יום שבת, 27 ביוני 2009

מועדון הג'נטלמנים - הטור השני

עברו שבועיים והנה בא הטור הדו-חודשי שלנו בגלריה, הארץ. ההתרגשות היא כמו בפעם הראשונה. איזה כיף!
האמת היא שהטור נכתב לפני יותר מחודש, בתקופה שלעשות ארון נראה כדבר הנכון לאותו הרגע, והמושג חילופי עונות נשא עימו תקווה לרעננות מסויימות. עכשיו כשחום יולי קרב, אנחנו כבר לא בטוחים בעניין הרעננות - אבל שמחים לראות לא מעט גרסוניירים תל-אביביים שמפרגנים לעצמם בביגוד שלא רק מתאים לעונה - אלא, תודה לאל, גם נראה טוב: שורטס קצרים ("המכנסיים הקצרים היו חייבים להיות באורך ארבע אצבעות מעל הברך", אמר סבא של אחד הגרסונייר שקרא את הטור, "זו היתה הנורמה כשהבריטים היו בארץ"), גברברים שלובשים כובעי פנמה לבנים, שלא רק נראים מצויין אלא גם מגנים על פדחתם, נעלי בד, סירה, אספדרילים, יותר ויותר חנויות מביאות פריד פרי, בקיצור הקיץ הזה הולך לראות טוב מאי פעם. אבל למה לגלות כל מה שכבר כתבנו - תקראו את הטור, תראו על מה מדובר ותגיבו כהרגלכם.

גרסוניירים בעבודה
שנינו זוכרים שכשהיינו קטנים, היה נהוג "לעשות ארון": להוריד את בגדי הקיץ, להעלות את בגדי החורף, לשלוף את הסנדלים ולמצוא כמה אסימונים ועטיפה של מסטיק בכיסים של הברמודה בז'. אבל אנחנו חלוקים לגבי משמעות המעמד: האחד רואה בו הודאה רשמית בתבוסתו של גנרל חורף לשמש, והאחר חושב על הזדמנות פז לרענן את המלתחה, להשתחרר מהכבדות החורפית ולהתחדש בפרטי לבוש שימלאו את המדפים הריקים, לפחות עד לסתיו הבא.
אופנה היא אולי סוג של כיעור שהוא כה בלתי נסבל שעלינו לשנות אותו מדי שישה חודשים, כפי שאמר אוסקר ויילד, אבל אחד מאתנו אינו מהסס להסתובב גם בחודשי הקיץ המהבילים במכנסי קורדרוי עבים, חולצות ארוכות ונעליים גבוהות. מבחינתו אין כאן עניין של אופנה - זוהי כסילות אסקפיסטית שאינה מכירה בשלטון הקיץ. וכך אנחנו שוב מנהלים את אותו דיאלוג יום-יומי עם אופנת הגברים ועם הנפש הישראלית, שואלים את עצמנו היכן מתחיל הקורבן ונגמרת האופנה, ולמה אפילו לאלה שמתווכחים אתנו ברור שהאופן שבו הם ייצאו מהבית וייראו בציבור מסמן משהו לעולם, גם בניגוד לרצונם.

