יום רביעי, 26 באוגוסט 2009

הצצה ראשונה לספר של הסרטוריאליסט

הגרסונייר, שכבר חשב כי הוא מאושש מהווירוס הנחוש והנבזי שתקף אותו בימים האחרונים, הרהיב עוז, ויצא מהבית עם תכנית פשוטה לשתות קפה שכונתי, ראשון מזה זמן מה. תיבת הדואר היתה עמוסה בחשבונות ומכתבים זניחים, אבל בכל זאת בצבץ לו ספח הקורא לאסוף דבר דואר מסוג "דפוס" (כזה שתמיד מעורר התרגשות ילדותית).
מרוב חום, לחות, ובדידות (ככה זה שרוב חברי הגרסונייר מטיילים להם בעולם) שכח הגרסונייר את אשר הובטח לו, וההפתעה היתה מוחלטת, כשלפתע הגיח לו ספר הצילומים החדש (בכריכתו הרכה) של סקוט שומן, מיודעינו "
הסרטוריאליסט".

מתוך הספר: הנסיך צ'ארלס

מיד הודה הגרסונייר למי ששלח, חטף רי:צ'רג' לדרך, ומיהר לספסל בשדרה הסמוכה לעלעל בספר.

אז נתחיל מהסוף: הספר, בהוצאת פינגווין, מומלץ ביותר. סקוט שומן הוא צלם רגיש ומוכשר שפועל ביסודיות כמו היסטוריון של תרבות. הספר, על כל 512 עמודיו הקטנטנים, הוא קפסולה מדויקת, עדכנית ואותנטית של אופנה עכשווית. הוא זול יחסית (מבחינת המחיר ואיכות הדפים) ואפשר לגלות בו אנשים, שלא משנה אם הם חיים בריו או בייג'ין, ניו-יורק או מילאנו, שטוקהולם, לונדון או פריז – הם כולם אוהבים להתלבש, ולא פחות מזה – להצטלם. בעוד כמה שנים, שנשלוף את הספר מהבוידעם הנוסטלגי, נוכל להזכר איך התלבשו פה, מה חבשו, נעלו וענדו ולא פחות מכך - איך נראו רחובותינו, בתחילת המאה ה-21. (לינק לאמזון)

אבל פתאום הבחין הגרסונייר, בעודו מחריש עולמות עם שיירי השייק, שהקיוסק הבודד בשדרות ח"ן, שהיה פעם חנות פרחים מקסימה - נהרס במהלך ימי היעדרותו מהרחוב. אמרו שהמבנה הפריע לזרימה, שהוא חסם את שדה הראיה ושלא היה לו ערך ארכיטקטוני. אבל הגרסונייר חושב שבעירייה חכמים על חלשים, יפים ופשוטים ושאפשר היה לנצל את המבנה המיוחד למטרות אחרות. תחושת עצב קלה ריחפה על הגרסונייר, שהמשיך לשבת על הספסל, לקרוא ספר שהוא הומאז' לרחוב, בשדרה שזקוקה לקוראז'.

6 תגובות:

Noa Raviv אמר/ה...

נשמע נהדר!! איפה רוכשים??
>
> Hook The Look

גרסונייר2 אמר/ה...

הי נועה,
הוספתי לינק בפוסט לאמזון. יש לנצל חברים בחו"ל (כי המשלוח של אמזון יקר) או לחכות לסטימצקי?

Tal אמר/ה...

אוי הקנאה.
אני מודה ומתוודה שמהרגע שקראתי את המילה הראשונה של הפוסט עד האחרונה, נהייתי יותר ויותר ירוקה.
אין יותר כיף מלקבל ספר חדש, בטח ובטח שהתענוג גדל כשהוא ספר עיצוב/אומנות ומתקבל בעטיפת ניילון דקיק. כזו שכשאתה פותח אותה מכה בך בחוזקה ריחם הנהדר של דפי כרומו מבריקים שאצבע אדם לא נגעה בהם...

נועה אמר/ה...

איזה כיף לשמוע שהספר הזה הוא כל מה שקיוויתי שהוא! מזל שהעותק שלי בדרך...

Ronit אמר/ה...

תתחדש. בתור רוכבת אופניים אני קצת שמחה שהורידו את הקיוסק. הם כבר פתחו מחדש בפינת הרחוב ורוכבי אפניים יפסיקו להתרסק בתוך המבנה. מעניין אם יבנו משהו במקופ

שי אמר/ה...

איזה קטע, בדיוק עברתי שם לפני שבוע והתפלאתי בפעם המאה שאף אחד לא הפך את זה לאיזו מיצוציה. בכל אופן, אני מרכין ראש למבנה שאולי סתם את הזרימה אבל נתן לי תחושה של המשכיות תקופתית ונוסטלגית כזו.