מועדון הג'נטלמנים - הטור השמיני

סוף הקיץ ותחילתה של שנה עברית חדשה תמיד מעוררים בלב הג'נטלמנים הרהורים נוגים על חלוף הזמן, על הנעורים שלא ישובו לעולם, וכן, גם על הפיכתה של עוד שערה ללבנה. כשמוסיפים לאלה את שבועות האופנה, שכבר מציגים את קולקציית הקיץ הבא, ואת בגדי החורף שמתחילים להגיע עכשיו לחנויות, הג'נטלמנים נקלעים לסחרור כרונולוגי עונתי. עם זאת העולם שייך לג'נטלמנים, והם דוחים בתוקף את האופציה הנוסטלגית הקשורה בנעורים. תרשו להם לחדש: הנוער של היום הוא בדיוק כמו הנוער של פעם. בני הנעורים חיים את ההווה וזורעים את העתיד, צורכים בלי הפסקה אבל גם עצמאים ללא תקנה, משפיעים ומושפעים, מתלהבים ואפתיים, ספקנים ומאוהבים בעצמם.

אבל הג'נטלמנים לא ממש מבחינים בכל זה. כמו הדורות הקודמים גם הם איבדו מגע עם בני התשחורת, והם רואים את גיל העשרה כיקום מקביל, תזזיתי ומוזר. כנראה רק מפסגות העשור הרביעי מובנת סוף-סוף אמרתו של ג'ורג' ברנרד שו: "הנעורים הם דבר נפלא. פשע לבזבז אותם על ילדים". האידיאל של הג'נטלמנים הוא גבר בוגר, בעל מטען הולם של ניסיון חיים והבנת בני אנוש, אחד שמתגאה בשארית חיוך שנהפך לקמט, שמתעצב על אבנים בכליות (יום הולדת 35 שמח!) ושיש לו לפחות חליפה אחת טובה בארון.
עם הגיל מגיעה גם ההבנה שכדי להתבגר בחן חייבים לשמור על רוח הנעורים, תהא אשר תהא. צעירות, אחרי הכל, היא עניין של סטייט אוף מיינד יותר משהיא גיל ביולוגי או פלח שוק אטרקטיבי. רוח הנעורים, כפי שנספר לבנינו, הגיעה לשיאה בסיקסטיז, כשבאמריקה נהפכו 70 מיליון בייבי-בומרים לבני עשרה שדחו את הענווה המזויפת של הוריהם, בזו לשמרנות של הפיפטיז ואימצו את המודרניות ואת רוח המרד. אבל אז הם גם נהפכו לפלח שוק מבוקש ומסקרן. "מרד הנעורים", שיצא לאקרנים ב-1955, דיבר על הנוער ואליו ושינה כמעט בן לילה את היחס של התרבות הפופולרית לנעורים. הסרט שימן בברילנטין את גלגלי המהפכה, והבהיר למנהלי האולפנים שמדובר בתרנגולת המטילה ביצי זהב.

השילוב המושלם בין רוח הנעורים לתרבות הפופ הפך את בני העשרה למושא הערצה לא רק של תאגידי ענק ומפרסמים, אלא גם של מעצבי אופנה ואמנים, שראו בנעורים אידיאל של יופי ותשוקה. בתערוכה מדוברת שהוצגה לפני כמה שנים בפירנצה קראו לנוער "המין הרביעי". האוצרים שלה, פרנצ'סקו בונאמי ומעצב האופנה ראף סימונס, ניסו לסמן את שיאה של אובססיית הנעורים העכשווית וכינסו עשרות אמנים, מעצבי אופנה, מוסיקאים ומעצבים שבחנו בצורה חדשה ומאתגרת את שבטי הנוער השונים ואת השפעתם על סגנון החיים העכשווי, על האופנה ועל אסטרטגיות שיווקיות. ספר התערוכה, שנקרא גם הוא "המין הרביעי", נחשב כיום מפתח הכרחי לכל מי שרוצה לפצח את הקוד הגנטי של המגזר הזה.

