מועדון הג'נטלמנים - הטור הרביעי

במקום לקחת חופשה, להתכונן לנסיעה רחוקה, לערום בגדים על המיטה (במיוחד ג'ינס אחד לבן שמחכה לאוגוסט, חולצת פולו ורדרדה עם תנין וינטג'י ונעלי בד בהירות וקלילות, שחובה להלך בהן ללא גרביים) ולארוז תיק וויקנד ממותג צרפתי אחד ידוע - עמלו הגרסוניירים על טור שכולו הלל למסע ולהכנות אליו. אז אם הפסקתם את המנוי למשך תקופת הנסיעה, הנה הוא כאן, לעיונכם. הגרסוניירים נשארים בלבנט בינתיים, והמקום הכל כך רחוק שאליו הם רוצים להגיע כרגע הוא ספטמבר.

עם בוא הקיץ החלה עונת המסעות, העיר התרוקנה מכל חברינו הג'נטלמנים, ואנחנו נשארנו עם אנחות הלחות ועם טור דו-חודשי למלא בו את תשוקת הנסיעה שלנו, את תאוות הנדודים ואת הוונדרלאסט העגמומי שלנצח ילווה את חיינו.פילוסוף הפופ אלן דה בוטון כתב בספרו "אמנות הנסיעה" שיש המון ספרי הדרכה לאן לנסוע ואיך, אבל אף אחד לא אומר לנו בעצם למה. חיינו נשלטים, מכריז דה בוטון, על ידי החיפוש אחר אותה תחושה חמקמקה הקרויה אושר, והיא זו הגורמת לנו להפסיק את שגרת חיינו ולנסות משהו חדש - כמו היציאה לחופשה.

תהליך החופשה, לשיטתו של דה בוטון, מתחיל במצב "הציפייה" המוכר והנעים, שבו בכל יום שעובר לקראת החופשה אנחנו כבר עם רגל אחת בפנים (או בחוץ, תלוי מאיפה מסתכלים על זה). מנגד, הוא גם מספר על הדוכס ד'זאסנט, שכמעט לא עזב את ביתו שעל יד פאריס, שכן שיטוט במדריך בדקר למטייל בלונדון היה מרווה את תאוות נסיעותיו.

הג'נטלמנים היום מעדיפים את מדריכי הערים של "וולפייפר" ושל "לואי ויטון", או פשוט דפדוף חודשי במגזין "מונוקל" של טיילר ברולה, שהופכים כל עיר למכרה זהב עמוס מסעדות טובות, חנויות שוות ומקומות אחרים שרק יודעי דבר נשבעים עליהם.לו יכולנו, היינו אורזים מזוודת עור נהוהה ומיושנת, לוקחים מטרייה וצעיף קיץ קליל, עולים על הרכבת מערבה, מתיישבים בקרון המסעדה עם כוס מרטיני, שוקעים בספר ומקווים שלא ייגמר לעולם.

ההתכוננות לנסיעה, מעבר לפרפורי הלב והתרגשות שהיא כומסת בתוכה, כוללת גם את מלאכת האריזה, אותה תורה נסתרת המשנה פניה לפי עונות השנה, יעדי הנסיעה ומטרותיה, ובעיקר הסבלנות והזמן שעומדים בפנינו טרם היציאה. באנגלית, כרגיל, זה נשמע הגיוני: "Travel Light". אבל בעברית, אפילו התרגום מקשה על המלאכה: איך אפשר לארוז בקלילות, תוך ידיעה מראש שהסלקטורית בבן גוריון תשאל אם ארזנו לבד, תרחרח את המזוודה ותשאל לפשר נסיעתנו? אפשר לנסוע בקלילות כשגרים בציריך ונוסעים ליומיים ללונדון. כשתחנת המוצא היא בבן גוריון, האריזה נעשית מורכבת יותר.

נתחיל בלבוש: חופשה אורבנית מחייבת לתכנן את מערכות הלבוש בהתאם לעיר שבה מבקרים. יתרה מזאת, אנחנו מעדיפים להתלבש בעיר זרה כאילו קיים סיכוי גדול לפגוש אישיות חשובה ביותר. הרי ידוע שהיחס שמעניקים לנו הצוות בשדה התעופה, במטוס ואפילו במלון, קשור במידה לא מבוטלת לדרך שבה אנחנו מתלבשים.

