צ'יפ פריידיי – טשרניחובסקי / המסלול הקוסמי

שישי אביבי. הגרסוניירים מתחילים (כמעט) כרגיל באמריקנו ומקיאטו בקפה באצ'ו. העירייה החוגגת מאה גנבה את הספסל הקבוע בשלמה המלך, ולכן הם נאלצו לחלוק ספסל עם נערת הבאצ'ו החביבה עליהם. אבל היא לא היתה. לפתע הגיעה אחרת (תמיד תהיה נערת באצ'ו), ביקשה אש וקצת מקום על הספסל. אחרי שצותתה בחן, פנתה ואמרה: "מה? יש גוסיפ-גירל בארץ?". הגרסונייר האחראי פתח בשיחה, השני המשיך בווידוי וכך נסובה לה שיחת חולין על הרווח בין הגבר הישראלי והאופנה. עלמת הקסם, שבכלל גרה בניו-יורק, החמיאה לגרסוניירים על לבושם וזרקה: "שמעתי על הבלוג שלכם". הגרסוניירים הסמיקו, במיוחד שמחמאה כזו מגיעה מפי עלמה ניו יורקית שעובדת במותג המעניין threeASFOUR.

גם אריק מירנדה הופיע, לחשוף את תמונות הפולארויד היפות שצילם לתערוכה הקבוצתית "ערומות" בבית האמנים בירושלים (פתיחה בשבת הקרובה. מי אמר ירושלמי?).
היה כיף. הרגשה של יום משובח במיוחד. שמתם לב, אגב, שהשנה יש אביב אמיתי בעיר? שלא ייגמר לעולם. אחרי שנפרדו מכולם לשלום, אספו הגרסוניירים את השוייצרית ויצאו ליעד הנכסף: רחוב טשרניחובסקי.
בדרך, מבלי משים, נעלם אחד הגרסוניירים בהמון של יום שישי ומצא את עצמו בבולען שפתחו האחורי הוביל לחנות קסטרו. סקופ: מדובר באירוע היסטורי, לראשונה בחייו. כך למעשה, החל הצ'יפ פריידיי באופן רשמי - באחד המעוזים שהגרסוניירים תמיד רצו לבקר בהם אך מעולם לא העזו. פוסט נפרד יוקדש למקדש, כי יום שישי בקסטרו הוא עדיין – אחרי הכל – למעלה מכוחותיהם. אבל גיחה קצרה לקומה השנייה הקלה על הדוחק, שם הציגו תאגידי טיים אאוט-קסטרו תערוכה משותפת (עם גיליון מיוחד וחולצות טי במהדורה מוגבלת) את היכל התהילה של תל-אביב.

ברוך הגרסונייר

רק נזכיר כרגע שני זוגות נעליים מבד - מאלה שלגמרי היינו אוספים בלי למצמץ בכל מקום בעולם, מה גם שהיו בצבע הנכון, ואפילו זוג אחד היה מסגנון האספדריל. בקיצור, שאפו. כל השאר נשאיר לפוסט אחר.
אם כבר עברו את קסטרו בשלום ונכנסו לדיוניסוס הדיזנגופי הזה, הם מצאו את עצמם בחנות החבויה של "ההוצאה לפועל", שלא לומר "המציאון". תחתוני קלווין קליין ב-35 ₪. רוצו וקנו!
הגרסוניירים גם רצו, החוצה, כי באמת היה יותר מדי, אבל לפתע שוב נשאב אחד מהם בהוריקן עמבה שהגיע, כנראה משוק האוכל, ומשך את הגרסונייר לתוך זארה גברים. גם פה הם לא ממש תכננו לבקר, אבל אחד מהם היה צריך חגורה, והיא נמצאה, בצבע שחור ומעור עם ניטים שטוחים, וסגרה בול את המותן של הג'ינס השחורים.
כמו יונה אחרי שנפלט מצאו את עצמם ביציאה הצפונית של דיזנגוף סנטר בואכה טשרניחובסקי, כשהתאוששות קלה והכרחית נרשמה ב"לה מולאן" (בוגרשוב 72), עם קפה וקרואסון שהחזירו את חדוות היום וניחוח הנכר. ומשם לטשרניחובסקי. המתחם והאנשים, הרחוב והשכונה.