בכל אשר נפנה אפשר לראות שהטינאייג'רים ממשיכים להיות דימוי דומיננטי בתרבות האופנה העכשווית. את הקמפיין החדש של פראדה, למשל, צילם המעצב לשעבר של בית דיור, הדי סלימאן, שהפך את הדמות הנערית השדופה למודל האידיאלי של הדור. סלימאן, שמתעסק היום בעיקר בצילום ומתעד באובססיביות את הנוער בספרים שהוא מוציא, העמיד במרכז הקמפיין נערים ענוגים בחולצות ניטים - אימג'ים שמזכירים את תרבות הפאנק הבריטית המרדנית והצעירה של שנות ה-70 וה-80. בימים אלה הוא גם עורך מקבץ של עשרת סרטי הנעורים הגדולים ביותר לטעמו, מקבץ שכותרתו "American Youth". בין הסרטים פנינים היסטוריות כמו "ראסטי ג'יימס" של קופולה, "מאלה נוצ'ה" של גאס ואן סנט, "Permanent Vacation" של ג'ים ג'רמוש, "נקודת זבריצקי" של אנטוניוני ו... "מרד הנעורים" של ניקולס ריי.

כפי שנאמר: פני הדור כפני הפראדה

אבל לא רק המראה הנערי-מרדני חוזר. גם מראה הסקול-בוי עדיין בולט. מדי הפנימייה, הז'קטים מטוויד, חולצות הפולו והסוודרים של אוניברסיטות יוקרה מהחוף המזרחי - כולם עושים קאמבק ולא נותנים לנוער הזה לרדת מהשלטון. בית האופנה הצרפתי קיצונה עיצב בשנה שעברה קולקציה בהשראת הסרט "הבוגר", הכוכבים של סדרת הטלוויזיה "אחת שיודעת" לא יורדים מהמגזינים הנכונים, ואושיות אופנה בנות 15 בבלוגוספירה הופכות את בני ה-20 לזקנים שכבר מזמן אבד עליהם הכלח.

עולם האופנה שייך לצעירים? הנסיך צ'ארלס

אבל הג'נטלמנים שמחים לבשר שיש תקווה. במקביל לשלטון העריצות החינני של הנוער מגיחה גם ההכרה בגברים בוגרים, המשדרים אלגנטיות נינוחה, כזו שאף בן עשרה לא יכול אפילו לחלום עליה. האובססיה סביב ג'ורג' קלוני היא דוגמה לא רעה ("קלוני הוא כמו שמלה של שאנל - הוא לעולם לא ייצא מהאופנה", אמרה אחת מבנות "סקס והעיר הגדולה") ובכלל, אם תסתכלו סביבכם תשמחו לגלות שגברים בכובע, חליפה ושפם הם הטרנד החדש. הקמפיין האחרון של לואי ויטון שבו מככבים ארבעה אסטרונאוטים קשישים, דמותו של ראלף לורן, שהופך את ההתבגרות לעניין סקסי ועמוס סטייל, ואפילו מרטין מרג'יאלה ויוז'י יממוטו ששיגרו אל המסלול אנשים מבוגרים ולא דוגמנים צעירים - כל אלה הם חלק ממגמה מבורכת שבה הגבר הבוגר מביט בעצמו במראה ומחייך באושר.

יממוטו מכבד

ה"סרטוריאליסט", בלוג צילומי אופנת הרחוב המפורסם, יכול לזקוף את הצלחתו המטאורית לעובדה שלאנשים נמאס קצת לבהות בדוגמנים שרק אתמול גמרו בית ספר יסודי. סקוט שומאן, שהשיק את הבלוג לפני כמה שנים (והחודש הוציא ספר שמאגד מבחר מהתצלומים שלו), מנציח בעבודתו גברים בוגרים שנראים טוב, מתלבשים בסטייל ומשדרים עומק ושאר רוח שמוסיפים לבגדים שלהם עוד שכבה, מהסוג שאי אפשר לקנות בשום חנות.

הסרטוריאליסט מפרגן

אז לא, הג'נטלמנים בכלל לא מתגעגעים לתקופת הנערות שלהם. אמנם היה כיף לחשוב שאפשר לקרוע את העולם ולהישאר צעירים לנצח, אבל עם בוא הזמן הנכון והפרספקטיבה החדשה, הם מרגישים שממש עוד מעט הם גם יידעו מה לעזאזל הם רוצים לעשות כשבאמת יהיו גדולים.