יום חמישי, 7 בינואר 2010

על רשימות וכובעים

כנראה שה"ניו יורק טיימס" אוהב את ג'סטין ר.סונדרס (זוכרים אותו ואת הבלוג המופלא שלו?) כמעט כמו שהגרסוניירים אוהבים המלצות קלאסיות לכל עונה בשנה. הפעם הם שוב ביקשו ממנו רשימת של קלאסיקות לחורף, וכמנהגו הוא עירבל רשימה שבה מכנסי ג'ינס קנדיים שוכבים ליד מנורת שולחן, גרביים, מעיל חורף יקר וכובע בייסבול (?).
אפרופו כובעים: אולי אפשר לקחת את ההמלצה של סונדרס ולהתייחס למסורת לבישת הכובעים (כולל כובע הבייסבול המדובר) באותו אופן שבו שבו השתמשו בהם בתקופות שהם היו פופולריים ולהפנים שאין ללבוש כובעים במקומות סגורים (כלומר מרגע שנכנסים לבית, לבניינים, לקפה או למסעדה). כובעים נועדו לחבישה כשהולכים ברחוב, לא כשיושבים לשתות קפה בפנים.


3 תגובות:

יוני אמר/ה...

רבים וטובים (במיוחד בארה"ב - כולל חובבי אופנה ולאו דווקא אוהדי הבייסבול הממוצעים) נוהגים ללבוש כובע מצחיה במקומות סגורים. אישית, אינני חובב כובעים גדול, אבל אני מכבד את המנהגים ואת התרבות של אנשים אחרים, אשר מבחינתם כובע הוא "אקססורי" הניתן ללבישה בכל מקום.

לא צריך תמיד להתקבע על "חוקים" נוקשים. זה שפריט לבוש נועד למשהו ספציפי לפני כמה מאות שנים לא אומר שצריך לדבוק בכך באדיקות. חוקים זה טוב, אבל לפעמים הם נועדו לדודה שלי...

נעמה אמר/ה...

מאד אוהבת כובעים. חבל שבישראל אשה שחובשת כובע נחשבת מיד דתיה (אבוי!). בחורף שעבר בתספורת של נזיר טיבטי, חבשתי כובע בכל שיטוטי: אני בעד כובע מצחייה בסגנון מאו צה-טונג.

M3 אמר/ה...

קצת בעייתי להוריד את הכובע כשאתה נכנס למקום סגור.
הסיבה היא, שהכובע "מועך" את השיער, ומשנה לו את כל הצורה..
אז מי שלא מחזיק מסרק ב"שלוף", עדיף לו שישאיר את הכובע על הראש..
לדעתי.