המדים של המילטון

הגרסוניירים שמו עין על טים המילטון כבר לפני די הרבה זמן. הוא עבד בראלף לורן ובג'יי.קרו, הקים בית אופנה משלו, זכה בפרס המעצב המבטיח לבגדי גברים ב-2009 והפך להיות קול מעניין בגל החדש של המעצבים האמריקאיים, לצידם של רוברט גלר ופטריק ארוול.

שני ציורים של בורמנס
מימין: The Hare, משמאל: Avoider

הקולקציה האחרונה שלו, שהצגתה בפריז התבטלה ברגע האחרון בגלל בעיות תקציביות (הגרסוניירים תוהים אם הקייזר לא יכול היה לוותר על האריה ולתרום את הכסף למעצב המוכשר), עוצבה בהשראת ציוריו של האמן מיכאל בורמנס, שידוע בפורטרטים היפים של גברים צעירים שלו, וכולה שיר הלל למדים, לגבריות ולחייטות מוקפדת. ראיון איתו, בבלוג של הניו יורק טיימס.

הגרסונייר השבועי - פרנצ'סקו וצולי

פרנצ'סקו וצולי הוא גרסונייר רב תחומי, אחד שמקפץ בשרמנטיות איטלקית בין הופעות פרפורמנס גאוניות, צילום וציור, קולנוע ווידיאו ארט, ויש לו סטייל אישי בלתי מתפשר של דנדי איטלקי קלאסי-עכשווי. עבודות האמנות המתוחכמות של וצולי שואבות השראה מעולם הסוריאליסטי שפוגש בתרבות הפופ, והן עמוסות בסאטירה נוקבת כשהוא גם מחבק וגם עוקץ את עולמות האמנות, הפוליטיקה והתקשורת.
אחת העבודות שלו האהובות על הגרסונייר היא Before & After (פורטרט עצמי מ-2002), צמד תמונות בהן מופיע וצולי באחת כדמות אמן עכשווי, היפסטר מודרני לא מגולח, ובתמונה השניה מתגלה כמאסטרו ווירטואוזי רב עוצמה. הדמיון, החיבור והניגוד בין השתי הדמויות הם בעצם סיפורו האמיתי של וצולי רב הפנים.

בשנים האחרונות הספיק וצולי לעבוד עם שלל אמנים מכל תחומי הקשת התרבותית: הוא ביים את המיוזיקל המפורסם של ליידי גאגא בלוס אנג'לס (לא לפספס - טריילר משובח), יצר וידיאו קליפ בשם democrazy, בו ליהק את הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי עם שרון סטון כמועמדים לנשיאות, הוא המציא טריילר לרימייק (שלא נעשה מעולם) לסרט "קליגולה" (זה שנכתב על ידי גור וידל ועובד לסרט מופת). בטריילר מככבים גור וידל, הלן מירן, מילה יובוביץ' , קורטני לאב והוא עצמו כקיסר בטוגה סגלגלה (שעוצבה על ידי דונטלה וורסאצ'ה). וצולי הוזמן גם על ידי מוזיאונים ופסטיבלים רבים להתארח ולייצר אירועים מיוחדים כמו ההומאז'ים המבריקים לפרדריקו פליני וסלבדור דאלי.

אפשר להמליץ גם על הסרט מ-2006 Marlene Redux: A True Hollywood Story!', וגם כמובן, איך אפשר לשכוח, על הפרסומת לבושם (הפיקטיבי) "greed", ‬ בהשתתפות נטלי פורטמן ומישל וויליאמס. פה, אגב, ליהק ויצולי גם את רומן פולנסקי כ...במאי.

באופן טבעי הוא גם חביב מגזיני האופנה הנחשקים. הגרסונייר התוודע אליו לראשונה כשחרך בתמונה קיטשית מתבקשת את שער מגזין פנטסטיק מן:

ובגליון מאי של ווג-פריס, לוהק הגרסונייר האיטלקי הזה על ידי גברת רויטפלד העורכת, שסגננה אותו ואת דריה וורבוי, אל מול עדשתו של מריו טסטינו (עוד תמונות לוהטות ניתן למצוא כאן).

