר, תוודאו שיש אפשרות החזרה למקרה שהגודל לא מתאים בדיוק. בינתיים עמלים הג'נטלמנים על אי-קיום תכניות לשנה חדשה, ותקוותם היחידה היא לא רק לדעת מתי יתקיים הסייל הנכון, אלא גם להבין סוף סוף איזו עונה היא זו שמסתתרת בחוץ.
שנה טובה.

תצוגת העל

אין כמו גליון חדש של פנטסטיק מן לבלות איתו את סוף השבוע האחרון בספירת החטאים העתידיים.
בגליון המשובח ראיונות עם בריאן פרי (גרסונייר שבועי זוכרים?), מר סטפנו טונקי (עורך w) והשחקן הבריטי דייוויד ווליאמס - אולי אקסצנטרי ב"ליטל בריטן" אבל דאנדי למופת בחייו הפרטיים.

מלבד הראיונות המענגים ושאר המדורים הקבועים ניצוץ הגאונות האמיתי של המגזין נדלק בחלק השני של הגליון בפרויקט המכונה: תצוגת העל. (וסליחה על איכות הצילום)

סט הצילומים להפקה הפך למעשה לתצוגת אופנה מרהיבה, שנבנה במיוחד עבור הגליון, עליה ניצח הצלם ג'ונתן דה וילירס. ביותר מ-60 עמודים (מעוצבים למשעי במיטב המסורת המינימליסטית ומלאת ההוד של המגזין) מציגים עורכי הפנטסטיק 40 תלבושות שונות המורכבות מהבחירות שלהם מקולקציות הגברים לסתיו-חורף 2010.

ויש גם סרט

הסרט המלא, כך מובטח באתר המגזין, יעלה בקרוב, אבל הגרסונייר ממליץ לשים את היד על הגליון המרשים שמצעיד את עולם הפרינט על המסלול הנכון.

הגרסונייר השבועי - פרנצ'סקו וצולי

פרנצ'סקו וצולי הוא גרסונייר רב תחומי, אחד שמקפץ בשרמנטיות איטלקית בין הופעות פרפורמנס גאוניות, צילום וציור, קולנוע ווידיאו ארט, ויש לו סטייל אישי בלתי מתפשר של דנדי איטלקי קלאסי-עכשווי. עבודות האמנות המתוחכמות של וצולי שואבות השראה מעולם הסוריאליסטי שפוגש בתרבות הפופ, והן עמוסות בסאטירה נוקבת כשהוא גם מחבק וגם עוקץ את עולמות האמנות, הפוליטיקה והתקשורת.
אחת העבודות שלו האהובות על הגרסונייר היא Before & After (פורטרט עצמי מ-2002), צמד תמונות בהן מופיע וצולי באחת כדמות אמן עכשווי, היפסטר מודרני לא מגולח, ובתמונה השניה מתגלה כמאסטרו ווירטואוזי רב עוצמה. הדמיון, החיבור והניגוד בין השתי הדמויות הם בעצם סיפורו האמיתי של וצולי רב הפנים.

בשנים האחרונות הספיק וצולי לעבוד עם שלל אמנים מכל תחומי הקשת התרבותית: הוא ביים את המיוזיקל המפורסם של ליידי גאגא בלוס אנג'לס (לא לפספס - טריילר משובח), יצר וידיאו קליפ בשם democrazy, בו ליהק את הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי עם שרון סטון כמועמדים לנשיאות, הוא המציא טריילר לרימייק (שלא נעשה מעולם) לסרט "קליגולה" (זה שנכתב על ידי גור וידל ועובד לסרט מופת). בטריילר מככבים גור וידל, הלן מירן, מילה יובוביץ' , קורטני לאב והוא עצמו כקיסר בטוגה סגלגלה (שעוצבה על ידי דונטלה וורסאצ'ה). וצולי הוזמן גם על ידי מוזיאונים ופסטיבלים רבים להתארח ולייצר אירועים מיוחדים כמו ההומאז'ים המבריקים לפרדריקו פליני וסלבדור דאלי.

אפשר להמליץ גם על הסרט מ-2006 Marlene Redux: A True Hollywood Story!', וגם כמובן, איך אפשר לשכוח, על הפרסומת לבושם (הפיקטיבי) "greed", ‬ בהשתתפות נטלי פורטמן ומישל וויליאמס. פה, אגב, ליהק ויצולי גם את רומן פולנסקי כ...במאי.

באופן טבעי הוא גם חביב מגזיני האופנה הנחשקים. הגרסונייר התוודע אליו לראשונה כשחרך בתמונה קיטשית מתבקשת את שער מגזין פנטסטיק מן:

ובגליון מאי של ווג-פריס, לוהק הגרסונייר האיטלקי הזה על ידי גברת רויטפלד העורכת, שסגננה אותו ואת דריה וורבוי, אל מול עדשתו של מריו טסטינו (עוד תמונות לוהטות ניתן למצוא כאן).

