יום שישי, 29 בינואר 2010

מועדון הג'טלמנים - הטור ה-16

הטייל מעל לים הערפילים - קספר דוד פרידריך
הג'נטלמנים שבו מחופשות הכריסמס שלהם עם החלטה עקרונית, חשובה ומתבקשת לשנה הבאה: צריך לנסוע יותר. להריח את אירופה או אמריקה בבוקר, לשוטט בחנויות, לספוג השראות ולחזור הביתה רק כדי להתגעגע מחדש. נסיעות כאלה, יותר מאשר אוויר לנשימה ופסק זמן, הן כמו דפדוף במגזין, רק שבמקום דפי כרום בוהקים המשוטט מדפדף לו ברחובות, בחנויות וטועם - כמו בדוגמיות המצורפות למגזינים כאלה בדרך כלל - קצת מהריח הלא מוכר, שנקרא בשפת הקודש "חו"ל". נסיעות, מסעות ומשבי רוח צפוניים - קווי אוויר לדמותם בטור החדש בגלריה של "הארץ", תחת הכותרת: "להציץ בשפמו של הקפטן".

מתוך הקמפיין החדש של פראדה בvman

"ג'נטלמן יקר, נחתנו זה עתה בשדה התעופה JFK בניו יורק". המוניות צהובות, הקור צורב, ערמות השכבות מכסות את צלליותיהם של האנשים מסביב וגורמות לצעיפים ולתיקים להיראות כמו קרני איילים שמבצבצות מבין הבדים העבים והמחממים שעוטפים אותם. ערים גדולות בעולם, כמו ניו יורק, תמיד נותנות תחושה שבעוד שנייה הן יבלעו אותך. אבל דווקא המגוון האינסופי, תשומת הלב לפרטים הקטנים והעובדה שלכל אובססיה פרטית יש נישה במרחב הציבורי (עם חנות, מגזין או קבוצת אוהדים בפייסבוק) מחממים את הלב, ומשכנעים אותך שהעיר לא תמהר כל כך לבלוע אף אחד ותמציא עוד פינה כדי שגם למישהו כמוך יהיה מקום.

שיטוט מהיר בחנויות מגלה שעניין המיקום נהיה נושא בוער אצל קובעי הטעם כאן. על המדפים, במסעדות, במגזינים ועל אייפונים ברחבי הדאון-טאון עובר גל לוקאל-פטריוטי ירוק. הכל הוא "מתוצרת מקומית": מהבייקון של הבראנץ' לבירה במסעדה הקוריאנית מומופוקו, מנעלי העבודה בחנויות הווינטג' לז'קט בעל הרכיסה הכפולה במכירה של החנות המדוברת "Opening Ceremony" - כולם כאן עסוקים פתאום במורשת אמריקאית קלאסית, ומעצבים חוזרים לארון הבגדים האמריקאי ומפשפשים, כמו מחפשי הזהב מהזמנים ההם, במטרה למצוא אוצרות שגדלו על האדמה שם.

הליקר סטור של Jcrew בטרבייקה

פלורשיים לדאקי בראון, או להיפך

חברות דוגמת רד וינגס, שמייצרת נעליים בעבודת יד למעמד הפועלים כבר מאה ומשהו שנים, פלורשיים הקלאסית שהחזירה את נעלי הווינגטיפ המחודדות (בצבעים בולטים ועכשוויים) בקולקציה שייצרה לדאקי בראון, Woolrich Woolen Mills שמייצרים בדים בפנסילבניה כבר יותר מ-180 שנה ועוד חברות רבות - כולן על טהרת "Made in America", וכולן פוזלות להיסטוריה הפרולטרית של ארצות הברית ולארנק הבורגני העכשווי של צעירים ברחבי היבשת.

