מעצבי יום א'

הגרסונייר לא צריך לחפש יותר מדי הוכחות שתחום אופנת הגברים, המתפתח כל כך בעשור האחרון, מייצר גיבורי תרבות המסוקרים באופן אינטנסיבי, והופכים להיות חלק מכובד מהשיח המרכזי של תעשיית האופנה.

שניים מאותם מעצבים (שניהם הולנדים במקור, לחתום מטה אין קשר), העומדים מאחורי הבדים, הגזרות והבגדים אותם נלבש בעונה הבאה, התראיינו זה עתה ומספקים חשיפה מעניינת לתחום.

הראשון הוא לוקאס אוסנדרייבר, המעצב הראשי של בגדי הגברים בלאנוון, בבלוג הוויזואלי של הצלם טוד סלבי (כתבנו על הבלוג הזה פני חצי שנה ואנחנו עדיין מכורים!).
אוסנדרייבר מעניק הצצה מפעימת לב לסטודיו המרשים של לאנוון, לחבורת המעצבים (הססגונית) שסביבו, להשראות התלויות על הקיר, ולכמה פרטים נחשקים עד כאב שהגרסונייר היה שמח לשים עליהם יד (או לשים בהם כף רגל).

השני הוא פרנק מאוטשנס, שמונה לפני כשנה לסגן נשיא חברת J.CREW, והופקד על עיצוב בגדי הגברים במותג, תוך תקווה להצטרף לרנסנס המתמשך בתחום אופנת הגברים.

מאוטשנס מספר בראיון לבלוג Valet על החשיבות שהוא רואה בתחום אופנת הגברים, על עדכון שנעשה לקו במותג ובכלל על תהליך העיצוב שמתחיל קודם כל בפיצוח מהות הגבר של J.CREW (לאיזה מוזיקה הוא מקשיב, איך נראה הבית שלו איזה תכנים הוא צורך).

בתמונה: מספר דגמים מעיצובי החברה המובילים לסתיו הבא.

קלאסי, עם נטייה לשמרנות על-זמנית, מודרנית.

ואם כבר קלאסיקה, אמש חזר הגרסונייר לביתו אחרי העצרת בכיכר, מעודד מכמות האנשים היפים שראה והאנרגיות הטובות שזרמו באזור, ונתקל לפתע בסצנה עוצרת נשימה מתוך האופרה "דון קרלוס" של ורדי, ששודרה בערוץ 3SAT.
ההפקה ששודרה (2008, מאת האופרה לה סקאלה) הצטיינה בתפאורה מינימלית ועיצוב תלבושות מרהיב ביופיו שהצליח לאחד בסגנון ובאיכות את כל התקופות המרופררות באופרה: המאה ה-16, התקופה בה מתרחשת האופרה (ובכלל - מדובר בעיבוד לסיפור של שילר); המאה ה-19, אז כתב ורדי את האופרה; ותחילת המאה ה-21 שלנו.
הסיפור הטראגי מתאר את אהבתו הנכזבת של יורש העצר דון קרלוס לארוסתו, שהפכה לאימו החורגת. דון קרלוס שנואש מהשחיתות ומהאלימות של מדינתו, במיוחד מהכיבוש רב השנים של מדינות פלנדריה, מחליט לצאת לדרך עצמאית: פוליטית, מדינית ואישית, ולהלחם באביו המלך פיליפו, בפוליטיקאים ובאנשי דת, שבראשם האינקוויזיטור המרושע.

הגרסונייר נכנס לסיפור בדיוק ברגע בו קרלוס, הכלוא בשל נסיון מרד, נפגש עם חברו הטוב רודריגו (שמייצג את העם הפלנדרי המדוכא) שמקריב את חייו למענו, כששליח המלך יורה בו בגבו. כל כך הרבה רלוונטיות יש לסיפור הזה במיוחד בערב ההוא, והגרסונייר, שגם ככה היה רווי מרגשות, לא נותר אלא לעצור להתבוננות בתלבושות המרהיבות ולסיים ערב אופטימי עם סוף עצוב ומצמרר.