הכל מאוד רגוע אצלם שם בטשרניחובסקי - תחושה אמיתית של נינוחות ושוני, כמו משק אוטרקי קטן: יש ביסטרו ויש פטיסרי, יש ספַּר ויש חנות כלות (אחת היפות בעיר - עוצבה על ידי אותם מעצבים של רוס אובטה), יש משרד אדריכלים ויש חנויות סניקרז מגניבות, יש חנות יד שנייה וגם הפלאפל הטוב בעיר (בנין).

האדריכל

הסניקרז

היד שנייה

שכונה, חיים

בחנות ספרי העיצוב (סקצ'בוק, טשרניחובסקי 5) מצאו ספר משובח שכבר הרבה זמן חמדו: "Modern Menswear” , אהבו את הגלויה עם הצבאים ואת סדרת הסיטי-גייד שחיכתה על המדף להשכיח נזכרות.

מטשרניחובסקי התעקלו לביאליק, חמדו כרגיל את הבניין הפינתי (על אלנבי) אותו הפכו בדמיונם לדובר-סטריט-מרקט המקומי ונכנסו לרוני בר (ביאליק 2) לראות סוף סוף את הקולקציה החדשה. החנות הזאת, ללא ספק, היא אחת המדויקות בעיר. השקט, הפשטות העיצובית, הבגדים חסרי הצורה ומלאי הטעם, מה שהגרסוניירים מכנים "פור-פליי מסוכן".
השניים החלו בבולמוס מדידות אינטנסיבי שהסתיים בתהיות הרגילות: אם גורמים להם להתלהב כל כך כמו שלא קרה כבר הרבה זמן - איך זה שבסוף הם יצאו שוב עצובים? בר, שידועה בגישה האורבנית המחוספסת והאינטליגנטית שלה, שאפילו "מואשמת" מדי פעם בעיצוב קולקציות "גבריות" – לא ממש מקדישה פריטים לגברים, אלא הפכה אותם ליוניסקסיים בהגדרה, אבל בעייתיים בפועל. הם אהבו הרבה פריטים, במיוחד את החולצה עם הנקודות ואת מכנסי הטריינינג הבוהקים (נשבעו לחזור וללבוש את המכנסיים עם ז'קט מכופתר ויפה), אבל העובדה שגם חובבי סקיני כמותם לא מצליחים להשתחל לתוך המכנסיים הקצרים – אומרת דרשני. אז בבקשה, בלו-אייז רוני, רוצים בגדים לגברים. שמתאימים לבנים. מבטיחים לקנות ראשונים.

חולצת הטי החדשה שלה אומרת: "Trying to please all these people around me is trying to reach for the moon", והם אומרים שלא יכלו לנסח זאת טוב יותר.

רוצים להיות חברים שלך בפייסבוק

הם נפרדו לשלום מהמוכרת המקסימה שתמכה עד כמה שאפשרה הגזרה, קנו סיגריה בפיצוצייה, ישבו על ספסל (אחר) וחשבו מחשבות מעוננות.

היתה זו דווקא השווייצרית שזרקה טיפ על "קפה מוגרבי" (אלנבי 33). הם הציצו מהוססים עד שאבי, בעל החנות, הכניס אותם פנימה ועשה סיבוב. יש אלף חנויות כאלו באירופה: מקומות רגועים שבהם אפשר לשתות קפה, לאכול עוגת תפוחים ולקנות כל מה שנמצא שם. הרוגע הזה עובד גם במוגרבי. רק שהגרסוניירים לא יכולים להישאר רגועים כשמזמינים אותם לקומה מעל - הם קפצו כמו תלמידי ישיבה צעירים בברכת השמש, עלו לקומת הגברים וזכו בשלל מיידי: חולצת לקוסט לבנה וחגורת סיקסטיז מבד כחול.

שישי. סוף

טשרניחובסקי כתב את השיר הבא על אוקראינה, אבל שורות אלה הלמו גם את השישי המיוחד הזה. עם השיר הזה סיימו הגרסוניירים את ההכנות לשבת, ויתרו על מרסנד ושבו לשלאפשטונדה אמיתי:

"אכן בוקר שאין דוגמתו רבים,
וראשון בחודשי האביב, הנאווה על שדמות אוקראינה,
שדמות וערבות נרחבות כים!
ומי זה הראשון,
ראשון לכל, אשר ראה את חמדת הבוקר הרענן"

שבת שלום, שאול ט.