הדורי הבא

בקסטר דורי - ווג פריז האחרון

זה אף פעם לא קל להיוולד לאגדת רוק, במיוחד אם אתה בקסטר דורי ובגיל 6 הופעת על עטיפת האלבום החשוב של אביך, איאן דורי, הנקרא: "New Boots and Panties!!". (השם, אגב, מתייחס להרגלי האב בקניית בגדי יד שניה. שני הפריטים המוזכרים הם היחידים אותם הוא קנה חדשים).

שני  דורות של דורי

שלושים וארבע שנה אחרי אותו אלבום, דורי הבן כבר עם אלבום סולו שלישי, סאונד מגובש, מראה דאנדי מחוספס וקול חם ונקי שרק לפעמים מזכיר את אבא. 
האלבום האחרון של בקסטר דורי כבר הפך לפסקול הגרסונייר בתקופה האחרונה - זה החל בשיר הנסיעות המושלם, הנושא את שם האלבום, Happy Soup וממשיך בקליפ המשובח לשיר Claire:

 

Baxter Dury 'Claire' Dir. Cut from Academy Plus (A+) on Vimeo.

בקסטר דורי מגיע לביקור חד פעמי בתל אביב (מועדון זאפה, 4.1.12) והגרסונייר מחכה להופעה עם מלנכוליה בריטית, אלגנטית ושנונה.

בונוס לסיום, הקליפ החדש של דורי:  Isabel 

Sometimes You Are Who You're Not

Men - מתוך Purple החדש, צילום: אנאבל מהרן

מגזין "Purple Magazibe" החדש הוא חגיגה לעיניים, כרגיל, אבל בין דפיו הכחולים בהתחלה מסתתר גם טקסט מקסים על להקה עם השם הגרסוניירי המוצלח "MEN". אנדרו וו.קיי (עוד מוזיקאי מוצלח) כותב: "MEN הוא אחד משמות הלהקות הטובים ביותר. יש לו הברה אחת וטוהר ארכיטיפי. המילה 'MEN' אומרת הכול ולא כלום. חברי הלהקה אפילו לא כולם גברים... לכן שכבות של דימיון וזהות משחקות מעל ומעבר למוזיקה של הלהקה".

אחת מחברות הלהקה היא JD Samson, הבחורה שנראית כמו בחור יפה מהלהקה האהובה Le Tigre, דוגמה מצויינת לאחד המשפטים היפים בכתבה, ובכלל: "Sometimes you are who you're not".

פפיוני הפאנק

הגרסונייר הוא לא גיק מדע בדיוני גדול אבל עדיין מחכה בכליון עיניים לחלק 2 בסרט המד"ב "טרון" שיעלה למסכים ברחבי העולם באמצע דצמבר.

לקח קצת זמן אבל בסוף נמצא סיבה גרסוניירית לכתוב על הסרט: גליון דצמבר של דייזד מגזין מציג את דאפט פאנק (הלא הם הגרסוניירים גי מנואל דה הומם-קריסטו ותומס בנגלטר) שכתבו את פס הקול לסרט. התמונות אמנם מיועדות לצפייה במשקפי תלת מימד אבל הגרסונייר חובב ידוע של טשטוש דו מימדי מחכה לחללית הניאון עם המבטא הצרפתי שתאסוף אותו מהמרפסת.

אפשר גם פס קול בדרך:

Daft Punk - Derezzed (NTEIBINT Remix) by Hypetrak

ויש גם טריילר

מוזיקת הלבוש

מוסיקה, כותבים עורכי אברי גייד, היא יותר מצלילים. כל מוסיקאי שמופיע על במה מעצב לעצמו את סגנון הלבוש כחלק מהשפה האמנותית, מתאים את הנעליים לביטים ואת החליפה לסולו גיטרה.

בפרוייקט :אנסמבל: הסטייל של המוסיקה" מציג הבלוג סדרת פוסטרים של פריטי לבוש אייקונים של זמרים אגדיים, המזכירה לנו, בפסקול אקלקטי למדי, את המוזיקה של האופנה.

הגרסונייר השבועי - מארק רונסון

הגרסונייר השבועי הוא חם, מתחמם, לוהט, מארק רונסון, המפיק המוזיקלי המחונן, אייקון הסטייל חוצה היבשות והאיט בוי האולטימטיבי (שהגרסונייר עדיין זוכר איך חרך את במת הזאפה בשנה שעברה). בספטמבר הקרוב, כמה ימים אחרי יום ההולדת ה-35 של הנער, יצא אלבומו השלישי שיקרא Record Collection והשמועה אומרת שהפעם... הוא מתכוון גם לשיר.

העטיפה של האלבום החדש. הומאז' לקולאז'

האלבום, כהרגלו של רונסון, עמוס בשיתופי פעולה עם כוכבים חדשים וותיקים (מד'אנג'לו לקיו טיפ), כשהצליל הרטרו-סול המוכר משתנה לכיוון יותר דאנסי אלקטרוני. זה מה שקורה כנראה שמחליפים את איימי, לילי וכריסטינה בבוי ג'ורג' וסיימון לה בון. הנה דוגמא מוסיקלית לעולמו המופלא של רונסון (או בשמו החדש: רונסון אנד דה ביזנס אינטרנשיונל):

שווה לצפות בהומאז' לספורט הלבן בסוף...