כשנשאל לאחרונה בראיון הפרוסטיאני האלטרנטיבי של אתר another, מה היה הדבר הכי רומנטי שהוא אי פעם עשה, הוא ענה "My entire life", וכנשאל מה הוא תופס בתור ההמצאה הגדולה ביותר, הוא ענה "תצוגות אופנה". סופשבוע חמים ונעים...

צבע העור

הגרסונייר שמח לעדכן כי מועדון הלבבות הבודדים נסגר, עם חזרתם של כל הנצורים והנצורות בנמלי התעופה האירופאיים, ורוצה להציג עוד גרסון לעת צרה (יחד עם ג'יימס מרפי כמובן) שעמד לצידו בשבוע החולף.

מדובר במגזין הגרסוניירי המופלא פנטסטיק מן, שדווקא כן הצליח לחדור את מעבה הענן האיסלנדי ונחת הישר אל תיבת הדואר של הגרסונייר.

וולפגנג טילמנס מככב על השער ומציג פרויקט מרתק של עורפים גברים (אחד המקומות בגוף שהגרסונייר לא ממש יודע מה קורה שם). עוד בגליון ה-11 אפשר למצוא כתבות מגזין מעניינות (כמו זו על ההיסטוריה של הווינטג'), מרואיינים סרטוריאלים כמו בוב קולצ'אלו (מהעורכים האגדיים של מגזין אינטרביו), פאביו (הפרצוף הגברי האולטמטיבי של שנות השמונים והתשעים) ואלקסיס טיילור (סולן הוט-צ'יפ), כמו גם טורים שונים וחביבים עם המלצות אופנה וסטייל ותכניות הקיץ של ג'נטלמנים שונים מרחבי העולם.

את הפקות האופנה מילאו העורכים בקולקציות הקיץ השונות שצולמו בחופי גראן קנריה, מאליבו ומיאמי ביץ'. ההפקה המוצלחת מכולן צולמה בחוף הנודיסטים מספלומס (שבגראן קנריה), כשכל הבגדים המוצגים הם בצבעי חאקי-בז'-פודרה-עור הגוף.

הגרסונייר, על חוד מרפסת תל-אביבית, מצלם לכם את העמודים היפים הללו ומפנטז על חופשת קיץ חלומית (עם הרבה קרם הגנה מהשמש).

(סטייל: ג'ודי בארנס; צילום: בנג'מין אלכסנדר הוסבי, דוגמן: ג'יימס וולס)

מועדון הג'נטלמנים - הטור ה-20

לחגים יש קוד לבוש משלהם, והג'נטלמנים מנסים לאתגר אותו לקראת המפגש עם החגים הלאומיים שצבועים כחול לבן וחאקי. בחזיונם רואים הג'נטלמנים את החלוצים לבושים בגדי דנים ואת דוד בן גוריון במכנסי ג'ינס משופשפים וחולצה בהירה מאותו בד תחובה במכנסיו ברישול מוקפד, במראה האופנתי שצץ לאחרונה מחדש וידוע בכינויו "טוקסידו בנוסח טקסס".

הסרז'ונייר

אין עוד הרבה פריטי אופנה שמזוהים כל כך עם השאיפה לחירות ועם המאבק לעצמאות ולזהות אישית, וגם אין עוד הרבה בדים שהצליחו להחזיק מעמד כל כך הרבה שנים (וכביסות), ועתידם עוד לפניהם. נכון, "מועדון הג'נטלמנים" חרת על דגלו את השאיפה לאלגנטיות עכשווית, אבל אולי הגיע הזמן שהוא יודה ביתרונות המגוונים של מכנסי חמשת הכיסים, שיכולים להתאים למסיבות בבית השגריר, להליכה למסעדות פועלים וליציאה לבר אפל או לסרט רומנטי.

עורכי פנטסטיק-מן משתפים פעולה עם אקנה
The Gentlemans’ Jeans

הג'נטלמנים, שמנסים כל חייהם לפצח את סוד קסמו של הג'ינס הנכון, עומדים חסרי אונים ומתקשים להסביר. אולי זו הגזרה? אמנם מכנסי ג'ינס רחבים חסרי צורה הם זוועה אסתטית, אבל המגמה (המבורכת באופן כללי) של גזרות הדוקות יותר דורשת בחינה מדוקדקת מול המראה, התאמה לממדים הפיזיים של הלובש (לא גדול מדי, לא צר מדי) ותמיד מחייבת התאמה קפדנית של נעליים וחולצה. לכן הכלל הראשון שאפשר לחלץ הוא: התאם את גזרת הג'ינס לגוף, ובכל מקרה, שמור על צללית קרובה למידותיך. הכלל השני קשור לפשטות של הגזרה והבד, מתוך הבנה שבכל הקשור לג'ינס, המינימליזם עדיין שולט: בלי קישוטים, בלי כיסים מיותרים ובלי התחכמויות. עכשיו אפשר לדבר על ז'אנרים שונים, מהפרימיום ג'ינס העכשווי ועד ה-501 הקלאסי. לכל אחד יש הבד הכחול שלו, הסיפור האישי של כל זוג מכנסיים שרכש ואהב ושלל צלקות התפרים שבו.