לא נירגע עד שלא יקבלו גם אותנו לבנד אוף אאוטסיידרס
וכך אנו נשארים עם מדפים מלאים בבגדי חורף, עם הרצון להתחדש ועם הטעם הטוב של המסטיק הישן (עם סוכר, כמובן), שמזכיר לנו איך "עושים ארון". קודם מוציאים את הבגדים וממיינים אותם. ערימה ראשונה היא לבגדים שלא נלבשו בכלל בשנה האחרונה ושאין סיכוי שיילבשו אי פעם (כדאי למכור בחנויות לבגדי יד-שנייה או לתרום). בערימה השנייה יתכנסו בגדי חורף שצריך לקפל ולארוז עד הסתיו הבא. אחד מאתנו זוכר עוד מימי הצבא שהקיפול הוא קריטי, מכיוון שאופן האפסון קובע איך ייראו הקמטים והקפלים העתידיים של הבגד. הערימה השלישית היא של בגדים שזקוקים לעזרה מקצועית - הרחבה, הצרה, מכפלת או ניקוי. אלה ישונעו לבעלי המקצוע המיועדים להם. לדעתנו, גבר שהולך ברחוב עם שקית ובה בגדים שחזרו מניקוי יבש הוא מחזה מעורר השראה, מעין תמונה אידיאלית של אדם שיודע לדקדק עם עצמו.
ואם כבר "עושים ארון", כדאי להעיף מבט גם בארון הנעליים, אותו כוך אפל ומבולגן שלא זוכה לתשומת לב רבה. את נעלי החורף אנחנו מחזירים לקופסה, עטופות בנייר פרגמנט (או סתם מניחים במקום שלא יאגור אבק). את הנעליים שלא השתמשנו בהן - גם אם אלה הסניקרס האהובות שנקנו בלונדון לפני עשור וראו ימים יפים, אבל היום יושבות מיותמות כמו זיכרון משיעורי הספורט - זורקים. את הנעליים שנשארות גם לעונה החדשה מאווררים בחוץ ליממה.

רק עכשיו אפשר לגשת לארון הבגדים הריק יחסית ולראות מה עלינו להכין לקראת הקיץ הישראלי, שהוא בדרך כלל התירוץ הרשמי הכללי למראה מוזנח ומינימלי. פעם, אפשר להיזכר עם חגיגות ה-100 לתל אביב, היו כאן אנשים בחליפות לבנות וכובעים, שישבו בבתי קפה הומי אדם באוגוסט ובכל זאת נראו כמו אנשים עם כבוד וסטייל - כאלה שלא היו מביישים את רחובות וינה או את בתי הקהווה של אלכסנדריה. לא שצריך לשוב לסדר הישן, אבל כדאי לזכור שג'ינס וחולצת טי הם מערכת לבוש אחת מני רבות, שמתאימה ליום עבודה במשרד אפרורי, אבל לא להליכה ברחוב לפנות ערב, למסעדה או לפגישה.

שלוש פינות לכובע שלנו

את המלתחה צריך לרענן, וכדאי להתחיל מכמה אבני יסוד שהן יותר צורך, ופחות עניין אופנתי של רגע. שלא תבינו לא נכון: אנחנו מאוד אוהבים חולצות טי ואף רואים בהן קלאסיקה שלעולם לא תצא מהאופנה. חולצת טי אחת לבנה וטובה היא משהו שקשה לתיאור. היא חייבת להיות בגזרה הנכונה: צווארון עגול עדיף תמיד, שרוולים קצרים, לא רחבים מדי, ושתהיה קרובה לגוף - לא צמודה, לא קצרה ולא ארוכה; שתהיה מכותנה איכותית, ושתמיד תהיה נעימה ותנשום, גם אחרי עשר כביסות.
אך לצערנו, הגבר הישראלי החליט לאמץ את הטי כלבוש הרשמי, כפיג'מה, כחולצת עבודה, כחולצה לבילויים וכחולצת חוצות. אז למה לא להחליף את השגרה? חולצות פולו מכל מיני סוגים הן תמיד פתרון סכיזופרני מוצלח: יש להן מראה אלגנטי וקלאסי, אבל כשהן מותאמות בחוכמה לשאר המחלצות הן משלימות בקלות מראה של רישול מוקפד. חברת השמאטעס האמריקאית "אמריקן אפרל" תרמה רבות להפצת בשורת הפולו כשהוציאה לשוק חולצות בסיסיות, מדויקות ובצבעים שקטים. באותה נשימה אפשר להזכיר גם את "לקוסט" ו"פרד פרי", המותגים הידועים שגם צרפתים שזופים באוגוסט וגם חנונים אוהבי חורף ייראו בהם קלאסיים, אלגנטיים וגם, אם לשאול את המונח הסבתאי, מאוד מודרניים.