תעשיית האופנה הקדישה תשומת לב מיוחדת לחופשת הקיץ - קולקציית הריזורט, שמגשרת בין הקולקציות המרכזיות של הקיץ והחורף, אמורה להיות קלילה, בהירה, פשוטה וזולה יחסית. בתחילת דרכה הקולקציה היתה מיועדת לנשים מחוג הסילון שיצאו לחופשה בדרום החם. היום, עם ההוזלה היחסית של אמצעי התחבורה, הקולקציות פונות לקבוצות אוכלוסייה שונות, וב-2006 בית האופנה איב סאן לורן, חלוצי כהרגלו, הציג קולקציית ריזורט ראשונה לגבר.

אבל גם אם לא רכשנו את המכנסיים הקצרים ההם של לאנוון (נשבעים שהם היו משלימים לנו את המלתחה הדמיונית לטיול שאנחנו חולמים לעשות באיי יוון), עדיין נצטרך לערום על המיטה את מכלול מערכות הלבוש שחשבנו לקחת, ולהתחיל את שלב מיפוי הפריטים המיותרים, כי רק הבגרות התיירותית שלנו הביאה אותנו לידיעה החשובה מכל - לא כל מה שמועמד לאריזה, אכן נדרש לנסיעה (אחד המראות המתסכלים ביותר הוא בגד לחזור עם בגד מקופל במזוודה בלי שנעשה בו שימוש).

ואז לאמנות עצמה: מלאכת האריזה. אם מדובר בנסיעת עבודה קצרה של כמה ימים, המטרה האמיתית תהיה תמיד להצליח לדחוס הכל למזוודה אחת, לעקוף בנוחות את הממתינים ליד מסוע המזוודות, ולהגיע בקלילות להסעה למלון. אם מדובר בנסיעה ארוכה יותר, עדיין כדאי לארוז כמה שפחות, ולזכור כמה כללים בסיסיים: בלי בגדים שמתקמטים, מספר מינימלי של מכנסיים (ועדיף מהסוג שיכול להתאים גם לשיטוט יומיומי וגם למסעדה בערב), חולצות שאפשר ללבוש בשכבות, ז'קט אחד, שני זוגות נעליים, וערכת טואלט שכוללת דברים בסיסיים בלבד.

מזוודות כבר מזמן הפכו לאקססורי פר-אקסלנס. חברת "סימסונייט" עבדה עם מעצבים שונים, ביניהם ויקטור ורולף, אלכסנדר מקווין ומרק ניוסון, אבל אנחנו חולמים על מזוודותיו של לואי ויטון, כמו בסרט "רכבת לדארג'לינג", שהדמויות בו צוידו במזוודות בעיצובו של הג'נטלמן האמריקאי מארק ג'ייקובס. אבל יותר מכל אנחנו מחבבים את תיק סוף השבוע, שיכול להכיל פריטים הדרושים לנסיעה של שני לילות, כמו זה של איי-פי-סי שתמיד מעורר געגוע לסוף שבוע בכפר.

לאריזה עצמה הקדיש מגזין הג'נטלמנים "פנטסטיק מן" כתבה שלמה, שבה פורטו שלושת חוקי האריזה: 1. שיטת הנייר המפריד, שיש הטוענים שהיא השיטה המושלמת: עורמים את פריטי הלבוש כשחציים העליון בתוך המזוודה וביניהם נייר מפריד, ולבסוף מקפלים מעל את החצי השני. 2. שיטת ההפרדה: מפרידים את כל חלקי הלבוש ושמים כל סוג בתיק קטן ונפרד. שיטה יעילה להחריד ובעיקר יקרה. 3. השיטה שאימצו הג'נטלמנים: הגלגול. מקפלים את החולצות והמכנסיים לחצי ואז מגלגלים כל אחד, מהחלק התחתון לעליון. בשיטה זו אפשר להכניס את כל הפריטים המגולגלים למזוודה, לנצל את כל המקום ולהימנע מקמטים מיותרים. בון וויאז'.