הגרסונייר השבועי: ריאן מקינלי

מה משותף לפומה, טילדה סווינטון, פרינגל אוף סקוטלנד, קייט מוס, ליווייס, אגנס דין קופצת מהחלון, אולימפיאדת החורף, סיגור רוס, אוליבייה זאהם, דאש סנואו ודאון טאון ניו יורק? כנראה שריאן מקינלי .

הוא התופעה התרבותית הכי ניו-יורקית שאנחנו מדמיינים, אולי מאז אנדי וורהול, והוא רק בן 32, הצלם הצעיר ביותר ששהציג תערוכת סולו במוזיאון הוויטני. לכבוד התערוכה החדשה שלו "Everybody Knows This Is Nowhere", מקינלי נבחר להיות הגרסונייר השבועי.

הגרסונייר מקינלי מפורסם בזכות צילומי הנעורים שלו (צילומי עירום או בעלי אווירה מינית אנדרוגינית), לרוב על רקע נופים אמריקאים של טבע ויערות (ראו גם הפרסומות שהוא צילם לליווייס ורנגלר), אבל התערוכה החדשה היא סטייה מבורכת לכיוון פורטרטים מהודקים ונקיים נטולי רקע. במהלך השנתיים האחרונות צילם מקינלי יותר ממאה בני נוער בסטודיו שלו, שם הם התפשטו מבגדיהם ונענו לאתגר: איך נראים צילומי סטודיו בשחור-לבן של מקינלי. כל פגישה עם מצולם ארכה שלוש שעות, ומקינלי נעזר בכרטיסיות קטנות (כמו של שחקנים) שעליהן היו מצויירות דמויות של בארט סימפסון או של בוב ספוג, כדי ש"אנשים ייכנסו לאווירה" (אמר בראיון איתו לניו יורק טיימס לכבוד התערוכה).



פתיחת התערוכה שברה שיאים של כמויות היפסטרים וניו יורקרים קולים, מגזין Gawker הכריז שהפתיחה שלו היתה ה"לילה שבו ברוקלין השתלטה על מנהטן", והוא עצמו נאלץ לסגור את המסיבה, בהוראת המשטרה המקומית. אגב, וידאו שצילם הניו יורק טיימס בפתיחה הוא בדיחה לא רעה על פתיחות, נוער שוליים וסצנת הגלריות בעיר ההיא.


אבל את הגרסונייר, שלתערוכה כנראה לא יספיק להגיע, מעניין גם הסטייל של מקינלי, והכתבה המאלפת עליו במגזין "וויס" תחת הכותרת "מחוץ לארון: המלתחה של ריאן מקינלי" הוא מאסט לכל חובב מקינלי:

געטקס של מארק ג'ייקובס, צעיף של אנייה ב. (שגם מספקת לו את החליפות לכל הפתיחות, ראו תמונה למעלה)

מקינלי במגפי דיור הום (שקיבל מהדי סלימאן) וחולצהשל פטריק ארוול

ג'ינס של ליווייס, ג'קט של לי

גברת טילדה ומיסטר סווינטון

אם כבר הבנתם את החיבה היתרה של הגרסונייר לטילדה סווינטון, וקראתם גם את הפוסט שסיפר כי הדיווה נבחרה על ידי המותג פרינגל אוף סקוטלנד לככב בקמפיין הקרוב, כדוגמנית בגדי הנשים והגברים כאחד, מגיע לכם גם לראות את המוצר.
אז להשלים את חובת הדיווח, הנה הסרט שצולם על ידי ריאן מקינלי. מומלץ לצפות תחת שמיכת פוך חמימה, או לפני יציאה למסיבה במבצר אנטיפטרוס.

גלויות מניו יורק (חלק א')

הגרסונייר, ששוהה עדיין בעיר הקפואה, שולח דיווח ראשון מניו יורק שמתחיל מהפוסטר שצילם ריאן מקינלי לליווייס עם הסלוגן: All I need is all I got. האמנם?

ניו יורק בינואר היא עיר מוזרה. מצד אחד היא בפוסט טראומה מהחגים, הבלאגן, הסיילים והקניות, ומצד שני היא כבר מתכוננת לעונה הבאה, אפילו כשבחוץ הטמפרטורות מורות על חמש מתחת לאפס. בחנויות סיילים אחרונים, פריטים בודדים במידות זניחות שגרסוניירים עירוניים מנסים להשתחל אליהם. על המדפים כבר נערמות סנוניות ראשונות של קולקציות חדשות במחירים מאוד לא שווים לכל נפש וכל ניסיון לדווח על "מצב השוק" קופא עוד בתחילתו של המשפט.