מתוך "יעפת" – תערוכה של האמן עדי ברנדה
מועדון הג'נטלמנים צימח לו כנפיים ונהפך לאחרונה למועדון אווירי, חצי דמיוני, שנודד לו בין בירות אירופיות עם ניחוחות של מאפי חורף ויין חם ובין ערים אמריקאיות גדולות שריח הבייגלים מתערסל באווירן הקפוא. באחד מחלונות הראווה של חברת האופנה לואי ויטון (שהתפרסמה בראש ובראשונה כיצרנית של תיקי נסיעות) נתגלה ציטוט של אוגוסטינוס הקדוש, שרק חיזק את תאוות הנסיעות הכללית: "העולם הוא ספר. אלה שאינם מטיילים בו קוראים רק דף אחד".

הגרסונייר משקיף בהשתקפות
"ג'נטלמן יקר, נחתנו זה עתה בשדה התעופה של ציריך". זהו טרמינל אהוב, עם שקט עיצובי שמחלחל עמוק בגוף. הקיוסקים העגולים של שוקולד שפרונגלי מפתים אותך להציץ במקרונים המחויכים (אולי כי פה קוראים להם לוקסמבורגלי), שנראים כמו פקמנים בפנימייה אנגלית. גם הגברים פה תמיד מחונכים להפליא, חנוטים במעילים אפורים, שחורים, כבדים, שטומנים בחובם צעיפים מבדים בהירים עם הדפסים שמושכים את העין, תחובים להם בין הצוואר לצווארון, מעדכנים את המראה האירופי הנושן.

סוויס דילייט
סטציון צוריך
אחרי נסיעה קצרה לתחנת הרכבת בעיר (שמזכירה את הספר "אוסטרליץ" של זבאלד), יציאה אל העיר היפה והקרה ושאיפה של ריח ערמונים חמים, מתקיים המפגש המרגש עם כמה מהלייבלים האירופים החביבים על הג'נטלמנים. "אקנה" שוב ממציאים את מכנסי הג'ינס השחורים המושלמים, "פיליפה קיי" שומרים על עידון שוודי מינימלי בגזרות נקיות, ו"איי.פי.סי" הצרפתים ממשיכים להפתיע עם הרעיון של אמריקאי בפריס. אבל לא מפתיע שהמוצר המקומי שגורם להתמכרות קלה, מאה אחוז כותנה, נמצא דווקא בעולם התחתונים. Calida, Hanro ו-Zimmerli הם מותגים מקומיים שהופכים כל המתנה חולפת בבית כלבו גדול לכזו שתשתלם שנים רבות אחר כך. עוד מישהו שמוכן לדבר בפומבי על ההתמכרות שלו לתחתונים שוייצרים הוא טיילר ברולה.

הג'נטלמנים תמיד ישמחו לצרף למסעותיהם את טיילר ברולה, יזם מדיה, אייקון אופנה ומטייל-על שהמציא את המהדורה המודפסת של הג'ט-סט. ברולה החל את הקריירה שלו בשנות ה-90 כעיתונאי בבי-בי-סי ונפצע באפגניסטאן - אז החליט לעזוב את האקשן ולשנות את פני עולם תקשורת הסטייל. ב-1996 השיק את מגזין המטיילים הקלאסי "Wallpaper", שהתאים אז לערכי הלייף-סטייל האורבני כמו כפפת אופנוענים לסטיב מקווין. המגזין נקנה על ידי תאגיד התקשורת טיים-וורנר, ובפברואר 2007, אחרי הוצאת גיליון ה-50 שלו, הודיע ברולה על פרישתו ועל הבייבי החדש: "מונוקל".

