גלויות מניו יורק (חלק א')

הגרסונייר, ששוהה עדיין בעיר הקפואה, שולח דיווח ראשון מניו יורק שמתחיל מהפוסטר שצילם ריאן מקינלי לליווייס עם הסלוגן: All I need is all I got. האמנם?

ניו יורק בינואר היא עיר מוזרה. מצד אחד היא בפוסט טראומה מהחגים, הבלאגן, הסיילים והקניות, ומצד שני היא כבר מתכוננת לעונה הבאה, אפילו כשבחוץ הטמפרטורות מורות על חמש מתחת לאפס. בחנויות סיילים אחרונים, פריטים בודדים במידות זניחות שגרסוניירים עירוניים מנסים להשתחל אליהם. על המדפים כבר נערמות סנוניות ראשונות של קולקציות חדשות במחירים מאוד לא שווים לכל נפש וכל ניסיון לדווח על "מצב השוק" קופא עוד בתחילתו של המשפט.

אבל אולי כדאי להתחיל דווקא מהשכונות הנינוחות של ברוקלין, ווילאמסוברג וגרינפוינט, שם הקור והלבוש נעשה יותר נוח. אלטר, ברחוב פרנקלין 109, התחילה דרכה כסטודיו קטן שבו הורכבו מחדש פיסות וינטג' לבגדים (סמי) חדשים לגברים. מאז התרחבה החנות (כשממול נפתחה חנות לנשים) והמקום גם מציג עוד חברות קטנות וקולקציות חמורות סבר בסגנון צבאי ואירופאי, שמתאים למזג האוויר המקומי.אוק (208 N. 8th St., Brooklyn), לא רחוק משם, היא כבר מוסד בפני עצמו (הם פתחו גם חנות נוספת במנהטן ברחוב בונד), ובחנות שהם פתחו בגראז' המסוייד שלהם אפשר למצוא מבחר ג'ינסים ראוי, בגדים קצת יותר חצופים ואדג'ים ומוכרים אנטיפתיים שתמיד נדמה שאתם מפריעים להם באמצע הרהור נורא חשוב . החנות הברוקלינאית עדיין נעימה יותר לשיטוט והבגדים (למרות מחיריהם) נראים לא מאיימים, כשהם נחים על קופסאות קרטון ומדפים זמניים.

בהליכה קצרה משם אפשר לשוב ולהרהר בסלוגן מהפרסומת ההיא של ליוויס ולהיכנס לבאפלו אקסצ'יינג' (504 Driggs Avenue, עם עוד סניף באיסט וילג'), מוסד אמריקאי בין שלושים שנה שפתח לארונה את החנויות הראשונות בניו יורק, שם אפשר למכור ולקנות בגדים לפי משקל, ועם קצת סבלנות ואורך רוח גם למצוא מציאות לא רעות. בעיקר אם את מיטב כספכם הוצאתם בחנויות המוזכרות למעלה.

ועוד משפט אחת once חצה הגרסונייר את הנהר והגיע ללב המאפליה, אי שם בשדרה החמישית פינת רחוב 57 - מהחלון של "לואי ויטון":