אבל אולי כדאי להתחיל דווקא מהשכונות הנינוחות של ברוקלין, ווילאמסוברג וגרינפוינט, שם הקור והלבוש נעשה יותר נוח. אלטר, ברחוב פרנקלין 109, התחילה דרכה כסטודיו קטן שבו הורכבו מחדש פיסות וינטג' לבגדים (סמי) חדשים לגברים. מאז התרחבה החנות (כשממול נפתחה חנות לנשים) והמקום גם מציג עוד חברות קטנות וקולקציות חמורות סבר בסגנון צבאי ואירופאי, שמתאים למזג האוויר המקומי.אוק (208 N. 8th St., Brooklyn), לא רחוק משם, היא כבר מוסד בפני עצמו (הם פתחו גם חנות נוספת במנהטן ברחוב בונד), ובחנות שהם פתחו בגראז' המסוייד שלהם אפשר למצוא מבחר ג'ינסים ראוי, בגדים קצת יותר חצופים ואדג'ים ומוכרים אנטיפתיים שתמיד נדמה שאתם מפריעים להם באמצע הרהור נורא חשוב . החנות הברוקלינאית עדיין נעימה יותר לשיטוט והבגדים (למרות מחיריהם) נראים לא מאיימים, כשהם נחים על קופסאות קרטון ומדפים זמניים.

בהליכה קצרה משם אפשר לשוב ולהרהר בסלוגן מהפרסומת ההיא של ליוויס ולהיכנס לבאפלו אקסצ'יינג' (504 Driggs Avenue, עם עוד סניף באיסט וילג'), מוסד אמריקאי בין שלושים שנה שפתח לארונה את החנויות הראשונות בניו יורק, שם אפשר למכור ולקנות בגדים לפי משקל, ועם קצת סבלנות ואורך רוח גם למצוא מציאות לא רעות. בעיקר אם את מיטב כספכם הוצאתם בחנויות המוזכרות למעלה.

ועוד משפט אחת once חצה הגרסונייר את הנהר והגיע ללב המאפליה, אי שם בשדרה החמישית פינת רחוב 57 - מהחלון של "לואי ויטון":

לוחות שנה 2010

למרות שהשנה מתחילה באמצע ספטמבר, העולם שמעבר לים חוגג את סוף השנה כבר עכשיו ומוציא כמה לוחות שנה ששווה לשים עליהם יד.
הראשון, לוח שנה של הקייזר קארל לאגרפלד להוצאה האיטלקית של המגזין "מארי קלייר", בכיכובם של הדוגמנים האהובים עליו, אנה מוגלאליס (שהיא גם שחקנית) ובפטיסט ג'יאבקוני (שכבר הוזכר כאן בעבר), שמצולמים במבחר קולקציות קוטור וקרוז בהשראת הקולנוע האיטלקי.

השני, לוח השנה של המגזין ההומואי החתרני "butt", שבמיטב המסורת הגראז'ניקית חושף גברים שונים בכל שבוע (גם מאיר שלנו מופיע באחד מ-54 דפיו), עם צילומים של ברוס לה ברוס, וולפגנג טילמנס ושאר תופינים.


לוח השנה השלישי, "לוח השנה המשופם", הוא פרי עבודה של סטודנטים מבית הספר לעיצוב ברוד איילנד, והוא נקרא "SEX CONFIDENT", כיון שלדעתם השפם מציין ביטחון בכוח וביכולת למשוך את המין השני.



בלוח שנה אחר, "אמנים על אופניים", מככבים אמנים מפורסמים כמאורציו קטלן, ריאן מקינלי, סינדי שרמן ודיויד ביירן, כשהם רוכבים על אופניהם - אולי הטרנד החם ביותר... מאז תחיית השפם.

טילדה דו צידית

על האישיות הייחודית של טילדה סווינטון, השחקנית הסקוטית האהובה על הגרסונייריים, סיפרנו לכם כבר בפוסט-פסטיבל-ברלין, וזה הזמן להזכיר שוב את שמה של הדיווה מאדינבורו שנבחרה להוביל את קמפיין אביב-קיץ 2010, של מותג הסריגים היוקרתי Pringle of Scotland.

אבל מה לגרסונייר ולזה תשאלו? ובכן, בזכות הכריזמה המיוחדת של סווינטון, יופייה האנדרוגיני, ואולי גם התפקיד שעשתה בסרט אורלנדו, החליטו אנשי פרינגל שהיא תככב במסע הפרסום כדוגמנית בגדי הנשים והגברים כאחד!
המותג הסקוטי שיחגוג בקרוב 195 שנים להיווסדו בחר בצלם ריאן מקינלי (שמופיע די הרבה בעמוד הבית של הגרסונייר), לקמפיין זה, שיצולם במהלך חודש אוגוסט בנופי סקוטלנד הירוקים. הגרסוניירים מחכים...