Mark Ronson & The Business INTL "Bang Bang Bang" from Warren Fu on Vimeo.

כיאה למעמדו כדארלינג, הרשת מתפוצצת מאינפורמציה לגבי כל דייט או זוג נעליים חדש של רונסון (והוא מחליף אותן בתדירות גבוהה). רונסון ושתי אחיותיו הידועות והמוכשרות (שרלוט וסמנתה) התחנכו במשפחה יהודית לונדונית אבל גדלו בניו יורק כשעד היום הם מחלקים את חייהם הבין יבשתיים, כמה בלתי נסבל, בטיסות טרנס אטלנטיות.
במחלקת הסטייל מביס רונסון בקלות כמעט כל מוזיקאי בדורו: הוא נבחר בכל סקר אפשרי כמתלבש הטוב ביותר, היה איש השנה של מגזין ג'י קיו (הנה הוא מציג עשרה רגעי קסם) ועבד עם פרידה ג'יאניני מג'וצ'י על סדרת סניקרז אותם השיק ברחבי העולם (וזה נראה לא פחות טוב ממה שזה נשמע: מארק רונסון לגוצ'י).

היית קונה ממנו סניקרז?

נאמן לביוגרפיה שלו, רונסון מדלג בין דנדיות בריטית לקוליות הניו יורקית ותמיד שומר על הקפדה מדוייקת בסטיילינג, בין אם זו אופנת רחוב אלגנטית או ביטוי מופתי לחייטות בריטית גבוהה (והנה דוגמא לעוד מישהו שהחליפות יכולות להתהדר בו). רונסון לא מפסיק להפתיע גם בבחירת הצבעים המרעננת שלו, שיכולה להיות נועזת וממזרה, ולהוכיח שגם להומור יכול להיות שיק.

הדיג'יי של השכן

התמונה הבאה, של רונסון עם חברתו הנוכחית (והכה שיקית) ג'וזפין דה לה בום, התפרסמה לפני כמה ימים בניו יורק טיימס. הכתב דן בבחירה המודעת של רונסון בשינוי סטייל מכוון, ולמי שעוד לשעוד לא הבחין בזווית עינו, מדובר בנעליי הרפטו הלבנות שמוכיחות סופית כי קם יורש לגיינסבורג האגדי (אם כי זה המקום לציין את האלטרנטיבה הרוקיסטית והמחוספסת: ג'יימי הינס).

ארוחת שבת במשפחת רונסון Travel Smart
ומשחק מחשברונסון לקינוח

"CIRCUIT BREAKER" by Mark Ronson from gary breslin on Vimeo.

יפה שזה כואב

הקליפ החדש של Hurts מסמן את הדואו הבריטי הצעיר הזה כהרכב הגרסוניירי של השנה. קצת אחרי האדיטורס והרבה אחרי הפט שופ בויז, מביאים לנו תיאו הצ'קראפט ואדם אנדרסון סינת'-פופ בריטי מזוקק, נגיעות אנדרוגיניות (טוב זה באופנה) וסטייל גברי מוקפד ומדוייק.

(ותודה למיסייה ביטון על הלינק)

חוק מרפי

לא ברור עדיין איך מעולם לא נכתבה בבלוג הזה מילה על ג'יימס מרפי, אבל בימים אלו, כשבית הגרסונייר הופך למועדון הלבבות הבודדים, אין כמו מרפי כידיד לעת צרה.

האלבום החדש של אל.סי.די סאונדסיסטם עלה לאחרונה לרשת (האזנה נעימה) והוא משמח עד מאד את אזנו וליבו של הגרסונייר. לא פחות מהמוזיקה זוהי התמונה של החבר מרפי, במין הומאז' מהודק לסטייל האייטיז, עם עניבה שחורה דקיקה, שתי סיכות על הדש ותנועה קולית לחלוטין. (ד"ש מבריאן פרי).

והנה הקליפ לסינגל הראשון שנקרא drunk girls. הוא רק עלה אתמול, וזהירות, הוא משאיר לכלוך.

[עדכון של גו-תם: הקליפ המופרע הזה הורד מהר מהצפוי. הדודות מאי-אמ-איי כנראה לא אהבו את הפוטנציאל ההרסני שלו. או שמא היה זה הענן האיסלנדי...]

מסיבת המחר

הגרסונייר שמח לקבל צ'ופר לילי בדמות עשר הדקות הראשונות של הסרט הדוקמנטרי "All Tomorrow's Parties" שמתעד את פסטיבל המוזיקה ששינה את פני הדור. ואין מתאים יותר מג'ונתן קוקט, היוצר המוכשר והרגיש של "טרניישן" להיות הבמאי (השותף), המפיק, הצלם והעורך של הסרט, שהחומרים בו נתרמו על ידי האמנים, הקהל והקהילה המיוחדת הזו של פסטיבל All Tomorrow's Parties.

