אוהל הדוד תומס

האוהלים שבשדרות רוטשילד הזכירו לגרסונייר את תומס היראם הולדינג, חייט ואבי המחנאות המודרנית, שהתחיל לסייר ברחבי ארצות הברית עם הוריו בכרכרה כשהיה בן 9 (באמצע המאה ה-19), ובשנת 1901 - יחד עם עוד שישה ג'נטלמנים בטוויד - ייסד את תנועת הקמפינג החדשה, מועדון שחרת על דגלו את החיים בטבע והציע לאזרחים המודרניים לארוז אוהל, לקחת אופניים ולהינות מהחיים הרחק מהעיר.

עם הפופולריות הגוברת של אופניים, חשב הולדינג, לג'נטלמנים של המעמד הבינוני יש אפשרות לצאת לחופשי עם ערכת מחנאות בסיסית, והוא עיצב את האוהל הנייד הקל הראשון. הוא כתב את ספר המחנאות הראשון "The Camper's Handbook", שבו המליץ לצרף למחנה חברים שיש להם "מזג טוב, סבלנות, נכונות, אהבה לאוויר הצלול, חסרי גחמות, בריאים, בעלי קומון-סנס, אוהבי טבע, בעלי תיאבון, יציבים ואינטילגנטיים", ובנוסף, המליץ לנשים להגיע עם חצאיות שנגמרות שלושה אינצ'ים מהאדמה וניקרבוקרס מ"אנגורה רכה ולא מקשמיר".

מגזין n+ אולי כינה את ההפיסטרים "נוודים אורבנים שמתכוננים לקמפינג שמעולם לא מתקיים", אבל הגרסוניירים בטוחים שהאוהלים של רוטשילד הם החלוץ שהולך לפני המחנה, אולי עוד פרק בהיסטוריה המפוארת של הקמפינג, שעליה אפשר לקרוא בספר החדש: "The Art of Camping: The History and Practice of Sleeping Under the Stars".