כשנשאל לאחרונה בראיון הפרוסטיאני האלטרנטיבי של אתר another, מה היה הדבר הכי רומנטי שהוא אי פעם עשה, הוא ענה "My entire life", וכנשאל מה הוא תופס בתור ההמצאה הגדולה ביותר, הוא ענה "תצוגות אופנה". סופשבוע חמים ונעים...

מקרן, ניר ומספרים

גרג לורן אמנם שיחק ב"היפים והאמיצים" אך חייו הפרטיים מזכירים יותר את הווי הדמויות ב"גוסיפ גירל". לורן הוא צייר ופסל מצליח (שהוכיח את כשרונו בעבודות קודמות), האחיין של ראלף לורן, בעלה של השחקנית אליזבת ברקלי, ובעצמו שחקן במקבץ מוזר של סרטים וסדרות טלוויזיה (ודי אם נזכיר את "היפים והאמיצים", "מתכנן החתונות" ו"בוגי נייטס") – ובכן, גרג לורן הוא גרסונייר שמנת.

לפני כמה ימים פתח לורן ג'וניור תערוכת יחיד, בשם "Counter Couture", במרכז התרבות הצרפתי פיאף שבניו-יורק. בתערוכה משתמש לורן בכמה מעבודותיו הקודמות והיפות של פסלי בגדים וחליפות שנתפרו מנייר יפני משובח.
באינסטליישן שבגלריה מקרין לורן על חליפות הנייר את דמויותיהם של של קרי קרנט וגרייס קלי, אצולת הסטייל ההוליוודי מ"תפסו את הגנב" של אלפרד היצ'קוק, ומנסה ליצור שפה משותפת, שהגרסונייר מאד אוהב, בין אופנה, אמנות, וקולנוע.

איך אמנים מתלבשים

מגזין האמנות/תרבות "אן+1" מפרסם החודש מאמר קטן ומשעשע שכותרתו "איך אמנים חייבים להתלבש" מאת רוג'ר וויט. המחבר מונה כמה כללים שלפיהם כדאי להתלבש:

1. אמנים צריכים להיות מובחנים מאנשים אחרים בעולם האמנות (דילרים, מבקרים, אוצרים).

2. אמנים צריכים לשים לב לא להיראות כמו אמנים.

כאן, לפי וויט, טמון ההיגיון באופנת אמנים. מערכת היחסים בין האמנות שאמנים עושים לבגדים שהם לובשים פועלת באופן דיאלקטי. הסתירות בין זה לזה יוצרות אחדות קונספטואלית גבוהה יותר.

כותב וויט: "מערכת הלבוש של אמן צריכה לפתוח מגוון אפשרויות פרשנות". בטוויסט יפהפיה ואירוני הוא מונה את הדרכים הפרשניות שבהן בחירות לבוש של אמן - כמו העבודות שלו - פועלות: האטיטיוד והכוונות שהן מגלות, היחס שלהן להיסטוריה והיחס שלהן לצורות דומיננטיות בשדה (מאשרות אותן, חותרות תחתיהן וכדומה).טרנס קו
אין ספק שוויט חיבר מניפסט אירוני (שלא ברור על מי הוא צוחק יותר: על אמנים או על הלבוש שלהם), אבל מעניין מה הוא היה חושב על טרנס קו, אחד האמנים המובילים בסצנה הניו יורקית, שקולקציה שלו לאופנינג סרמוני נחתה השבוע על המדפים. מדובר בקולקציה הממשיכה את התערוכה שלו "The Whole Family" בגלריה פרז פרוג'קט בלוס אנג'לס, בה הציג אובייקטים לבנים על רקע לבן.בקולקציה הקטנה שהוא עיצב מופיעה טישירט עם דיוקן הפוך, כשבמרכזה מצח עם חור ירייה, ותמורת 70 דולר,כל גרסונייר יכול לעטות עליו את המציאה.
ואם כבר בקו עסקינן, כדאי גם להגיד לו מזל טוב. האיש והאגדה התחתן אתמול עם גריק גוט, בן זוגו מזה יותר מעשור, באיסט המפונטז, כשהוא לובש שמלה לבנה ארוכה. ואם לזה וויט התכוון, אז יש כאן דיאלקטיקה מופלאה.

החתונה של קו וגוט - זה לבן על לבן