הפסטיבל הראשון נוסד ב-1999 כאלטרנטיבה למסחור האופציות המוזיקליות האחרות ביבשת (כרידינג, גלסטונברי) על ידי אנשי בל₪סבסטין, כשמאז, כל שנה, אוצרים את האירוע הבריט-היפסטרי הזה אמנים אחרים באווירת post-punk DIY.

ברשימת המשתתפים/מופיעים בסרט אפשר למצוא את דה גוסיפ, גריזלי בר, אנימל קוקלטיב, פורטיסדהד, היה-יה-יז, סוניק יות' ועוד רבים וטובים וכן, גם ג'ארביס קוקר שם. אבל שזה לא מה שימנע מבעדכם מללחוץ פליי ולצפות בעשר הדקות הראשונות של הסרט המופלא הזה:

All Tomorrow's Parties (Opening 10 Minutes) from All Tomorrow's Parties on Vimeo.

השועלים והצייד

הגרסונייר גאה להציג את פס הקול של החורף הבא: ארבעה נסיכי האינדי-פולק האמריקאי מתאחדים לסופר-גרופ חדש שנקרא: מנסטרז אוף פולק.

תמונה: אוטום דה ווילדה

הכנופיה כוללת את הלב השבור של קונור אוברסט (ברייט אייז), את המלודיות הסנטימנטליות של אם וורד, את הפסיכדליה של ג'ים ג'יימס (מיי מורנינג ג'קט) ואת המולטי-אינסטרומנטליזם של מייק מוגיס.
האלבום עתיד לצאת בספטמבר 2009, לוח ההופעות כבר סגור עד סוף נובמבר (אגב, השבוע האחרון פנוי לעוד עיר סמי-אירופאית), ובינתיים אפשר לשמוע כמה שירים במייספייס שלהם. (שדי ברור מי כתב מה, לא?).

בינתיים, בצד השני של תעשיית המוזיקה, מותג בגדי אופנת הרחוב האקסלוסיבי של פארל וויליאמס הביליונר בויז קלאב מציג קולקציה חדשה ומקסימה עם הדפסי צייד.
המותג היפני/אמריקאי הוא יצירה משותפת בין פארל וניגו (המייסד של BAPE), כשהשניים מחזיקים במשותף גם את המותג אייסקרים. את כל פריטי הצייד ניתן להשיג בחנויות הדגל של המותג בניו-יורק, טוקיו, הונג קונג ומקסיקו סיטי.

לינץ' למובי

אם כבר מוזיקה, הנה קליף חדש שביים דיויד לינץ' לשיר חדש של מובי. הגרסוניירים - שלא ממש מחבבים את הצמחוני שותה התה ומחבר הפסקולים לפרסומות למכוניות - עדיין אוהבים את לינץ', ואפילו חושבים שהקטע המוזיקלי חביב.

ציפור לילה

ציפור בגשם Photo: Cameron Wittig

הגרסוניירים עובדים שעות נוספות בימים אלו ואחד מפסי הקול החביבים עליהם באותן שעות לילה מאוחרות, לצד תה ג'ינג'ר-קינמון ושוקולד לינט-שפרונגלי 70% קקאו, הוא האלבום החדש של אנדרו בירד, הנקרא "Noble Beast".
בירד, גרסונייר בן 36, מהמוזיקאים האמריקאיים המוכשרים ביותר שעובדים כיום, הוא גם פרודוקטיבי להחריד – זהו אלבומו ה- 11 (וואו, ומה אנחנו עושים ערים בשעות כאלו...). למקרה שאתם מתכננים חופשה אביבית בחודשים הקרובים בירד יסתובב בין פריז, ברלין, סטוקהולם, אמסטרדם, לונדון, גלזגו וערים אירופאיות אחרות.
את האלבום ניתן לשמוע במייספייס של בירד (שם גם תמצאו את לוח ההופעות) ובוידאו אפשר לראות ראיון על אופניים שחושף מעולמו הפנימי של הבחור:

לב לו היה לי

אחת ההופעות המרשימות והמטלטלות שהגרסונייר אי פעם חווה היתה של The Knife, אותו דואו-שוודי-אלקטרוני-מסתורי-ואפל. זה היה באמסטרדם, בקיץ 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השניה.

בימים אלו חצי מהדואו המיתולוגי, קארין דרייר האלוהית, פוצחת בפרויקט חדש, לא פחות אפל, לא פחות קדורני בשם Fever Ray והקליפ של הסינגל הראשון עלה זה עתה לרשת. הקטע נקרא "אם היה לי לב" וכפי שהעניינים מתגלגלים להם - זה הולך להיות שיר המלחמה של הגרסונייר.

If I Had A Heart from Fever Ray on Vimeo.
במאי: אנדריאס נילסון