שובו של ההימבו

קארל לאגפרלד, למי שלא שזוכר, היה בחור די שמנמן, עד שהתאהב כליל בעיצוביו של הדי סלימאן, מעצב הגברים בבית דיור (2003-2007). הוא הודה לא פעם שהשיל קילוגרמים רבים ממשקלו כדי שיוכל ללבוש את עיצוביו הצנומים של סלימאן, שהשפעתם מהדהדת עד היום בתעשיית אופנת הגברים.

אבל לאחרונה יצא הקייזר נגד הילדים הרזים, הנוגים והיפים שמלווים את יצירתו האפלה של סלימאן, כמעצב וכצלם. כנשאל לאחרונה מדוע לדעתו רואים יותר ויותר דוגמנים גברים במודעות המיועדות לנשים, השיב לאגרפלד: "זה פשוט מאד. אחרי הבנים הרזים הכעורים של ימי הדי, נחוץ לנו קצת 'יופי'. בנות בודדת יכולות להיות קצת עצובות בהפקת אופנה. הם הרי לבושות לא רק בשביל בנות אחרות, אלא גם לגרום להנאת הגברים".

לגרפלד מצלם את ג'יאבקוני לפרפל

כשלאגרפלד אומר גברים הוא מתכוונן לצעצוע החדש-ישן שלו, הדוגמן בפטיסט ג'יאבקוני, אותו הוא מכנה את ההימבו שלו (שילוב של He & Bimbo): "הגרסא הגברית לג'יזל: סקיני אבל עם גוף אתלטי – טוב לבגדים ומצוין בלי בגדים".
הניו-יורק מגזין בינתיים, קופץ על גל המיילפלוטיישן, ומדווח על התרחבותה של התופעה עם דוגמאות לדימויים המיועדים לנשים כשהגבר משמש כאקססוריז מובהק. (מודעות מייקאפ של דולצ'ה גבאנה, בגדי נשים של איב סאן לורן, קלווין קליין, דיסקוור ואחרים).

לארה סטון והבנים. צילום קרל לגרפלד ל Numeroסטלה טננט והבנים לסאקס