ובינתיים, תזכורת

הגרסונייר השבועי: דאש סנואו

תמונה: אוליבייה זאהם, Purple Diary

הטלפון מניו יורק, שהגיע בעת שהגרסוניירים סעדו בג'וז, היה דרמטי: דאש סנואו מת. היה זה מוזר לשבת במעוז בוהמייני אחד במזרח התיכון, ולשמוע על אייקון ניו יורקי שנמצא מת ממנת יתר במלון "לפאייט האוס" שם בעיר, מותיר אחריו את הסצינה הניו יורקית יתומה מאחד האנשים שהצליחו בכלל לעורר אותה ולהחזיר עטרה לשילוב המיתולוגי שבין אמנות, מסיבות, אופנה וחיים על הקצה בדאונטאון של גותהאם סיטי.
ככה זה כשאתה מהמשפחה הצרפתית האריסטוקרטית 'דה מאניל', בעלת תאגיד הנפט "שלומברגר", כשסבתך היא נדבנית ואספנית ידועה, וכשאימך, טייה תורמן (חצי אחות של אמה תורמן), כיכבה לאחרונה בכותרות בכך ששילמה מחיר שיא לבית קיץ בהאמפטונס.
סנואו נולד בניו-יורק ב-27 ביולי 1981. בגיל 13 כבר נשלח לפנימייה בג'ורג'יה ומעולם לא חזר לגור בחיק משפחתו. את הקריירה האמנותית שלו החל בגיל 15 כשגנב מצלמה וצילם בה תמונות שיכרות. אחר כך עבר לגרפיטי וריסס את הלואר-איסט סייד עם הטאג המפורסם שלו מאז "Sace".
ריאן מקינלי היה זה שהכניס אותו לעולם האמנות כששכנע אותו להציג את תמונותיו המתארות חיים מלאים בסקס, סמים ורוקנרול. בכתבה המפורסת ב"ניו יורק מגזין" הוא אמר עליו:"“When it comes down to it, Dash is wild, a wild kid. I have my moments. But for me, it’s always sort of about creating a fantasy. It’s like the life I wish that I was living. For Dash, it’s really the life.”

סנואו בצילום של סטיבן מייזל

תערוכת הסולו שלו היתה בניו-יורק ב-2005 וב-2006 כבר השתתף בביאנלה של הוויטני.
ההילה סביבו יצרה תדמית של רוק סטאר מחוספס שהולך על הקצה, המבקרים טענו כי מדובר בריצ'-קיד עם פולארויד ובעיית סמים, אבל המעריצים, החברים והאוהבים טענו כי מדובר באחד האמנים המוכשרים בעיר, שממשיך מסורת גדולה של אמני דאונטאון שחיו בניו-יורק (בסקיאט, נאן גולדין, קית' הרינג) והפכו אותה למה שהיא.
לאחרונה הציג סנאו עבודת וידיאו מרגשת בסניף הברלינאי של Peres Project בה הוא נראה מבלה בחברה משפחתית חמה, יציבה ואוהבות, עם בת זוגו ג'ייד בארו ובתם הקטנה, העונה לשם המקסים: סיקרט.

צילום של סנואו

ב-13 ביולי נמצאה גופת ה-enfant terrible של עולם האמנות העכשווי במלון בדאון טאון, ועוד מיתולוגיה ניו יורקית מקבלת סוף טראגי ועצוב.

by Purple / Photographer Terry Richardson / Creative Director Olivier Zahm / Fashion Editor Christopher Niquet / Photographer’s assistant Seth Goldfarb / Stylist’s assistant Dana Veraldi / Make-up Francelle at Magnet / Scan COÛTE QUE COÛTE) / Purple Magazine A/W 08)

דמיינו

מקינלי ליורגן טלר

בעולם אפשרי, הגרסוניירים היו החברים הכי טובים של ריאן מקינלי. הצלם המפורסם, שחבורות נערים ונערות ערומים מעטים את הצילומים שלו - בדרך כלל על רקע נופי טבע תלושים וחסרי זיהוי - מרבה להתעסק באופנה, אמנות, ומשתכשך בסצנה הניו יורקית יחד עם טרנס קו, דאש סנאו ואחרים. הוא צילם למגזינים נחשבים, דגמן עבור גאפ, והעונה גם צילם את קייט מוס לקמפיין של סטלה מקרטני, וגם הצטלם לקמפיין של מארק ג'ייקובס, שצילם יורגן טלר.

לוקאס למקינלי

אבל כשרואים את התמונה שהוא צילם לגיליון החדש של מגזין Vman אפשר להבין את ההייפ סביבו. הצילומים שלו לוכדים איזה רגע תמים שנראה שכבר אבד עד שהתמונה פותחה, וזוהי העדות האחרונה לזיק בעיניים, שאולי כבר לא קיים יותר. התמונה, שצולמה בסנטראל פארק באיזור הקרוב לבניין הדקוטה בו נרצח ג'ון לנון ושנקרא "Strawberry Field", באמת שווה אלף מילים. את השאר נדמיין שנגיד לריאן בהזדמנות הקרובה.