חולצה נושאת פרי

יש עוד הרבה מה לומר על הקיץ ועל הדרכים הנכונות לעקוף את זוועת חומו: משקפי שמש מצריכים דיון נפרד; מכנסי בד - חאקי או בז' - ראויים לבחינה חוזרת, פוסט-חלוצית; נעלי הבד חזרו לאופנה ומאפשרות מרווח נשימה לכפות הרגליים; ואין כמו ז'קט בד קיצי, בצבע כחול עמוק, שתמיד יהיה הדבר הנכון, אפילו אם הוא נלבש מעל חולצת הטי הלבנה מקודם.

לאן? לאן? לאנוון.

9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

לא חידשתם כלום. השתעממתי.

Noa אמר/ה...

עבר זמן מה מאז שהתחלתי לקרוא את הבלוג שלכם וכל כך משמח היה לפתוח את הגלריה ולפגוש אתכם גם שם!
עלו והצליחו


hookthelook.blogspot.com

אנונימי אמר/ה...

שלום רב ג'נטלמנים
אני קורא את הבלוג שלכם באדיקות
ומתעדכן כל יום בפוסטים החדשים
בגלל שרובנו המכריע גר כאן במרכז, מרוויח לא מספיק בשקלים, ורוצה לדעת כאן ועכשיו הקיץ איפה אפשר לקנות בגדים ראויים
היה נחמד אם הייתם בונים המלצות לבוש כוללות, מהפדחת עד הנעליים - מראה כולל שכל פריט נרכש בחנות אחרת בעיר הגדולה תל אביב בלבד!
כולל מחירים של כל הפרטים והיכן ניתן לקנות אותם
לצערי אני שומע ממכם בעיקר המלצות מדהימות למותגי אופנה בחו"ל שלגבר הממוצא אין את ההכנסה הנדרשת לממן- אז קצת צניעות וקצת להיות גאים במזרח תיכוניות שלנו, ובמעצבי העיר או במותגי חוץ שעולים מחירים הגיוניים, וניתן להשיג 10 דקות הליכה מאזור הסנטר
תודה רבה
מחכה לפוסטים החדשים והמחוברים יותר לקרקע המזרח תיכונית שלנו

אנונימי אמר/ה...

כתבה לא רעה, אך חבל שהכתבות בעיתון הן כה כלליות ומפוזרות ולא ממוקדות ומעניינות יותר כמו בבלוג. אבל עדיין על אותו קו מצוין ומבדר.
יש לכם בלוג מצוין, אני בודק לעדכונים באופן תכוף, ומקווה שתמשיכו הלאה.

נעמה אמר/ה...

בתור אמא לשתי בנות, אותן אני מחנכת לטעם טוב בבגדים, הדרישה להחלפת חורף/קיץ מגיעה 'מלמטה', מהן (הן עדיין צומחות ובגדים קטנים עוברים לבנות הדוד ולחברות צעירות). המיון והסידור מרגשים תמיד. לעצמי, אני רוכשת בגדי קיץ מיד כשהם מופיעים בחנויות (זה קרה כבר במרץ הקריר עדיין - למי אכפת) ועכשיו אני גוזרת את הטיקטים ולובשת בשמחה. לצערי, בעלי היקר, שחם לו תמיד, לא מחליף מלתחות :-( .

אנונימי אמר/ה...

גרסיונריים נכבדים, אין לי כוונה לבקר אתכם כי אני חושב שאתם עושים עבודה מדהימה, אבל..
יש מן הרגשה שכאשר אתם כותבים להארץ, הטור הוא, איך נאמר, מאולץ מידי, אל תשכחו שנבחרתם ע"י ליסה פרץ המקסימה בשל איכותכם כפי שבוטאה בבלוג הנפלא, פשוט התייחסו גם לקוראי הארץ באותה נינוחות בה אתם מתייחסים לקוראי הבלוג והטורים יישתפרו פלאים.

אנונימי אמר/ה...

העניין הוא שבבלוג שלהם הם מביאים חדשות, קישורים וסיפורים מעניינים מהעולם, בעוד שבטור בהארץ הם עסוקים בהטפות מוסר פלצניות לגבר הישראלי.

Shlomi אמר/ה...

גם כשאתם כותבים על סידור ארונות זה גובל בשירה.

אנונימי אמר/ה...

הי, של מי הדירה הנאה שבתמונה?