המגזין הצעיר מציע לג'נטלמן חובב הדרכים יומן מסע משודרג, שמרנות עיתונאית איכותית לצד יצירתיות מערכתית ותכנים מעודכנים, שהופכים את העולם לכפר גלובלי קטן, שמחובר באמצעות טרקליני מחלקות עסקים של טרמינלים מפנקים. במגזין ניתן למצוא סיפורים ואינפורמציה כלכלית לצד מגמות בעיצוב ובטכנולוגיה, פוליטיקה ואמנות, חוויות משבוע אופנת הגברים במילאנו ודיווח מיריד השעונים בז'נווה. נדמה שברולה הבין שביזנס וסטייל הוא השילוב המושלם לקהל קוראי "אקונומיסט" שגם מציץ מדי פעם ב"ווג".
הבייבי שלו נראה מצליח, אבל לברולה, מוגול מדיה שכמותו, זה לא הספיק. בשנה האחרונה פצח "מונוקל" בשלל שיתופי פעולה מרתקים מחוץ לעולם הפרינט. ליין תיקי נסיעה משובחים שנוצר עם חברת התיקים היפאנית "פורטר", בושם לגבר עם "קום דה גארסון", צעיפים בשיתוף "דרייקס לונדון", מוצרי נייר, נרות, אופניים ורהיטים. את כל המוצרים הללו אפשר לקנות בקפה "מונוקל" שבטוקיו, בחנויות "מונוקל" בלונדון ובלוס אנג'לס או באתר המגזין, שלצד חנות מקוונת מציע למנויי העיתון גם תחנת רדיו ופודקסטים של כתבים בכירים.

אבל לא רק ברולה והמגזין האטמוספירי שיזם עפים על טרנד הנסיעות הזה. גם חברת האופנה דאנהיל והמעצב שלה בעונות האחרונות, קים ג'ונס, עלו על הגל והציגו לפני כמה ימים בשבוע האופנה בפאריס קולקציה שכולה הומאז' לאחד ממייסדי החברה, קלמנט קורט, ג'נטלמן בריטי שנודע כבעל טעם משובח ותשוקה בלתי נלאית למסעות.

דאנהיל, סתיו-חורף 2010

ערכת השרדות של דאנהיל - טריפל מיני פלאסק

נרתיקי עור לדרכונים של דאנהיל

ואולי האייקון העתידי של מסעות העסקים העכשוויים הוא דווקא ריאן בינגהם, הגיבור חסר המנוחה ותאב הנדודים של הסרט "תלוי באוויר" ששואף כל חייו להגיע לעשרה מיליון מיילים כדי להציץ בשפמו של הקפטן. לג'נטלמנים אין אפילו אלף מיילים, אבל המטען החורג שצבר המועדון האווירי שלהם משאיר אותם כאן, לפחות עד עונת הנסיעות הבאה.

6 תגובות:

cupcakes אמר/ה...

לי ולג'נטלמן שלי יש מנוי למונוקל שעוזר לנו לדמיין שאנחנו בחו"ל לפחות פעם בחודש. חבל שאין לנו כאן איזה טיילר ברולה משלנו.

Chinski81 אמר/ה...

איזה טור מקסים! הטוב ביותר עד כה לטעמי. אולי כי הוא יותר מזכיר את הבלוג. אני מקווה שעברתם מהשלב הדידקטי לשלב הכיפי!
צבי

נעמה אמר/ה...

ירוקה מקנאה, אלא מה. כמובן שרצוי לטייל במקום לשוטט ברשת או לדפדף במגזינים.. כשהייתי חברת אקדמיה גאה יצאתי לי לכנסים וקורסים מדעיים (הזויים) בערי אירופה ושם שוטטתי בעונג (אז עוד לא היה ברור לי מה באמת מעניין אותי באמת). היום - איכשהוא אני מעדיפה להוציא מאות דולרים על חמרים מגניבים/חדשים לקולקציה שלי והנסיעה נדחקת לה לפינה :-( נעמה

דיאנה אמר/ה...

טוב, כמה שאני אוהבת אתכם, הגרסוניירים, עכשיו קצת בא לי להרביץ לכם מרוב קנאה;)

Nestor Brûlée אמר/ה...

It has been too long since I used my passport

A-Z אמר/ה...

טור מקסים. UP IN THE AIR משתייך לז'אנר שA-Z כנה הפריקומדיה http://a-2da-z.blogspot.com/