הג'ינס, שנראה לנו מושרש עמוק בלב התרבות האמריקאית, נולד בכלל בג'נובה שבאיטליה במאה ה-16 ומשם התגלגל לעיר נים שבצרפת (מכאן שם הבד שממנו הוא מיוצר, "דה נים"). הוא הופיע באמריקה רק לקראת סוף המאה ה-19, במהלך שנות הבהלה לזהב, כאשר יקה חביב בשם לוי שטראוס מכר מכנסי עבודה לתעשיית הכרייה, ושם מצא את הזהב האמיתי בדמותם של מכנסי עבודה עמידים ונוחים. אחרי אי אלה כביסות הכרחיות עשה גם הג'ינס, כמו כולנו, הסבה לישיבה בבתי קפה ורכינה מול מחשב לקראת עדכון הסטטוס: בגד העבודה חזר, ובכחול.


בשנים האחרונות הגיעה אובססיית הג'ינס לשיאים חדשים, הפרימיום הפך לבייסיק שנפרם לתת-סוגים, ומונחים כמו "selvage denim" צצים ועולים, מקפלים תחת אמרתם היקרה שמות של חברות קטנות ואיכותיות ויצרני דנים יפניים שעדיין לא מוכרים ממש לאף אחד בעולם. ברשת עלה לפני כמה שבועות פרויקט חדש בשם "the denim debate", שצולל לעולם הכחול הזה והופך את הדיבור על ג'ינס לתיעוד מתמשך. ב"דיון הדנים" נדרשו יותר מ-25 אנשים (בלוגרים, כותבים, מוזיקאים, מוכרים, אומנים ואמנים) ללבוש ג'ינס מכמה חברות של פרימיום ג'ינס (בולדווין, נום דה גאר, גילדד אייג' ואחרים) ולתאר בגוף ראשון את חוויית הלבישה, היישון, השטיפה והתחושה שמעורר הבד הנחשק הזה במשך שנה. "האנשים האלה יגשרו על הפער בין הלייבל לצרכן ויחקרו את הדנים מקרוב, כדי לעזור לכולם", כותב מנהל הפרויקט בבלוג שלו, שמומלץ לכל מי שריח ג'ינס טרי עושה לו את זה כמעט כמו ריח של ג'ינס ישן ומיושן.


כאן המקום לנסח עוד חוק שקשור לג'ינס ושנשמע טוב יותר באנגלית: הרגילו את הג'ינס שלכם לעצמכם (break in your own jeans). נדמה שאין חשוב יותר מאותו תהליך שבו מכנסיים מהחנות הופכים להיות שלך עצמך: האופן שבו הם עוטפים את הגוף, הצללית, הצורה שהם לובשים על האגן והרגליים, היישון הפרטי שהם עוברים, איך שהם נראים אחרי שבוע, חודש או שנה ואחרי כביסה (אם אתם מהאסכולה המכבסת).

ג'יינס דין

בהזדמנות זו ביקשו הג'נטלמנים לקיים דיון משל עצמם והזמינו מומחים למועדון כדי לפצח את סוד שימורו ותחזוקו של הג'ינס. אמנם החברה האהובה A.P.C ומעריציה בעולם (כולל ג'נטלמן אחד) טוענים שאין יפה יותר מלא לכבס ג'ינס עד כמה שאפשר (שנתיים, מודה הג'נטלמן, היו השיא של כל הזמנים), אבל המומחים ממליצים, לפחות לאלו שחושבים שרצוי לכבס ג'ינס מפעם לפעם, על הפעולות הבאות: תמיד לכבס הפוך, בטמפרטורה נמוכה (עדיפות למכונה עם אופציה לבדים רגישים), עם נוזל לבדים עדינים, ללא מרכך ולהוסיף שלוש כפות של חומץ שיעזרו להגנה על הצבע במכנסי הג'ינס הכהים (שחור, דיו, כחול כהה או אפור כהה). חשוב גם לזכור את שלושת הלאווים של הפוסט-כביסה: לא להשאיר ג'ינס במכונה, חלילה לא במייבש, ולא לייבש באור שמש ישיר. אבל אולי העצה הטובה ביותר היא זו שנתן המעצב של בולדווין כשנשאל איך הכי כדאי לשמור על מכנסי ג'ינס: Live in them.

גברי לאנוון פוגשים את נערי אקנה

לסיום, הג'נטלמנים נתלים כהרגלם באילנות גבוהים ומזכירים את מה שאמר איב סאן לורן על הג'ינס: "הם הכי מרהיבים, הכי שימושיים, הכי רגועים ונונשלנטיים. יש בהם צניעות, סקס אפיל ופשטות – כל מה שאני מקווה למצוא בבגדים שלי". זה גם כמעט כל מה שהג'נטלמנים מקווים למצוא בחייהם.