יום חמישי, 28 בינואר 2010

בנוי לקשר

אחרי שוטטות ארוכה במדרכות ניו יורק גילה גרסונייר אחד פריט לבוש שלא רק עושה קאמבק מרשים, אלא הוא גם אביזר לבוש מצויין ליושבים בציון.
גבירותיי ורבותיי, קבלו את הקראוואט - אותה עניבה שנולדה במאה ה-17 בקרואטיה (שם קראו לה "kravata") והיא בעצם פיסת בד צרה וארוכה שניתן לקשור אותה בכמה צורות מסביב לצוואר ולהצניע מאחורי החולצה או הז'קט. כדי לא לבלבל את הקוראים הנאמנים, הגרסונייר יזרוק גם את השם 'אסקוט' (עניבת בד דומה) ולא ידקדק בהבדלים הקטנים ביניהם - אלא יציין רק את העובדה שמדובר בפריט לבוש פחות רשמי, יותר קייצי (היי, החורף כאן דומה יותר לקיץ אירופאי) ומתאים לגברים תל אביבים גם כשאוגוסט בחוץ. כריכת קראוואט מבד משי כזה הוא פיתרון מצויין לזיעה הישראלית, ואם השמועות על זה שהקראוואט נולד גם כדי לכסות על חולצות פחות ייצוגיות, הוא יענה כאן על צורך כפול.
בכל מקרה, הנה דוגמא לאופן קשירת אסקוט (המכונה לפעמים "קראוואט-יום"):
אבל בכלל, זה הזמן לקרוא ללבישת מטפחות, עניבות קראוואט ואסקוט בכלל. הרי גברים יכולים להתגנדר במספר מצוצמצם של אביזרים והיסטוריית הלבוש הגברי מציעה כאן משהו שכדאי לקחת מיד ולכרוך מסביב לצוואר.

אם לשפוט את הציטוט של ראנדל הולמס מ-1688, שעה שצ'ארלס השני חזר מגלות וייבא לאנגליה את הקראוואט, הרי שההתלהבות עדיין רלבנטית וקראוואט (על כל נגזרותיו) ראוי לאימוץ מיידי:
"A cravatte is another kind of adornment for the neck being nothing else but a long towel put about the Collar, and so tyed before with a Bow Knott; this is the original of all such Wearings; but now by the Art and Inventions of the seamsters, there is so many new ways of making them, that it would be a task to name, much more to describe them". (Randle Holme, Academy of Armory and Blazon, 1688.)


אין תגובות: