גלויות מניו יורק (חלק ב'): רחוב העבודה

פרימנ'ס - גן עדן לג'נטלמן

הגרסונייר המובטל, שלאחרונה עבר - מכל המקומות - לרחוב העבודה, משוטט עדיין בעולם הגדול והקר ומרגיש צורך לדווח על הטרנד הלא חדש (ושעושה רושם שאינו טרנד אלא כיוון עיקרי) שעובר על החנויות הקטנות יותר ועל אופנת הרחוב בדאונטאון: בגדי עבודה אמריקאיים ובגדים המיוצרים ברחבי היבשת המוזהבת ונשענים על מסורות אמריקאיות, בעיקר בשימוש בבדים העמידים, הג'ינסים הגסים (אלה דווקא לרוב עשויים מבד דנים יפני), חולצות הפלנל, השמבריי, חולצות הג'ינס ושאר גזרות וסילואטים הלקוחים מקטלוגים של חברות וותיקות בחוף המערבי, מבגדי עבודה של כורי פחם, מחפשי זהב ועובדי מפעלים של תחילת המאה הקודמת, יותר משל היפסטרים שותי אספרסו של דרום מנהטן.
ספיקינג אוף: בעוד הוא משוטט ברחוב לאדלו ואורצ'ארד, בין מוזיאון המהגרים היהודים לדיינר של כץ, הבחין הגרסונייר במתחם גברים חדש שנמתח לו בין רחובות הלאור איסט סייד, מהאוסטון עד לדלאנסי. המתחם החדש, שבינו לבין עצמו קרא לו הגרסונייר "רחוב העבודה" מציע שלל חנויות לגברים, בעיקר מהכיוון הפועלי, workwear שפשה לאחרונה בעיר.
"Save Khaki" היא אחת מהם. ממוקמת ברחוב ברום 254 (בחלק של הלואר איסט סייד), החנות מחזיקה קולקציה קטנה של בגדי בייסיק תפורים היטב, עם לוח שעליו הפריטים המוצעים ומחיריהם, חולצות פלנל וג'ינס, מכנסי חאקי בצבעים ושטיפות שונות ושאר אקססוריז בסיסיים מבדי קנבס שעושים חשק ללבוש לפני הנסיעה הבאה מערבה.

"Kai D Utility" (אורצ'ארד 75) , למשל, שואבים השראה מבגדי ציד, עבודה וצבא. המעצב, קאי די, מבסס את הקולקציה על כל ההשראות האלה אבל עושה להן התאמה לגבר המודרני, עם גזרות צרות ומחמיאות יותר. תשומת לב לפרטים קטנים, כיסים מודגשים, בגדים שנראים המבוססים על ידע והבנה היסטורית - יותר משהם נראים ישנים - עושים את העבודה (תרתי משמע) ונמכרים במחירים שפויים יותר, יחסית לרחוב.

כדאי להיכנס גם ל"In God We Trust" (לאדלאו 135), לייבל קטן ועצמאי שהופך את חנות העתיקות להשראה ומציע קולקציה קטנה ומהודקת של ג'קטים, חולצות גבריות ושאר אקססוריז לאנשים צעירים שאוהבים להתלבש קצת כמו מבוגרים.
אחרי הליכה ברחובות הקטנים האלה, שרבבות מהגרים יהודים הצטופפו בהם לפני מאה שנה, מתחשק להתגלח ולהסתפר, אולד סטייל. בשביל זה אפשר להיכנס ל"Tommy Guns Salon", עוד אחד ממספרות הגברים עם המראה הקלאסי שנפתחו בעיר (לא לשכוח את זו של Freeman Sport Club שצמודה לחנות הבגדים הגברית המופלאה ולמסעדה שנמצאת בסוף המשעול החבוי בFreeman's Alley).
משם אפשר להמשיך ל"Self Edge" (אורצ'ארד 157), אחת מחנויות הג'ינסים הטובות בעיר (הם נשבעים שאצלהם אפשר למצוא את בד הג'ינס הטוב בעולם, במחיר מאוד לא שווה לכל נפש, בעיקר לא לכל האנשים שמסתובבים באיזור במדי הפועלים היקרים שלהם). אבל החנות מחזיקה גם ג'קטים, חולצות פלנל עבות ומחממות ובעיקר תחושה של עיצוב גס ולא מעובד, מהסוג שיישאר עוד שנים לפני שיתנדף ויפנה מקום לטרנד הבא.

"bblessing" (אורצ'ארד 181) מציעה קצת יותר עיצוב, למרות שגם שם התחושה הפעלית-מפעלית שרירה וקיימת. קצת פטריק ארוול, קצת דברים מהלייבל שלהם, עוד ראג אנד בון שואר לייבלים עצמאיים - החנות מעניקה תחושה של הקפדה על הפרטים הקטנים ושימוש בחומרים מצויינים שנראים ועולים יקר.

"Teddy Boy" אוף רחוב אלן (164) הוא עוף מוזר ומעניין, שמעניק טוויסט אנגלי לרחוב. הבגדים שם מיוצרים לפי מידה (למרות שאפשר לקנות סמפלים בחנות) והם עונים לדרישה הגוברת ללבוש אדווארדיאני שרווח בבריטניה בשנות החמישים. השפיות רוקנרוליות ובגדים על גבול הדנדי - הופכים את החנות לממתק מרענן אחרי אפרוריות בגדי העבודה של הרחובות הסמוכים. בנוסף, החנות מביאה משלוחים של נעליים ומגפיים וינטג', שהפכו את הגרסונייר למאושר. שם הוא מצא את נעלי הred wings האותנטיות והישנות ושאיתן יתהלך עד השקיעה.