איך אמנים מתלבשים

מגזין האמנות/תרבות "אן+1" מפרסם החודש מאמר קטן ומשעשע שכותרתו "איך אמנים חייבים להתלבש" מאת רוג'ר וויט. המחבר מונה כמה כללים שלפיהם כדאי להתלבש:

1. אמנים צריכים להיות מובחנים מאנשים אחרים בעולם האמנות (דילרים, מבקרים, אוצרים).

2. אמנים צריכים לשים לב לא להיראות כמו אמנים.

כאן, לפי וויט, טמון ההיגיון באופנת אמנים. מערכת היחסים בין האמנות שאמנים עושים לבגדים שהם לובשים פועלת באופן דיאלקטי. הסתירות בין זה לזה יוצרות אחדות קונספטואלית גבוהה יותר.

כותב וויט: "מערכת הלבוש של אמן צריכה לפתוח מגוון אפשרויות פרשנות". בטוויסט יפהפיה ואירוני הוא מונה את הדרכים הפרשניות שבהן בחירות לבוש של אמן - כמו העבודות שלו - פועלות: האטיטיוד והכוונות שהן מגלות, היחס שלהן להיסטוריה והיחס שלהן לצורות דומיננטיות בשדה (מאשרות אותן, חותרות תחתיהן וכדומה).טרנס קו
אין ספק שוויט חיבר מניפסט אירוני (שלא ברור על מי הוא צוחק יותר: על אמנים או על הלבוש שלהם), אבל מעניין מה הוא היה חושב על טרנס קו, אחד האמנים המובילים בסצנה הניו יורקית, שקולקציה שלו לאופנינג סרמוני נחתה השבוע על המדפים. מדובר בקולקציה הממשיכה את התערוכה שלו "The Whole Family" בגלריה פרז פרוג'קט בלוס אנג'לס, בה הציג אובייקטים לבנים על רקע לבן.בקולקציה הקטנה שהוא עיצב מופיעה טישירט עם דיוקן הפוך, כשבמרכזה מצח עם חור ירייה, ותמורת 70 דולר,כל גרסונייר יכול לעטות עליו את המציאה.
ואם כבר בקו עסקינן, כדאי גם להגיד לו מזל טוב. האיש והאגדה התחתן אתמול עם גריק גוט, בן זוגו מזה יותר מעשור, באיסט המפונטז, כשהוא לובש שמלה לבנה ארוכה. ואם לזה וויט התכוון, אז יש כאן דיאלקטיקה מופלאה.

החתונה של קו וגוט - זה לבן על לבן